אמת ואמונה· רבי מנחם מנדל מקוצק
חלק ב: שא - תקיד · תסג [שידוכין]
ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל נסע עם בנו רא"מ זצ"ל לשאול על אודות שידוך בת רא"מ זצ"ל עם הרבי מסאכטשוב זצ"ל, וכאשר נכנס ה"חידושי הרי"מ" לרבנו זצ"ל, אמר לו רבנו, היות שמדברים לי בשידוך עם העלם הצעיר העילוי של ר' וועלויש מה דעתך על העלם הזה, ואם הוא שידוך עבורי אם לא, ומילא לא יכול עוד ה"חידושי הרי"מ" לדבר מזה. ואמר לבנו הרא"מ אתה תכנס ותאמר לו כי הנך מוכן לגמור השידוך ההוא, אבל אומר לך בלי נגיעה כמו שאמרו חז"ל נכרי הבא לגייר צריכים להודיע לו מצוות קל וחומר, כדי שידע מה שיקבל על עצמו. כמו כן אם אדם רוצה להכניס לביתו כלי כמו עילוי הזה, צריכים להודיעו מקודם, על מאי באה נשמה כזו להאי עלמא שידע מה שיקבל על עצמו להשגיח עליו כדי שיעבוד את עצמו במה שנוגע לשורשו, ואמר לו אודות זה צעטיל גדול, ואמר לו אמת שגם אני עדיין רחוק מן השידוך הזה, אך אפשר שרצונים ישתנו עצמם עוד, וכשיצא לחוץ וספר לפני ה"חידושי הרי"מ", אמר לו עכשיו אפילו אם בנך יהיה נעשה גדול כמשה רבנו עליו השלום ותתן לי גם אלף אדומים איני רוצה לקבל עלי אחריות של השגחה כזו, כפי ששמעתי הצעטיל הגדול מן רבנו הקדוש מה שצריכין להשגיח על הנשמה הגבוהה של בנך העילוי.
ואחר כך נכנס הרב מביאלה לא דיבר עימו רבנו זצ"ל מן השידוך כלל. אחר זמן רב פתאום קיבל מכתב מר"ה טאמשובר שיראה לבוא לקאצק עם בנו העלם העילוי כדי לגמור השידוך והשיב לו הרב הקדוש מביאלע שאם לא יכתוב לו בפירוש שרבנו זצ"ל ציוהו לכתוב לו שיבוא לא יסע. והראה ר"ה את תשובתו לרבנו זצ"ל, והוטב בעיניו ואמר לר"ה הנה כבר יש לו קוראזש כמו שראוי למחותן, וצוהו לכתוב שיבוא.
ונסע תיכף לקאצק ונכנס לרבנו זצ"ל לא דיבר איתו מעניין הנכבדות, ופטרוהו מיד כמו תמיד, וישב שם כשני שבועות, והיה מוסכם בדעתו ליסע לביתו, אז בא אליו ר"ה בשליחות רבנו זצ"ל שנקרא אליו בדבר השידוך, ושיבוא אליו עם בנו, ונכנסו, ובראשונה שאל רבנו זצ"ל את אביו אם יודע איזה חידוש טוב ממה שחידש בנו העילוי בלימודו, ואמר הגה"ק אליו הרי בני גם כן הוא כאן, וענהו ר"ה כי רבנו רוצה לבחון אותו, ורמז לו רבנו זצ"ל שלא כיון יפה רק רצונו לראות אם על כל פנים מבין על הכלי שיש לו מה שחידש בנו, והתחיל רבנו זצ"ל להקשות ולתרץ עד שנמשך פלפול גדול בין הני תלתא.
ואחר כך אמר רבנו זצ"ל, שרוצה דוקא שיחייב עצמו באיזה סכום עבור הזוג. אבל בתוך כך אמר שבכל זאת עדיין הוא ירא להכניס כלי כזו לביתו כי הוא עלם שכל היסוד שלנו הוא עליו, ואם יבוא לכאן יוכל חס וחלילה להתקלקל כי יתחיל לעסוק בחסידות פעם עם זה, ופעם עם זה, ומה יהיה נעשה ממנו רבי של חסידים, וכי זה הוא התכלית והשורש, וענה הרב מביאלע כי אם יעשה עמו שידוך אחר גם כן אינו בטוח. ולכן טוב יותר שידוך זה, והשיבו רבנו זצ"ל, אבל אין הדבר נאה עבורי אם בביתי חס וחלילה יתקלקל כלי נפלא כזו, אם לא יעבוד את עצמו כפי הראוי לשורש שלו, וענהו אביו שהוא יודע כפי מה שהוא דבוק בהתורה, שאף אם כל העולם, ירוצו אחריו לא יבטל מלימודו. והשיבו רבנו זצ"ל ברעש גדול וצעק, הרי גם אני יושב סגור ומסוגר, ומה נעשה ממני כשאני הוא רבי, וכי אתה סובר שכל הטרדות שלי הוא רק הרבע שעה, שאני נותן שלום להבאים. ויצא ממנו.
במשך איזה ימים בא פתאום ר"ה ואמר לו כי עכשיו הוסכם אצל רבנו זצ"ל לגמור את השידוך, ושלחו אחריו עם בנו על כתיבת התנאים, אך שיהיה בהסתר גדול מכל החסידים, והלכו עם ר"ה הנ"ל אל חדר פנימי שמשם יש פתח אל היכל קדשו המיוחד, והיו שם ואמר להם ר"ה שימתינו, ובין כך שלח רבנו זצ"ל לקרוא עשרה זקנים מפשוטי אנשי עיר, ולא מן החסידים, וכאשר כבר היו נאספים בא רבנו זצ"ל עם בנו ר"ד זצ"ל ור"ה וישבו אצל השולחן, ולא דיבר מאומה, רק ר"ה כתב תיכף התנאים, ונתן לאבי החתן לחתום עצמו, וחתם למטה, ואחר כך הגיש התנאים לרבנו זצ"ל והביט על זה כרגע, ואמר מה זאת, הרי אבי החתן צריך לחתום מקודם. ואחר כך אמר אבל הצדק עימו, כי רווחא שביק למאן דקשיש מניה.
ותיכף אחר שחתמו, עמד רבנו זצ"ל מן השולחן, וחזר להיכלו עם בנו ונאמן ביתו, וגם הזקנים נשמטו והלכו להם, ונשארו בהחדר המחותן והחתן, וישבו שם איזה שעות, ולא ידעו אם גם המה ילכו, וסיפר הרב מביאלע, כי היה העולם חשוך בעדו, וכי בדרך הזה יהיה מחותנו של רבנו זצ"ל, והיה כמעט מתחרט על כל קשר התנאים, אבל בזו הרגע נפתח הפתח, ובא אליהם ר"ה שהמה נקראים לקודש פנימה אל רבנו זצ"ל, ושם היה כבר הכל מוכן, וכאשר נכנסו כבד רבנו זצ"ל לישב אצלו, ופניו היו בוערים כלפידים, וצווה למזוג כוסות. וישאג בקול לחיים מחותן בשמחה גדולה, ואמר עתה יהיה נפתח בשמים מקום עבור זוג הזה, ושתה גם כן לחיים אל החתן, והחתן אמר פלפולא חריפתא, ולמהר צוה רבנו זצ"ל שיחזור לפניו הפשעטיל, והושיט לו קופסא של זהב, ואמר לו טול לך את השקעטעלע שלך.