פרק א · אות ח
ח רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְנִתְנַמְנְמוּ הַתַּלְמִידִים, בְּעָא לְעַרְעֲרָה יָתְהוֹן, אֲמַר, מַה זָּכְתָה אֶסְתֵּר לִמְלֹךְ עַל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תָּבוֹא אֶסְתֵּר בִּתָּהּ שֶׁל שָׂרָה שֶׁחָיְתָה שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה שָׁנָה, וְתִמְלֹךְ עַל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שָׂדֶה הוּא עִיר, עִיר מְדִינָה, מְדִינָה אִפַּרְכִיָה. שָׂדֶה הוּא עִיר, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ב, כו): עֲנָתֹת לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ. עִיר מְדִינָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ט, ד): עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם, מְדִינָה אִפַּרְכִיָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה.