אמת ואמונה· רבי מנחם מנדל מקוצק
חלק ב: שא - תקיד · תעח
בגמרא שבת שלישי למאי, ופירש"י יום ג' שהתחיל משה להמשיך לבן של ישראל, והקשה המהרש"א ביום א' לא אמר משום חולשא דאורחא אך ברש"י יתרו פירש מקיש נסיעתן מרפידים לביאתן במדבר, ששניהם היו בתשובה. ול"א ההיקש, הא איתא במכילתא ויסעו מרפידים מרפיון ידיים, ומוכרע שעשו תשובה, אך על הירא ורך הלבב אמרינן בג' אפילו סח בין תפילה לתפילה, ומי הוא אשר יערב לגשת אל המלחמה, ואפילו מי שעושה תשובה ומסכים בדעתו שלא ישוב לאוולתו, אין זה תשובה גמורה שאינו יודע אם נמחק החטא, אך בעת שלומד או מצווה אחרת יעשה בשמחה, אז יודע שנתקן הפגם, ולכן צריכין להקישא דמזה שנסעו מרפיון ידיים אין עדיין יודעים אם נתקן הכל, משו"ה מקיש למדבר סיני כי שם הייתה תשובתן שלמה, שהיו יכולין לקבל התורה, ולכן פירש"י והכח הזה בא ממה שהמשיך משה לבן של ישראל כשהיו עדיין ברפידים קודם נסיעתן, ולא היה להם חולשא דאורחא.