אמת ואמונה· רבי מנחם מנדל מקוצק
חלק ג: תקטו - תש · תקעח
'ה' לא יעזבנו בידו ואל ירשיענו בהשפטו'. מה המשפט, כל העניין מדבר מרצון הרשעים, לדרוך קשתם, לטבוח ישרי דרך.
רשעים המה ב' כוחות, א' החצוניים, המעקמים דרך הישר, ב' רשעים ממש המכאיבים לצדיק, ובכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו, ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו. ואם בעצמו עושה איזה כח שייך עזר גם מזולתו. אכן לפעמים ימצאו עתים כאלו אשר כח האדם כלה, ואין בכוחו לעמוד על נפשו, להתגבר על המונעים, המה הכחות הרעים שזה נקרא נפילת המוחין, ובאיזה אופן ימלט, הלא אם אין התגברות אף מעט מצד עצמו, לא יתכן עניין עזר, רק אז הוא תלוי במשפט, אם בשום פעם גמר בדעתו עשות דבר זה במס"נ, אזי אעפ"י שכוחו כעת חלש מאוד, ואינו יכול בעצמו להתגבר נגדם הן ברוחני והן בגשמי, כי צופה רשע לצדיק ומבקש המיתו, עכ"ז עושה הקב"ה זאת לבדו בלתי אתערותא מכוח האדם, וזה הוא עניין המשפט.