אמת ליעקב על ברכות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דף ח.
[אמרו לי' לר' יוחנן] איכא סבי בבבל. תמה ואמר למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב וכו' היינו דאהני להו וכו'. והא דלא אמר שאר מצות ותורה, נראה דסבירא ליה כמאן דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך (קידושין לט ב). אמנם כבר כתבתי לעיל לחלק בין יחיד לרבים, דהא דאמרינן שכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו ביחיד דוקא, דלא נימא דיש לו בשכר מצותיו גם כן שאף שנולד במזל רע נשתדד מזלו בשכר מצוה, ועל זה אמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ליחיד, מה שאין כן בציבור כמו שכתבתי לעיל. אמנם ר' יוחנן הוכיח מקרא דאפילו בציבור ליכא שכר מצוה אלא בארץ ישראל, דלמען ירבו ימיכם בלשון רבים, ואפילו הכי כתיב על האדמה. ולכך הוצרך לו לומר דבתי כנסיות כארץ ישראל. ועוד, תפלה חשובה הוא מכל המצות כמאמרם (לקמן לב ב) משה לא נענה אלא בתפלה:
שם לעת מצוא זו אשה. לכאורה קשה דסוף הכתוב "רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" אין לו שייכות לתחלת הקרא. ונראה הכוונה, כיון שסוף הפסוק רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, על כרחך מיירי קרא בדבר שיש לחוש שיחטא בדבר שלא יהיה לו תקומה, לכך מתפלל ששטף מים רבים אליו לא יגיעו בדבר זה. ולכך אמר רבי חנינא זו אשה, דעריות נפשו של אדם מחמדתן (חגיגה יא ב) והוא מעוות שאינו יכול לתקן (שם ט ב). ועל זה אמר צריך להתפלל ששטף מים רבים אליו לא יגיעו.
רב נתן אמר זה תורה, דאמרו חז"ל (יומא עב ב) זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סמא דמותא. וגם אמרו (ברכות יז א) הלומד שלא לשמה מוטב לו שלא נברא. וצריך להתפלל על זה שיהיה תורתו לשמה, שלא ישטף במים רבים, שיירש ע"י תורתו תרתי גיהנם (ע"פ יומא עב ב).
ר' נחמן [בר יצחק] אמר זה מיתה - דהמקובלים כתבו דסמוך למותו השטן וכת דיליה מפתים אותו, ולפעמים מחמת יסורין ח"ו יהיה מבעט ויקצוף באלקיו.
רבי יוחנן אמר זה קבורה, כי הקבורה הוא כפרה (סנהדרין מו: ובתוס' שם). ובתוכחה נאמר "והיתה נבלתך מאכל ל[כל] עוף השמים" (דברים כח, כו). וזהו עונש הגדול שבגדולים כמו שמצינו כשהפליגו הרע. ועוד הפליגו בעונש גדול מזה: שיקולע בכף הקלע. ועל זה צריך להתפלל הרבה שלא ישטף בשטף מים רבים וישאר בקבורה, שלא יקולע בכף הקלע, כדכתיב "גם קבורה לא היתה לו, טוב ממנו הנפל" (קהלת ו, ג), ועיין בפירושי על קהלת.
(ר"ז) [מר זוטרא] אמר זה בית הכסא - דהיינו כמו שכתב הכותב (בעין יעקב כאן) דהיינו דחיית המותרות בעניני המושכלות. דהיינו כשמעיין במושכלות, וצריך לדחות הדעות הנפסדות מהאמונות רעות שהשרישו הפילוסופים האפיקורסין, על זה צריך להתפלל שלא ישטף בשטף מים רבים. ולזה אמרו במערבא דעדיפא מכולהו, דעל זה ודאי צריך להתפלל מאוד, כי שאני מינות דמשכא (ע"ז כז א). ובאמת לכולן כיון דוד "בעת מצוא", באיזה דבר שיש לחוש בו שישטף במים רבים, שצריך להתפלל הרבה על זה:
שם גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים. עיין במפרשים. ולפי עניות דעתי נראה, דהנה במניעת הדברים שצותה התורה שלא לעשות אמרו חז"ל (תו"כ ויקרא כ, כו) אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר רק אפשי ומה אעשה. וזהו במצות לא תעשה, אבל במצות עשה כתב המשנה למלך דאדרבה חיוב מצוה לעשות בתיאבון ובשמחה. וזהו שאמר רבי חייא גדול "הנהנה" מיגיע כפו, דהיינו ששמח ונהנה בעשיית המצוה, יותר ממי שעושה המצוה מחמת יראת שמים, דהנהנה מיגיע כפו יש לו [שכר] בעולם הזה ובעולם הבא, אבל העושה רק מחמת יראה ואין נהנה מיגיעו, זה אין לו שכר מצוה בעולם הבא, רק בעולם הזה נותנין לו שכרו: