אמת ואמונה· רבי מנחם מנדל מקוצק
חלק ב: שא - תקיד · שפ
'ופרעה הקריב'. במדרש שיר השירים תנא דבי ר"י בסוף המשל כשהיו המצריים משעבדין אותם התילו צועקין ותולין עיניהם להקב"ה והיה הקב"ה מתאוה לשמוע קולם, ולא היו רוצים, חיזק הקב"ה לבו של פרעה ורדף אחריהם, וצעקו לפניו באותה צעקה כבמצרים. על אותה שעה נאמר השמיעיני את קולך שכבר שמעתי, פירוש שרצה השם יתברך כי אחר הצרה יהיו נכנעים כמו בעת הצרה ממש, ואם כן מה יצא מזה שהביאם עוד הפעם בצרה ויצעקו. יען במצרים לא פנו אל השם יתברך המסובב הסבות, רק מתוך צרת השעבוד, אולם רצון השם יתברך שהאדם יכנע מפניו תמיד וביותר כשיהיו בהרווחה, הביא אותם הקב"ה לים שיראו שהקב"ה המסבב הסבות כדי שיכנע ממנו אף בעת שיצא מהמצר, כי הקב"ה צווה להגיד לפרעה דרך שלושת ימים כדי שירדוף אחריהם, והכירו אז כי הוא המסבב כל הסבות ועל זה אמר השמיעיני את קולך גם בהרווחה.