אמת ליעקב על מועד קטן· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דף כו.
ויהי כקרוא היהודי שלש וארבע דלתות ויקרע. מאי ד' דלתות: דא"ל ליהויקים ירמיה כתב ספר קינות, אמר מה כתיב בה, א"ל איכה ישבה בדד, אמר אנא מלכא. א"ל בכה תבכה, א"ל אנא מלכא. א"ל דרכי ציון אבילות, אמר אנא מלכא. היו צריה לראש כי ד' הוגה, מיד קדר כל האזכרות (ושורפה) [ושרפן]. לכאורה קשה איך שייך לומר אנא מלכא, הא אין מלך בלא עם.
ונראה, דהנה בירמי' (יח, ז) כתיב רגע אדבר על גוי וממלכה לנתוש ולנתוץ וכו', הרי דלפעמים מצינו שהנביא ידבר בשם ד' להביא הרעה ואח"כ יתבטל, כמו שאירע לאנשי נינוה. וחשב יהויקים שירמי' מתנבא הגזירה להתרות כדי שישובו, ולזה אמר אנא מלכא, דהיינו שאוכל לעשות כמו שעשה המלך בנינוה שיתבטל הגזירה, וכן בכולן. ואח"כ כשקרא לפניו כי ה' הוגה על רוב פשעיה - והוגה הוא מלשון הגו סיגים מכסף (משלי כה, ד) - והיינו שכבר סר ה' מהם ומנע מהם דרכי התשובה. ולזה לא האמין לו וחשדו בנביא שקר שמתנבא בשם ע"ז, והיה דומה כס"ת שכתבו מין דצריך לשורפו (גיטין מה ב).