אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין
סימן עח
בש"ע או"ח (סי' לח סעיף יב) היה צריך לתפלין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהן תפלין קודמין, והגם דבירושלמי סוף מגילה מסיק דמזוזה קודמת ממ"ש בברייתא דתפלין שבלו עושין אותה מזוזה מזוזה שבלה אין עושין אותה תפלין שמעלין בקדש ולא מורידין, קיי"ל כהש"ס דילן במנחות (דף לב) דאיתא להיפוך דס"ת שבלה ותפלין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, ולכאורה כיון דלא שבקינן פשיטותא דירושלמי משום ספיקא דש"ס בבלי, די לדחות דין הירוש' כשקונה תפלין בשלימות ולא היכא שלא ימצא לקנות אלא תש"י לחוד, דאפשר שגם הבבלי מודה בזה (ותש"י לא חמירא קדושתה כתש"ר, ואפשר דגם הש"ע מיירי כפי הרגילות שקונה תפלין בשלימות ולא מיירי בדבר שאינו מצוי) ואין לומר דמוכח מלשון הש"ס וש"ע שסתם ולא פירש, דגם כשבלה תש"י אין עושין מהן מזוזה, דז"א דאדרבה י"ל דמוכרע מלשון הש"ס דמיירי בתש"ר, דהא פריך הש"ס הא מורידין עושין אמאי הכא סתומות והכא פתוחות ומשני דלמא להשלים, וכ' התוס' דמ"ש בירוש' פ"ק דמגילה דתפלין ומזוזות אין נכתבין אלא על עור אחד, ההיא בשלא תפר העורות זב"ז, א"נ דה"פ שכתב פ' והיה אם שמוע בתחלת עמוד והוסיף שמע בגליון של מעלה, ובט"ז יו"ד (סי' רצ) הקשה דהא הוי שלא כסדרן, וע"ש בנקה"כ שהתוס' כ' כן למאי דדחי התם דמזוזה פרשיותיה פתוחות אם כן הברייתא איירי להשלים וע"כ מיירי בין שמשלים בפרשת שמע או בפ' והיה, וא"כ ע"כ פליגא אמכילתא דשלא כסדרן יגנז, אבל לפום דקיי"ל שפרשיותיה סתומות א"צ לאוקי להשלים ולא אשכחן פלוגתא אמכילתא יע"ש, וע' סי' רפ"ח סעי' ד' דכתבה בב' עורות אע"פ שתפרן פסולה, ומשום דלפום דקיי"ל דפרשיותיה סתומות אין צריך לאוקי להשלים, וע' סי' ל"ב סעי' ל"ו שיעשה פרשיותיה פתוחות חוץ מפרשת והיה אם שמוע ויש מכשירים בכולם פתוחות, ושנוהגים לכתוב פ' והיה אם שמוע בראש השטה כשאר הפרשיות, והיינו דפרש"י ד"ה הכא סתומות בס"ת והכא פתוחות במזוזה, דפריך דאמאי הוצרך לומר בס"ת כו' שאין מורידין כו', והשתא יקשה להמסקנא דמזוזה נמי סתומות, למאי אצטריך טעמא דאין מורידין כו', דמש"ה תפלין שבלו אין עושין מהן מזוזה, תיפוק דתפלין מצותה פתוחות ומזוזה סתומות, ול"ל דאצטריך טעמא לענין שאם נזדמן תש"י שנכתבו סתומות דכשר בדיעבד מ"מ אין עושין אותה מזוזה, ודוקא להס"ד פריך משום דלא משכחת פתוחות בס"ת, דז"א דהא פריך הש"ס והא מורידין עושין והא בעיא שרטוט והק' התוס' דדלמא במשרטטי ותירצו שלא היו רגילין לשרטט ס"ת ותפלין, ולא ניחא להש"ס לתרץ דמיירי שעשו שלא כפי הרגילות, וה"נ לפמ"ש הרמ"א דלכתחילה יש לכתוב פתוחות יש לאוקי שנכתבו כן, וא"כ תיפוק דמזוזה סתומות כו', והגם דאכתי מהני טעמא דאין מורידין כו' שאין עושין מהן מזוזה גם כשאין לו מזוזה אחרת ואי עבדינהו פתוחות ש"ד (ודוקא להס"ד דדוקא פתוחות פריך שפיר), אכתי יותר מסתבר דאצטריך טעמא דאין מורידין כו' לענין תש"ר, ע' מ"א ס"ק מ"ט שבתש"ר שהן ד' קלפים אין להקפיד בפתוחות וסתומות, וא"כ אין הכרח מסתימת לשון הש"ס והשו"ע דמיירי אפילו בתש"י, די"ל דהברייתא סמכה עצמה שנדע מעצמנו דמיירי בתש"ר דבזה אצטריך טפי טעמא דאין מורידין כו', ובירוש' איתא ג"כ מזוזה שבלה אין עושין אותה תפלין, ומסתמא נכתבה סתומה כהרגילות וא"א לעשות תש"י להדיעה הנ"ל, וכיון דעכ"פ אין ראיה ברורה מהבבלי דה"ה היכא שאם לא יקנה מזוזה יוכל לקנות בדמיה רק תש"י (או שא"א להשיג כלל תש"ר) תש"י קודמת, אפשר דלא שבקינן פשיטותא דירושלמי בזה (וע' שבת (ד' עט) דקרי לתפלין מזוזה ומזוזה שבתפלין, ומשמע ששוין בקדושה, וממ"ש שיוצא בתפלין ע"ש עם חשכה דכיון דחייב למשמש כו', משמע דה"ה כשיש לו תש"י לבד חייב למשמש כו' דג"כ חמירא קדושתה וילפינן ק"ו מציץ ע' תוס' יומא ד' ח', וע' יומא דף ל"ג תד"ה עבורי):
אמנם גוף דברי הירוש' דמתניתא מסייע לשמואל כו', לכאורה קשה דהא שמואל קאמר מטעם שהיא תדירה שנוהגת ביו"ט ושבתות, וברייתא אמרה שמזוזה קדושה יותר, ואמאי לא קאמר שמואל טעם הברייתא, ואי ס"ל כהבבלי דפליג, יקשה דאם כן לפום דס"ל לשמואל כהבבלי ליכא סייעתא מהברייתא, וכן קשה מ"ש הרא"ש דמסתברא דהלכתא כרב הונא דמצוה דגופה עדיף, דאמאי שבק הרא"ש עיקר הטעם דקיי"ל כהבבלי דאדרבה תפלין קדושה יותר, ולהירושלמי דמזוזה קדושה יותר, לא משגחינן על עדיפות מצוה דגופה (וגם תהיה מחלוקת בבלי וירושלמי בפלוגתא רחוקה וסברות הפוכות ועיי"ש באה"ר סימן לב), ועמ"ש הגרע"א (ת' ט') דטעמא דשמואל דמזוזה נוהגת בשוי"ט והויא תדיר דמהני לדחות שאינו תדיר כמ"ש המ"א (סי' תרפד) והגם דתפלין חמיר קדושתה, תדיר ומקודש הוי איבעיא דלא איפשטה, ור"ה סבר כרבא בזבחים (ד' צ"א) דמצוי לא מקרי תדיר, ואדרבה תפלין תדירה דהויא חובה בימות החול, וס"ל לירוש' דמקודש עדיף (כמו שהביאו מהירושלמי פ"ז דנזיר גבי כ"ג ונזיר דעדיף גם לדחות, אך לחכמים דר"א אדרבה תדיר עדיף), ומש"ה לו יהא כסברת ר"ה דתפלין מקרי יותר תדיר, הא מזוזה מקודש יותר עכ"ד, ולפ"ד קשה דהא היכא שיש עדיפות לשאינו תדיר, לא נדחה מפני התדיר ועמ"ש התוס' בשבת (ד' כג), ודוקא לענין קדימה תדיר קודם גם כשיש עדיפות לשאינו תדיר, ומ"ש במנחות (דף מט) שידחה תדיר למקודש היינו להס"ד ולא' להמסקנא, ומ"ש המ"א (שם) דממ"ש התוס' בסוכה (דף נד) מוכח דס"ל דאף כה"ג קודם לדחות [ממ"ש התוס' דבלא רב ספרא יכול להקשות, ולא תירצו דהס"ד אסיק אדעתיה הטעם דהיכרא עבדינן, ונהי דיש היכרא אחריתי מ"מ עדיף לכתחילה שיעשו גם זה ההיכר, וכיון שיש קצת עדיפות בהשאינו תדיר גם להס"ד, לא מצי פריך אלא בתר דקאמר ר"ס דמאי דוחה דוחה לקדם], ע"ש שכתב דיש ליישב דברי התוס' בשבת (ד' כג), וא"כ בעיית הש"ס תדיר ומקודש הוי להקדים ולא לדחות וגם אי נימא כהס"ד דמנחות דה"ה לדחות, קשה לענ"ד דהא הכא לא דמי לעדיפות תדיר דעלמא, שגם אם יעשה המצוה התדירה לא יוכל להרבות יותר בעשייתה מבעשיית המצוה שאינה תדירה, משא"כ הכא שאם יקנה מזוזה יתמיד יותר בעשיית המצוה ולא יבטל ממנה גם בשוי"ט, וע' מנחות (דף מג) חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות כו' ומזוזה לפתחיהן ועליהן אמר דוד שבע ביום הללתיך כו' ובפרש"י שמקיים שבע מצות בכל יום, ואס"ד שמקיים המצוה רק בשעה שקובע המזוזה, לא היה נחשב שמקיים אותה מצוה בכל יום, גם דא"כ יקשה דא"כ פשיטא דתפלין עדיפא לפי שיקיים מצותה בהנחה בכל יום ויום, ומוכח שבכל יום ויום מקיים מצות מזוזה כשדר בבית שיש בה מזוזה ומשימה בזכרונו, ויש להוכיח שיש עדיפות במה שיוכל להתמיד בקיום המצוה ממ"ש הר"ן פ' יוה"כ לענין חולה שיב"ס וצריך לשחוט לו תרנגולת כו', דיש חומר בנבלה שהאוכלה עובר בלאו על כל זית וזית אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא דאיכא, ומש"ה הרבה לאוין דנבלה לא מקרי איסור קל לגבי חד לאו דשבת אע"ג דהוי איסור סקילה ע"ש, (וכבר תירצו קושיית המל"מ מההיא דטבל ותרומה כו', וי"ל ג"כ דתליא בפלוגתא דיומא ודף פה) דלמאן דיליף דפ"נ דוחה שבת ממ"ש ושמרו כו' חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה, מוכח העדיפות במה דמסתמא ישמור שבתות הרבה, מצד חזקת כשרות, דאמרי' בשביל זה חטא כדי שיזכה חבירך ושהאחר יחלל עליו מיד, משא"כ לאינך מ"ד דפליגי, וע' מ"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט ליסע אף חוץ לג' פרסאות להשתדל בהצלת בתו כדי שתשמור שבתות הרבה, ולכאורה אין ללמוד זה מחלול שבת בשביל פק"נ דהכא ברצונה היא מחללת ואינה אנוסה בדבר, ויראת שמים תלוי בבחירתה, וצ"ל דלענין זה חשובה בתו כגופו שנוגע הדבר לעצמו עיין סנהדרין דף נ"ב ומ"א סי' קכ"ח ס"ק ס"ב ומש"ש בענין את אביה היא מחללת, וע' כתובות דנ"ב ד"ה והיו, ומש"ה דוקא בשביל הצלת בתו), וחזינן חומר העבירה בעשייתה פעמים רבות שאומרין חטא באיסור סקילה שלא יעבור חבירך על כמה לאוין קלים (וע' ע"א ד' יז), וה"ה שיש עדיפות הרבה בהתמדת עשיית המצוה הרבה פעמים, ומצד זה העדיפות חשיבא מקודש טפי, דהא מנינו במנחות (דף מט) ד"ה מוספין דהאידנא, דפרש"י ל"א מוספין הוי מקודש קודם תמידין, דמוספין יקרבו היום ותמידין לא יקרבו היום עד למחר, וה"נ י"ל דנחשב מקודש מה שנוהגת כל יום ויום ושמקיים מצות מזוזה גם בשוי"ט שאינו מקיים מצות תפלין (הגם שאינו מצד עצם קדושת המזוזה), והיינו דקאמר שמואל מזוזה קודמת שכן נוהגת ביו"ט ונחשבת כמקודש יותר מתפלין, והיינו דקאמר מתני' מסייע לשמואל כו' שמעלין בקדש ולא מורידין, וחשיב טפי קדושת מזוזה, והיינו ע"כ בשביל שנוהג מצותה בשוי"ט, דהא קדושת המצוה הוא בעשיית מצותה, וכל שמוסיף בקיומה מתעלה המצוה ומוסיף קדושה גם בעצם המזוזה, והבבלי ס"ל דאדרבה תפלין נחשב יותר מקודש, דס"ל שיש עדיפות בתפלין דהויא מצוה שבגופה (הגם דשווין בעצם הקדושה כדמשמע בשבת דף עט), והשתא שפיר כתב הרא"ש הטעם דמצוה דגופה עדיף, דלפום דקיי"ל כהש"ס דילן דתפלין הוי יותר מקודש ממזוזה, היינו משום דהויא מצוה דגופה (מ"ש שנוהגת בשוי"ט ולא קאמר שנוהגת בלילה י"ל שאני שוי"ט דהוי יום בפ"ע ואין לילה חלוק כ"כ מיום ע' סוכה דף מ"ה, וא"כ לרמב"ם דממעט לילה מושמרת שי"ט שגופן אות וליכא איסורא לא גרעה כ"כ ועמ"ש הגרע"א לענין סוכה ולכאורה קלה יותר שהוא רק פ"א בשנה ופטור מצטער ויכול לפטור א"ע כמ"ש דאתו מן האפר), וקצת יש לומר דירוש' כשיוכל לקנות רק תפלה אחת משא"כ כשמקיים בימות החול ב' מצות תש"י ותש"ר נגד קיום מזוזה בשוי"ט, ולפי המבואר נשמע דה"ה כשלא יוכל לקנות בדמיה רק תש"י, אכתי קודמת למזוזה משום דהוי מצוה דגופה ונחשבת יותר מקודש [כ"ה אדר תרנ"ה יום מלאת לבני יעקב נ"י שלשה עשר שנה]: