מחשבה מועלת · בספר נכתבים
* יש לחשוב ולעורר את עצמנו כי לעתיד לבוא יהיה ספר הסטוריה עלינו שיכתבוהו אליהו הנביא ומלך המשיח, והקב"ה יחתום.
עידוד נוסף אפשר לקבל ממה שהובא במדרש רות רבה (ה, ו) וזה לשונו: אמר רבי יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם, שאלו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו (בראשית לז, כא) "וישמע ראובן ויצילהו מידם", בכתפו היה מוליכו אצל אביו. ואלו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו (שמות ד, יד) "הנה הוא יוצא לקראתך", בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו ואילו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו (רות ב', י"ד) "ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר", עגלות מפוטמות היה מאכילה. רבי כהן ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו שאדם עושה מצוה מי כותבה? אליהו כותבה ומלך המשיח, והקב"ה חותם על ידיהם. הדא הוא דכתיב (מלאכי ג, טז): "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו'". עד כאן לשון המדרש.
אמנם נשאלת השאלה: וכי ראובן, אהרן ובועז, רודפים אחר הכבוד? האם בשביל פרסום היו מוכנים לעשות את המצוה יותר בשלמות? ודאי לא יעלה על הדעת! שהרי מדובר בגדולי עולם.
אלא כוונת המדרש לומר שהם לא ידעו שמעשיהם יכתבו על ספר לאות ולמופת לדורות הבאים, ולכן פעלו בצורה הרגילה. אולם אלו ידעו שהם ישמשו כדוגמה חיובית לדורות הבאים, היו פועלים בצורה יותר נמרצת ואיכותית הטעונה מאמץ מעל הנדרש במקרה רגיל.
ולענייננו, ניתן ללמוד מכאן מסר נוסף חשוב מאוד, שעשוי להיות לנו לעזר בזמנים קשים של צער וייאוש ח"ו.
הבה נתבונן:
אם המדרש אומר שהסיבה שראובן, אהרון ובועז, לא פעלו בצורה יותר איכותית היא משום שהם לא ידעו שיכתיבו עליהם וכו', א"כ לפי זה יוצא שכאשר האדם משנן את היתרונות של מעשיו, הדבר עשוי לדרבן אותו לפעול בצורה יותר טובה. וזה בעצם המסר של המדרש: הצדיקים הנ"ל לא ידעו אבל אתם - דעו לכם שלעתיד לבוא יהיה ספר הסטוריה ובתוכו יהיה כתוב כל אחד איך קיים את המוטל עליו, ובפירוט - האם זה נעשה בצורה רגילה או בצורה מיוחדת בקלות או בקושי, בנחת או בצער. ולכן עליכם לשנן זאת ללא ליאות – כי אין שום מעשה, קטן כגדול שהולך ח"ו לאיבוד. הכל גלוי וידוע וכתוב לפניו יתברך לפרטי פרטים. וכשנזכור שמעשינו יכתבו על ספר בו יפורטו הנסיונות שהיו לנו הקשיים, צורת ההתמודדות. בודאי יקל עלינו להביט על כל זה בקלות יותר. הנה להמחיש זאת נתאר לנו שכך יכתבו: "לפלוני היה נסיון בחינוך ילדיו. החברה היתה מושכת מאוד, וזה אילץ אותו להשקיע שעות רבות להיות עם בניו. אלמוני הוצרך לעבוד שעות נוספות משום שהיה צריך לספק לבניו את הצרכים הרוחניים והגשמיים. שכניו תמהו עליו למה לחיות קשה? אפשר להתפשר!! אך חרף כל התמיהות שהיו אף מהולים בלגלוג, הוא לא התפשר בכהוא זה. תמיד דאג לטוב ביותר וכו'". נו נתאר לעצמנו שכך כותבים עלינו.
ומי יכתוב?
אליהו הנביא ומלך המשיח! ועל זה הקב"ה חותם!!
אין ספק שהדור שלנו הינו דור מלא נסיונות מורכבים ומאיימים. זה אמנם מחייב אותנו לעמוד על המשמר ביתר שאת וביתר עוז, אך עם זאת דווקא משום כך המעשים בדורנו נחשבים יותר וכמו שכתב הרב המקובל רבי חיים ויטאל זיע"א (בשעה"כ....) וזה לשונו: פעם שאלתי למורי (הכוונה לאר"י ז"ל) ואמר לי: דע לך כי אין גדלות הנפש תלויה כפי מעשה האדם רק לפי הזמן והדור ההוא כי מעשה קטן מאוד בדור הזה שקול בכמה מצוות גדולות שבדורות אחרים, כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאוד מאוד לאין קץ מה שאין כן בדורות ראשונים, ואלו הייתי בדורות הראשונים היו מעשיי וחכמתי נפלאים עכ"ל.
שימו לב הורים יקרים! הדברים אמורים בדורו של רבינו האר"י ז"ל. באותו דור חיו גדולי עולם שהעניקו חמה בקומתם, כגון מרן הרב יוסף קארו, רבנו משה אלשיך הקדוש, רבנו שלמה אלקבץ מחבר הפיוט "לכה דודי", ובכל זאת האר"י אמר שאז הקליפה גברה מאוד ולכן מעשה קטן בדורו נחשב ושקול כמו כמה מצוות בדורות ראשונים. א"כ הורים יקרים מה נאמר על דורנו? איך ישערו לנו בשמים כל מעשה קטן? עלינו כהורים שוב ושוב לחזק את עצמנו ולזכור שמעשינו נחשבים מאוד וגם יזכרו לדורות הבאים ויהיו לדוגמא, ולאות.