אור ברסלב
אני והנער דרכי פעולה › מינון נכון

אני והנער

דרכי פעולה · מינון נכון

דרכי פעולה

יש להשתמש באמצעי חינוכי לפי הצורך ולא יותר, שימוש מוגזם עלול להזיק

ידוע ומפורסם המשל אודות חולה שניגש לרופא והתלונן שהוא סובל מכאבים חזקים בגופו. הרופא בדק אותו ונתן לו מרשם לכדורים פעמיים ביום. והנה כעבור יומיים שוב מופיע החולה אך הפעם על אלונקה, הרופא נחרד: מה קרה? ואז החולה אמר שהכדורים לא הועילו, ואדרבה הם גרמו לו לחוסר יכולת ללכת! הרופא שתמה מאוד איך יתכן, הרי ברור לו שהכדורים מתאימים לאותה מחלה, שאל את החולה: "האם לקחת את הכדורים או שמא הזנחת ולא שתית אותם?" החולה אמר ברוב כעסו: "אני לא הזנחתי! אדרבה, לקחתי את כל הכדורים בבת אחת!" ספק הרופא את ידיו ואמר: "אכן נודע הדבר! אני אמרתי לך לקחת כדור אחד פעמיים ביום, ואתה בלעת את כולם בבת אחת! אמנם הכדורים טובים, אך אם המינון לא מתאים זה לא יועיל ואף יזיק, וזה מה שקרה לך. אתה בלעת יותר מהמינון וזה פגע בך!"

ולענייננו עלינו לדעת שבכל פעולה חינוכית שאנחנו רוצים להשפיע בה על הנער, יש להקפיד על מינון נכון.

לדוגמא: הנער איחר לבוא הביתה ואנחנו דאגנו, ובפרט שרוחות רעות נושבות בחוץ, ואין זו הפעם הראשונה שהוא מאחר, וברצוננו להוכיחו על כך. אם נגזים במינון, דהיינו שנכביר במלים בצורה מוגזמת, עלול הנער למאוס בכך!

ומעשה בבת שברחה מביתה, ולאחר דין ודברים הבת הסכימה שאחווה את דעתי ואתווך בינה לבין ההורים. הבת הגיעה, ודברנו יחד עם ההורים. כששאלתי את הבת מה מציק לה, היא ענתה: "אני מסכימה שהוריי דואגים לי וחוששים שאני אתחבר לבנות לא מתאימות, אבל על כל טעות הם נותנים לי דרשה ארוכה, וזה כבר נמאס לי! כמה אפשר לשמוע פעמים כה רבות דרשות כ"כ ארוכות?! ולאחר התוכחה הארוכה הם עוד דורשים ממני שאחייך, בטענה שאינם רוצים בביתם בת שאינה מחייכת..." עד כאן המעשה.

אמנם אי אפשר למדוד בצורה מדויקת את מינון התוכחה, אולם אפשר לתת את הדעת ולא להגזים, ומאידך לא לדבר ב"קודים", אלא דברים ברורים כך שיהיה ברור לנו שאכן הוא הבין אותנו, ודי בזה.

כמו כן יש להקפיד על רווח זמן מתאים בין תוכחה לתוכחה מהסיבה הנ"ל שהנער לא יבעט. נוסף לכך יש חשש שהנער יתרגל להערות וישתכנע שהוא נער בעייתי, וזה ישפיע עליו לרעה. הוא עלול "להתאים" את עצמו לדמות שהוא רואה את עצמו, והתוכחה תהיה חלק מרכזי בחייו. פשוט הוא יחשוב שהוא טעון תוכחה בצורה תדירה, וממילא לא אכפת לו להתנהג לפי המציאות הזאת. קיים גם חשש שהתוכחה לא תשפיע עליו מאומה, כיון שכבר לבו גס בתוכחה. זה לא מזיז לו מאומה, הוא כבר רגיל לכל ביקורת.

כך העניין גם אם רוצים לעודד. אע"פ שהעידוד נוח למעודד ולמי שמעודדים אותו, מ"מ אם מגזימים, הנער עלול לזלזל או למאוס בזה.

לדוגמא: נער שהצליח במבחן, אם נעודד אותו ונחמיא לו בצורה מוגזמת ותדירה מאוד, הוא יכול לראות זאת כעלבון: "מה אני ילד קטן שצריכים כל כך להחמיא לי"?

זכורני שפעם באו אלי זוג הורים לייעוץ אודות בנם שיש לו בעיות רבות בבית ובביה"ס. באחת הפגישות ששאלתי את הילד מה דעתו על הרב, הוא אמר "הרב מגזים יותר מדי. כל פעם הוא אומר לי "אתה הכי טוב" וכו'. אני רוצה שהרב יפסיק להגזים במחמאות. זה מפריע לי". מרוח הדברים היה נראה שהפריעו לילד המחמאות שהיו נשמעות רחוקות מהמציאות או כאלו שמעוררות גיחוך ומבוכה.

אמנם זה לא נורא אם נוסיף מחמאות, אך לא להגזים. מטרת העידוד להגביר את המוטיבציה לבצע את מה שאנחנו רוצים, ואלו הגזמה בעידוד עלולה להשיג תוצאה הפוכה. וכבר אמר שלמה המלך החכם מכל אדם: "דבש מצאת אכול דיך פן תשבענו והקאתו". (משלי כ"ה, ט"ז).

תוכן העניינים

אני והנער

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה