אמת ואמונה· רבי מנחם מנדל מקוצק
חלק ב: שא - תקיד
ש [יעקב אבינו]
שא
'וישאלהו לאמור מה תבקש', המלאך לימד את יוסף שיאמר ויחזור ויאמר תמיד את מבוקשו, ודאי לא דבר קטן הוא ירידה זה מבית תלמידו של יעקב אבינו ע"ה עד בין מצרים שוטפי זימה, הזהירו שיזכור תמיד את מבוקשו הקבוע בו ועל ידי זה חזר לקדמותו.
שב
המהר"ל אומר כאשר נתעורר בלב יעקב אבינו ע"ה אהבה ושמחה עצומה ליוסף, לקח אותה האהבה לעבודת ה' יתברך, ורבנו זצ"ל אמר זאת דבר קטן למעלת קדושת האבות זכרונם לברכה.
שג
רבנו זצ"ל אמר להרבי מאלכסנדר זצ"ל, לולא שיש לו לדבר עם אנשים לא היה צריך לאכול, וחיות מתוה"ק היה די לו, ושאל אותו אם גם הוא כן.
דש
מאי שמקשין על קוש' התוס' ל"ל פסוק שאין יוצאין במצה של טבל דהוי מצווה הבאה בעבירה, הלא נצרך על כפאו ואכל מצה שלא נחשב עבירה.
ואמר רבנו זצ"ל עם דבר הרמב"ם על כופין אותו שיאמר רוצה אני, מפני שנפש ישראל רוצה לעשות מצוה, רק הגוף מעכב, ובכפיה מתרצה הגוף ונקרא לרצונו, משא"כ כשמעורבת עבירה בדבר, אין הנפש רוצה באכילה זו מצד העבירה.
שה
רבנו זצ"ל שיבח פירוש הרח"ו בשם האר"י למה הוצרך לצוות שיביאו הטף במצוות הקהל, הלא אם יבואו האנשים והנשים יוכרחו ליקח הטף?! אלא שיהיה מצוה ויקבלו שכר על זה.
שו
אמר רב חסא שבאת לחסות תחת כנפיו, אמר רבנו זצ"ל שעיקר הוא הלקיחה הראשונה שזה נותן כוח על השאר גם כן, כשאדם קם בבקר ונותן שבח לה' יתברך על החזרת הנשמה, ומקבל עליו עול מלכות שמים בכל לבו ורצונו לעשות רק רצון ה' יתברך כל היום, על ידי זה נותן קדושה גם לשאר היום.
שז
הוטב בעיני רבנו זצ"ל מאמר הרבי ממאגלניצא זצ"ל עפ"י "וישלח אברהם את ידו". כי ידיו כפותים תחת עול מלכות שמים, ומיאנה ידו ליקח המאכלת, והוצרך להגביר כח ידיו ליקח המאכלת.
שח
צריך כל אחד לייגע בפ' הגלות וגאולה דמצרים שהייתה הכנה על כל הגלויות דכלל ישראל, גם כל פרט יכול ליקח לימוד איך יעבור.
שט
'אם יום או יומיים יעמוד לא יוקם כי כספו הוא'. כשהאדון מכהו שבאותו יום מת, בלא ספק מתיאש ממנו, זה כמו המפקיר עבדו יצא לחירות, וברגע אשר מכהו שיש בו כדי להמית נעשה בן חורין, לפיכך נתחייב כמו בבן חורין, משאין כן כשלא הרגו לא הפקירו וכספו הוא.
שי
"מבית ומחוץ תצפנו", חז"ל אמרו ג' ארונות עשה בצלאל, נתן של עץ בתוך של זהב, ושל זהב בתוך עץ, והכתוב מקדים מבית ואחר כך מבחוץ, היה להקדים של זהב תוך של עץ ואחר כך הציפוי של חוץ? אך כונת הכתוב 'מבית' על של זהב שהיה ציפיותו בפנימית שלו, ובארון של זהב שנתן תוך של עץ היה הציפוי על צד חוץ שלו.
שיא [אמת]
הקב"ה נטל אמת והשליכו ארצה, 'ותשלך אמת ארצה'. ואינו מובן אף אם השליך אמת אף השלום טוען אל יברא דכולא קטטא? אך העניין מחלוקת לשם שמים זה אומר זה הדרך אמת, וזה אומר באופן אחר. אבער אז מען ווארפט אוועק דעם אמת ווערט ממילא שלום.
שיב
לכאורה כיון שהיה אמת ושלום נגד צדק וחסד, מדוע לא השליך הקדוש ברוך הוא השלום לארץ, ונשאר רק אמת כנגד חסד וצדק? ואמר רבנו זצ"ל, כי רוב לא יכול להיות רק כנגד טענת השלום, אבל נגד האמת שטוען אל יברא כי כלו שקרים לא יועילו טענת הצדק והחסד.
שיג
'ויניחהו בגן עדן'. ר' נחמן אמר פתה אותו, המד"א קחו עמכם דברים. לולי הפתוי היה אדם מסרב, יען כי מזליה חזא שלא יהיה דבר של קיימא, ויענש עוד יותר שגם בג"ע לא נשמר מיצה"ר, לכן פתהו ה' יתברך כדי שעל ידי זה יכיר חסרונו וישוב לה' יתברך.
שיד
'דרך ארץ קודם לתורה', כמו הקדמה לספר לידע מהות הספר. כמו כן מתוך התנהגות דרך ארץ של אדם ניכר מהות התורה שלו.
שטו
'הבל הביא גם הוא', ביטל את עצמו לגמרי לה' יתברך.
שטז
'גדול עוני מנשוא', והוא באמת עון גדול, אך אחרי שנגזר עליו נע ונד לא היה יכול לעשות תשובה, והיה החטא עוד יותר, וביקש מה' יתברך שימחול לו הנע ונד כדי שיוכל לשוב.
שיז
'חנוך קל בדעתו לשוב ולהרשיע', כי היה אצלו קל לדבר למרשיע להשיבו מדרכו הרעה, ותוכל על ידי זה להתבטל הבחירה. לכן סלקו הקדוש ברוך הוא קודם זמנו.
שיח [אברהם אבינו]
בן מ"ח שנה הכיר אברהם אבינו ע"ה את בוראו, כל מ"ח שנה היה הולך וחוקר בעניין הכרתו יתברך, עד שכשהגיע לשנת מ"ח הכיר את בוראו ממש.
שיט
'והיה ברכה', בך חותמים. כי שלושה עמודים שהעולם עומד עליהן, תורה עבודה גמילות חסדים, כנגד שלושה אבות. גמ"ח הוא אברהם. ולעת קץ תתמעט תורה ועבודה כנגד דורות הקודמים, ותתרבה גמ"ח בעולם. וזה 'בך חותמין', כמו שכתוב 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'.
שכ
רש"י בשם מדרש אגדה: מקצתן שלא היו מאמינים בנס מאור כשדים, וכיון שיצא זה מן החמר האמינו למפרע. והרמב"ן הקשה, אם לא יאמינו באור כשדים לא יאמינו גם בזה. אך בנס של אור כשדים הכל ראו, ולא שייך אמונה. רק כאשר ניצל מלך סדום היה מקום לטעות, כי הנס לא היה בשביל מסירות נפש של אברהם, כי מלך סדום גם כן ניצל בנס, לכן מי שהיה מאמין בנס אברהם שהוא מהשי"ת נקרא מאמין. וזהו כיון שיצא מלך סדום מן החמר, האמינו בנס אברהם למפרע.
שכא
מדרש תנחומא: ניסיון אחרון כניסיון ראשון. 'לך לך מארצך וממולדתך'; 'לך לך אל ארץ המוריה'. וצריך לתלות הקטן בגדול. אך העקדה הייתה רק לשעה, ולך לך מארצך - היינו ממה שהיה רגיל ממולדתו בטבע, ומבית אביו, זה באמת קשה מכל הנסיונות.
שכב
אבקת רוכל מפליג בפורעניות ויסורין בשני ימות המשיח, אמר רבנו זצ"ל: המחבר צריך לעשות רצון המקום, אבל אין המקום צריך לעשות רצון המחבר.
שכג
ויעתר לו ולא לה, והלא שניהם נענו? אך שניהם ידעו כי יהיו שני גוים, אחד צדיק ואחד רשע. ויצחק בקש על הצדיק שיהיה בשלמות הגמור, אף כי עי"ז יהיה השני רשע גמור. ורבקה הייתה מבקשת שהרשע לא יהיה גמור, אף שעל ידי זה לא יהיה הצדיק בשלמות. ולפיכך אינו דומה תפלת צדיק על בן צדיק לתפלת צדיק על בן רשע.
שכד [יעקב]
'ויפגע במקום'. בגמרא: כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום אבותי ולא התפללתי, כד יהיב דעתיה למיחזר, קפצה ליה ארעא, מיד 'ויפגע במקום'.
מדוע לא התפלל מקודם בהר המוריה? אך כאשר יעקב הכיר גודל הקדושה שזרחה שם ע"י תפלת אבותיו, והחזיק את עצמו לקטן ואינו ראוי להתפלל. אח"כ כשעקר מן המקום נתיישב מאחר שאין איש אחר שיחזיק הקודשה מאבותיו, ויהיב דעתיה למהדר, קפצה לו הארץ.
שכה
ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל אמר על רבנו זצ"ל, כי חידושי תורתו נאמרים בעומק גדול הפלא ופלא על צד האמת לאמתו. אמר פעם על רבנו זצ"ל: זאת ידעתי מכבר שהוא עמקן נורא, אבל עמוק עמוק לא ידעתי עד עכשיו.
שכו
פעם אחת כאשר היה שם הרבי מגור זצ"ל והרבי מאלכסנדר זצ"ל. והרעים עליהם וכי כך הוא דרך הלימוד, וכך לומדים התורה הקדושה, זה דוחה וזה מסכים, והתחיל בעצמו ליישב רמב"ם חמור, והגיד י"ג חלוקים. הרבי מסאכטשוב לא היה יכול לתפוס במוחו רק עד שש או שבע, והחידושי הרי"ם זצ"ל עד עשרה חלוקים, והאחרונים גם הוא לא הבין, כי היו עמוקים וחדים עד למאוד.
שכז
מדרש תנחומא: רחל תפסה בשתיקה, עמדה זרעה בשתיקה, היינו שכל מעשיה היו בהסתר גמור שלא ירגיש שום אדם, וממילא זרעה גם כן הלכה בדרכיה בהסתר.
שכח
מדוע לא אמרה תורה נסה את יוסף כמו באברהם אבינו ע"ה? כי העבודה של יוסף הייתה בהצנע, ולעיני בני אדם מטלטל בשערו. ואברהם אבינו ע"ה כל מעשיו היו לפרסם אלוקותו, לכן נאמר בו עניין נסיון, שהוא דבר מפורסם, כמו על ההרים אשא נסי.
שכט
'חרב ביום וקרח בלילה', ההתלהבות ביום היא משום קרח בלילה.
של
'ויפגעו בו מלאכי אלוקים' - לשון תפילה. שמי שהולך בדרך התורה אפילו מלאכי אלוקים, מלאכי דין, מבקשים עליו רחמים.
שלא
'וישלח יעקב מלאכים לפניו', שילכו מאתו, כי אין צריך לעזרתם, כי השם ב"ה יוכל לעזור בלי מלאכים בלי סיבה.
שלב
רבנו זצ"ל אמר להרבי מסטריקאוו זצ"ל בשבת, הגם כי כלי שמלאכתו להיתר כגון כף וסכין מותר לטלטל בשבת, אבל משום כבוד קדושת שבת נזהר בעת שאין צריך להכלי שלא לטלטלו בידיו.
שלג
בליל ש"ק אחר הקידוש ישב על כסאו ונשתנה צורתו כמעט בהתפשטות הגשמיות ובכל כוחו הושיט את ידיו, ורחץ את ידיו, ומיד אחר המוציא אמר בזה הלשון:
יש בעולם חכמים חוקרים ופילוסופים וכולם וכולם חוקרים וחושבים בידיעת אלוקות, אך כמה יכולים הם להשיג לא יותר ממדרגתם ושכלם, אבל עם בני ישראל קדושים הם, יש להם כלי עשיה, פירוש מעשה המצות. ובזה יכולין להשיג עוד יותר ויותר ממדרגתם עד מדרגת מלאכי השרת. וזה 'נעשה ונשמע', אם יהיה לנו כלי עשיה נשמע ונשיג הכל מעלה למעלה.
שלד
רבנו זצ"ל אמר פעם אחת בבקר קודם התפילה:
היום כשנערתי משנתי הייתי סבור שאין אני אדם חי, ופתחתי את עיני וראיתי, הסתכלתי על ידי וראיתי כי אוכל לשמש בהם ונטלתי אותם, הסתכלתי על רגלי וראיתי כי יש לי רגלים להלוך כמו כן שאר איברים וברכתו בטוב ברוך מחיה המתים, שראיתי כי אני אדם חי.
שלה
איש אמונים מי ימצא, איש אמונים הנאמן באמת אין להמצאו, כי הוא באמת בהסתר גדול.
שלו
רבנו זצ"ל שאל להרבי מסטריקאוו זצ"ל אמאי אינו רשאי לאכול בשר מר"ח מנחם אב עד תשעה באב, הלא כל השנה אינו רשאי לאכול בשר כמו שפירש"י על הפסוק, ואמרת אוכלה בשר שאינו רשאי לאכול בשר רק מתוך רחבת ידים ועושר. אלא מצד בעוה"ר שהכל חולים ר"ל, התירו חכז"ל לאכול בשר, ומטעם זה היה להם להתיר לנו גם בימים האלו לאכול בשר. גם אמאי לקחו את יום ר"ח מכלל ט' ימים לחשוב מפני מיתת אהרן, ועוד אמאי אינו רשאי לאכול בשר עוד מערב ראש חודש, הלא מהדין הוא יום תענית, אך מהלולא דרשב"י נהגו גם כן היום לעשות הילולא ביום שמת אדם גדול, והתענית והלולא דוקא ביום ולא בלילה שלפניו.
שלז
הואיל ומסתכנין בה (גרסת הרי"ף) שמסתכנין ישראל בדתיהם אין קורין אותה אלא בזמנה, והקשה רבנו זצ"ל, הלא מצינו בגמרא כי מסכנה ואילך נהגו לכנוס בשלישי, ובשביל הסכנה לא תנשא ברביעי בזמן הידוע לכל, וכאן אתה אומר מפני הסכנה קורין בזמנה. והשיב לו הרבי מסטריקאוו זצ"ל, כי בכתובות כשיש סכנה אין סומכין על הנס כי מאי לי בג' או בד'. אבל מגילה שיש מצוה בקריאתה, מצוה אינה מגינה ומצלי רק בזמנה, ולכן נכונה הגירסא. ואמר לו רבנו זצ"ל שיפה השיב והצדק אתו.
שלח
פעם אחת אמר הרר"ב זצ"ל לתלמידו הגה"ק הר"ר מנחם מענדיל מטאמשוב (הוא רבנו זצ"ל) בזה הלשון: אם יצא עלי לילך לגיהנם מה אעשה, ולא השיב רבנו זצ"ל מאומה, אחר איזה רגעים שוב אמר הרר"ב זצ"ל, כן אעשה: אצוה להביא אלי את הרבי מלובלין זצ"ל והיהודי זצ"ל, כמאמר חז"ל תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, אז אמר רבנו זצ"ל לכבודו אין נפקא מינה מזה, און מיר וועט דאס צוניץ קומען. (=ולי זה יבוא לידי שימוש).
שלט
'שקר החן והבל היופי', היינו במקום שהשקר יש לו חן וההבל יש לו יופי, שם דוקא במקום הזה באם אשה יראת ה' באם הולכין ביראת ה' כל היום היא תתהלל.
שמ
הרבי מסאכטשוב זצ"ל ספר שאין לבזות מלבוש ישן שכבר לבש בו, כי רבנו זצ"ל הלך במלבוש שהארבלין [=שרוולים] היו קרועים וכסה בהידיים, והלך בזה אף בשבת. וספר רבנו זצ"ל, כי בפשיסחא נאבד מאחד טאשנטיכעל וחפש אותו היטב מאוד וספר להרר"ב בדרך תמוה שהטשנטיכל אינה שוה רק איזה קאפיק, והבעל אבידה מחפש כל כך, ואמר הרר"ב שהצדק אתו על כי היה לו השתמשות בה, לכן צריך להיות שזה בעיניו. וזאת נראה מהנשמה, שאחר מותו שנה אחת מבקרת את הגוף, כי היה לה צורך לה בחייו כל כך מכבדת את הגוף גם אח"כ.
שמא
כאשר הרר"ב זצ"ל חפץ בעצמו ליסע על החתונה לאסטילא להצדיק את עצמו, אז תלמידו רבנו זצ"ל אמר לו שלא יניח אותו ליסע בשום אופן, ואמר בזה הלשון: אז איהר ווירט שאהן זיצען אין באהט, וועל איך מיך אנידער לייגען פאר דיא פערד און וועל אייך נישט לאזען פאהרען. (=כשאתה תשב בעגלה אני אשכב מתחת לסוסים ולא אתן לך לנסוע).
שמב
רבנו זצ"ל אמר, הרר"ב אמר מי שנוגע בכפות המנעול שלו לא ימות בלי תשובה, ואני אומר מי שלא יעשה תשובה יחשך בעולם הזה ובעולם הבא.
שמג
פעם אחת היה הרר"ב עם חברותו שלו בק"ק גריצא, והיה אז אורחים רבים וחום גדול, והיה סעודה גדולה, ויין, ולא נתנו יין לרבנו זצ"ל במוקדם מחמת שלא שמעו מהרר"ב זצ"ל לתן לו. והרר"ב אמר אז תורה, אח"ז נכנסו לגורן שבחצר לנוח עצמו, ולא נתנו לשום איש לבוא שמה זולת רבנו זצ"ל, ומקודם החביא את עצמו החסיד ר' ברוך לייבוש מפרציווע וכיסה את עצמו בגל שחת שהיה מונח שם בגורן.
ושמע כי רבנו זצ"ל אמר להרר"ב התורה שאמרתם כנראה שכוונתם כן וכן, ונעה לו בראשו שכיון כן. אמר לו כל החברים שהיו בסעודה לא הבינו אף דבור אחד ומכל התלמידים שלכם אין לכם כמוני ומדוע לא הקדמתם אותי ביין? והרר"ב אמר לו תירוצים והתנצלות והוא באחת ככועס ולא היה יכול הר' ב"ל להתאפק ולשמוע דברי בטויים כמדקרות חרב לרבו לפי דעתו, וגילה עצמו מהקש ויקם כרוצה לסוטרו על העזתו, והרר"ב אמר לו שתוק כי אינך מבין דבורי הרמ"מ ואותי, כי לא ביין ישגה ואף לחם איננו חפץ. ואחר שעמד הרב"ל על דעתו לחרף את רבנו זצ"ל בלי הרף, אז אמר לו הרר"ב לך ושתה יי"ש, ומאז אהב את היי"ש, ואחר זמן נסע לקאצק, וקרבו מאוד והתנצל לפניו על ימי הזקנה שבשניהם.
דשמ
פעם אחת לקח רבנו זצ"ל ברכת הפרידה מהר"ב זצ"ל ליסע לביתו, והלכו כל החבריא הקדישא ללוותו, והביט הרה"ק רא"מ זצ"ל דרך החלון ותמה על כל הכבוד הגדול אשר עושים לו וספר זאת לפני אביו, והשיבו אביו הקדוש אנשים כאלה שהם מנוטרי הברית הם בבחינת מלכות, ולמלכות מגיע כבוד גדול כזה.
שמה
באותו שבת שנחלה רבנו זצ"ל אמר הרה"ק רש"ל מלענטשנא זצ"ל על יהודי זה צריכין להתפלל כי הוא שומר הברית.
שמו [רבי שמחה בונים מפשיסכא]
פעם אחת אמר הרר"ב זצ"ל לרבנו זצ"ל למה לי חסידים רבים, כאלה די לי חסידים אחדים. ואמר לו רבנו זצ"ל מפני מה לא עשו כן רבנים הקודמים, ואחר זמן רב היה רבנו זצ"ל אומר כן לר"ה שאמאשאווער שאין לו צורך בחסידים רבים, ודי לו באחדים, והזכיר אותו ר"ה כי הרר"ב זצ"ל חפץ כזאת ורבנו זצ"ל השיב לו ונצח לו בזה.
שמז
הרבי מסאכטשוב זצ"ל ספר כי חותנו רבנו זצ"ל אמר: פעם אחת אני חשבתי כי יהיה לי שלוש מאות חסידים כבעש"ט ואם לאו על כל פנים כמשהלי זה מליטאמארסק שישב אז לפניו.
שמח
בשנת תקפ"ז י"א אלול נסע רבנו זצ"ל עם בנו ר"ד זצ"ל לאפאצנע על חתונתו וקבל רשות מרבו רר"ב זצ"ל, ושאלו אם ליסע על חתונת בנו אחר שהרבי חולה, וצוה לו ליסע ובי"ב אלול נפטר הרר"ב, וביום י"ג בבקר בא רבנו זצ"ל לפשיסחא אחר הלוית רר"ב, וביקש שיתנו לו המפתח מהחדר שנפטר הרר"ב ונתנו לו, וסגר עצמו באותו החדר, וכשיצא משם אמר, מכולכם לא היה בלווית הרבי רק אני.
טשמ
פעם אחת נסע רבנו זצ"ל עם רבו הרר"ב זצ"ל לטייל לשאוף אויר צח, ראה רבנו זצ"ל כת אכרים ומגלות בידם לקצור חיטים, קרא אחד מהם אליו והראה כי מתחת למדו הוא לבוש תכריכים והוא מעולם הדמיון ופטרהו למקומו, ופעם אחת נסע רבנו זצ"ל עם ר"ה טאמאשאווער כשבאו לגשר ראו כמה ערלים עומדים וזורקים אבנים, אמר רבנו זצ"ל תלך לאחד ותראהו מתחת מלבושיו בתכריכים שהם מעולם הדמיון, אמר ר"ה אולי גם אנחנו בעולם הדמיון, אמר רבנו זצ"ל כשנכנס הרהור תשובה פעם אחת בטח אינו מהם.
שנ
הרבי מאלכסנדר זצ"ל אמר כי על הרר"ב זצ"ל יש ג' פירושים, פירוש אחד רבנו זצ"ל, ב' הרה"ק מגור זצ"ל און וויטער.
שנא
הרבי מסאכטשוב זצ"ל, אמר על רבנו זצ"ל, אבל זה ודאי שהמשיח לא יטע יהדות בלב כל אחד ואחד מישראל יותר מכפי שנטע רבנו זצ"ל.
שנב
רבנו זצ"ל אמר כי הנשמה אף שהיא בהרי חושך מוכרחת לבוא אליו לקאצק לתיקון.
שנג
ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל אמר על אחד בזה הלשון: כפי הנראה היה זלמן א מענש כי נשמתו כבר עתה בקאצק לתיקון.
שנד
הרבי מלובלין זצ"ל אהב את הפתקא שכתב רבנו זצ"ל, פעם אחת בקש הרב רש"ל מלענטשנא זצ"ל את רבנו זצ"ל לכתוב לו פתקא, ולא רצה, והטעם כי הרש"ל זצ"ל רצה אויסצונארן פון איהם א מדה, ורבנו זצ"ל הרגיש האט ער זיך נישט געלאסט.
שנה
רבנו זצ"ל אמר דוא גאנצע וועלט איז נישט ווערט מען זאל אויף איהר אפילו איין קרעכץ געבן.
שנו
כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו. אם האדם מקבץ את עצמו מכל פינותיו אל העליון יתברך וזועק אלו מכל פינותיו אזי ניצל מעניין עשו.
שנז
אברהם גייר גיורין יעקב גייר גיורין ביצחק לא שמענו, ר"י ותני לה משום רב הושעיא כאן כתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו, מגיורי אביו. העניין שאברהם גייר גיורין ואת הנפש אשר עשו בחרן. אברהם גיירם בעשיה שלמדם דרך ה' לעשות פעולות המצות, וזה אשר עשו, שהשריש בנפשם העשיה, ויעקב אמר הסירו את אלהי הנכר פעם בפנימיות הנפש להסיר ולמחות הרע מלבם בעומק, ביצחק לא שמענו איך היה עסקו בזה תלמוד לומר בארץ מגורי אביו משמע שהיה פעולתו על דרך יעקב אע"ה.
שנח
אברהם אבינו ע"ה עשה מן נכרים יהודים ע"י שהסיר ומחה במקרב נפשם עומק הרע, ויעקב אמר הסירו אלהי הנכר משך מהם גם תאוות גשמיות המותרים רק שהם נכרים מן הקדושה, ומזה שנאמר מגיורי אביו נשמע שיצחק עשה כדרך יעקב אע"ה.
שנט
מה בצע כי נהרוג את אחינו, מתחילה הסכימו כולם על מיתתו ולבסוף אמר מה בצע, אך השבטים דנו את יוסף כי חייב מיתה ולא יראו אפילו מיעקב, ולכן גם יהודה היה כמוהם בעצה אחת, אך כאשר שמע שאמרו לאמור לאביהם חיה רעה אכלתהו, הבין שאין עוד אצלם הלכה מבוררת שחייב מיתה, ולכן חזר מהראשונות.
שס [יעקב ויוסף]
במדרש ויעברו אנשים מדינים עברו אותן המדיינים וכו', כתיב למה ה' תתעינו בדרכיך כשרצית נתת בלבם לאהוב וכשרצית נתת בלבם לשנוא וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף, אמר הקב"ה אתם מכרתם בעשרים כסף שהן ה' סלעים לפיכך יהיה כל אחד ואחד מפריש ה' סלעים לערך בנו, היינו שהשבטים טענו כי ממך הכל למה אנו חייבים, וגם עברו אותן הדיינים, וחזרו לאהבתם אותו כיון שהמכירה הייתה רצון הקב"ה, והשיב הקב"ה לטובתכם הדבר כי זה יהיה שכרכם, כי יהיה לכם מצות חמשת שקלים בפדיון פטר רחם.
שסא
ואיך אעשה הרעה הגדולה וחטאתי לאלוקים, וצ"ל וחטאנו כי גם בני נח מצווים על העריות, אמנם לא רצה לכללה עמו שלא יתייחד עמה אפילו בדבור.
שסב
ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתיני נתווסף לו שתי שנים, אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף, והוא להפך, אכן העניין כי אם מענישין לאדם תכף על איזה פעולה לא טובה שעשה הוא מדרגה גדולה דבזה מראין לו החיסרון שיתקנו, ורק יוסף עלה למדרגה זו, וזה אשר שם ה' מבטחו כי שם אותו לבעל בטחון שנענש תיכף ושיבין עד כמה שיבטח בו.
שסג
ויגש אליו יהודה. הפירוש שניגש אל עצמו.
שסד
שמני אלוקים לאדון לכל מצרים, פירוש יוסף אמר אני עשיתי השי"ת לאדון לכל מצרים.
שסה
על ידי שאמר והזכרתני נתווסף לו שתי שנים, והלא כולם יודעים שהשם הוא המושיע, וכל זה צריך לעשות איזה סיבה, כי אפשר שעל ידי זאת הסיבה יהיה נעזר, אך איתא ברמב"ן, שיוסף היה צריך להתבונן בענייני הסבות שנסתבבו לשר המשקים שהיה הכל לסיבת טובתו, ולא היה צריך יוסף לדבר עמו דבר, כי יהיה מוכרח לעשות לו טובה, ולכן דבר שפתים אך למחסור שלא היה רק דבר שפתים למחסור.
שסו
'ואל שדי יתן לכם רחמים מי שאמר לשמים וארץ די, לפי שכשברא הקב"ה השמים וארץ היה נמתחים והולכין עד שאמר להם הקב"ה די'. עניין הדי לשמים וארץ, והדי לצרות. כי הקב"ה ברא העולם והסתיר קדושתו כדי שיהיה בחירה, ולכן נברא בסדר זה, עד שהיה די להכיר את הבורא למי שירצה, והצרות גם כן לעורר את האדם שיכיר ממי באה הצרה כדי שיבקש רחמים, ולכן אמר יעקב אבינו ע"ה כבר יש לי די להכיר הכל.
שסז
בשבת כ"ב בתוספות. נראה לר"י, דבית שמאי ובית הלל לא קיימא אלא א'נר איש וביתו' דאיכא היכרא כשמוסיף והולך, אבל אם נר לכל אחד ואחד, אפילו יוסיף ליכא היכרא, שיסברו שכך יש בני אדם בבית, והפר"ח הקשה, דאפילו קיימו א'נר איש וביתו', גם כן יסברו שכך יש בני אדם בבית והוא מן המהדרין.
אלא העניין כך: דמצד הסברא כל אחד רוצה להיות מן המהדרין מן המהדרין, ומפני זה כתבו התו', דאי קאי על מהדרין לא נדע אם עושה כבית שמאי או כבית הלל. למשל ביום א' כבית שמאי ידליק ח', יסבור הרואה שעושה כבית הלל ויש ח' בני אדם, ואם יהיה ב' בני אדם וידליק ט"ז יוכל להיות כבית שמאי וגם כבית הלל משום שיש ט"ז בני אדם בבית. וכן אם יהיה ב' בני אדם ולבית הלל ידליק ביום א' ב' וביום ב' ד' וביום ג' ששה. אז הרואה ביום ג' ששה יסבור שעושה כבית שמאי ואין כאן רק אדם אחד, ורק פוחת והולך, אבל אם הפלוגתא אנר איש וביתו אזי אם ידליק ביום ראשון א' וביום שני ב' וביום ג' - ג', נדע שעושה כבית הלל.
שסח [חנוכה]
'לשנה אחרת קבעום', מה זה היה הנס גדול בחנוכה, בכל יום אנו אומרים על נסיך, וגם לא קבעו על הנס של ל"א מלכים, ועל הנס של סנחרב. אך עיקר כוונת היוונים שהיו אומרים להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל, וסברו ישראל כי אין הקב"ה ח"ו חפץ במעשיהם והמציא להם הקב"ה פך שמן טהור שיהיו יכולים לקיים מצוות המנורה אעפ"י שהיו פטורים, ובזה הנס הראה להם הקב"ה שחפץ במעשיהם, וזה טעם על קריאת שם חנוכה כמו חנוך לנער אעפ"י שהוא פטור אך יחנכו כדי שיעשה בעת שיהיה בר חיובא, וגם כאן מזה ידעו כי אם יהיה בר חיובא לקיים המצוות בידעם כי השם חפץ במעשיהם.
שסט
'וקבעו להודות ולהלל לשמך הגדול', מען האט זייא דורך גענומען מיט דעס כח פון נס, זיי זאלען זיך אומקוקען אויף אנדערע נסים ווטס מען טהוט מיט זיי תמיד.
שע
'שא נא לפשע עבדי אלקי אביך' מה שלא נזכר בתורה עבד ה' עד כאן, כי בעת שבקש יעקב לגלות הקץ אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואז קבלו השבטים עליהם עול מלכות שמים, לכן התחיל הכתוב לקרותם עבדי ה'.
שעא
'ויאמר האספו ואגידה לכם', במדרש מדוע לא אמר המקרא ויקרא עשו אל בניו כי הוא היה בכור. אלא אל שאול תודך, חי חי יודוך והפירוש שהיה כדאי לכתוב בתורה צוואת עשו אל בניו כדי שישראל ירחקו מן הדרך הזה, על זה אמר הכתוב לא שאול תודך, כי אם יתרחק מרע לבד, וסבור שהוא טוב, לא יעלה לקדושה, אבל חי חי הוא יודוך כמוני אב לבנים יודיע.
שעב
'ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו', דעה קנית, אם חושב אדם שקנה דעה אז מה, מדת ענוה חסרת. אחותי רומז לחכמה אמור לחכמה אחותי את. ואם אדם מביט לדעת שהוא רחוק מהחכמה ישיג בזה גדר לענוה. וזה הפירוש שנים שיושבים ואין ביניהם היינו שמדת אין ביניהם בלי התנשאות אחד על השני, דברי תורה, אבל הרי זה, כשמרגיש בחיי עצמו, מושב לצים.
שעג [יציאת מצרים]
'ושמעו לקולך', אם תאמר להם בלשון פקוד יפקוד ישמעו לקולך. והלא אחר יכול גם כן לבוא בזה הלשון אך לשון פקוד הוא כמו ויפקוד שמשון את אשתו בדגי עזים, שלוחים של געגועים, וזה יכול לעשות רק הגואל האמתי הוא יפעול בלב ישראל געגועים לאביהם שבשמים ולא אחר.
שעד
'תנו לכם מופת', הלשון 'לכם' היינו פרעה יאמר להם מדוע בחר ה' רק בכם יותר משאר הנבראים, ולכן תנו "לכם" מופת.
שעה
'כי ממנו נקח לעבוד את ה'', ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה, פירוש כי ממנו מכל הנסים האלו נקח שתכלית הטוב לעבוד את ה', אבל האיך לעבוד את ה' לא נדע עד בואנו שמה.
שעו
'ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו לכם', פירש"י משכו מי שיש לו ימשוך משלו, וקחו מי שאין לו יקח מן השוק, ענינו להלוך אחר עצת זקנים שבדור, וזהו מי שיש לו היינו שהוא בן תורה יקח עצות משלו, ואם אין לו שלאו בר הכי הוא יקח משל אחרים, שיראה איך ומה יעשו אחרים בני תורה, אעפ"י שהוא אינו מבין זה מכל מקום מבטל דעתו נגדם.