פרק א · אות ז
ז דָּבָר אַחֵר, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, רַבִּי יוּדָא וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יוּדָא אָמַר כָּבַשׁ שֶׁבַע שֶׁהֵן קָשׁוֹת כְּעֶשְׂרִים, כָּבַשׁ עֶשְׂרִים שֶׁהֵן קָשׁוֹת כְּמֵאָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר נָטַל אֻכְלוּסִין מִשֶּׁבַע וְכָבַשׁ עֶשְׂרִים, נָטַל אֻכְלוּסִין מֵעֶשְׂרִים וְכָבַשׁ מֵאָה. כֵּיצַד כְּבָשָׁן, רַבִּי יוּדָא וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יוּדָא אָמַר כַּחֲצִי עֲטָרָה, שֶׁאַתְּ מְכַבֵּשׁ אֶת הַחִיצוֹנוֹת וְהַפְּנִימִיּוֹת נִכְבָּשׁוֹת מֵאֲלֵיהֶן. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הָעוֹלָם הוּא עָשׂוּי כַּעֲטָרָה. וְרַבִּי אָבוּן אָמַר כְּאַפֵּי קַבָּאֵי, וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר כְּאַמַּת הַמַּיִם, אַתָּה מְכַבֵּשׁ אֶת הַחִיצוֹנוֹת וְהַפְּנִימִיּוֹת נִכְבָּשׁוֹת מֵאֲלֵיהֶן.