אור ברסלב
אמת ואמונה חלק א: סימנים א - ש

אמת ואמונה· רבי מנחם מנדל מקוצק

חלק א: סימנים א - ש

א

'אלי כתיב' - כי כשהיה נוגע לא הרגיש נגיעתו.

ב

'ואנשי קדש תהיון לי', להיות שמירת הקדושה במעשי אנוש ותחבולותיו.

ג

רבנו זצ"ל הקשה: 'ומי הקדימני ואשלם', ובאמת תמוה מאחר שצריך לבקש אין מגיע לו עפ"י דין, ותירץ שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים שיעשו אח"כ.

ד

מה שכתוב בזוהר הקדוש כמה פעמים להשתדל באורייתא - כמו שכתוב 'כי יפתה', פירש בתרגום - 'ארי ישדל'.

ה

שמחת תורה, הטעם שכיון שיש לבני ישראל שמחה בימים אלו, מניחים השמחה בתורה.

ו

'אם תשא חטאתם, ואם אין' בין כך ובין כך לא רצה לחיות כשראה כן מצב ישראל.

ז

'שמא לא תפנה', שמא אתה איש של לא תפנה, כי נשתלחת לזה העולם שתלמוד הגם שלא תפנה.

ח

הורדת יצחק מן העקידה היה אצל אברהם אבינו ע"ה קשה מן ההעלאה. וזה שאמר במדרש אסקתיה אחתיה, ועל זה נאמר 'עתה ידעתי כי ירא אלקים'.

ט [תשובה]

לעולם לא חטא אדם ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה. ואיזה? זה הושע, שנאמר 'שובה ישראל'.

והקשה רבנו ז"ל, והלא היו אדם וקין שעשו תשובה ונתקבלו, ואמר כי ראובן חידש בתשובתו שצריכים לעשות תשובה אפילו על דבר שעושים לשם שמים. שאע"פ שכוונתו הייתה בבלבול יצוע אביו לשם שמים, כמאמרם ז"ל תבע עלבון אמו, בכל זאת עשה תשובה. לא כן תשובת אדם וקין שהייתה על חטא גלוי, שידעו בשעת מעשה שעושים נגד רצון בוראם יתעלה, אין רבותא שיעשו תשובה. וכן הושע בן בארי אמר 'שובה ישראל כי כשלת' - רמז בזה שאפילו יהיה העון כגודל המכשול, שכוונתו לשם שמים, בכל זאת תעשה תשובה. וזה 'עד ד' אלקיך' - שעשית לשם ית', תחפש ותבדוק בהם היטב ולראות לשוב אליהם.

י

'אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון'. אשרי אדם שהוא בבחינה גדולה כזו לא יחשוב ד'. שאם יקרה לו איזה זמן פנוי מדביקות ה'. ומחשבות ה' נופל מזכרונו, 'לו עון' - נחשב זה אצלו לעון גמור. 'ואין ברוחו רמיה' פירש ברצונו. שרצונו להיות מעובדי ה' הוא רצון אמת, שאינו מרמה את עצמו.

יא

חסיד גדול מן החשובים אמר לפני רבנו זצ"ל, שכמה פעמים אינו מרגיש דביקות ורעותא דלבא בשעת התפלה, ובמה נחשב הוא אם אינו בכוונה. ואמר לו רבנו זצ"ל שאל יצטער על זה כלל, כי מעלת התפלה גדולה שאם מתפללין פעם אחת בכוונה קצת. אותה התפלה מושכת עמה להעלות למעלה לפני כסא כבודו ית' כל אותן התפלות הקודמות שלא היה בכוונה, ועולות בקנה אחד מלאות וטובות תחת פרגודא קדישא ית'.

יב

'יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא'. אימת היא השעה, הכוונה על זמן סעודה שלישית שהוא מן המנחה ולמעלה שאסור אז לקבוע מדרש ולימוד, יפה אותה שעה לתשובה ולהתיישב אז היטב על מעשיו בעולם הזה ועל ענינו ותכליתו. וזה שאומרים בזמר, חדו השתא בההיא שעתא פירש אותה השעה.

יג

מצות סוכה ענינה הוא הביטול. לבטל את עצמו בכל ענינים אל השי"ת. ולכן המצטער בישיבתה פטור ממנה, כי צערו מוכיח בו שאינו בבחינת ביטול, כי אלמלי כן לא היה מרגיש את הצער כלל, וכיון שכן מה מועיל לו ישיבתו, לכן פטור כי אין לו שייכות שם.

יד [חתן]

אמר לחתן שבא אליו קודם החתונה לקבל ברכה ממנו, מפני מה בחרו בלשון "הרי את מקודשת לי", ולא בשאר לשונות הגמ': מיועדת, היי לי לאנתי. אלא רמזו בדבריהם הקדושים שהאדם צריך לכנוס בעניין זה בקדושה ובטהרה, ואם לאו - ח"ו השאול ואבדון לא די לפניו.

טו

הרבי מגאסטנין זצ"ל אמר כי רבנו זצ"ל יגע עמו בימים מלפנים שתהיה אהבת ישראל כל כך שקועה בלבו, עד שתהא נפש שונא שלו אהוב אצלו כמו נפש מובחר שבחבריו.

טז

הרבי מגאסטנין זצ"ל סיפר:

היה פעם בקאצק, והיה לו עניין נחוץ מאוד בלבו שהיה צריך לכנוס לקודש פנימה, וסיבב בחדר החיצוני שהיה נקרא ביהמ"ד קטן, ולא היה יכול לכנוס בשום אופן לאשר היה שם קהל גדול, ודחקו על הפתח, ואצבעותיהם על כפות המנעול, והיה לו עוגמת נפש. והנה בעוד שסיבב כל כך בא אצלו רמ"י ע"ה, ושאל אותו מדוע אין נכנס, כי הרגיש שצריך לכנס. ואמר לו מה יעשה, כי אי אפשר בשום אופן, כאשר בעצמו רואה. ופתאום בא רבנו זצ"ל בעצמו אל הפתח, ופתח את הפתח, ונשמע קולו מן הקודש: יחיאל מאיר גאסטנינער יכנס. ונכנס, ולא זה בלבד שהרגיש ברוח קדשו, עוד הכין כסאו בעדו לשבת עליו, וצוהו לישב עליו ודבר עמו כל צרכו.

יז

ספר גם כן כי פעם אחת היה רבנו זצ"ל בדיחא דעתו וגילה אז נוראות וגדולות, ור"ה טאמעשאוער היה אז בפנים, ובראותו כך נתחכם אז להוציא ממנו עניינים נפלאים כי ראה שיש מקום, וכשהתחיל לדבר מעניין הל"ו צדיקים שבדור, אמר ר"ה מי יודע בעתים הללו מי המה הל"ו צדיקים, כדי להוציא ממורו גלוי דבר מה בעניין הזה, וענה אותו רבנו זצ"ל כמתמה על שאלתו: מה חסר לך מ"מאיר יחיאל שלי".

יח

הרב ר"ז משרענציק נסע כמה פעמים לקאצק ואמר 'אמת מארץ תצמח' - ארץ גימטריה "קאצק". וסיפר המשמש שהיה עמו בשעה שנתן לו רבנו זצ"ל שלום הניח ב' ידיו על כתפיו והושיבו על כסא ואמר לו בזה הלשון: למה הוא מטריח עצמו כל כך מדרך רחוקה כזה לבוא אליו. ילך לנוח ולרגוע מעט מדרכו וישלח אחריו אח"כ, כי צריך לדבר עמו סוד, וכן היה אחרי איזה שעות בא המשמש ר"פ ואמר כי נקרא פנימה לרבנו זצ"ל, וישב שם עמו ביחוד מוצנע לערך ב' שעות.

יט

הרבי מפשיסחא זצ"ל אמר לרבנו זצ"ל, שהיוד הקדוש השאיר אחריו יראת חטא, ושאינו סושקעלע רק דבר גדול, ואמר שאינו מבין, ולדעתי הפירוש שעיקר יראת חטא הוא שלא להיות לגרמייהו.

כ

הרבי מפשיסחא זצ"ל שאל לרבנו זצ"ל, מה הוא פירוש אמונה, השיב לו אמונה פירש גיטרייא איך האלט דערביי, וכל מעשהו באמונה, כן ועד דור ודור אמונתו, אנו צריכים להיות גיטריי.

כא

'אהבתי מעון ביתך'. מדוע אני אוהב את הבית הלא הוא עץ בעלמא? רק מפני שהוא משכן כבודך, רק כשעושין כנ"ל 'ושכנתי בתוכם', ואז 'ועשו מקדש'.

כב

'ה' אלקיו עמו'. בכל מקום, רק 'ותרועת מלך בו' - דער אויסברוך פון מלכות שמים בו ע"י היהודי.

כג

'נקהלו ועמוד על נפשם' - היינו שהקהילו כל האברים ורצונות שלהם היו יכולים לעמוד על נפשם.

כד

אעפ"י שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, דמשמע שיש להם מה מהשי"ת, ובמדרש אמר: כלום יש לאדם אצל הקב"ה, אך באמת על מה שעשו כבר אין להם לתלות כלום אבל מה שהם עתידים לעשות בעולם הזה, ע"ז יש להם לתלות זה כוונת רש"י ז"ל על מה שעתידים לעשות בעולם הזה.

כה

הרבי מאלכסנדר זצ"ל נתן לרבנו זצ"ל פדיון חצי רובל כסף עשרה מטבעות של עשרה גדולים, והתחיל לספור, ולא היה יכול לספור. ואמר לו ראה איך אני רחוק ממעות. ואמר הרבי מאלכסנדר זצ"ל, יהיה לישראל כל טוב כי הם צריכים כל טוב אך שיהיו רחוקים מזה.

כו

לא יהיה בך אל זר, אל - לא יהיה בך זר.

כז

אמר על רבו מפשיסהא זצ"ל כי הרים ועזר לכל הבאים לחסות בצילו והוא רוצה שיקח כל אחד לעצמו.

כח [דגים בשבת]

אוכלים דגים בשבת, כי שאר בעלי חיים יש להם מצות שחיטה, מליחה, ולדגים אין שום מצוה. ולזאת אנו עושים לזה המצוה שאוכלים אותם בשבת.

כט

בעוד שהיה בטאמשוב אמר אף כשאדם אין לו פנאי לעשות וללמוד וכיוצא, עכ"פ הנטיה שלו אין לשכוח להיכן נוטה ומה ענינו, ובפרט כשעוסקין בדבר מצוה, מאי בכך "מען לייגט זיך אינגאנצן אוועק".

ל

אחד אמר על רבנו זצ"ל: 'אין אומר ואין דברים וכו' ובקצה תבל מליהם'. והרבי מאלכסנדר זצ"ל אמר: 'לשמש שם אוהל בהם', דמיון השמש שמרכך לאחד ומקשה לאחד, והוא כפי המקבל.

לא

אמר להרבי מאלכסנדר אטאמאשאווער חסיד הוא ששואל את עצמו "ער פרעגט זיך איבער" מה אני רוצה בזה בכל דבר.

לב

לא כל הדברים מועילים בלי הכנה.

לג

הרבי מאלכסנדר זצ"ל אמר: הרבי מפשיסחא היה אהבה מלא אהבה, ורבנו מקאצק יראה מלא פחד, והרבי מגור תורה ומצוה, והכל היה בגור.

לד

רבנו זצ"ל שאל להרבי מאלכסנדר זצ"ל אם היה לו כבר כבוד ולא השיב, ואמר אני ידעתי שעדיין לא, הנשמה אינה הולכת מזה העולם עד שתקח הכבוד שלה.

לה

בעניין לימוד שלא לשמה, הקשה תוס' שני הגמרות אהדדי, ואמר שהפירוש לעולם ילמד אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. שילמוד ע"ז האופן שיבוא עכ"פ לשמה ומיושב קושיית התוספות.

לו

ספר רבנו זצ"ל להרבי מאלכסנדר זצ"ל בעת שחלה היהודי מפשיסחא זצ"ל אמרו העולם תהילים, ואני עמדתי אצל התנור ולא רציתי לאמור תהילים אז, ובא אלי הרר"ב זצ"ל ואמר לי למה אתה מפציר כל כך, ולא ידעתי מה שרוצה, ולאחר שנפטר אמר שוב "עס יזס דאך שאהן פערפאלען, דער רבי איזס נישט דא, יראת שמים האט ער אונז איבערגעלאזס, יראת שמים איזס נישט קיין פושקעלע, וויא עם איזס דא דעם רבינס ווערטער דא איזס דער רבי" ולא השבתיו. לאחר איזה זמן רציתי לידע המקום, והייתי אצל ר"ל משידלאוצי זצ"ל י"ב שבועות, והביא לפני איש אחד בכל יום בייגעל עם מים על העליה, וראיתי שאין זה המקום, ונזכרתי שאמר לי הרר"ב זצ"ל שדבורי היהודי נשארו, אולי אמצא אצלו, וכן הוי, ומה שלא השבתי אז, כי בעת שהרבי נמצא אין לחשוב באחר, וכאשר באתי אמר לי "טאקיש וויא אין רבינס ווערטער זעניין דא, דא איז דער רבי".

לז

ר"י טורבינער התנצל לפני הרבי מאלכסנדר זצ"ל שרוצה לשוב, אמר, רבנו זצ"ל אמר: אם יאמרו לו שלא יוכל לשוב, היה טוחן כל הרקיעים. ואמר הפירוש מה שכתוב כי בך בחר ה' -ב'ח'ר' נוטריקון בוקע חלוני רקיע, שכל אחד מישראל יכול לבקוע חלוני רקיע לשוב.

לח

מתון הוא העושה בישוב הדעת, על כן אינו ממהר לעשות. דבר ועצל הוא להיפוך - שמתעצל להתיישב בדעתו, ועושה בלי התיישבות הדעת.

לט

כי טובים דודיך מיין, כי יש הרבה דרכים להתקרב עצמו להשי"ת אלא כל הדרכים בחזקת סכנה, ואך ע"י התורה היא דרך אחת בטוחה, וזה 'כי טובים דודיך מיין' - היינו שהידידות טוב ובטוח, אימתי? כשבא מיין יינו של תורה.

מ

רבנו זצ"ל נשאל מרר"ב זצ"ל מאין לקח התעוררות שלו לעבודת הי"ת. והשיב לו כמו שכתוב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ואמר לו רבו הקדוש שישראל צריכין ליקח התעוררות מיציאת מצרים.

מא

כל המענג את השבת נותנים לו כל משאלות לבו. והלא אין למעלה מעונג, ומה חסר לו עוד שיוצדק לומר שנותנים לו כל משאלות לבו.

מב

רבנו זצ"ל נשאל מדוע לפנים היה אהבה גדולה כל כך בין החסידים מה שלא נמצא כל כך בעתים האחרונים. והשיב כי יש בשמים היכל אהבה, והרה"ק זצ"ל מברדיטשוב פתח את היכל זה. ומזה נעה האהבה כל כך גדולה בין החסידים. אך כאשר רשעים השתמשו גם כן באהבה זו לאהבות חיצוניות, נמנו צדיקי הדור וסגרו את ההיכל הזה.

מג

לפי גודל מעלת הנשמה כן הוא גודל הקליפה שמלפפתו. וכמשל אבן יקרה לפי מסת גדלה כן גודל מכסת האבניי שלה.

מד

מי שמשומר מילדותו יש לו בסעודת שבת סגולת מלכים.

מה

אמונה הוא בלשון אשכנז "טרייא" שאינו חושב לטובת עצמו אלא לצורך המשלח, כדכתיב וכל מעשהו באמונה שאין לו פירוש אחר, אלא שהקב"ה מעשהו לטובת ישראל, כאמרם ז"ל החמיר הקב"ה בכבודו של צדיק מכבודו.

מו

לבן הסתכל במעלות אליעזר, ולעומתו הסתכל במהות עצמו, והרגיש את שפלות וחושך של עצמו מן האור של אליעזר.

מז

אור המצוה מונח במסכת שמדברת ממצוה זו.

מח

תכלית מדת האמת היה לכהן גדול באותו הרגע שעמד לפני ולפנים.

מט [גאווה]

עיקר היצר הרע מגיאות הוא אצל אדם שכבר נסתלק ממנו התאוות.

נ

הלימוד בסדר קדשים מטהר את המחשבה.

נא

מקומו של אדם למטה הוא שורשו למעלה (וכל עניין תוקף וגסות הרוח שבאדם נמשך מצד שכלו למעלה, כמו שכתוב בספר הישר לרבנו תם, שבאשר נפש האדם הוא מהעליונים הוא מושך לגאות.)

נב

רבנו זצ"ל שמע שאומרים בשם רר"ב זצ"ל שיהודה חשב בעצמו שלו לא יועיל שום תשובה באשר היה יכול להשיבו אל אביו, על כן נשא אשה אולי יעלה אותו אחד מבניו. ואמר רבנו זצ"ל חס ליה לרבי זצ"ל שיאמר ככה שאיש יסמוך על בניו שיתקנוהו, רק בודאי כך אמר שמאחר שחשב שאבד כל מה שסיגל מיום היותו, על כן התחיל מחדש לעבוד את ה' והתחיל ממצוה ראשונה שבתורה.

נג

רבנו זצ"ל אמר על הה"ק מרוזין זצ"ל שהתייצב כל כך בפרהסיא להכניע את כוחו של קליפת מלך הרשע הידוע שהיה בימיו. ואמר בזה הלשון: הייתכן שעל מלך גדול כמוהו להתייצב כל כך בפרהסיא, ואם רוצים לעשות דבר, צריכין שאפילו מלאך לא ישער. וכידוע ליודעים שרבנו זצ"ל בעצמו קיים דברים כאלה, עד איזה ימים קודם ששתה הרשע את כוסו הגיד בפרהסיא כי מעתה נשפל ונפל שדוד בעוד שהיה עוד בנגלה הקליפה בתקפו ומצבו היה איתן, ורק אחרי עבור זמן לא כביר, נשמע שמעו של הרשע כי בא קצו ואיננו עוד בעולם.

נד

פשוטי העם יכולים לפגום במחשבתם את הצדיק ח"ו.

נה

ההילוך בדרך התורה הוא הגדול שבסיגופים לגוף.

נו

ר' ה"ל קאצקער בא פעם מווארשא ושאל אותו רבנו זצ"ל על חדשות וגם המקחים מחטים ודגן ועוד, כאשר יצא משם אמר לר"ה טאמאשאווער "הירש ליב איזט דא געוועזן, און האט געזאגט דאס מיק' מת", ותיכף רץ ר"ה אחרי רה"ל הנ"ל ושאל אותו ע"ז, ואמר כי הוא אינו יודע כלום רק אמר לרבנו זצ"ל מקחים מתבואות. ואחרי איזה שעות בא שליח מיוחד לקאצק עם הידיעה כי המלך מיק' מת.

נז

'לעולם ד' דברך ניצב בשמים', עד מתי תעמדו מרחוק והקב"ה יבקש מכם עבודתכם.

נח

אגרת מהרב הקדוש ר' אברהם משה זצ"ל תיכף אחרי הסתלקותו מר אביו הקדוש זצ"ל:

ב"ה יום ד' בבקר תקפ"ז לפ"ק פשיסחא.

רב ברכות וכל טוב לכבוד ידיד נפשי היקר הרב החסיד המפורסם איש תבונות מו"ה מנחם מנדיל נ"י.

לאשר כי שמעתי ממך בהיותך פה ביום השלשים כי תחפוץ להתעכב עוד פה במקום הקדוש זלה"ה ר"ה הבע"ל אך פגעי הזמן והבלותיהם ענו בך להפר מחשבותיך הנעימים, לזאת אודיעך כי החמה שככה והאויבים נהפכו לאוהבים, לכן ידידי אם עוד רצונך בוערת בך בקרבך כמקדם, בא נא הנה אולי ע"י מנחם יבא נחמתנו, ידידך אוהבך באמת ובאמונה הק' אברהם משה בהרב זלה"ה.

גם אנחנו רעים אהובים מבקשים מאוד מאתך שלא לעשות באופן אחר רק לבוא מיד לכאן ונתקשר באהבים, ואנחנו מצפים לעזהי"ת שיתעורר רחמים על אסיפותינו ויצמיח לנו ישועה, והנה כבוד ידידנו הנ"ל הוא לבבו שלם עמך ולא יעלה שום מיחוש עליך, ובעזהי"ת יהיה הכל טוב,

דברי ידידיך או"נ המבקשים חברתך וטובתך הק' יצחק במור"ש ז"ל מזאריק, יעקב מרוטשוואל, שלמה הכהן נאם משה הק' מראזואדוב,

באם שיתעכב מה ביאתך לכאן אזי תבשר לנו ע"י מוכ"ז זמן ביאתך לכאן לטובה, הננו דורשים שלום מהותנו ידיד נפשינו האהוב הרבני המופלג החסיד מו"ה צבי הירש (הוא הה"צ חסידא קדישא מו"ה הירשלי דישקעס זצ"ל מאפאטשנע) בקשתנו גם מאתו לזרז ביאתכם מהרה לכאן ולא להפג לבבנו והי"ת יחברנו לטובה,

דו"ש לכבוד ידיד נפשנו הרבני המופלג מו"ה מאיר מקווהאל נ"י.

נט [קינות]

קינות דירמיהו המה בא"ב, מחמת שכשירמיהו ראה החורבן וגודל ההשפעה והקדושה שניטל מאתנו היה כמעט בדעתו שבלתי אפשרות לישראל ולעולם שום קיום ח"ו, עד שכמעט כלתה נפשו מגודל המרירות לולא שראה שיור הא"ב שיש לנו בצירופיהם כמו שכתוב בספר יצירה, אז מצא בדעתו לנו שיור התורה וזה היה לו ניחום, ולכן נקרא מנחם אב, ומזה הטעם גם הוידוי בא"ב כנ"ל.

ס

רבנו זצ"ל היה פעם בשבת חזון בוולאדאווע, וספר מעשה שהיה סמוך לקאצק בין קאצק ולענשנע היה אחד מחזיק שם רחיים גדולים, וישב שם כמה שנים והצליח בבנים ובבנות והלך בדרך הישר, ורצה האדון שיוסף לו שכרו ואם לא יגרשהו משם ונסע ללענטשנע והשיב לו שלא יוסיף לו אף פעם אחת, ואפילו יגרשו משם, יסע וידור בעיר אחרת, וכן עשה, ויהי כי קרב הזמן ונסע פעם שנית ושלישית ולא ענה אותו דבר, ויהי כאשר אץ עליו האדון מאוד ונסע אלי לקאצק וספר את כל המאורע ואמרתי לו להוסיף להאדון כדבריו ואל ידחה ממקומו, ובשמעו דברי תיכף ומיד רץ לביתו להוסיף ונשאר על מקומו בשלום, ויהי באיזה ימים הלכה זו' מביתה לחוץ ונחלשה על כל חושיה, ידיה ורגליה והדיבור והיה צעקה גדולה מאוד, כי טפלי תלוי בה והיא הייתה עקרת הבית, ותיכף נסע ללענטשנא ולא נתן הרב הנ"ל רשות להם לבוא לפניו בשום אופן, אז אמרו להמשרתים שהם אינם חיבים בזה רק שהרבי מקאצק עפ"י צווי שלו עשה זאת ואח"כ הלכו לפניו ואמר בזה הלשון: ה' הושיעה, והושיע לה הי"ת מיד ונתרפאה, ואפשר שיכול להיות איזה קפידא בינינו אבל אני אגיד לך המעשה, כשבא הכפרי הנ"ל לפני וספר לי המעשה וגם מה שהשיב לו הרב מלענטשנע הבנתי וידעתי כוונתו, שראה בחכמתו אשר לא טוב שישאר שם, והשי"ת סיבב לו הסבה כדי להציל אותו וב"ב, לכן לא יוסיף, כל זה הבנתי בטוב אעפ"כ לא כן אתי כי ידעתי את מעמדו ומצבו ומטופל גדול הוא היה סברתי שזה יותר סכנה לכל בני ביתו וילדים באשר יעקר משם, ובחרתי בזו, ואין זה סתירת דבריו ח"ו שעפ"י דעתי היה יותר סכנה.

סב

שלמא רבא ונשא מאלקא קדישא וסגיא לגברא יקירא וקדישא חסידא ופרישא ה"ה הרב הקדוש המפורסם נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מופת הדור איש אלקי קדוש יאמר לו, כבוד קש"ת מו"ה מנחם מנדיל נ"י ויופיע עדי עד.

הנה במקום שאמרו להאריך, היה ראוי להאריך' ובפרט לאיש נכבד וקדוש כזה, איש אשר רוח אלקים בו, אלא מחמת שזוכר אהבת נעורנו, ומאז ועד עתה גם כן מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה, ובאם הייתי רוצה להאריך היה קצר היריעה מהכיל, ובפרט שידעתי שאינו ראוי להאריך בדברים פשוטים לכן בחרתי בקיצור אומר, והנה באתי להמליץ עבור האי גברא הנוכחי שהוא מבקש טובת ישראל בכללן ובפרטן וכו', והנה שמעתי שבמז"ט נולד למכת"ה נכד מבנו יחידו, יזכה לראות מאותו נין ונכד בנחת רוח ושמחה וחדוה רבה,

כ"ד אהובו הדו"ש,

נאם שלמה יהודה ליב בהמנוח מו"ה ברוך זלה"ה.

סג [דעת ללמוד תורה]

הציד התנצל לפני אליהו על שאין לו דעת ללמוד, וחשיבו אליהו ז"ל הלא אתה לא נולדת ציד ומהיכן בא לך בינה ושכל להבין זאת המלאכה, אלא שהדוחק מפרנסתך לחצך והביאך לזה, כך אם היה לך דוחק גדול כזה בנפשך, על שאתה חסר מהתורה ומרוחק מהשי"ת, והיית כל כך טורח בשלמות נפשך כמו שאתה טורח בשלמות גופך בכל כחך, בוודאי גם כן הגת והבנת דרכי ה' באמצעות יגיעתך.

סד

'ועבדתם וכו' וברך את לחמך' מתחלה בלשון רבים וא"כ בלשון יחיד, כי כל הדברים שבקדושה צריך לעשות בכללות ישראל ובשם כל ישראל ולכן ועבדתם, אבל בעניני הגשמיות אפילו אוכלים ביחד, כל אחד אכילתו נכנס בגופו ואינו נוגע בגופו של חבירו, נמצא כי התורה והתפלה אפילו ביחידות הוא עם כל ישראל, אבל עניני הגשמיות אפילו ברבים הוא כיחיד.

סה

במדרש: זאת תורת העולה, זה שאמר הכתוב כי מי בשחק יערוך לה' וכו' אמר הקב"ה אילו הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל שהוא אצלי להקריב לי קרבן, וממי אני מבקש קרבן מישראל, וכן הוא אומר כו' יערכנו.

דאף שכל בנין העולם ותיקונו תלוי במעשי בני ישראל אעפ"כ אין הסברא נותנת שמעשי בני אדם יהיה יותר נאים ונבחרים ממעשי המלאכים, כי בוודאי מעשה המלאך זך ונקי יותר ממעשה בני אדם אשר הרכבתו מוכן לכח הרע, אך לעניין הכנה לשלמות אמתית המעשה אשר על ידה יבוא האדם להתדבק בו ית', בזאת מעשי בני אדם יותר מעולים כי ה,אדם מסובך בסבך המניעות העצומות הסובבים אותו בכל עת, כי הוא קרוץ מחומר. לא כן מלאכי מעלה הקדושים וטהורים בעצם ולא יפול בהם שום השתנות. וזה פירוש המדרש יערוך לה' בחי' הערכה להמעשה, המלאכים אינם כלל בגדר הכנה רק במעשה לבד, ואם הייתי חפץ בהמעשה עצמה הייתי מצוה למיכאל שיעשה, אבל כשצויתי לכם, מוכח שאין אני חפץ בהמעשה עצמה רק עם ההערכה והכנה למעשה, וזאת שלכם יפה יותר, הה"ד יערכנו דייקא לפני ד' וכו'.

סו [אחר הדברים האלה]

אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם, פירש"י בשובו מהר המוריה היה מהרהר בלבו ואומר אילו היה בני שחוט כבר היה הולך בלא בנים, היה לי לי להשיאו אשה, בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו וזה 'הדברים האלה'. אברהם אבינו ע"ה היה אחר העקידה במדריגה זו שהצטער מאוד ונשפל רוחו לאשר לא זכה לגמור צווי ה' בשלמות הגמור, והרהר כי הוא עצמו חייב בדבר, יען כי הקב"ה הבטיחו ביצחק יקרא לך זרע, ואם לא היה עדין ליצחק זרע לא היה במציאות כלל שיהיה נקרב עולה, והיה לי להשיאו אשה והיה לו זרע, והיה יכול להקריבו, בשרו הקב"ה שאל יצטער כי כעת נולדה בת זוגו וההבטחה רק ממנה, ומתחלה לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו ונעשה מאמרי על ידך.

סז

רבנו זצ"ל אמר שהרר"ב זצ"ל אמר לו שלומדים עמו אותיות. ופירוש על דרך שאמרו חז"ל שרבי עקיבא היה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים ומכל שכן על כל אות ואות, וכל אות יש בו כמה אותיות מלוי ומלוי דמלוי גם יש תמונת האות, ואמר שלומדים עמו מן השמים כי זה הלימוד אי אפשר ללמוד רק מן השמים.

סח

'ועשיתם לכם פסל ותמונה אשר צוך' פירש"י צוך שלא לעשות, פסל ותמונה הוא ציור ותמונת הדבר שאינו עצם הדבר בפועל והזהירה התורה שנשמור עצמנו מלעשות מן אשר צוך ד' אלקיך "פסל ותמונה" להעיר באם תהיה מעשה עבודת האדם בלתי כוונה הנבחרת, היא תיעוב גדול בעיני ה' כמו פסל ותמונה של ע"ז ממש, וגמר אומר אשר צוך, לשלול תמונת אשר צוך.

סט

'חוק לישראל משפט לאלקי יעקב', היינו להצדיקים הגדולים שהם במידת ישראל הוא חוק, אבל לאותן שפחותין במדריגת יעקב הוא משפט, וזה משפט לאלקי יעקב.

ע [יגעת ולא מצאת]

יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, פירוש אל תאמין שיגעת, באם בוודאי היית מיגע עצמך היית בוודאי מוצא כל מה שבקשת כמאה"כ לא בשמים הוא.

עא

'משפיל גאים עדי ארץ' היינו הגאה אף שמשפילין אותו מן השמים נשאר בגאותו בעצם ולכן משפילין אותו עד אין סוף, והשפל בעצם אף שמגביהין אותו נשאר במדריגתו שפל יותר כמו שכתוב קטונתי ואין סוף להגבהתו.

עב

שופטים ושוטרים תתן לך לעצמותך בכל ערך בחינתך שתוכל לשער עצמך וזה בכל שעריך.

עג

רבנו זצ"ל הפליא מגדולת הפני-יהושע שקודם שהתחיל לחבר למד ש"ס ל"ו פעמים ובשם המגיד מקאזניץ זיע"א כי רוה"ק הופיע בבית מדרשו, וספר מחלום שהיה לו לפני-יהושע, גם דבר על הפרי מגדים שלמד תורה לשמה.

עד

'החרשים שמעו, והעורים הביטו', הנביא עומד וצווח: אל תהי' חרשים ועורים כי בידכם הוא זאת, וה"חידושי הרי"מ" הפליג מאוד את המאמר בזכרו זאת משמו.

תוכן העניינים

אמת ואמונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה