אמת ליעקב על ברכות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דף ה:
רבי אלעזר חלש, על לגבי' רבי יוחנן, חזי' דהוי גני בבית אפל, גליי' לדרעי' ונפל נהורא, חזיי' דהוה בכי א"ל אמאי קא בכית וכו' א"ל להאי שופרא דבלי בארעא קא בכינא וכו'. המאמר הזה תמוה מאוד: א) דאין סברא כלל מחמת גילוי הזרוע יפול נהורא. ב) דאין שייכות לבכות על השופרא דבלי בעפרא. ונראה לפי עניות דעתי לפרש, ד"חזא דהוי קא גני בבית אפל", היינו שהיה חלש מאוד שלפי חולשתו היה נראה לו שודאי מיתתו וקבורתו לא יאחר. ומקום הקבורה מכנה לבית אפל. "אזל גליי' לדרעי' ונפל נהורא", פי' כי הצדיקים באים בכח מעשיהם כמו שאמרו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה והצדיק מבטלה (מו"ק ט"ז ב), והפייטן יסד (בזכרונות של יום ב' דר"ה בפיוט המתחיל "אפחד במעשי" ועי' תוס' ברכות יז ב): "כי הם בזרוע באו עדיך". וזהו כוונתן כאן, ש"גליא לדרעא ונפל נהורא", כלומר שגילה כוחו בתפלתו, כענין חבקוק שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר איני זז מכאן (תענית כג). ובכח מעשיו ותפילתו נפל נהורא, דהיינו שהתחיל לשוב לאיתנו:
שם אי משום מזוני. פי' מחמת שאתה רואה גודל עניותך חושב אתה כי רבו עונותיך, אל תחשוב כך, כי הוא רק משום שאין [כל] אדם זוכה וכו':
שם על האי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא. פירוש דהנה בזוהר פרשת האזינו ובתיקונים תיקון מ' (דף פא א): כשאדם נתגלגל בעת התחית המתים מה יהא בגופו, ולפי תירוצו מוכח דאותו הגוף שלא נשתלם לא יקום. ולזה, רבי אלעזר ורבי יוחנן שלא זכו לבנים, ואף דהיו לו בנים ומתו, רבי יוחנן סבירא ליה ביבמות (דף ס"ב) שלא קיים פריה ורביה, והיו יראים מגלגול, וממילא לא יקום הגוף אשר כל ימיו עמל בתורה ומצות, ואין שופרא גדול מזה, יבלה בעפר ולא יקום, ולכך בכו תרווייהו. ובאמת ודאי דצדיקים כאלו לא הוצרכו להתגלגל, שרבוי עסקם בתורה ומצות פטרם, כמו בן עזאי שאמר נפשי חשקה בתורה (שם סג ב), רק מכח ענותנותם חששו שמא יגרום החטא ולכך בכו:
שם בתר גנבא גנוב וטעמא טעים. אף שוודאי רב הונא אמר האמת, מכל מקום אסור לסמוך על עצמו אף שהדין ברור לו, אם לא על פי בית דין. שהאדם חייב לחשוד עצמו, כי אין אדם רואה חוב לעצמו (שבת קיט א). ואף דקיימא לן עביד איניש דינא לנפשיה (ב"ק כז ב), היינו לתפוס ולילך לבית דין והם יזכו ויחייבו. ועיין בספרי נתיבות המשפט סימן ד', עיין שם: