אור ברסלב

אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין

סימן פא

סימן פ

סיון תר"ל שקלאב להרב הג' מ' זלמן ראם מ"צ בוויטעפסק

אח"כ אבר"ק פאלטאווא, בעמ"ח ס' אפריון שלמה].

קבלתי מכתב כבודו אשר דרש ממני להשיבהו דבר ע"ד קושיית הטו"א בחגיגה (ד' יד) עמ"ש התוד"ה בתולה, דשמא כאן שאף היא בכלל האיסור כו' נאמנת, דהא ברישא דמתני' פ"ק דכתובות ראוה מדברת כו'. היא בכלל איסור זונה לכהן ואפ"ה אינה נאמנת. יראה כבודו בתשובת הגאון ח"ס זצ"ל אה"ע (ת"ב ח' ק"ד) שכתב ליישב בכמה אופנים. ובאופן א' כתב לתרץ עפמ"ש התוס' בנדרים (ד' צ) בשם הרר"א, ודחה זה דכיון שאם תאמר לפסול נבעלתי אסורה לכהן שייך לומר דאיהו מוזהר וממילא גם היא מוזהרת יע"ש. ויש לעורר בזה מפרש"י בכתובות (ד' ל) ד"ה בעולה לכ"ג וז"ל וא"ת יש כאן לאו דזונה לא אשכתן תנא כו' ולכאו' לפמ"ש התוס' בכתובות (ד' מ) דלא אתי עשה דולו תהיה לאשה ודחי לל"ת משום שאין לה לעבור בלאו משום עשה דידיה דהיא מוזהרת כמותו, אתי עשה ודחי לל"ת דזונה, דכל היכא דהוא לא מוזהר (מטעם דיחוי העשה) היא לא מיזדהרא. וצ"ל דכיון שהוא מוזהר ולי דיחוי העשה הוי בכלל היכא דהוא מוזהר כו'. אך י"ל דכונת פרש"י דאיכא עשה ול"ת עשה דבעולה לכ"ג ול"ת דזונה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. וגם להריב"א בחולין (ד' קמא) כיון שהעשה אינה נדחית, ממילא הוא מוזהר מצד העשה וכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת. וממילא גם הל"ת אינה נדחית משום דאי אמרה דלא בעינא כו', והדר יש כאן גם הלאו דזונה. ועמ"ש הגרע"א שם להקשות אמאי יש הויה בבעולה לכה"ג נימא אי עביד לא מהני ולע"ד י"ל דכיון דאיכא עשה דולו תהיה לאשה אלא דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה. וע' יבמות (ד' כ) דעבר ובעל קנה משום דבדיעבד אמרי' להיפוך מאי אולמא כו' וא"כ אסור רק לכתחילה ויש בה הויה בדיעבד. ובפרט למ"ש הגרע"א באותו סוגיא לחדש דעשה דבעולה לכה"ג הוא רק עליו יע"ש. [וא"כ אינה מחויבת לומר לא בעינא כו']. אך דבריו סותרין למ"ש התוס' כאן בחגיגה. ועכ"פ י"ל דעת התוס' דכיון שאינו מוזהר השתא. הגם דקמי שמיא גליא שנבעלה לפסול לה. גם היא לא מזדהרא. והנה לפמ"ש השעה"מ דכיון דהוי מדעל"ג שאם תמצא בעולה יתגלה שקרה חיישי' רק שמא נבעלה בהטייה לנתין וממזר. אא"ל כמ"ש דא"כ ה"נ אינה מוזהרת כשהוא אינו מוזהר. ולכאו' י"ל להשעה"מ דמהיתה מדברת לא הוקשה לתוס', דשאני התם שבודאי נבעלה ואשה מזנה אין בודקת ומזנה (כתובות יד). והקשו רק מסיפא ושתהא נאמנת במיגו שנתעברה באמבטי מכשר. אך ז"א מיגו כיון דעכ"פ לא שכיח כלל. גם דבלשון התוס' א"א לפרש כן. וקצת י"ל להשעה"מ דברישא כיון דאתרע חזקתה חיישי' שנבעלה כמה פעמים ושמא נבעלה גם לפסול משא"כ הכא דהוי מדעל"ג רק דחיישי' שמא נבעלה בהטייה דרוב אין בקיאין בזה, ניכר מזה שלא נתפרצה בזנות רק שנבעלה פ"א ויש לתלות בכשר, והקשו דוקא מסיפא שאנו דנין לענין הבת דגבה ליכא ספק אלא על הביאה שממנו נתעברה וביאה א' תולין בכשר. ואין נ"מ בהחשש דשמא נבעלה האם גם לפסול, והעיקר כמ"ש הח"ס שם דשאני ראוה מדברת דאתרע חזקתה משא"כ הכא דבל"ז אפשר שנאנסה והקשו רק מהיתה מעוברת כו' דג"כ י"ל שנאנסה [וע' סוטה ד' כ"ז ור' יוחנן לטעמיה בכתובות שם דפליג על ר"א], ולכאורה מוקשה דברי השעה"מ. דהא ליכא מדעל"ג דהא יצטרך להמתין עד אחר לידה והנקה מטעם מעוברת חבירו וא"כ לא יתברר שקרה, אך ז"א דאחר לידה בודאי אסורה לכה"ג וע' יבמות (ד' נט), וצ"ל לפי' קמא דפרש"י כדעת הגהות מרדכי פ' החולץ שמותרת להינשא היכא דבלא"ה לא יהא אפשר לכוף אבי התינוק לפרנסו. וגם דבכה"ג לא שייך החשש דלא יהב לה למסמס הולד בבצים וחלב, דכיון דקיי"ל גדלהו משל אחיו ע' חולין (ד' קלד), ליכא חשש שיחוס הכהן גדול על ממון צבור ושלא יתן על מזונות הולד [וע' ת' רע"א סי' צ"ה מהתוס' קדושין ד' כ"ב, ויש לדחות ג"כ עפמ"ש. וע' סוכה ד' ל"ט תד"ה הלוקח ובחולין ד' ו ד"ה אשת] וגם יכול לשכור מינקת וכדקאמר בכתובות (ד' ס) שאני בי ר"ג דלא הדרי בהו. ה"נ לא הדרי בהו גבי כהן גדול, וי"ל ג"כ שהפילה, וע' נדרים (ד' לה) זאת ראיתי להשיב לכבודו מפני הכבוד.

ידידו אליהו באאמו"ר הרב ר' נפתלי הירץ קלאצקי

תוכן העניינים

אמרי שפר קלצקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה