כוחו של הרגל · תעודת זהות חיובית
* הנער זקוק להרגיש שהוא שווה, רצוי וטוב.
* בעבר עיקר הציפייה הייתה מהבית.
* בדורנו הנער עלול לחפש הערכה בשדות זרים
שאלה שחוזרת על עצמה פעמים רבות היא:
מדוע אנחנו כהורים קבלנו גם גערות ואפי' עלבונות מההורים ולא התמרדנו ולא התייאשנו, ואדרבא זה עורר אותנו איך לשפר את התנהגותנו כדי למצוא חן בעיני הורינו וגם לפני ה', ואלו עתה המציאות שונה לחלוטין: אם גוערים בבן - הוא מתריס, ואפי' קיים חשש שיפרוק עול.
מה קרה, מה נשתנה?
תשובה: ראשית עלינו לדעת, שכל אדם באשר הוא אדם, מצפה להערכה ולהזדהות. לכן הדבר טבעי שהוא נוטה לכיוון שממנו הוא ישיג הערכה. אם בבית מעריכים אותו - אזי הוא יאהב את ביתו, ואם ההערכה אליו היא במקום לימודיו או בין החברים בשכונה - אזי הוא יחפש את קרבתם משום שההערכה והכבוד הם צורך נפשי לכל אדם. והנה בדורות הקודמים שהתא המשפחתי היה יציב וחזק ולכן, לבן היתה ציפייה להערכה רק מביתו, משום שלא עלה על דעתו לצפות להערכה ממקום אחר, כי במציאות זה לא היה שוה ערך כמו הבית. ההשפעה של הבית היתה מוחלטת, וממילא הבן היה קשור ותלוי בצורה חזקה בבית הוריו. וכיון שכן, גם כאשר גערו בו ואף העליבוהו, הוא לא העלה בדעתו לחפש מקום אחר להערכה, אלא היה מנסה לתקן את מה שטעון תיקון, בכדי לזכות שוב בהערכה של בני משפחתו. זה היה שוה את המאמץ.
משא"כ בדורנו שלמרבה הצער התא המשפחתי חלש ומתפורר על נקלה, לבן יש הרבה כיוונים שנראים "נוצצים" [אע"פ שלאמתו של דבר המחיר של ההצטרפות אליהם יקר וכואב מאוד, עכ"פ לפני שמרגישים את הכוויה זה נראה מבטיח, והבן בתמימותו לא מבחין בכך], וכאשר הוא לא זוכה להערכה מצד בני משפחתו, הוא פוזל לרעות בשדות זרים, בתקוה ששם הוא כן יזכה להערכה. שם הוא לא שומע ביקורת, שהרי אין להם כוונה לחנכו, ומצידם שיעשה ככל העולה על רוחו. ולכן הבן עושה חשבון "פשוט", והוא מגיע למסקנא "ששם" יותר משתלם, ואין פלא מדוע הוא מתמרד ולפעמים גם פורק עול ב"מ.
ומכאן יש ללמוד את החשיבות הרבה בדבר הצורך לתת הערכה לבן! פשוט לחפש נקודות חזקות וטובות אצל הבן ולהעלותן על נס בכל הזדמנות, ולהקפיד שהאוירה באופן כללי תהיה של הזדהות והערכה בבחינת "ימין מקרבת".
ככל שתרבה ההערכה וההזדהות, כך יגדל ויתחזק הקשר הנפשי של הבן לביתו, והחשש להתמרדות או לפזילה לשדות זרים תקטן, משום שהבן מרגיש בנוח. לא חסר לו את הצורך הנפשי של ההערכה, ואין לו גם סיבה לחפש זאת במקום אחר.
יתרון נוסף בחזוק ובנתינת ההערכה הוא שזה מהוה כעזר לעמוד בפני פיתוי. גם כאשר מנסים למושכו לכיוון אחר הוא יותר ביקורתי ושקול, משום שאינו זקוק לקירבה של זרים, ועמידתו הרבה יותר איתנה!
לכן חשוב והכרחי לתת לבן "תעודת זהות חיובית".
מהי תעודת זהות חיובית?
הנה מספר דוגמאות:
א. הבן חזר ממקום לימודיו. יש לקבלו בשמחה ולומר לו: "הו, כמה התגעגענו אליך! ברוך ה', אתה ממש עושה לנו אור בבית! הסתפקנו מה לעשות במקרה פלוני, מה דעתך? תגיד לנו מה אומר ראש הישיבה שלך אודות ענין פלוני", וכו'.
ב. הבן סידר את חדרו. אפשר לומר: "איזה יופי, ממש חדר מסודר! רואים שזה מכל הלב, ישר כח! זה מראה על הפנימיות הטהורה שלך, ממש בחור אחראי".
ג. הגיע אורח לבית. אפשר תוך כדי שיחה לספר לו על מעלותיו של הבן, או לתת לו להבין שאנחנו מאוד מרוצים ומעריכים את הבן.
ד. יש לבן יום הולדת או אירוע אחר. להראות את הרצון להזדהות ולהיות שותפים בשמחתו. רצוי לדרבן את בני המשפחה לקנות משהו סמלי לאות השתתפות בשמחת יום הולדתו.
כל הנ"ל הן חלק מדוגמאות חיוביות המצויות, ובכולן אנחנו מנסים לשדר הערכה. אולם גם מדוגמאות שליליות אפשר לשדר הערכה.
כיצד?
הנה מספר דוגמאות:
א. הבן הסתכסך עם אחיו, אפשר לומר לו: אם הגעת למצב כזה כנראה שזה לחץ אותך מאוד. אתה בדרך כלל מאוד מתון, ובודאי שלמצב הזה הגעת שלא ברצונך.
ב. הגיע מכתב תלונה מהישיבה שהבן לא עומד במטלות הלימודיות בישיבה. אפשר לומר לבן כי לכל אדם יש ירידות ועליות, ו"סוף סוף אינך מלאך. טוב, אני אומר להנהלה שקבלתי את ההודעה. אני בטוח שזה רק זמני. אני מכיר אותך יותר טוב מכולם, אני מבין את החשש של הרבנים, הם אינם מכירים אותך כמוני" וכו'.
כמובן שאין הכוונה לצטט מלה במלה, אך מטרת הדוגמאות לתת כיוון בדיבור ובתגובות כלפי הבן.