אמת ואמונה· רבי מנחם מנדל מקוצק
חלק א: סימנים א - ש · ס
רבנו זצ"ל היה פעם בשבת חזון בוולאדאווע, וספר מעשה שהיה סמוך לקאצק בין קאצק ולענשנע היה אחד מחזיק שם רחיים גדולים, וישב שם כמה שנים והצליח בבנים ובבנות והלך בדרך הישר, ורצה האדון שיוסף לו שכרו ואם לא יגרשהו משם ונסע ללענטשנע והשיב לו שלא יוסיף לו אף פעם אחת, ואפילו יגרשו משם, יסע וידור בעיר אחרת, וכן עשה, ויהי כי קרב הזמן ונסע פעם שנית ושלישית ולא ענה אותו דבר, ויהי כאשר אץ עליו האדון מאוד ונסע אלי לקאצק וספר את כל המאורע ואמרתי לו להוסיף להאדון כדבריו ואל ידחה ממקומו, ובשמעו דברי תיכף ומיד רץ לביתו להוסיף ונשאר על מקומו בשלום, ויהי באיזה ימים הלכה זו' מביתה לחוץ ונחלשה על כל חושיה, ידיה ורגליה והדיבור והיה צעקה גדולה מאוד, כי טפלי תלוי בה והיא הייתה עקרת הבית, ותיכף נסע ללענטשנא ולא נתן הרב הנ"ל רשות להם לבוא לפניו בשום אופן, אז אמרו להמשרתים שהם אינם חיבים בזה רק שהרבי מקאצק עפ"י צווי שלו עשה זאת ואח"כ הלכו לפניו ואמר בזה הלשון: ה' הושיעה, והושיע לה הי"ת מיד ונתרפאה, ואפשר שיכול להיות איזה קפידא בינינו אבל אני אגיד לך המעשה, כשבא הכפרי הנ"ל לפני וספר לי המעשה וגם מה שהשיב לו הרב מלענטשנע הבנתי וידעתי כוונתו, שראה בחכמתו אשר לא טוב שישאר שם, והשי"ת סיבב לו הסבה כדי להציל אותו וב"ב, לכן לא יוסיף, כל זה הבנתי בטוב אעפ"כ לא כן אתי כי ידעתי את מעמדו ומצבו ומטופל גדול הוא היה סברתי שזה יותר סכנה לכל בני ביתו וילדים באשר יעקר משם, ובחרתי בזו, ואין זה סתירת דבריו ח"ו שעפ"י דעתי היה יותר סכנה.