הסכמות והקדמה · הקדמה
"די, אני לא בא לחתונה, אין לי כח לסבול את הבושות! איך אסתכל בפני הרב אחרי הבושות ששמוליק עשה, כמה פעמים אפשר, ובכלל שמוליק לא כל כך שש לחזור או יותר נכון לומר הוא מתנגד לחזור. כל מה שדברתי נפל על אזנים אטומות, אני לא יודע מה קרה. אני מרגיש כמו שנפל על ראשי מטאור מהשמים! אני לא יכול יותר, לא יודע מה לחשוב, לא יודע"...
נשמע מוכר?
ובכן, ברוכים הבאים למועדון "הורים למתבגרים" - הורים רבים ודאי שלא ישמחו בתואר זה, ויעדיפו לעבור את השלב הזה בחייהם במהירות האפשרית, שכן כמה הערות, כמה גערות, כמה צער ועגמת נפש טמונים בשתי מלים אלו. אולם מה לעשות, לא ניתן לדלג על פרק זמן זה, אשר מגיע במוקדם או במאוחר לכל הורי בני גילאי העשרה. מה קרה לבן? מה קרה לבת? הן בילדותם היו כאלה ממושמעים, כאלה מתוקים... והנה עכשיו - "לא רוצה, אין לי כח, אבא תעזוב אותי בשקט, אמא, אל תתערבי לי"! אלו הן מקבץ "פנינים" מהמתבגר שלנו, שלעתים מתנהג כמו נער בור ולעתים כמו תינוק ממש. נשמע מפחיד? אכן, זה המצב. אבל... מה עושים? האם אפשר לעשות משהו? כיצד להתנהג? האם להעניש, לצעוק, להבליג, או להמשיך לחייך גם כשהבן קורא בהתנהגותו תגר על סמכות ההורים בבית?
גיל הנעורים הינו רגיש למדי, ודורש משנה זהירות ביחס כלפי המתבגר. הערה אחת לא זהירה מצדנו יכולה ח"ו לגרום לכך שהנער יבעט בדרך אשר חינכנו אותו מקטנותו, ולדרדר אותו לשאול תחתית. תקופה זו מצטיינת בעליות וירידות - הן במישור הרוחני והן ביחס למשפחתו, לחביריו וללימודים, ואף לחץ דמם של ההורים עולה ויורד חליפות בהתאם למצבו של הבן. הם עוקבים בדריכות ובחרדה אחר הנער, וכל סטיה קלה מהדרך - גורמת להם לחשש רב לגבי עתידו של הבן, והם עומדים נבוכים - מה לעשות?
על שאלות אלו ואחרות, תוכלו למצוא בספר מגוון רחב של תשובות מעשיות כיצד לנהוג. הרב המחבר נר"ו כותב השורות צבר נסיון רב בחינוך נערים בתקופת גיל ההתבגרות, ואף עוסק בייעוץ למשפחות הנמצאות בקונפליקט (ניגוד) עם בנם/בתם. רוב העצות הנמצאות בספר, עברו בכור המבחן ובס"ד הצליחו להעלות מזור ולהשיב לתלם "לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". יודגש כי התשובות שבספר הינן מעשיות, ואף כי אמנם קשה הדבר להתאים לכל מקרה תשובה, כי הרבה פעמים התשובה תלויה בעוד תנאים שונים הסובבים את המקרה, אבל בכל זאת כל אחד יוכל בצורה כזו או אחרת לדלות בחכמה את דפוס ההתנהגות הראוי למקרהו הוא. וכבר אמר החכם מכל אדם, שלמה המלך ע"ה: "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה"(משלי כ' ה').
וחשוב לזכור: הדבר החשוב יותר מכל - התפילה. עם כל העצות, והרצון הטוב - להקדים לכל דבר תפילה לבורא עולם, שלא תצא תקלה מתחת ידינו, ושלא נכשל בחינוך בנינו ובנותינו לתורה ויראת שמים, (שלא יהא בן שמקדיח תבשילו ברבים??), ויה"ר שחפץ ה' בידינו יצלח אכי"ר.
כה דברי המגיה הרב יהונתן קויתי ס"ט