אמת ואמונה· רבי מנחם מנדל מקוצק
חלק ד: תשא - תתקי · תשכג [ילדותו]
רבנו זצ"ל ניכר בילדותו שהוא אש להבה, והיה רגיל על לשונו לבי ובשרי ירננו אל אל חי, ולפעמים רקד בזה תוך טיט ועפר, ונפל שם, בהיותו בן ג' הכיר את בוראו, פעם אחת העמיד לעצמו חדר קטן מקנים קטנים בחול ועפר כדרך הילדים, והם הגידו לו מענדלי עפ"י חשבון יחסרו לך קנים לגמור הבנין בשמעו זאת צעק אבקש מה' שימלא לי זאת. וצעק על כל איש ואיש אם עשה דבר שלא כהוגן שהוא שקר והכל שנאוהו. רק אחד כגילו בנימין שניידר שגם היה היה כמוהו בדרכו, ועל שמו קרא שם בנו בנימילע.
בעת שנתגדל שמו, ובא פעם אחת לעיר גוריי בא לבקר את הרבי הראשון שלו, שלמדו צורת האותיות עד חומש ועד בכלל, ורבו השני שאלו מדוע גם אליו לא בא? השיבהו: אתה למדת עמי גם כן דברים שיש להשיב עליהם כי פירושים זה אומר כך וזה אומר כך, אבל הראשון למד עמי תורת אמת שאין להשיב עליהם, לכן מחיב אני לכבדו.