אמת ואמונה· רבי מנחם מנדל מקוצק
חלק ג: תקטו - תש · תקכח
'קרבה שנת השבע ורעה עינך באחיך', והקשה רבנו זצ"ל הלא מלוה את חברו לעשר שנים אין השביעית משמטתו. ואם כן מה הוא החשש ורעה, יצוה שילוה לו על שנה שאחר השמיטה, ואין שמיטה משמט, אך התו' הקשה אמאי מב"מ ישבע, נהמניה במגו דאי בעי יאסור נכסיו בקונם על המלוה ולא יהיה שייך דאלמות לשיעבודא, דרבנן הוא דאלמוה אבל לא דאורייתא. אבל איתא בחו"מ דהיכא שהלוה מבזבז, יכול המלוה לגבות קודם הזמן פרעון, ובקונם יש לומר גם כן דנחשב למבזבז כי אין למלוה ממה לגבות, ולפי זה שפיר מב"מ נשבע, דאין לו מגו לאסור בקונם כי באופן זה יוכל המלוה לגבות תיכף, ועל פי זה להכי לא צוותה התורה להלוות לו לשנה אחר שמיטה כי יכול הלוה לאסור בקונם, מאי אמרת דאם כן יוכל לגבות מהיום, זה אי אפשר דהיום שמיטה ומשמטתו, לכן אמרה התורה שתתן לו ברכה בכל משלח ידיו כדי שילוה לו.