אמת ואמונה· רבי מנחם מנדל מקוצק
חלק ד: תשא - תתקי
תש [ילדותו]
תשא
בוואליע היו שני חסידים, יואב ושמואל, ונתוכחו אם רבנו זוכר אותם, ובאותו שבת היו חסידים מוואליע בקאצק ושמעו שרבנו מתפלא מה זה אשר אנשים הנזכרים בתנ"ך יאמרו שאינני זוכר אותם, וכל האנשים לא הבינו, אך כאשר באו החסידים לביתם, ספרו שני החסידים אודות הויכוח ולהם נתכוון רבנו זצ"ל.
תשב
אמר לתרץ הרמב"ם במו"נ שנתן טעם על הקטרת לבסם הריחות. אמר, לא אדע מה רוצים מהרמב"ם, הלא הוא בזוהר הקדוש, אך בזוהר הקדוש כתוב לעכב הרוחות הרעות כדאיתא בג' על תנופה, והרמב"ם למד הפירוש ריחות רעות, והיא היא.
תשג [שדים]
גם תירץ הרמב"ם שכתב שאין מצויים שדים, והלא בגמ' נמצא הרבה, ואמר כי מקודם הי', ואחרי שפסק הרמב"ם שאין מצויים. גם בשמים פסקו הכי, ולכן עכשיו אין בנמצא.
תשד
פעם אחת היה שאלה על חטים שמורה, וחפשו שמורה אחרת ולא מצאו ורצו ליקח שמורה הראשונה, הגם שהיה קצת שאלה, אבל על שאר שמורות היה יותר חשש, ולא הסכים רבנו, מחמת שהיה היסח הדעת, ואין זה נקרא שימור. ושבח ה"חידושי הרי"מ" את הסברא הזו ואמר שהוא סברה הר"ן.
תשה
להרבי מגאסטנין זצ"ל היה טאבאק פודעלי יפה מאד, והביט חסיד אחד זמן רב על הפידעלע, ואמר לו הרבי שמחמת זה הפידעלע היה ח"ו עשיר אחד נעשה עני כחוט השערה אצל רבנו זצ"ל, כי הרבי החזיק הפידעלע פעם בידו בעת היותו אצל רבנו, ושאלו רבנו בזה הלשון: יחיאל מאיר פון וואנען האסטו עפעס אזיין שיין פידעלע, והשיבו שחסיד עשיר אחד הביא לו זאת מחו"ל, ורבנו לא השיבו כלום. וכשבא החסיד הנ"ל לרבנו שאלו שמעתי שאתה סוחר עם אנטיקען, ולמה לא תקנה את האנטיק יאה עניותא ליהודאי, ופחד החסיד שלא יעשהו עני ח"ו השיבו שהוא קונה אנטיקען בעד איזה זהובים בסכום מועט, אבל ליתן כל ממונו בעד אנטיק אינו רוצה. וכששמע רבנו דבר זה האט ער געגעבען איין קנאק מיט דעם פינגער, שדבריו מצאו חן בעיניו, ונשאר עשיר כמקדם.
תשו
'וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים', ער האט זייא געגעבן איין בלאשק פיר דיא אויגען וידע אלקים.
תשז
רבנו אמר פעם אחת לחסיד אחד בעת שאומר בורא ניב שפתים בכוונה בחמימות, גם אילם יוכל לדבר, אחרי פטירת רבנו זצ"ל זמן רב, שבת החסיד הנ"ל בכפר והיה מקום דחוק, ולא היה לו שום ספר ללמוד, ובמצש"ק אמר ויתן לך בלב נשבר, והיה באותו בית ילד אילם. וכאשר אמר 'בורא ניב שפתים' התחיל הילד לדבר.
תשח
אל תרגזו בדרך. במדרש: אל יפסיעו פסיעה גסה ואל ילכו בלילה, כי רצו לילך במהרה לבשר לאביהם כי יוסף חי ועל כן אמר להם יוסף כי בשמים נרשם השעה ווי לאנג עס זאל דויערין, ואם ימהרו, יתעכבו ע"י סבה אחרת.
תשט
פעם אחת קרא לאיש אחד שהיה חרוץ גדול וחושב מחשבות לעשות בחרושת אבל היה גבר לא יצלח ל"ע, ואמר לו רבנו בזה הלשון: הידעת פירוש הפסוק לא לחכמים לחם? הפירוש הוא כך שהקב"ה אומר, אם חכם אתה, חפש לך בעצמך פרנסה. ונשאר עני ל"ע.
תשי [קופסת הטבק של הגנראל]
פעם אחת נאבד מגענעראל אחד קופסא לטאבאק זהב משובצה באבנים טובות בדרך מפילעוו לקארוב. ואמרו לו אנשים יען שבדרך הזה הולכים חסידים לקאצק, ויוכל להיות כי הם מצאו את הקופסא, והמנהג בין החסידים להגיד כל ענייניהם לרבי שלהם, ולכן עצתם להשביע את רבנו אם יודע מזה, לה"חידושי הרי"מ" היה צער גדול מזה, ופגע ברחוב את ר' דוד אלטשולר מחסידי רדזימין (אשר ממנו שמעתי את כל הנ"ל) והוא העמיד סחורה לצבא, והכיר את הגענעראל ואמר לו ה"חידושי הרי"מ" שיפעול אצל הגענעראל לפטור את רבנו מהשבועה. והבטיח לו עולם הבא, ושאלו ר' דוד איך לעשות והשיב לו ה"חידושי הרי"מ", לך ועשה וה' יעזור. הוא הלך תיכף להשר ואמר לו, כי רבנו איש אמת ואינך צריך להשביעו, כי הוא אומר תמיד רק אמת, ואם תרצה נסע ביחד לקאצק, ותוכח שכן הוא. ונתרצה השר. ונסעו ביחד לקאצק. בבואם אל רבנו אשר ישב אז על המטה, נפל פחד על השר, ושאל את רבנו על אודות הקופסא, ואמר לו רבנו שאין יודע כלום מזה. אח"כ שאל השר את רבנו במה כוחו גדול כל כך כי יש לו הרבה מאמינים בו. ואמר כי ביכולתו לדבק מחשבתו בעניין אחד עשרים וארבע שעות בלי הפסק או מחשבה אחרת, אז נפל השר על הכסא אחורנית, ואמר אצלי ברגע אחד יש לי אלף מחשבות. ולכן זה הוא באמת איש אלקים, ופטרו מהשבועה.
כאשר ר"ד בישר לחהרי"ם אמר לו במה אתה בוחר אם בטינען זהב או עולם הבא, ונפל במחשבתו מאמר העולם "טונען זהב מוס מען לאסען שטיין, און פון דער וועלט מוס מען גיין, ובחר בעולם הבא אח"כ הי' בראדזימין, וספר לו הכל, ואמר לו טוב עשית.
תשיא
על הקושיא למה אין קורין המגלה ביו ט"ו גם כן משום ספיקא דיומא. אמר שעיקר ספיקא דיומא היה בכל פעם רק בבבל היכא דהשלוחין לא היו מגיעין. אבל כאן כל המעשה היה בבבל.
תשיב
אמר להרי מסטריקאו זצ"ל שחשב שיהיה לו חמשים או ק"נ חסידים שיעמדו על הגגות ויגיעו למדריגת הנביאים.
תשיג [גמילות חסד לשוטה]
לשוטה נאך צו געבן זיין שטות הוא גם כן גמ"ח. [=לקבל שטות של שוטה - גם זו גמילות חסד].
תשיד
הרבי מאלכסנדר בא לרבנו והיה קור וכפור גדול, וספר לו רבנו שפעם אחת היה בלובלין כפור גדול, ואמר "צנה" עתה היא צנה גדולה. הלא "סוחרה" האנשים צריכים לסחור, אמתו דהא זה היה מדת יעקב אע"ה איש האמת, ופסק הקור, וכשספר רבנו זאת נפסק הקור.
תשטו
בקאצק היה סופר מפורסם וכתב ס"ת עבור רבנו, ולא הניחו רבנו לגמור, והסופר היה מפורסם לי"ש. והרבי מגאסטנין שאלו ע"ז, והשיב כי הרגיש שהסופר כוון כוונה שאינו שייך לו על כן יש לו חשש פזור.
תשטז
רבנו הרגיש בעת הקריאה כי לבעל הקריאה נפל ברעיונו על פסוק אחד פשט לא ישר, וצוה להפסיק הקריאה, ואחר יגמר הקריאה.
תשיז
אל תגשו אל אשה ותרגומו לצד איתתא, ודקדק בשנוי הלשון, ותירץ מי שהוא בצד זה, אינו בצד אחר.
תשיח
למה התרעמו ליתן להם בשר, הלא להמן הי' כל הטעמים? אך כמה רצו ממשות ולא טעם בלבד.
תשיט
הקריב תודה שלא לשמה, ופירש"י שהתודה הייתה מיורדי הים. וקשה הלא תודה כשרה אף בנדבה, ואמר שלעתיד יהיה ספר זכרון מכל הנסים שעברו עלינו, ונתברר לנו שבכל רגע ורגע, נעשה עמנו נסים. על כן אם מקריב תודה בתורת נדבה אף שאינו יודע על איזה נס הוא מביא, אבל אם הוא מיורדי הים, ויודע שמחויב תודה, ע"ז אם מביא שלא לשמה פסולה.
תשכ
רר"ב זצ"ל אמר לרבנו זצ"ל כי אינו צריך להזכיר עצמו לפניו כי עשה לו סימן בשמו, ויודע שמו, דכתיב ויצחק בא מב"א, מ'ב'א' ר"ת מנחם בן אסתר.
תשכא [מונטיפיורי]
בעת נסיעת מונטיפיורי לפב"ג לטובת אחב"י, נודע לר"י ווארקער שישבת בלאמזע, ונסע לשם לבקשו שימליץ לבטל הגזירה על אחב"י לשנות מלבושיהם ושלא ללבוש השטריימיל. כאשר רבנו שמע מזה, שחק ואמר כי נסיעתו לריק כי השר לא יחפוץ לדבר מזה, הוא בעצמו מארצות המערב, ולובש בגדי נכרים, ואינו מרגיש בזה נפקותא רק רציחת ישראל במאראקע וכדומה נוגעים אל לבו.
וספר רבנו, בעת הגזירה על הצוואנגשולען בפרייסען וביטול החדרים, נדרש להם איש יודע בטוב שפת אשכנז לכתוב הבקשה, ורצו לשלוח אחרי סופר מהיר מפוזנא ולא הסכים הג' רעק"א, יען שהנ"ל רחוק מדת ישראל, ושמח על הגזירה לבטל תשב"ר, והמליץ בהפסוק אל תבטחו בנדיבים שאין לו תשועה, היינו אסור לבטוח באדם שאין ביטול הגזירה נחשב לו לתשועה, ואף אם נשמע ונראה מה שכותב אין לסמוך עליו מחמת שבלבו חושב אחרת מאשר כותב.
כ"ז ספר רבנו, ובאמת כן היה כי כאשר הציע הר"י ווארקער זצ"ל לפני השר את שאלתו, השיב לו כי לא יוכל למלאות רצונו ולבקש שילבשו היהודים דווקא כובעים מעורות הדובים.
תשכב
פעם אחת אחרי פטירת רר"ב היה אצל הרב ר' יהושע זצ"ל והעתיר עליו דברים שיהיה מתלמידיו, אמר רבנו זצ"ל חסידות קודש הוא, ואם אינו מכוון לקבלת טהרה לא יועיל הטבילה.
תשכג [ילדותו]
רבנו זצ"ל ניכר בילדותו שהוא אש להבה, והיה רגיל על לשונו לבי ובשרי ירננו אל אל חי, ולפעמים רקד בזה תוך טיט ועפר, ונפל שם, בהיותו בן ג' הכיר את בוראו, פעם אחת העמיד לעצמו חדר קטן מקנים קטנים בחול ועפר כדרך הילדים, והם הגידו לו מענדלי עפ"י חשבון יחסרו לך קנים לגמור הבנין בשמעו זאת צעק אבקש מה' שימלא לי זאת. וצעק על כל איש ואיש אם עשה דבר שלא כהוגן שהוא שקר והכל שנאוהו. רק אחד כגילו בנימין שניידר שגם היה היה כמוהו בדרכו, ועל שמו קרא שם בנו בנימילע.
בעת שנתגדל שמו, ובא פעם אחת לעיר גוריי בא לבקר את הרבי הראשון שלו, שלמדו צורת האותיות עד חומש ועד בכלל, ורבו השני שאלו מדוע גם אליו לא בא? השיבהו: אתה למדת עמי גם כן דברים שיש להשיב עליהם כי פירושים זה אומר כך וזה אומר כך, אבל הראשון למד עמי תורת אמת שאין להשיב עליהם, לכן מחיב אני לכבדו.
תשכד
אחד מגוררי נסע ללובלין, ואמר לו החוזה בעירך נמצא ניצוץ קדש, תראה לחקור אחריו ולהביאהו, המלמד לא מצא איש כזה, כי רבנו זצ"ל היה אז בחור, והחזיקוהו למבוהל ח"ו לבזות עצמו וזולתו, גם לא ראוהו לומד כלל, ונתיישב המלמד לישן בביהמ"ד אולי ימצא שם, ויהי אחרי חצות לילה ראה כי הבחור הקדוש בא יחידי ולמד גמ' בהתלהבות על רגל אחת, עד שהיה נראה לו כאלו עליו כיון הרבי, אך חשב אולי מקרה הוא, עד שראהו כמה לילות אז החל המלמד לשעול, הרגיש הבחור כי אחד נמצא שם, והלך למקום התנור בהכאת כפיו, ועשה עצמו כמבוהל שלא ישער המלמד, עד שאמר לו המלמד ידעתי שכל שגעונך לרמות בני אדם, אבל אותי לא תרמה כי החוזה צווה עלי להביאך אליו.
ומיד נסע ללובלין, אביו הר' לייבוש ז"ל בא אחריו וצעק עליו מדוע מניח מנהג אבותיו, והשיב קודם כתיב זה אלי ואנוהו ואח"כ אלקי אבי וארוממנהו, בנגלה החל ללמוד לפני הג' בעל משנת חכמים, ולא השגיח מהמניעות שהי' לו מחבריו, שהתלוצצו מהחסידים, אח"כ נשא אשה בטאמשוב, והיה סוחר עורות עם שותף אחד ולא הצליח במסחרו. גם בטאמשוב התפלל בביהמ"ד של הר' יוסיל יורטשעווער ז"ל, אך להיותו אז בדרכי רבו היהודי הקדוש להתפלל שחרית בזמן המאוחר מכולם, החלו לרדפו בביהמ"ד דשם, ולא השגיח כלום על זה.
תשכה
פעם אחת בא הרב מ"א מזאקליקוב להשתדך עם רבנו. שאל אותו מי יושב בדירות של זקנו הרי"ל מזאקלאקאוו, השיבו כי מושכרות לחייטים. אמר רבנו בג' אמרו, עתידין בתי צדיקים שיחרבו, והלא נוכל לתקנם אך הפירוש שישבו בבתיהם אנשים שאינם מהוגנים.
תשכו
רבנו כמעט לא הלך לישון או לפשוט בגדיו, רק תוך לימודו ועבודתו נפל לישון, וכמעט הלך כמה שנים בחלוק אחד.
תשכז
חסיד אחד ממעזיבוז ספר לרבנו כי הה"ק מאפטע אמר פון דיא יוהך (רוטב) פון פסח יש לי שמירה על כל השנה. אמר לו רבנו כי השם של פסח כי מלאכיו יצוה לך, וס"ת י'ו'ה'ך' יש לו שמירה על כל השנה.
תשכח
בעת נתפרד הג' ר"ח מפלונסק מפשיסתא. ונתקבל לאב"ד בטשעכאנאווצי חדש, שאלוהו חכמי ליטא על מהות תורתם של החברותא, והשיב הר"י מווארקע הוא למדן, הרי"ם מוארשא עלוי, ורבנו מטאמשוב אין חבריו יכולין לעמוד על סוף דעתו.
תשכט
הרב ר' מענדיל מזדונסקאוואליע היה מתנגד ואחר פטירת בתו ר"ל לא יכול לשבת בביתו מפני הצער. נסע לקאצק ולא הודיעו כלום. כשנכנס פנימה שאלו רבנו גמ' לפרש, ופירש בטוב, ואמר א"כ דברי התו' תמוהים ונדחק לפרש גם התוספת אזי אמר לו רבנו, א"כ שהכל בסדר וישר וצדק, בודאי גם הקב"ה ישר וצדק פעלו. והתנחם, ונתדבק אליו.
תשל
ויקחו לי תרומה. כשרוצין ליקח עצמו להי"ת צריך לתרום ולהפריש עצמו ממותרות.
תשלא
ראה את המציאה, והקשו תוספות הא הוי עני המהפך בחררה. ותירצו דהטעם דהוי רשע, דראוי ב"א לבטוח בהי"ת שיזמין לו, ולא לירד לאומנתו וחיותו של חבירו. וכיון שאין בוטח הוי רשע. וא"כ ב'ראה את המציאה', היה הראשון ראוי שלא יפול על המציאה ולבטוח בה' שבודאי אחר שזכה בד' אמות והוי שלו, ודאי לא בא אחר לגוזלו, והוא לא בטח, ועשה התחכמות שיהיה שלו, א"כ הראה להשני גם כן שלא לבטוח בה'. לכך לא נקרא השני רשע.
תשלב
בכל לבבך בשני יצריך, שאם אין לו היצר הרע קשה העבודה. וכשרוצה אז גם החלק הרע עוזרו ולכך נברא כמו דאיתא בזוהר הקדוש שגם היצר הרע רוצה שיעבוד האדם הי"ת, והוא בא רק לנסותו, ורוצה שלא ישמע לו, והיצר הרע שבביעור חמץ הוא עניין אחר.
תשלג
הבעש"ט בא לתקן שלא יהיה מצות אנשים מלומדה שיעבדו השי"ת בלב, ועבודתו נמשכה מפאדאליע לוואלין (המגיד ממעזריטש זצ"ל) ואח"ז לגליציע (נועם אלימלך) ומשם לפולין ואחר להה"ק מסטוטצין לקרב לאנשי ליטא לזה הדרך.
תשלד
בפארציווע היה רוח ולץ ועשה דברים תמוהים. וכאשר רבנו היה פעם בפארציווע, וספרו לו זאת, לא נשמע יותר מזה.
תשלה
פעם אחת קצף על הרבנים, ובא אליו אז רב גדול. אמר לו גם כי תרבה לך בורית נכתם עונך לפני, לך להמראה ותראה כמה מכוער אתה. ופעם אחת אמר על אנשיו, יש תחתי ע' סנהדרין והיה בכוחי להתיר תקיעת שופר בשבת לפי הרמב"ם ז"ל.
תשלו
אחד מתלמידי הרש"ל מלענטשנא זצ"ל היה אצל רבנו, שאל אותו מה שלום רבו, אני אוהבו מאוד אבל מה צועק להקב"ה לשלוח משיח, למה אינו צועק לישראל שישובו, וזה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וישובו.
תשלז
פורים. בסעודת היום אמר, המגיד הק' מקאזיניץ אמר יקי פורים תכה ליל שמורים, ביאר כי ב' שמות י...ה ות'כ'ה'. והרחיב בעניין, וישב יותר מי"ד שעות בהפשטות עניין זה.
תשלח
אחד בא לפני רבנו לבקש עצה היות שהוא סוחר, ובאים לחנותו ערלים וערלות, מה לעשות, אמר לו מה אתה עושה אמר יש לי שם ספר התניא, ואני לומד שם. אמר רבנו זה אלקות, אבל ראוי מעת קוראך שמע ישראל בבקר, תהיה לך אהבת ה' ויראתו עכ"פ עד שתקרא פעם שנית.
תשלט
כשבא רבנו ליהודי הקדוש ונתן לו שלום אמר לו טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו הדבר הזה נכנס בכל האברים, מאס באכילה ושתי' רק בצמצום, אמר בני חיי ומזוני יוכל להשיג גם באיש שאיננו גדול כל כך. אבל להכניס אמת בלב יהודי כמו שהוא בשמים יכול אני.
תשמ
פעם אחת נסע ר"ה טאמאשאווער לדרך ולא היה לו הוצאות וספר לרבנו אמר לו אני נותן לך ב' בנים זכרים לעקרות. מי שיתן לך הרבה כסף תתן לו. וכן הוי והרבי מראדזמין אמר על רבנו שהמפתח של עקרות יש אצל רבנו.
תשמא
הרבי מאיזביצא התנצל לפני הר"י מווארקע שמן השמים צוהו להמשיך עדה אמר לו הר"י מווארקע, שמואל הנביא שמע קול מן השמים, והלך לשאול לעלי, ואף אתם היה לכם ליקח רשות.
תשמב [היה פרוש מאשתו]
היה פרוש מאשתו יותר מכ"ה שנים, וזו' גליקא חלתה מאוד ל"ע, ואמרו הרופאים כי מחמת הפרישות תמות ר"ל וכאשר רבנו היה איזה שבועות בווארקע. נסעה לשם לקבול על בעלה ושם נפטרה.
תשמג
אחד מחסידי קרלין היה בקאצק, ואמר לו רבנו תיתן פריסת שלום לבנו של הה"ק ר' אשר מסטאלין, ולהחסיד הנ"ל היה חולשת הדעת כי לא דרש בשלום הרבי בעצמו, רק מצד אביו, וכשחזר אח"כ לקאצק שאלו רבנו על שמו בעצמו, ואמר לו בזה הלשון: הרה"ק ר' אהרן מקרלין הוא מולח הכל עד שאינו ראוי לאכילה, וזה אינו טוב לבריאות, ואם רוצה למעט הנאתו מאוכל יותר טוב היה שלא למלוח כלל.
תשמד
רבנו הזהיר לזרז עצמו בלימוד הרמב"ם.
תשמה
בפעם הראשונה כאשר בא הרבי מגאסטנין לקאצק היה ירא מאוד אולי יהיה קשה עליו לקבל אזהרות וחסידות מקאצק ואמר לו רבנו, אנחנו אין מחדשים שום דבר, נאר מיר טהוען דערלייכטען וואס איינער פארמאגט.
תשמו
שאל לחסיד אחד אם ראה זאב, ושאל אותו אם היה ירא מהזאב, ואמר הן, ושאלו אם זכר בשעת היראה כי יש לו יראה, והשיב לו שלא זכר כלום מחמת היראה, ואמר לו רבנו שכך צריך להיות י"ש שבשעת יראתו לפני הקב"ה לא ירגיש שיש לו יראה.
תשמז
כל המחובר לטהור טהור, נימא כי הטהור נטמא, אך הטהור אין לו שום נגיעה בטמא.
תשמח
פעם ראה בביהמ"ד שלו חסיד הולך וחוזר, ושאלו במה הוא עוסק, ואמר בפסוק אם במחתרת ימצא הגנב אם שאדם חותר, עד טהוט גראבען יצא הגנב הוא היצר הרע.
תשמט
אמר על הצדיק שהיה בזמנו, הם אומרים שרואים בהסוכה את האושפיזין השבעה רועים, איך האב אמונה, אמונה איז קלארער וויא ראיה [=אמונה בהירה מידיעה].
תשן
אמר א חסיד ווארפט אוועק דיא וועלט, און דער וואס ווארפט אוועק דיא וועלט איז א חסיד, וא"כ איך אפשר לקיים שניהם, אך כמו עבד גטו וידו באין כאחד.
תשנא
פעם אחת אמר בתוך קהל ועדה זייא דרייען זיד ארום מיט פאסקודסטווע און פארגלעטן זיך דיא באכער מיט א פאאר דפים גמרא.
תשנב [עיקר החידוש בס' משלי]
רבנו שאל את הרבי מווארקע או להיפוך מה חידש שלמה המלך ע"ה בספר משלי, הלא די לנו המוסר מן התוה"ק, השיבו עיקר החידוש בס' משלי להראות דאין חכם נגד השי"ת, כי גבי שלמה כתיב ויחכם, ולבסוף הטו נשיו את לבבו, וזה לימוד גדול, אם יש אדם שהוא חכם מאד, אין להטות ח"ו מדרך התורה מכוח החכמות שלו.
תשנג
אמר לחסיד אחד אם השי"ת היה מראה לך את גנות מעשיך, לא היה לך באפשרות להתקיים, ואצל מרע"ה כתיב והאיש משה עניו מאוד פירש"י עניו וסבלן, פירוש שהיה סובל את השפלות.
תשנד
אמר, וואס וויל איך פון זייא רק ג' דברים, פון זיך נישט ארויס צו קוקען, אין יענם נישט אריין צו קוקען, אונד זיך נישט צו מייגען.
תשנה
אמר מען זאל אזוי לאנג רעכענען עד שישכח מעצם שלו ויהיה בטל במציאות, עד שישאר אצלו ה' אלקים אמת.
תשנו
חסיד אחד התנצל לפניו דחקות נפשו ודאגת פרנסתו, והשיבו שיתפלל בכל לב ונפש להשי"ת, ובוודאי ירחם עליו, ואמר לו החסיד איני יודע איך להתפלל לפני מלך גדול ונורא הקב"ה, והשיבו רבנו א"כ יש לך דאגה היותר גדולה מדאגת פרנסה שאינך יודע איך להתפלל.
תשנז
אם האדם מאכט א פנים פאר אזוי א פנים וואס איז נישט קיין פנים, דאס איז עבודה זרה.
תשנח
שאל לחסיד אחד מה מסחרו, והשיב שיש לו בית חרושת של חומץ, ואמר לו רבנו באם שהיה לו ביח"ר כזה הייתי סובב תמיד בין החבתין של חומץ, וצעקתי הפסוק, מי לי בשמים, ועמך לא חפצתי בארץ, כלה שארי ולבבי.
תשנט
על המחלוקת הצדיקים שהיה בזמנו אמר כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופו להתקיים, סופו היינו בדורות האחרונים ישדכו זה עם זה ונעשו אחד.
תשס
'שכן ארץ ורעה אמונה', ליג אין דער ערד אונד פאשע דיך מיט אמונה.
תשסא
שמע ישראל, אפילו אין בכם זכות אלא ק"ש בלבד כדי שיושיע אתכם, וקשה: הכתוב מי האיש הירא ילך וישוב לביתו, והירא מעבירות שבידו, ואפילו יש בידו ק"ש והרבה מצות. ותירץ: אם האיש חזק ואמיץ לב שמשום זכות הק"ש לבד יציל אותו הי"ת, וגדול בטחונו כל כך, אז וודאי כדאי הוא להנצל, כי באמת אין לו שום יראה. אבל מי שאינו חזק בנפשו כי בזכות ק"ש בלבד ינצל, וירא ורך הלבב - מוכרח לחזור אא"כ נקי מכל העבירות.
תשסב
אמר איך שטעל זייא גלייך, ובעת שיבואו עוה"פ לכאן לא אוכל עוד להכירם, מה יוכל להיות עוד יותר בטוב אצל משיח, במשיח כתוב והריחו ביראת ה', בריח לבד יכיר מי האיש הירא את ה'.
תשסג
כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים, הפירוש כמו שנותיהם מה שרואים לפעמים הצדיקים והחסידים משונים בתנועותיהם משאר העם הכל הוא תמימות שגם השנוים שלהם תמימות גמורה.
תשסד
'משפטי ה' אמת צדקו יחדיו', אדם רואה בעולם הזה מה שנעשה משפט לזה כך ולזה כך, ובעיניו תמיה גדולה אבל בעולם הבא יראה שהכל צדקו יחדיו.
תשסה
חסידים נכנסו לרבנו להמליץ שיתפלל בעד חסיד אחד שהיה עשיר גדול ולבסוף ירד ממדריגתו ל"ע והיה בדחקות גדול ל"ע. והשיבם אם האיש הנ"ל חסיד ויקר שמים - אם כן אין חסר לו כלום.
תשסו
בעיוה"כ שעה קודם הלילה קרא למשמשו ר"פ ואמר לו: הנה הדין, יום אחד בשנה חשוב שנה. ומקצת היום ככולו, א"כ יש עוד זמן לעשות תשובה ועולה לכל השנה.
תשסז
אמר עת אכילה היה זמן בימי הנעורים, והשינה זמן בקבר, ועצבות אין לו שום מקום, המה קורין עצבות ואני קורא לזה פריקת עול.
תשסח [מהיכן ידע ליתן עצות לחסידים]
שאלו מהיכן ידע רבנו עצות ליתן לחסידים בעניני מסחר ומלי דעלמא, כיון שהוא פרוש מעולם הזה. והשיב מי שהוא מחוץ לעולם הזה יכול להביט בתוך עולם הזה. כי הבטה הוא מי שהוא חוץ לדבר יכול להביט בתוך הדבר. אבל מי שהוא בתוך הדבר אין יכול לראות אותו הדבר.
תשסט
הפחד והאימה מרבנו זצ"ל היה גדול מאוד, שום איש לא היה מקבל שלום או נפרד ממנו בכובע (היטעל) כי היה אחרי הגזירה על מלבושיהן, רק בקאפיל, ואחד, מחמת הדוחק נפל הקאפיל מראשו, ולקח הכובע על ראשו, ומחמת מורא לבש הדאשעק מאחוריו, ונכנס לקודש, ובשעת שלום הביט עליו היטב ואמר "עפיס גאר פיין".
ה"חידושי הרי"מ" לא היה מטיל אימה יתירה על החסידים מחמת שאסור להטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, אמר אז דער רבי פון קאצק האט מטיל אימה געוועזין, איז געוועזען לשם שמים.
תשע
רבנו היה בעיר שידלאוו והיה סובב עם חסיד אחד מופלג כל העיר כמה שעות, ולא רצה לגלות מה שדבר עמו רבנו אך קודם פטירת החסיד אמר להם שרבנו דבר אז עמו כמה דברי נביאות, ואחד מהן שחלקו צדיקי רוסיא עם צדיקי פולין אודות לקיחת אנ"ח לצבא. צדיקי רוסיא אמרו שלא יקחו ברוסיא וצדיקי פולין אמרו שברוסיא יקחו, ובפולין היו כולם מסכימים שלא יקחו, אבל רבנו אמר שיקחו מחמת שרואה נערים קטנים רוצים אחרי אנ"ה ומנגנין נגוניהן, וזה נקרא ח"ו הסכמה.
תשעא
אחרי שהיה שריפה גדולה בפארציווע, וספר ר' הירש לרבנו שנשרף רכושו, אמר לו מפני שהי' מאריך בפיוט ונתנה תוקף ומשך אצל "ומי באש". וכמה פעמים היה נשמע קול בביהמ"ד "הירש מקצר" כי המשמש היה מבין ברבנו שאינו סובל אריכות.
תשעב
צדיק אחד שאל ה"חידושי הרי"מ" למה הוא צריך ליסע עוד לרבנו, הלא הוא בעצמו ראוי לאותו איצטלא. והשיבו אמת קנה ואל תמכור, והלא אם רוצה לקנות בודאי לא ימכור, אך הפירוש אמת קנה כל זמן שתוכל לקנות קנה אותה, ואל, ואם אין עוד בנמצא לקנות אז תמכור, לכן כל זמן שאוכל לקנות אין לי כעת למכור.
תשעג
ה"חידושי הרי"מ" אמר בשם רבנו, שאמר בזה הלשון:
איך ווייס נישט וואס זייא ווילען פאן מיר האבען, א גאנצע וואך טהוט יעדער וואס ער וויל, אז עס קומט שבת קדש טהוט ער זיך אהן א שווארצע קאפאטע און דיא שווארצע גארטעל, דאס שווארצע שטריימעל, און איז שוין א מחותן מיט דעם לכה דודי, איך זאג כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת.
תשעד
רבנו שאל להרבי מראדזמין, יעקב, אויף וואס איז א מענטש בעשאפען געווארען אוייף דער וועלט?
השיב לו: אדם נברא בעולם לתקן את הנשמה שלו.
אמר לו רבנו בקול רם, יעקב וכי כך למדנו אצל רבנו מפשיסחא זצ"ל: אדם נברא בעולם צו הויבען דעם הימעל.