אמת ואמונה· רבי מנחם מנדל מקוצק
חלק ג: תקטו - תש · תרלא
שאלו לרבנו זצ"ל על הרמב"ם שפסק התופס לבע"ח מקום שחב לאחרים לא קנה, אם עשאו שליח קנה. ואמר כי הוא חד סברא עם הא דטומאה בלועה אינה מטמאה, ואמר הרבי מסאכטשוב זצ"ל פירש על זה.
דכוונתו יש לפרש על פי מה שכתב הרמב"ן על הפסוק ולא יבוא לראות כבלע את הקדש שדרשו ע"ז ובסנהדרין מכאן אזהרה דגונב כלי שרת חייב מיתה, דגניבה וגזילה נקרא בלועה מלשון חיל בלע ויקיאנו. לכך גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אין יכולים להקדיש, זה שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו, דאף שברשות הגזלן הוא מכל מקום אינו שלו, והבעלים אף דשלו מכל מקום נבלע אצל הגנב או הגזלן.
והנה תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים משום דאף דנכסי הלוה משועבדים למלוה עכ"ז המה בלועים אצל הלוה, והא דטומאה בלועה אינה מטמאה, אם הקיאה טמאה ומטמאתו משום שנטמא ביציאתו, ולכך אם עשה הלוה שליח אם כן הוציא הלוה זה מעצמו את הבלועה, ושוב מועיל שפרי תפיסה דידי עבור המלוה.