אספת גאונים· רבי יעקב מלובלין, רבי העשיל מקראקא
סימן טז
מה שכתב מעל' דברי בע"הת שכ' הטעם דכמלוה בשטר דמיא במחילה לדעתי אין הפי' כן רק עיקר הדין כ' דכמלוה בשטר דמי דטורף ממשעבדי ולא מלוה ע"פ ולא הוא טעם כלל ומה שכ' מעל' שמזה עשה בע"הת שאלה סוף השער אינו כן דזה דבר פשוט הוא בעיני בע"הת שהרי כ' תדע דהא אם חזר ולקחו כו' והשאלה לא הוי אלא על המעות אי הוי כשואל או לא ומה שכ' מעל' דראייתו מהתו' דף י"ד לא ביארתי היטב במה נסתייע דהתו' מיירי בלא הכיר בה וכו' ע"ש עיל סי' ט"ו עד אבל אני אמרתי לדעת הרא"ש וכו' ידעתי שמע' ישיב זה דאיירי בלא באמת דברי כנים דהוה הלואה דקי"ל אחריות ט"ס דאף לשמואל דס"ל דאחריו' לאו ט"ס הוה הלואה אם קבל אחריות א"כ לדידן סתמא נמי לא הוה פקדון והתו' כתבו דהגמרא איירי בלא קבל אחריות בפי' א"כ גם הרא"ש דכ' דהוי פקדון היינו ג"כ כשלא קיבל אחריות בפי' אבל אם קבל אחריות או סתמא פשיטא דהוי הלואה ולא פקדון וכדמוכח מגמ' דב"ק גם מ"ש מע' שאם יטעון לא נשתמשתי מהני לדעתי לא מהני כיון דניחא לי' להשתמש בהם וגרע משולחני כמ"ש בכתבו הראשון ועוד בר מן דין דלדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דס"ל דגבי אבידה מתחי' באונסי' אפי' לא נשתמש בהם משו' דמסתמא משתמש בה א"כ הכא יותר ברור שישתמש ופשוט' דחי' באונסים ומ"ש מע' בדברי הרא"ש אינו נראה דאדעת' דהכי קבל שלא יוציאנו מידו וזכה בו הגז' לענין זה ואם רוצה לקדש השם יקדש בשלו ולא יאכל כל הפירות כה דברי הטרוד יושע העשיל