הגבל את ההר וקדשתו · גבול סביל
אם מסגרת הגבול לוחצת הרי זה כמו לסגור תיק מלא מעל הקיבולת הרגילה שסופו להקרע
הגבול אמנם נחוץ לטובת הנער וכאמור, אולם יש לתת את הדעת שלא לגרום לתוצאה הפוכה ממטרת הגבול, דהיינו להקפיד שהגבול יהיה סביר וסביל שהנער יוכל לעמוד בו ולא תהיה לו מועקה או לחץ לפרוץ את הגבול.
וכיוצא בזה מצאנו במסכת ברכות (ל"ב.) שמשה רבנו ע"ה הליץ על ידי זה זכות על עם ישראל כאשר חטאו ב"עגל הזהב". הנה לשון הגמרא: דבי ר' ינאי אמרי מהכא, "ודי זהב". מאי "ודי זהב"? אמרי דבי ר' ינאי, כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל. אמרי דבי ר' ינאי, אין ארי נוהם (פרש"י: שמח ומשתגע ומזיק) מתוך קופה של תבן, אלא מתוך קופה של בשר וכו'. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, משל לאדם אחד שהיה לו בן. הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צווארו והושיבו על פתח של זונות. מה יעשה אותו הבן שלא יחטא וכו', עכ"ל הגמרא.
כביכול משה רבנו טען על הקב"ה שהעמיד אותם במצב שלא יוכלו להתגבר משום שהפיתוי היה חזק מאוד, ולכן זו הסיבה שהם פרצו את הגבול שה' העמיד להם.
כך הענין עם הבן. יש לבדוק שהגבול שהצבנו אינו לוחץ מדי לעומת הפיתוי. במקרה הנ"ל עם קניית המכנסיים הגבול הוא סביל, אך אם המצב במוסד הלימודי שלא שומעים בקול ההנהלה, והרבה תלמידים לובשים גם מכנסיים שההנהלה אינה מרשה, לא כדאי להגביל אותו.
ומעשה באבא אחד ששאל אותי לדעתי, בענין ויכוח שיש לו עם בנו (בן 15 לערך) שחובש כיפה קטנה יחסית, וככל שהאב מבקש ממנו שיחליף לכיפה גדולה יותר, הוא לא מוכן. והשאלה היא, האם יש לעמוד על כך או שמא לוותר? שאלתי את אותו אב, האם כל תלמידי הישיבה שבנו לומד בה חובשים כיפה גדולה? והאב השיב בשלילה. אמרתי לאב: א"כ אל תאלץ את בנך להיות "הצדיק" של הכתה.
כיו"ב מצאנו גם במסכת בבא קמא (נה): לענין אדם שהפקידו אצלו בהמה לשמירה, והוא הניחה בחמה והבהמה יצאה והזיקה שהשומר חייב. ובגמרא (שם נו.) אמר רבה, אפי' ששם את הבהמה בדיר עם כותל חזק ונעל כראוי, והבהמה חתרה מתחת לכותל והצליחה לצאת, אעפ"כ השומר חייב, ואין זה נחשב כאונס. משום שהיה עליו לדעת שמתוך הצער שלה שהיא נמצאת בחמה וזה מציק לה מאוד, הבהמה תנסה את כל התחבולות כדי לצאת ולא לסבול את החום, ולכן במקרה הזה השומר חייב.
כך הענין גם בהגבלת הבן. אם הפיתוי חזק וההגבלה לוחצת מאוד מעל היכולת של הנער, הנער עלול מאוד לפרוץ אותה, ובמקום שתהיה לנו משמעת עם גבולות ברורים אנו עלולים להגיע לידי נסיגה במשמעת וקושי נוסף בהצבת גבול, משום שהנער למד מהנסיון שלא כל מה שההורים אומרים או מגבילים אכן זה מחייב. הנה כאן הם קבעו גבול מסוים, ולא עמדו בכך.
אמנם השאלה היא כיצד נדע מה רמת הגבול שעלינו להגביל, שהרי מצד אחד לתת לנער לחיות בלי גבולות זה גרוע, ולהגביל בצורה מוגזמת זה שלילי, וא"כ השאלה כיצד נדע להגביל במינון הנכון?
תשובה: כל הורה מכיר מה הסמכות שלו בביתו, על מה הוא יכול לעמוד על דעתו ועל מה לא שייך לעמוד. ואם כי קשה מאוד לדייק ממש כפי שיעור היכולת של הבן, מ"מ איננו נדרשים לדייק אלא עלינו להרחיב מעט את האפשרות של הבן ולא להכנס לחשש שאולי זה חונק יתר על המדה, וזאת משום שסוף סוף כל אדם אינו רוצה להיות רע ודי לנו שאנחנו מגבילים אותו בצורה סבירה כדי לגרום לו להמנע ממכשולים, לכן נעדיף גבול רחב מעט יותר מגבול חונק שעלול לגרום לנסיגה במשמעת וכאמור.