אמת ליעקב על ברכות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דף ד:
אמר ר' אלעזר בר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא וכו'. כל המפרשים תמהו על מאמר זה, שיהיה מזמור זה כח להבטיח להיות בן עולם הבא מחמת שהוא בא"ב ומחמת שנאמר בו פותח את ידיך, עיין שם.
והנראה לפי עניות דעתי, דהנה במזמור זה אין בו שום בקשת צרכיו רק שבחי הבורא יתברך, ואמר "פותח את ידיך" לומר שעם גודל רוממותו משגיח בשפלי שפלים, עד שמשביע לכל חי ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים לגודל טובו. וכמאמר ר' שמעון בן אלעזר סוף קדושין (פב א): ראית מימיך חי' ועוף שיש להם אומנות, והם מתפרנסין שלא בצער. ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני - כך, ואני שנבראתי לשמש את קוני וכו'. ואילו לא הורענו מעשינו וקפחנו פרנסתינו, לא היינו צריכין לתפלה לבקשת צרכינו, כי הוא טוב ומטיב לפרנס אפי' בעלי חיים השפלים. רק, מפני שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, צריכין אנו לתפלה למחול חטאינו.
ולזה נתקן לומר תהלה לדוד קודם תפלת שמונה עשרה - לעורר לבבינו: שהקב"ה ברחמיו, עם גודל רוממותו, משגיח אף על השפלים שבבעלי חיים, ואנחנו, הצריכין תפלה למלאות חסרונינו, על כרחך מחמת הרעת מעשים הן. ועיקר התפלה הוא רק על כפרת עוונות והחטאים, וממילא כשיתכפרו החטאים יתמלא החסרון.
וגם מה שאנו מבקשין צרכינו, אין העיקר מחמת שרצונינו שנהי' תמיד בשמחה וטוב לבב, כי לפעמים היסורין הם יותר טובים, כמאמרם ז"ל (ברכות ה א): "ג' מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן ע"י יסורין". רק, עיקר בקשת צרכינו הוא רק מחמת שהיסורין לפעמים מעבירין על דעת קונם, לכך מבקשין על צרכינו, בכדי שיהי' לבבינו פנוי מטרדת הזמן, שלא יבטל אותנו מעבודת השי"ת ומתורתו.
ולזה אמרו [תענית דף ב'] איזהו עבודה שבלב זו תפלה. דלכאורה קשה הא תפלה הוא בפה. ולהנ"ל אתי שפיר, דהיה קשה להו למה נקרא תפלה עבודה, הלא אין זה עבודה רק בקשת צרכיו. וכי אם אחד יבקש צרכיו מהמלך נאמר עליו שהוא עובד עבודת המלך. אמנם להנזכר לעיל אתי שפיר, כיון שאין בקשתו בשביל טובתו כלל, רק למען יוכל לעבוד עבודת המלך בלב שלם, וזהו תלוי רק במחשבת הלב, לכך נקרא תפלה עבודה שבלב.
והנה מה שנסדר שבחי הבורא בתהלה לדוד בא"ב, להורות שאין למלל ולספר כל שבחיו של הבורא יתברך אף אם כל הימים דיו וכולי. וידוע שאי אפשר לדבר שום דיבור בלתי מהכ"ב אותיות, ולכך נסדר באלפא ביתא, לומר שאף אם נשבח השי"ת בכל השבחים שאפשר לשבח, וע"כ הם תחת הכ"ב אותיות, שבחו מי ימלל. ומ"מ משגיח אף על השפלים שבשפליים, ואם אנכי מחוסר מהדברים הנצרכים לעבודת השי"ת, על כרחך הרעותי את מעשי. ויתפלל על הרעת המעשים. ואחר כוונת הלב הן הן הדברים, כי אם יאמר בכוונה תהלה לדוד קודם התפלה, בכוונה זו, בוודאי יפול עליו היראה וההכנעה, וישוב בלב שלם, וכל בקשותיו על צרכיו לא יהי' רק על הכוונה הנ"ל - למען יהי' יכול לעבוד הבורא. ואז יהי' מובטח שהוא בן עוה"ב:
שם מפני מה לא נאמר נון באשרי מפני שיש בו מפלתן של שונאי ישראל וכו'. והוא תמוה, דמה נשתנה מזמור זה מכל המזמורים שנאמרו באלפא ביתא, שנאמר בהן נו"ן.
ונראה, דהנה חמש גאולות יש לישראל: ד' גאולות מד' מלכיות, וממלחמות גוג ומגוג קודם ביאת משיח. וכנגדן אמר דוד חמשה ספרים בספר תהלים, וכל ספר מתחיל בגלות ומסיים בגאולה: הספר הראשון מתחיל בלמה רגשו גוים (ב, א), ומסיים ותציבני לפניך לעולם (מא, יג). הב' מתחיל היתה לי דמעתי לחם וגו' (מב, ד), ומסיים יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו (עב, יז). וספר שלישי מתחיל מאמר אסף כמעט נטיו רגלי (עג, ב), ומסיים אדני נשבעת לדוד באמונתך (פט, נ). וספר הרביעי מתחיל מאמר משה כי כלינו באפך ובחמתך נבהלנו (צ, ז), ומסיים וקבצינו מן הגוים (קו, מז). וספר החמישי מתחיל הוא נגד מלחמות גוג ומגוג, ומסיים בתהלה לדוד (קמה, א) על הגאולה השלימה. ולזה אמר בכל המזמור "לעולם ועד", שלא יהי' אחריו שום קלקול. וגם אמר "יודוך ה' כל מעשיך", כי אז נאמר ואשפוך רוחי על כל בשר (יואל ג, א), אמן ב"ב. וכיון שנאמר על הגאולה העתידה שלא יהי' נפילה אחריה, לכך לא נאמר נו"ן, לרמז שלא יהי' אחר גאולה זו שום נפילה, הנאמר בנו"ן.
שם במערבא מתני לה הכי: נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל וכו'. לכאורה קשה דאם כן מאי קאמר מקודם לזה (בפס' א) אשר אנכי נושא עליכם קינה. והנה רש"י פירש (בבראשית לג, כ ושמות ו, ט) נתן לנו רשות לדרוש בפסוק אף בפירוש אחר ממה שדרשו חז"ל, מקרא כפטיש יפוצץ סלע (ירמי' כג, כט), עיין שם. ולזה נראה לי לפרש הכתוב שהוא על דרך שאמר [ירמי' ג', י"ד] כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה. והכוונה הוא, דהנה במדרש חזית אמרו: משל למטרוניא שבשעת אירוסין כתב לה מתנה מועטת, ובשעת נשואין מתנות מרובות. כן הישראל, בשעת נתינת התורה לא היה רק בבחינת ארוסה כדכתיב [הושע ב', כ"א] וארשתיך לי לעולם, והגאולה העתידה יהיה הנשואין, כדכתיב [ישעיה נד, ה] (הנה) [כי] בועליך עושיך ד', עד כאן המדרש בשינוי לשון קצת. ולכך נקראין הישראל עכשיו בתולת ישראל, שהן עדיין בבחינת אירוסין שלא נבעלה, מה שאין כן בגאולה העתידה דכתיב בי' כי בועליך עושיך ד', שאז תקרא בעולה כמאמר המדרש, שאז תהיה בבחינת נישואין בבעלה שיתייחד החלק בכל. וכן כתיב [בישעיה ס"ב, ד'] ולך יקרא בעולה וארצך תבעל, וארצך היינו כנסת ישראל, כי הכנסת ישראל נקראו ארץ כדכתיב ואתם תהיו לי ארץ חפץ [מלאכי ג', י"ב]. ואמר [ישעיה שם] לך יקרא חפצי בה.
והיינו גם כן פירוש הפסוק דלמעלה (וארצך היינו כנסת ישראל). והרי מוכח מדבריו שבעת הגאולה שיקיים "ובעלתי", כתיב: ולקחתי אחד מעיר וכו'. וכן הוא גם כן מאמר עמוס הנביא (ה, א - ב) "נושא עליכם קינה וגו' נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל", כלומר בעת הנפילה שיהיה סמוך להגאולה, למען אשר לא יקום עליו עוד שם בתולת ישראל רק להיות נקראת בשם בעולה כדכתיב ולארצך יקרא בעולה, ולא תוסיף עוד לקום בשם בתולת ישראל, אז תהיה הנפילה גדולה עד ש"העיר היוצאת אלף תשאיר מאה, והיוצאת מאה תשאיר עשרה" (שם פס' ג), והשאר או ישתמדו או יכלו. ואתי שפיר מה שאמר מקודם לשון קינה. ומסיים (בפס' ד): "כי כה אמר ד' דרשוני וחיו", כי לא יכלו רק רשעים ולא הצדיקים: