אספת גאונים· רבי יעקב מלובלין, רבי העשיל מקראקא
סימן ז
מה שהקשה מכ"ת על דברי מהרו"ך שפסק דמסיר' השטר לא מהני אלא במסר לו השטר אחר שבא לעולם דבר הנמכר ושכ"כ בהדיא בהגהת מיימוני הנה באמת צדקו דברי מעל' שלא כ"כ בהדיא כי צריך נגר ובר נגר להולמו כי דין זה לקוח מן ספר העיטור ודבריו קשים להבין ומה שפי' בו מכ"ת דכוונתו לתרץ הגמרא דפ' מי שהי' נשוי דהתם זבנה לכתובה בכתיבה ומסירה לכך הוי כתפוס באמת מן הגמרא נראה דהכתובה לא היתה יד הבן רק ביד האם דהא אמרו בגמרא אי אתי אם ומערער לא מפצינא ואם איתא שהכתובה היתה ביד הבן ומסרה ללוקח מה ערעור שייך אצל האם ודוחק לומר דהיא תטעון שנאבד' הכתוב' ממנה דהא קי"ל דא"צ עדים לענין הקנאה. ועוד לא הבנתי עיקר הענין הלא כל התלמוד מלא דאשה מוכרת כתובה לאחרים בטובת הנאה ומה ענין זה לדבר שלב"לע אלא באמת ודאי מיירי שהבן מכר קרקעות אם תמות אמו והוא יירש אותה ואין חילוק בין לשון ראשון ללשון אחרון רק ללשון אחרון מיירי שכבר מת האב ובאמת פרט לשון העיטור הוא דיש לחלק בין מכירה בשטר והשטר ביד שליש או מכירה בקנין גרידה או כשמכר לו בשטר והשטר הוא בידו של לוקח אחר שיצאו הפירות בעולם דהוה כאלו מכר לו אותם עתה ודברי מהרו"ך לא הבנתי מי לא ידע את זאת אם אחר שבאו לעולם מכר לו האילנות בשטר ודאי קנה ואפשר דה"ק אם השטר נכתב קודם שבאו הפירות לעולם ואחרי שבאו הפירות לעולם מסר לו השטר מסירת השטר הוי כמסירת הפירות ובאמת אין למהרו"ך ראי' מהעיטור דדברי העיטור אינם מתפרשים כך וגם פי' מכ"ת אינו מקובל כמ"ש. והכלל דבריו של העיטור מגומגמים דמה ראי' מביא מן הרי"ף הא זה גמרא ערוכה דאם שמוט ואכיל לא מפקינן מיני' וקרוב בעיני שיש כאן ט"ס בדבריו אבל דינו של מהרו"ך מתקבל על הדעת דאחר שמסר לו השטר אה"נ מוכר לו דבר שלא בא לעול' ופשיטא דמהני ועוד אעיין בשאר דברי מעל' רק קמא קמא דמטי אשיב דברי אהו' משה: