אמת ליעקב על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דף נח.
ר' יהושע בן חנני' הלך לכרך גדול שברומי. אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים וכו', הלך ועמד על פתח בית האסורים ואמר: "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים" (ישעי' מב, כד). ענה אותו תינוק ואמר: "הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו וגו'" (שם). אמר מובטחני בו שיהי' מורה הוראה בישראל. כבר תמהו בזה הכל, דמה חכמה הכיר בהילד, הלא לא השיב לו רק קרא כדכתיב. ואפילו אם נאמר שהנער כיוון לאיזה כוונה, מנין הי' ר' יהושע יודע כונת הנער.
וליישב זה נראה, דהנה לכאורה קשה לשון הכתוב שהיה לו לכתוב ה' אשר חטאנו לו, מאי זו. אך ידוע כי יש שני מיני עונשין: א) עונש הבא על ידי הקדוש ברוך הוא ב) הסתרת פנים. והסימן לידע איזה עונש הבא על ידי הקדוש ברוך הוא בהשגחה, הוא העונש הבא מדה כנגד מדה. והנה העונש הבא בהשגחה הוא של מדת הרחמים, כענין שנאמר תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (תהלים צ, ג), וכדרך רופא המרפא בחיתוך בשר. וזהו כוונת הכתוב "מי נתן למשיסה יעקב", כלומר אם בא על ידי השגחה או ע"י הסתרת פנים חס ושלום. ומשיב הנביא ואמר: "הלא ה'", כלומר על ידי מידת הרחמים בא, והראי' לזה: "זו חטאנו לו", כלומר במשקל העונש הזה ממש חטאנו לו, וכיון שמדה כנגד מדה הוא על כרחך מאת ה' בעל הרחמים היתה זאת. ופי' זה ניכר מתוך הנגינה, כי לפי פירושי תיבת "הלא ה'" צריך להיות באתנחתא, שהוא הפסק מאמר. אבל לפי פרש"י, ש"זו חטאנו" הוא במקום "אשר חטאנו", צ"ל תיבת ה' בטעם משרת. ולכן כששמע ענין הנגינה מהתינוק, שקרא באתנחתא תיבת ה', אמר מובטחני בו שיהי' מורה הוראה בישראל:
סוף הספר