אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין
סימן פה
כ"ה א' וירא תרנ"ה מה שתמה מעכת"ה במכתבו עמ"ש בספרי אבן הראשה (סי' ט) דמהירוש' פ"ק דפסחים מוכח כדברי האגודה והשו"ע שיש להרחיק מחלונות בהכ"נ יותר מד"א לפי שצריך אור גדול, ודלא כמ"ש הנוד"ב שהאגודה המציא זה מדעתו. ושדבריו סותרין למ"ש הרשב"א. וכתב כתר"ה דליכא הוכחה מהירוש'. עפמ"ש הנו"ב דשאני אספלידא, בב"ב (דף ז). שהיה רואה משם לגינתו, אבל כל משום אורה י"ל דאפי' באכסדרה סגי ד"א, באמת שפיר כתבתי דמהירוש' מוכח כהאגודה, מדקאמר דבכ"נ ובמ"ד אורן מרובה, ולא יצטרך לבודקן לאור הנר, ויקשה במה נשתנו מכל הבתים, דל"ל דבית דעלמא פעמים שמעמיד כותל סמוך לחלונו, דז"א דמי זה יאפיל ביתו שלא יוכל להשתמש בו יפה, ובודאי יש להם אורה ומרחיק ד"א, ואין לומר דבכ"נ ובהמ"ד היו מוקפות בחלונות כמו אכסדראות דבי רב, ב"ב (דף יא), דהא פרש"י בב"ב (דף ג) שבחורף היו בבהכ"נ שחלונותיו מועטין מפני הצינה. ודלפמ"ש בב"מ (דף קו) זמן בדיקת חמץ הוי זמן קור לר"מ ור"ש. וע' סנהדרין (דף יא) אין מעברין כו' ולא מפני הצינה כו'. ועכצ"ל שבזה הצטיינו שאורן מרובה שאין כותל כנגדם אף בריחוק ד"א, וכדנראה בלשון התוס' שהיה מאפיל עליו האורה שלא היה בו אורה גדולה כו', ומ"ש וכנגדן מרחיק ד"א היינו שלא יאפיל לגמרי כו', והרשב"א כתב רק שמספיק שיעור הרחקת ד"א שלא יאפיל ולא היכא שצריך אור גדול, וכן מפורש במהרי"ל (ת' סו) וז"ל דכל שיעור חכמים כן הוא כו' דד"א סגי לאורה בסתם בתים שאן עשוין לאור גדול כגון אכסדראות ואספלידא וכה"ג, ואע"ג דכשמגביה טובא מאפיל קצת רק שיהא ראוי להשתמש כו' ע"ש. הרי דהגם שכתב כהרשב"א דכל שיעורי חכמים כו'. מ"מ היכא שצריך אור גדול בעי הרחקה טפי, ומבואר להדיא דלא כהנו"ב ובמהרי"ל (ת' נג) דכל מה דמתוסף אורה כו' בכל זוית וזוית דבכה"ג מדליקין נרות בבהכ"נ ביו"ט כו'. דלא הוה נר של בטלה דכל מה דמתוסף נרות ונהנה חשיבה צורך הינם כו' ובש"ע סימן תקי"ד סעיף ה'. והיינו דוקא במה שיש בהם איזה הנאה שמוסיף אורה בכל זוית, ובפרט שבימיהם דרו במבואות הגהעטא ולא היה אור השמש מאיר בכל זוית הבהכ"נ, וע' ירוש' פ"ג דשביעית שהיה זקנו מדליק נר לרבים במבואות האפלות. והמדליקין ביו"ט בעת הזכרת נשמות פשיטא דהוי נר של בטלה, דהא אין שום הנאה מריבוי נרות כ"כ ביום, ואדרבא מזיק להמתפללים הבל ואד הנרות, ופשיטא דקעבדי איסורא בהדלקתן ביו"ט. וגם בימות החול כשאין צורך ותועלת בהם להוסיף אורה בבהכ"נ, איכא איסורא דבל תשחית, ומה שגורמין היזק וחולי לקצירי ומריעי, ובפרט ביום הצום הקדוש וע' מ"א (סי' רס"א ס"ק ו') שהעולם נזהרין להדליק נר יא"צ, והיינו כשיש תועלת וצורך קצת בהדלקתו, שיש בזה ענין מצוה וממילא עושה המצוה לכבוד אבותיו והוא זכות לנשמתם וע' סי' תר"י ס"ק ד'. וכשאין שום צורך בהדלקתו ליכא זכות ומצוה, ואדרבא יש חשש איסור כמ"ש. וינדב הנרות לביהמ"ד שיהא לתועלת לומדי התורה בעת לימודם בלילה. שהוא זכות גדול. כי נר מצוה ותורה אור, וע' פרש"י יבמות (דף קכב), וי"ל שהזכירו אז דבר הלכה בשמם וכמ"ש דבריהם הם זכרונם], וע' ריב"ש (ת' רנט) ממ"ש בברכות א לד) ודכיון שיש בבהכ"נ ריבוי עם המאפילים לא תתישב דעתם אלא באור מרובה יע"ש, ובס' חסידים (סי' תתי"ג) הביא שנענש לפי שהיה ביתו למעלה מחלון בהכ"נ ומזיק לאורה שלא יוכל להכנס בו, ומשום דבהכ"נ צריך אור מרובה, שבודאי היה שיעור הרחקה מבית דעלמא. ועיין סנהדרין (דף ק') ד"ה לכוי דבי זיקא. והנה אין לדחות דמ"ש בירושלמי שאורן מרובה היינו לפי שבימיהם היו הבכ"נ חוץ לעיר וכמ"ש בקדושין (דף עג) בי כנישתא סמיכא למתא יע"ש בפרש"י. וע' ב"מ (דף כד) במ"ד דידן דיתבי בהו כו' שהיה חוץ לעיר והושיבו בהן שומרין. וע' ריש ברכות ובשבת (דף כד) רש"י ד"ה משום. וע' עירובין (דף עד) חזנא הוא כו' ואתי ביית בבי כנישתא. וע' עירובין (דף נה). וע' ר"ה (דף לב) תד"ה בשעת ובשבת (דף ס) ששמעו קול מאחורי בהכ"נ כסבורין היו שבאו עליהם אויבים כו'. ומפני היראה היו הבכ"נ מחוץ לעיר, וממילא היה אורן מרובה, דשם אין בתים סמוכים, דז"א, דהא מצינו שהיו בכ"נ ובהמ"ד גם תוך העיר. ע' ברכות (דף ח) דהו"ל תליסר בכ"נ בטבריא כו'. וסוטה (דף כב) דהואי בכ"נ בשבבותה כו', ובפרט בא"י, אמנם לכאו' י"ל דמ"ש רש"י ב"ב (דף ג) היינו בבבל, ע' בפסחים (דף לד) דיתבן בארעא דחשוכא ובשבת (דף קיג) תענית (דף י) ובר"ה (דף כ) חביל לן עלמא. וע' חולין (דף יז) במערבא בדקי לה בשמשא בנהרדעא בדקי לה במיא. דבמערבא יש להבחין יותר בשמשא, לפי שהיא ארץ הרים והשמש מבהיק בתקפה ובנהרדעא היושבת בעמק לא יובדק בטוב כ"כ ע"י השמש. וע' נדה (דף כ) בין חמה לצל ויומא (דף כא), ודמש"ה הבכ"נ ובמ"ד שבא"י. היה מרובה בחלונות תמיד גם בימות החורף, ששם השמש מאיר ומחמם ביותר, אך גם ז"א, דגם בא"י הרבה ערים יושבות בעמק ע' שבת (דף קיח) מגילה (דף ו) ר"ה ודף לא) וע' ב"ב (דף כג) גבי ירושלים] וע' סנהדרין (דף יח) כ"ג משום צינה. ואדרבא בארץ הרים שולט הקרירות ע"ש בר"ה (דף כ'). וא"כ הדר מוכח מהירושלמי כמ"ש, וע' יומא (דף לה) עלה ונתלה וישב ע"פ ארובה כו' והיום אפל כו', וא"כ בימי הצינה לא היה חלונות כלל רק ארובה שבגג ע' ביצה (דף לה) ד"ה משילין, והיתה קטנה שהאפיל כשישב אדם עליה (דמדתמהו שהיום אפל צ"ל שלא היה ע"י השלג). אך י"ל שהחלונות לא היו שם לעבר מזרח. ובעמוד השחר היה מאיר רק ע"י הארובה:
ומ"ש כת"ר דעכצ"ל שבהכ"נ שלהם היה כמו אכסדרה מוקף חלונות הרבה. מדקאמר בירושלמי אפי' ביום צריך לבדוק לאור הנר, לא סוף דבר בית שאין בו אורה אלא אפילו בית שיש בו אורה, וכיון דבדיקה לאור החמה הוא בבית שיש בו אורה. עכצ"ל דמוסיף אפי' בית שיש בו אור הרבה, וא"כ יקשה מאי איבעי ליה דינא דבכ"נ ובמ"ד. ועכצ"ל שהיו כמו אכסדרה עכ"ד, ג"כ ליתא, דשפיר בעי הירוש', ומשום דשאני בית דעלמא שגם כשאורו מרובה בודק לאור הנר, שלא לחלוק בין בית לבית, דאתי לאחלופי בבית דעלמא. (כעין מ"ש בירוש' שלא לחלוק בין ביעור לביעור) משא"כ בהכ"נ ובהמ"ד שתמיד אורן מרובה ולא אתי לאחלופי. וע' בשל"ה על המרדכי שם, עוי"ל דמ"ש שאין בו אורה היינו שאין אורה כראוי כ כגון שיש כותל בקירוב ד"א, ומוסיף דאף כשיש בו אורה, היינו כשאין דבר מאפיל החלונות בריחוק ד' אמות (ואא"ל דהיינו לפי שבבהכ"נ היה ארובה למעלה וכנגד ארובה היינו אכסדרה ע' מ"א דדוקא בחלון שבגג, דז"א דאכתי מה שלצדדין שלא כנגד ארובה אין אורו מרובה, וגם עמ"ש המ"א בשם הטור דה"ה כנגד חלון שבכותל), ומ"ש כת"ר עוד להקשות על הוכחתי מהירוש'. דהא בסי' תל"ג השמיטו הדין דבדיקת בהכ"נ ובהמ"ד סגי לאור היום כאכסדרת, תמהני דהא הירוש' הובא לדינא בח"י וכ"כ הבאה"ט שאם עבר ולא בדק בהכ"נ בליל י"ד בודק ביום י"ד לאור החמה וכמו אכסדרה שאורה רב, דג"כ לכתחלה בודק ליל י"ד. ע' רמב"ם וש"ע. ובמל"מ הקשה מאי פריך הגמ' האמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת. דהא י"ל דמ"ש שאין בודקין לאור החמה היינו לכתחילה וי"ל דדייק דהוי דומיא מ"ש ולא לאור האבוקה, דל"מ בדיעבד לפי שא"י להכניסו לחורין וסדקין, וגם אין דרך למינקט בזו ואצל"ז וע' תוס' (דף לט) גם דפשיטא שאין בודק לכתחלה בי"ג וע"כ מיירי בי"ד ודקאמר שבודק לאור הנר שלא לחלק והנה גם אם היה מקום לומר דבהכ"נ שלהם היה עשוי כמו אכסדרה, יש ללמוד מזה דכשא"א להרבות בחלונות מפני הצינה וכה"ג יש להרחיק ביותר מחלון בהכ"נ, שנראה בחוש שמתרבה אורו כשאין כותל גם בריחוק ד"א, דהא מפורש שהיה אורן מרובה תמיד, אך אין צורך לזה, דכבר נתבאר דבהכרח כוונת הירוש' הוא כמ"ש בספרי שם, וע' ירוש' פ"ג דמגילה ההן פרוירה מהו מעיבור בגוה, שיש ענין קדושה למגרש בהכ"נ וצריך שיהא מקום פנוי ונקי סביב, ומ"ש מגילה (דף כו) בהכ"נ דהוה פתוח לאנדרונא, אפשר שהיה מחדרי הבכ"נ, ובכנה"ג חו"מ (סי' קנד) בשם גאונים ספרדים דסגי בריחוק שמונה אמות מכותל בהכ"נ ולא הביא טעמם ונימוקם, וע' ח"ס (ת' כז) מה שיכנס שיעור ב' פתחים ויתפלל כדי שלא יסתכל מבחוץ (וב' פתחים הוי ח' אמות וכשהחלון פתוח יראה, וע' רמב"ן בקרא דלא תטע וע' מגילה (דף כו) אי בהכ"נ עדיף, ובקה"ת ולימוד בספר צריך יותר אורה) וע' של"ה עמ"ש רי"ו לחלק בין אכסדרה, ודלא פליגי בבלי וירושלמי ודשאני בית שאין לחלק בין ביעור לביעור. ולהמרדכי הירוש' פליגא:
ומ"ש עוד באה"ר (שם) דמ"ש שמכניסין לשם בשבתות ור"ח שהאורחין אוכלין שם, היינו ע"כ בחדרים הסמוכין. ע' ברכות (דף נג) הא דאיכא חזנא שאוכל בבהכ"נ אף לאורה עשויה ולכאו' הא לפ"ז הומ"ל דהא והא דאיכא חזנא, והא בחדרים הסמוכים שאוכל שם, והא בבהכ"נ גופא, וי"ל דלא מיירי כלל בבהכ"נ גופא, דהתם גם כדאיכא אדם חשוב, וגם אחר ערבית בשעה שאין אדם להתפלל, א"א שידליקו לכבוד אדם חשוב, כשא"צ לאורה ורק לכבודו, שיהא כבודו מרובה מכבוד שמים, וע' קדושין (דף לג) לזה מיירי דוקא בחדרים הסמוכין דהוי ג"כ בכלל בהכ"נ (ועמ"ש שאין לברך על נר יוה"כ בבהכ"נ). וע' נדרים (דף עז) ר"נ ד"ה בקיטונא דבי רב, בחדר של ביהמ"ד. ויומא (דף יא) בהכ"נ שיש בה דירה, ומנחות (דף לג) פתחא דעייל ביה רבי לבהמ"ד. ופי"ד מטומאות צרעת ובתוספתא, ופ"ד דמעשר שאם יש בה בית דירה קובע למעשר, וע' עירובין (דף עד) חזנא דביית בבהכ"נ) ודמותר ג"כ לאכול בביהכ"נ לפי שהוא צורך ביהכ"נ וע' ברכות (דף מז) ובא"ח (סי' רצ"ח מ"א ס"ק טו), וע' רי"ף ה' קטנות דבהכ"נ של כפרים יש בה דירה בבהכ"נ עצמה וחייבת במזוזה. ועכ"פ מוכח מהירוש' כמ"ש שגם החדרים שבבהכ"נ אורן מרובה:
ומ"ש בספרי שם ממ"ש בע"א (דף לח). שוב ראיתי בריב"ש (ת' תקיד) שגורס שתבא מן השוק או מבית המרחץ ובדקדוקי סופרים הגירסא מבהמ"ד וע' סנהדרין (דף יא) וי"א דצ"ל מבכ"ס וע' ברכות (דף סב) סנהדרין (דף יט) גיטין (דף מה) סוכה (דף לו] וע' עירובין (דף נה) גבי מרחץ חוץ לעיר. וכבר כתבתי דמשמע דבדיוק לא נקט לבהמ"ד גבי אשה, וכמ"ש במוע"ק (דף יח) וצ"ע מ"ש ברי"ף שם הגירסא בביהכ"נ, וכן קשה מ"ש הרי"ף דדוקא בבהכ"נ שלא היה לו גנוסתרי ומותר למשקל בגנוספרי. דהוא היפוך המפורש בגמרא דמש"ה נקט בהמ"ד משום דאתתא לא שכיחא בבמ"ד ודבפלמא אסור לזרוק וע' יו"ד (סי' שלד) ובריב"ש (ת' קעג) הוציאו אשתו מבהכ"נ כו'. ובריב"ש (ת' ר"ה) שזרק גטה בבהכ"נ תוך ד"א דבהכ"נ כסמטא לענין גיטין שענינים כאלה נעשים שמה:
ומש"ש בהא דקאמר בסוכה (דף מח) אנא עדיפנא מינך, ביארתי כוונת פרש"י וז"ל דאקדים קרא לשמחה קמי לששון, שעל ששון שאמר בראשונה אנא עדיפנא לא הוצרך פרש"י לבאר, דכוונתו מבוארת מאליו, ורק על תשובת שמחה, אנא עדיפנא, ולכאורה איזה עדיפות יש לו, כיון דמצינו שפעמים הקדים לזה ופעמים הקדים לזה, ושניהם שקולין, כהא דסוף כריתות ומד"ר בראשית גבי שמים וארץ ומשה ואהרן, ואתא פרש"י לפרש כוונתו, שיש עדיפות לשמחה דאקדים קרא לשמחה קמי שהקדים] לששון, דששון ושמחה ישיגו הוא לעתיד על זמן מאוחר שיבא, ובזמן הקדום כבר הקדים לשמחה, וי"ל ג"כ לפמ"ש התוס' בברכות (דף נ) דלאו דוקא עדיף אלא ששקולין כהדדי, וע' חולין (צו) ומש"ש די"ל שמוכיח דט"ע עדיף ממש:
ועמש"ש בההיא דר"ה (דף טז) דמכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל, וע' מ"א (סי' ש"א ס"ק ז) דבשבת וחודש ליכא חיוב לקבל פני רבו, וע' סי' תקנ"ד ס"ק י"ב דהוי מצוה גם בחול כמ"ש בחגיגה (דף ה) ועכצ"ל דבשבת הוי חובה, וע' משנה דעדיות בקרא דוהיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו, ודשבת היינו יו"ט וע' פסחים (דף מז) ומ"ש מדי חודש יתיישב ג"כ עפמ"ש, וי"ל ג"כ דקמ"ל דגם ברגל דאיכא מצות שמחה חייב לקבל פני רבו, כיון דאזיל ואתי ביומיה ובשבת דעלמא פשיטא דאיכא חיובא ע' יומא (דף עז), ודוקא בחול אין לו פנאי לפי שהוא טרוד במלאכתו, וי"ל ג"כ דמש"ה השמיטו זה הפוסקים, משום דממילא נשמע דאיכא בזה חיובא, וכמו בכל יום, ומשום דלא נזכר גבי מצות שמחה שיפטור בזה מקבלת פני רבו, וע' סוכה (דף י) דהוו שלוחי מצוה ולפרש"י היינו שהלכו לקבל פני רבם ברגל, אמנם גם אי ליכא חיובא בזה"ז אכתי איכא מצוה והוי עוסק במצוה כו', וע' חולין (דף קה) גבי נט"י, ובשבת (דף כה) ובסוטה (דף מד) דהוי עוסק במצוה כו' גם כדליכא חיובא (וע' יבמות דף קיז קרא בד"ת כתיב ובע"א דף יג), וע' ס"ח (סי' שיג) שחייב ללמוד לבנותיו פסקי הלכות, שבימי חזקיה ידעו נשים אפי' טהרות וקדשים, ע' סנהדרין (דף צד) והביא מהשונמית, ועמ"ש באה"ר (דרוש ב) מהא דנדרים (דף לז) וע' מגילה (דף טו) רש"י ד"ה מבית, ומפרשים דמכריח פרש"י כן לפי שאסור ללמוד להם תושב"כ, וצ"ע מ"ש כתובות (דף כח) והתניא עבד שקרא ג"פ בבהכ"נ, דלא קאמר שאני יוצא מבית הספר דהיינו תושבע"פ שיש חשש תפלות, וע' פסחים (צא) דמשום תפלות יע"ש, וגם שאני קריאת ג' פסוקים בבהכ"נ בלא ביאור ופירוש דליכא כ"כ חשש תפלות וע' מגילה (דף כה) משא"כ כשלומד בבית הספר שמתרגם ומפרשו ומבארו, וכיון שיצא מבית הספר לאכול בתרומה בודאי הוא כהן ולא עבד: