אמת ליעקב על תענית· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דף כה.
רבי חנינא בן דוסא כו'. יתבאר לקמן בדבור המתחיל רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה טובא וכו':
שם רבי אלעזר בן פדת הוה דחיקא לי' מילתא טובא וכו', עיילי רבנן לשיולי בי'. חזיוהו דקא בכי וחייך וכו', אמרו לי' מ"ט קבכית וחייכית. אמר להו דהוי יתיב עמי קב"ה, ואמרי לי' עד מתי אצטער בהאי עלמא. ואמר לי אלעזר בני, ניחא לך דאחרבי' לעלמא והדר איברי', ואפשר דמיברית בשעתא דמזוני [ועיין מהרש"א שהכוונה להפוך עולמו של ר"א ולבוראו שנית]. אמרי קמי', ריבוני דעלמא, כולי האי ואפשר. אמרי לי', דחיי טפי או דחיינא. א"ל דחיית. אמרי לי', אי הכי לא בעינא. ואמר לי, בהאי אגרא דאמרת לא בעינא, יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסר נהרי דמשכי אפרסמונא דמענגת בהו וכו'.
והוא תמוה הרבה: חדא, דאטו לא היה אפשר לו להקב"ה לשדד המזל, כמו שעשה באברהם. ב'. מה ששאל דחיי נפישי או דחיינא, מה ענין לשאלה זו, אטו משום שיהי' שני דחיי שעה אחת או יום אחד יותר, שוב אינן נחשבין יתר שנותיו, אף אם הם רבים. בשלמא אם הי' שואל על שנים שיחי' - אם רב הוא אם מעט הוא, ניחא.
ולכן נראה בהקדים הא דר' חנינא בן דוסא, דאמרה לי' דביתהו עד אימת נצטער וניזיל. אמר לה מה נעביד. א"ל מטיבותא דגניזא לצדיקים לעוה"ב - בעי רחמי דליתבו לך מידי. בעי רחמי, ויהבו לי' כרעא דפתורא דדהבא. חזי' בחלמא עתידי כולהו צדיקי דאכלי אפתורא דתלת כרעי, ואנן אכלינן אפתורא דשקיל חד מינייהו. אמרה לי' בעי רחמי דלשקלי'. בעא רחמי ושקלוהו. תנא גדול היה הנס האחרון יותר מן הראשון, דגמירי משמיא מיהב יהבי, משקל לא שקלי. ועיין מהרש"א דחד כרעא היינו שהתפלה הוא אחד מג' עמודים שהעולם עומד עליהם, ורחב"ד הי' רגיל להתפלל וכו' עיין שם. והוא תמוה, דמה ראה רחב"ד לבקש לחסר לעצמו מהעוה"ב, ולהחליף עולם עומד בעולם עובר. ועוד, מה המשל הזה שאמר שניתן לו כרעא דפתורא דדהבא.
ולכן נראה, דהנה בנדה דף טז: אמרינן: דריש ר' חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון, לילה שמו, ונוטל הטיפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו: רבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טפש, עשיר או עני. ואלו צדיק ורשע, לא קאמר. שהוא לכאורה תמוה מאוד, דלמה לו להקב"ה לגזור על אדם, קודם הוולדו, גזירות רעות - להיות עני וחלש וטיפש, על לא חמס בכפו עדיין. והי' לו להמתין וליתן לו כפי מה שיהיה ראוי לו לפי מעשיו, כיון דלצדיק ורשע לא קאמר. ועוד קשה, למה לו להמלאך לשאול כל זה, מה לו בכך מה שיהיה. ג', קשה למה לו להעמיד הטיפה לפני הקדוש ברוך הוא, ישאל לו סתם, בן פלוני מה תהא עליו עשיר או עני וכו'.
ולתרץ זה נ"ל, דהנה הרב המורה פרק ל"ג חלק ג' כתב, והביאו הרב בעל עקידה שער ס"ג, כי לפעמים יש לימוד זכות על פושעים ומורדים, כי רבים מהם, היותם על השיעור מהרוע, לא הי' רוע בחירתם אלא מצד חוזק חומרם ורוע תכונתם הטבעית מעת הולדם. כי מי שטבעו חם ביותר הוא בעל תאוה גדול, וכן יש מי שמצד טבעו הוא כעסן גדול, ויש אשר לפי טבעו אי אפשר להכעיסו בשום אופן, עיין שם. והנה זה אי אפשר לומר כלל שיהיה אדם שאין לו בחירה, וע"כ צ"ל הכוונה שבחירתו קשה, ולפום צערא אגרא. וגם הוא חכם, ומעמיד לו הענין הראוי לו שיהי' יכול להיות בעל בחירה. כגון דרך משל, אותו שהוא נצחן בטבעו, ואם יהי' לו גם כן עושר, יהי' בחירתו קשה מאוד, מאחר שיהי' ביכולתו לעשות מה שלבו חפץ, לא יבצר מעמו מה שיזם לעשות. וכן מי שהוא בעל תאוה בטבעו, גם כן בחירתו קשה מאוד, כמו שפרש"י בפ' תשא על הפסוק דאנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב (שמות לב, לא), ופירש רש"י שאמר אתה גרמת להם שהשפעת להם זהב וכל חפצם, מה יעשו שלא יחטאו. משל למלך שהי' מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו ותולה לו כיס בצווארו, והושיבו בפתח בית הזונות, מה יעשה הבן שלא יחטא. וכוונתו ג"כ על דרך זה, לומר שהי' בחירתם קשה עד מאוד. וכיוצא בזה הרבה, וע"ז נאמר כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות (שמואל א, ב, ג).
ולזה א"ש, שהמלאך המעמיד הטיפה לפני הקדוש ברוך הוא שיהי' הטיפה ההוא מושגח מאת הבורא יתברך מהותו וטבעו שמחייב לו הלידה: אם הוא איש חם ביותר, או אם טבעו מחייב לו להיות כעסן וכיוצא, ואז הוא יתברך גוזר עליו מה שיהי', עשיר או עני, בכדי שיהי' ראוי להעמיד הבחירה בידו. והמלאך הוא מוכרח בדבר, כי הוא האמצעי הממונה מהבורא יתברך והולידו, למען דעת באיזה שעה להקליט הזרע ולהולידו. כי אמרו בשבת (קנו א) שמזל שעה גורם, ולפי מה שצריך להיות אם עשיר או עני, אזי מקליטו ומולידו באותה שעה הראויה לזה.
ובזה אתי שפיר הא דר' חנינא בן דוסא, כי בודאי לא ביקש רק שינתן לו מפירות מצותיו, כי ידוע שיש הרבה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, ובוודאי שכולם היו בר' חנינא בן דוסא, כי הלא אמרו שכל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני (לעיל כד ב), וביקש שינתן לו פירותיו בעולם הזה. אמנם הא שבאמת לא ניתן לו מפירות מצותיו, הטעם הוא, כי לעולם אין נותנין דבר שיהי' מזיק לו, וכיון שהשי"ת הי' יודע שהעניות הוא מוכרח לו לקיום בחירתו, כי דרך משל מי שהוא נדיב לב ורך לב בטבעו, אין הנתינה מצד בחירתו הטוב, רק שטבעו מכריחו, שאפילו באומות נמצאים מתנדבים לפי טבעם. מה שאין כן כשהוא נותן בגודל עניותו, ונותן מלחמו לדל לשם שמים, הוא הצדקה הגמורה. וכן לפעמים כשהוא עשיר, והוא קמצן בטבעו, א"א לו לקיים כל צרכו, וכדבעי לי' למיעבד לא עבד (עפ"י כתובות סז א). וכיון שהי' העניות מוכרח לרחב"ד, לא הי' באפשרי שינתן לו מפירות מצותיו להעשירו. ולזה כשביקש שינתן לו עושר, הי' כוונתו שיעמיד העמוד של גמילות חסדים בעשרו. ולזה נתנו לו כרעא מפתורא דדהבא, והוא בדרך משל, שנתנו לו להעמיד הרגל של ג"ח בעושרו, ולזה נתנו לו כרעא "מפתורא דדהבא", כלומר מגודל עשירות. ואח"כ הראו לו בחלומו שלא יהי' לו באפשרי להעמיד הרגל הג' של ג"ח בעושרו, כי בעשרו נתבטל בחירתו, וכמשנ"ל. וממילא לא יאכל לעוה"ב כי אם אפתורא של שני רגלים. ולכן ביקש רחמים למיהדר ולמישקל. ולזה אמרו גדול הנס השני יותר מן הראשון, כי הי' זה נחשב לו לחטא במה שביקש רחמים להפוך רצונו של הקדוש ברוך הוא עליו, והי' לו להאמין כי כל מה דעביד קב"ה לטב עביד, וכי מוכרח לו שיהי' כפי מה שהוא.
וזהו ג"כ הענין של ר"א בן פדת שאמר לו הקדוש ברוך הוא "ניחא לך דאחריב לעלמא", והוא כמו שפירש אא"ז המהרש"א - דהיינו שיחריב עולם שלו. כלומר, כיון שלפי טבעך שנולדת בו, א"א לך שתתקיים בחירתך [רק בעוני כאשר יצרתיך בזה], אם לא שאשנה את הטבע שנולדת בו ואתן לך טבע אחר, שיהי' ראוי שתתקיים הבחירה אף בעושר. "ואפשר שתברא בשעתא דמזונא", כלומר מי יודע אם יגמר בחירתך לטובה כאשר נגמר עכשיו. ולזה שאל לו "דחיי טפי או דחיינא" - כוונתו לא הי' מחמת שלא רצה לסבול יסורי עניות ח"ו, כי האיש שהוא כמו ר"א בן פדת מחויב לקבל הכל באהבה. רק שהי' ירא מחמת שאמרו (עירובין מא ב) כי שלשה דברים מעבירין את האדם על דעת קונו, ואחד מהן עניות, ולכך הי' מתאוה ומבקש שיותר טוב שינתן לו כח בחירה בעושר. ולזה כשאמר לו הקדוש ברוך הוא דמה שחי' הוא יותר ממה שיחי', וגמירי דאם עברו על אדם רוב שנותיו ולא חטא דשוב אינו חוטא (יומא לח ב), וכבר נגמר בחירתו לטובה בענין ההוא, ולכך אמר "לא בעינא" - שישתנה טבעו ויותן לו כח בחירה חדשה. ולזה נתן לו הקדוש ברוך הוא שכר מה שבחר ברצון הקדוש ברוך הוא.
וזהו ג"כ מאמר התנא "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" (אבות פ"ב מ"ד), כלומר שתעשה מה שרצונו של הקדוש ברוך הוא עליך - תקבלו בשמחה כאילו הוא דבר שהי' ג"כ רצונך עליו. ואם רצונו של הקדוש ברוך הוא עליך שתהי' עני, תקבלו בשמחה כאילו היית עשיר - שהי' נתמלא רצונך ואז הי' לך שמחה בוודאי, כמו כן תקבל בשמחה בהיותך עני, כיון שרצון הקדוש ברוך הוא הוא כך. "כדי שיעשה רצונך כרצונו", כוונתו, כי הבא לטהר מסייעין לו (יומא לח ב), ואם תרצה לקבל בשמחה רצון הקדוש ברוך הוא, אז יעשה רצונך כרצונו, כלומר שיסייע אותך שלא יהי' רצונך רק על מה שהוא רצונו.
סוף הספר