אמת ליעקב על ברכות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דף ז.
מנין שהקב"ה מתפלל. פירוש שרצונו ותאותו שיהיה כך, שיגרמו מעשיהם של ישראל שיכבוש רחמיו את כעסו, וכאילו מתפלל שיהא כך, וכינו לדבר זה כביכול שמתפלל ואמר הלואי שיהא כך:
שם לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך וכו' שהרי דניאל דברכיה דריוש וכו'. נראה דלעולם בעינן שמלאך רע יענה אמן (ע"פ שבת קיט א), כמו שרצה הקדוש ברוך הוא שבלעם יברך ישראל, וכן עשו שיסכים בברכת יצחק ליעקב:
שם ומי איכא ריתחא קמי קוב"ה. אין, דכתיב ואל זועם בכל יום. ע"ש הקושיא בהכותב. ונראה לי לפרש, דהנה הרמב"ם (במו"נ ח"א פ' נ"ד) כתב דכשהקב"ה עושה פעולה דומה לפעולה הבאה מאתנו ע"י כעס, נאמר עליו דרך השאלה שהוא כועס. דרך משל, כשמעניש עוברי רצונו, וכשאדם מעניש לחבירו מענשו ע"י כעס, הושאל ג"כ שם הכעס לבורא יתעלה מכל חסרון עילוי רב. ובהקדם גם כן מה שאמרו, הובא ברש"י במגלת איכה בפסוק "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (ג, לח) - כי מעצמו יבוא הרע לעושי הרע. פי', כי כן הטביע הבורא יתעלה בהמזלות שיתנהגו בטוב וההיפוך בהיפוכו; כמו שהטביע בארץ כח ההצמחה ע"י זריעה, כן הטביע בהם שיתנהגו אחר רוב העולם. ובג' ראשונות שמלכי מזרח ומערב משתחוים לחמה, באותו פעם מתנהגין המזלות לרע על העולם, הושאל עליו לומר שהוא כועס באותה שעה תמיד, אך לא הוי אלא רגע אחד, כי כן הטביע בהם ע"י ידיעתו הקדומה:
שם ביקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם וכו'. כבר פירשתי בד"ה מנין שהקב"ה מניח תפילין (בסופו), עיין שם היטב:
שם אמר לפניו רבש"ע, מפני מה יש צדיק ורע לו ויש צדיק וטוב לו. אמר לי' צדיק בן צדיק, צדיק וטוב לו. צדיק בן רשע, צדיק ורע לו וכו'. והכי קאמר לו צדיק וטוב לו צדיק גמור כו'. [דברי המחבר כאן נשנו בנחלת יעקב פרשת כי תשא ד"ה הודיעני נא את דרכיך (לג, יג) בעמוד קסג, יעויין שם].
שם כשרציתי לא רצית וכו'. [דברי המחבר כאן נשנו בנחלת יעקב שם ד"ה לא תוכל לראות את פני (לג, כ) בעמוד קסד, יעו"ש].
שם כל דיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא אפי' על תנאי אינו חוזר. [דברי המחבר כאן נשנו בנחל"י פרשת עקב ד"ה ואעשה אותך לגוי עצום ט, יד בעמוד רמ, יעו"ש].