אמת ליעקב על בבא בתרא· רבי יעקב לורברבוים מליסא
דף עד.
אמר רבב"ח אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח וכו'. כבר פירשתי זה המאמר לעיל בפרשת קרח בפירושי על התורה (בד"ה ותבלע אותם ואת בתיהם) עיין שם:
שם ואמר רבב"ח א"ל ההוא טייעא תא ואחוי לך היכי דנשקי ארעא ורקיע אהדדי. וחזאי דעביד כוי כוי, ואנחינהו לסילתאי התם. אדמצלינא בעיתי' ולא אשכחיתה, אמינא איכא גנבי הכא. אמר לי גלגלא דרקיע הוא, דהדר נטר עד למחר [כי השתא הכא] ומשכחת לה, עיין שם. הכוונה, דהנה המזלות יש להן שליטה גדולה בארץ עד שאיצטגנינים יודעין באיזה יום ימות אדם פלוני ואימתי יחלה. ויש התחברות גדול בין השמים והארץ, ואמרו הפילוסופים: "האדם - יולידהו השמש והאדם". וזהו שאמר לו "תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי", כלומר ההתחברות שיש בין השמים והארץ, שהי' לומד עמו החכמות הרבות להבין כל מיני התחברות שבין השמים והארץ והנהגת המזלות להארץ. ואמרו חז"ל (מו"ק כח א) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא, ובמקום אחר הארכתי שאף שמחמת זכות לא נשתנה המזל מ"מ ע"י תפלה נשתנה המזל. "וחזאי דעביד כוי כוי", דהנה בפיוט יוצר יום א' דר"ה (שחרית ד"ה מלך במשפט יעמיד ארץ) יסד הפייטן "בימין יש חלונות" ש"דרך אותן חלונות מאזין תפלות", וזהו כוונתו כאן: דעביד כוי כוי, כלומר שיש חלונות להאזין תפלות לשנות המזל. "ואנחינהו לסילתאי התם", כלומר שהי' סבור שגם על הפרנסה יכול להפוך המזל - ע"י התפלות שיתקבלו ע"י אותן החלונות. "אדמצלינא בעיתי' ולא אשכחיתה", שראיתי שלא הועיל לי תפלתי. "אמינא איכא גנבי הכא", אמרו זה על דרך מליצה כמו שאמר המקונן בקינות (קינה ח' המתחיל: אאדה עד חוג שמים) אורח משפטיך גנבי עלי. "א"ל גלגלא דרקיע הוא דהדר", כלומר הדבר תלוי במזל, וצלותיך לא יועיל. "נטר עד למחר", דהנה ידוע מה שאמרו חז"ל (עירובין כב א) היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן, ולזה אמר: נטר עד למחר, דהיינו עוה"ב לאחר המות. "כי השתא", כלומר שתהיה בצדקתך אז כמו עתה - שלא תתקלקל צדקתך ולא תחזור לך עד יום המות, "ומשכחת לה", כלומר שם תמצא שכר מצותיך ותפלתך. כי התפלה אין מועיל להפך המזל שהי' בשעת לידה, רק כשנולד במזל טוב ונשתדד לרע מחמת חטאיו, והארכתי בזה במקום אחר (עי' לעיל פ' כי תשא ד"ה הודיעני נא את דרכיך):
שם ואמר רבב"ח א"ל ההוא טייעא תא אחוי לך טורא דסיני. אזלי וחזאי דהדרא לי' עקרבא, וקיימא לי' כי חמרא חיוורתא. והוא תמוה. ונלפענ"ד לפרש, כי ידוע שסביב רשעים יתהלכון (תהלים יב, ט) ופירשו המפרשים כי הס"א הם יונקים מהקדושה, וכשהקדושה נסתלק שורה שם הס"א. וכן הס"א יונקים מן הישראל רשע שפעת הקדושה אשר בו, והוא להם למחי', ולכך סביב רשעים יתהלכון. ולזה, הר סיני שהי' בו השראת קדושה רבה עד למאוד, ונסתלק בעו"ה, ובעונותינו כי רבו יונק הס"א מן הקדושה, וסביב רשעים יתהלכון. וכוחות הטומאה נקראין עקרבא, שנושכין אותנו, וזהו שאמר כי "חזי דהדרן להר סיני עקרבא", דהיינו כוחות הטומאה. ויונק מן הקדושה שהיה שם, כי בהסתלקות הקדושה נשאר שם כוחות הקדושה. "וקיימא כי חמרא חיוורתא", דהיינו רוח הקדושה שיונקים משם - קיימן כי חמרא חיוורתא, כמושאמרינן בעירובין (נד ב) רוכבי אתונות צחורות אלו ת"ח וכו'. ומחמת רוב יניקותם משם מהקדושה קיימי כאתונות צחורות, ואתונות צחורות פירושו חמרא חיוורתא. ולזה אמר שמעתי בת קול אוי לי שנשבעתי וכו', היינו שמתאונן שמוכרח להשפיע קדושה לסטרא אחרא:
סוף הספר