אספת גאונים· רבי יעקב מלובלין, רבי העשיל מקראקא
סימן ו
עיין מעל' בסי' ר"ט ס"ד בהג"ה ואפי' לא תפס אלא כ' לי' שטר ומסר לי' השטר כמאן דתפיס דמי. מקור דין זה הוא מת"ה סי' ש"ך שהביא כן בשם הגהות מיימוני וראיתי שם שכ' כן שהוא מדברי בעל העיטור. והנה הגאון מהרו"ך כ' וז"ל נראה דאחר שבא לעולם מסר לו השטר אזי מהני השטר דמסר לידו כאלו בא לידו וכ"כ בהגהת מיימוני שם להדיא כו' עכ"ל. והנה אני רואה שלא ראה יפה מקור דין זה שהרי בעל העיטור כ"כ ליישב ההוא דפרק מי שהי' נשוי ההוא גברא דזבין לכתובתה דאימי' בטובת הנאה וא' אי אתי אם ומערערה כו' וכ"כ ג"כ הב"י בשמו סי' רי"א עי"ש שדקדק בלשונו שכ' והאי נמי כיון דזבין וכ' לי' שטר כמאן דתפוס דמי הרי בהדיא דלא מיירי מזה שמסר לו השטר אח"כ דהא הגמרא לא איירי מזה אלא אפי' מסר לו שטר קודם וע"כ צריכין אנו לפרש דבעל העיטור לא בא לתרץ אלא הך גמ' דפ' מי שהי' נשוי ולא לתרץ הקושי' שהקשו מפ' יש נוחלין מהא דאנא מכח אבוה דאימי' קאתינא דאל"ה א"כ ס"ל בכל מקום שנותנין שטר ומוסרין הוא כתפוס תקשי דהא בגמרא פ' מי שמת דקט"ו ע"א בעי שמואל דאקני וקנה מהו וכו' אלא כי תבעי לך אליבא דרבנן דאמרי א"א מקנה דבר שלבל"ע ורש"י פי' כן להדיא דאיירי דכ' לי' דאקני ודוחק לומר דבהע"ט מפרש דלא כ' דאקני רק מכח אחריות ט"ס. לכך נראה דבהע"ט אינו מתרץ רק הגמ' דפ' מי שהי' נשוי דהתם זבנה לכתובתה דאימי' בכתובה ומסירה ולכך הוי כתפוס א"כ דין זה דמהרו"ך לא הוזכר כלל ואם נאמר דעכ"פ הדין של מהרו"ך אמת מכח תשובת הרא"ש שהביא בסי' ר"ז ס"ק ל"ב מי שהרויח מחבירו אלף זוז בשחוק ואח"כ הקנה לו בקנין חליפין שחייב לו אלף זוז ופי' דחייב לשלם לו ואין בו אסמכתא אם לא שהוזכר שהקנין בא מהשחוק. אינו נראה דמהרו"ך קיצר דבתשובת הרא"ש שם שכ' דווקא שאינו יודע שהוא בא מהשחוק אף שלא נזכר בתוך השטר אמרינן מסתמא מכח שחוק הוא מקנה לו ומזה מוכח דלא ס"ל הסברא של מהרו"ך דהוה כנזקף עליו במלוה כדמשמע מלשון מהרו"ך ז"ל וגם אין לומר שהדין אמת מהא דתשובת הריב"ש סי' של"ה דפסק מהא דאמרינן בגמרא ישראל שלוה מעות מן הגוי בריבית זקפן עליו במלוה דהוה כמו פרעון וס"ל דבכל דין אסמכתא הדין כן אם כבר תפס ופרע לו הוי מחיל' בטעות קני וכמ"ש מהרמ"א סי' ר"ז סעיף יו"ד והוכרח כך מתשובת הרא"ש שהביא מהרו"ך שם דאם נתן לו במשכון הוי כפרעון ובאמת הרואה יראה שהריב"ש לא ראה מעולם דברי הרא"ש בתשובה דהרא"ש מיירי שנתן המשכון בפרעון לא בתורת משכון כדאיתא בהדיא בדברי השואל וגם לישנא דהרא"ש ז"ל שכתב וז"ל ונתן ראובן לשמעון משכון בפרעון כו' פי' שנתן בתורת פרעון ממש וק"ל וזה ברור בדברי הרא"ש בתשובה אף שלכאורה יש לתמוה אהריב"ש ותשובת הרא"ש דמשמע מדבריהם דאם כבר פרע לו תו ליכא גזל וא"כ למאי דס"ד בגמר' דמשחק בקוביא פסול משום דהוה אסמכתא וע"כ משום דהוי גזל א"כ תיקשי הא אם כבר פרע ליכ' גזל ויש ליישב דנראה מתוך תשובת הרא"ש דאנן קי"ל דאסמכתא קניא אלא שאין יכולין להוציא ממנו עד דאיכא ב"ד חשוב והיינו משום דאיתא בגמרא והלכתא אסמכתא קניא והוא דקנו בב"ד חשוב כו' והגמרא דזה בורר איירי למ"ד דלא קניא אסמכתא כלל וא"כ הוה גזל. ועוד נ"ל דמשחק בקוביא נוטל אפי' בע"כ וא"כ לא הוה מחילה כלל וא"כ נחזור לנ"ד דמשום טעם זה דהוה כאלו פרעו אם זקפו עליו במלוה א"כ דינו של מהרו"ך אינו אמת. חדא דא"כ תקשה דאמאי קאמר בשטר א"נ שלא בשטר נמי חייב מכח דזקפו עליו במלוה אם נתחייב בפני עדים. ועוד דכבר השואל של הריב"ש הקשה עליו אף דהשיב הריב"ש שם וגם לדברי הרא"ש שכ' פ' איזהו נשך דאפי' הוי ריבית דאורייתא שרי משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה פשיטא דאין תשובת השואל כלום מ"מ לענין דינא נראה דהתשובת הרא"ש לא ס"ל כך דהא כ' אפי' קבל קנין סתמא לא מהני ואמאי לא נאמר דהוי כזקפו עליו במלוה. אף די"ל דתשובת הרא"ש ס"ל דסתמא משמע שאין מקבל קנין לחוב רק לפרעון וא"כ אם אינו חייב כלום אינו חייב לפרעו אבל דוחק הוא אחר כתבו זאת ראיתי בב"י סי' ר"ז הקשה ג"כ קושיא זו מהך דמשחק בקוביא פסול ומיישב באופן אחר והנלע"ד כתבתי אם יסכי' עמי מע' דברי הטרו' יושע העשיל: