אור ברסלב

אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין

סימן עז

סימן עו

בימי חרפי אמרתי בענין הנ"ל להשיב על הוכחת הנוד"ב (ת 'עב) שמקבלין עדות לאסור אשה על בעלה שלא בפניו, מדפריך בסנהדרין (ד' מא) עמ"ש עדי נערה מאורסה שהוזמו א"נ מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו, אלא אשה חברה כו' לר' יוסי בר"י היכי משכחת לה, ולא משני דמשכחת כשהעידו שלא בפני בעל עכ"ד, ולע"ד י"ל עפמ"ש הריטב"א בקדושין (דף כז דאע"ג דגמרינן גלגול שבועה מסוטה, שהכהן פותח הגלגולין מעצמן, היינו משום דהוי איסורא וכל ישראל ערבין זל"ז ומחייבי לאפרושי מאיסורא ובעלי דבר חשיבי, אבל לענין ממונא אין ב"ד פותחין לו לגלגל עד דטעין תובע כדאמר סוף שבועות יע"ש, וא"כ י"ל דדוקא בזמן הבית קמי יבנה שהיו אז ערבין על הנסתרות כמ"ש בירושלמי דסוטה, היו מקבלין עדות לאוסרה על בעלה שלא בפניו, משום דכולהו בע"ד חשיבי כיון דהוי לאפרושי מאיסורא, ושפיר פריך הש"ס דהיכי משכחת לה, דהא הוי עדות שאי אתה יכול להזימן שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו, ומש"ה בסוטה פותח הכהן משום דהוי בזה"ב קמי יבנה, שהיה ערבות אנסתרות כל דקמי שמיא גליא החטא שזינתה וחשיבי כ"ע בע"ד לאפרושי מאיסורא, הגם שלא נאסרה בלא קב"ע בפני הבעל ומש"ה היה קב"ע בפני ב"ד גם שלא בפניו, משא"כ האידנא שנפקע הערבות דנסתרות י"ל שאין מקבלין עדים שלא בפני הבעל דלא הוו כ"ע בע"ד בדבר כיון דליכא ערבות כשלא נגלה ונתברר האיסור, וכיון שלא נאסרה אלא בקב"ע בפני בע"ד ליכא ערבות דנגלות כיון שלא נאסרה על הבעל שלא קבלו העדות בפניו, ועמ"ש התוס' בזבחים (דף פח) ד"ה מכפרים דכתונת שמכפרת על ש"ד היינו על ישראל שערבין זב"ז דומיא דע"ע, ובפרש"י ערכין (ד' טז) דבגדי כהונה מכפרים לאו עליה דידיה אלא על אחרים דע"י ש"ד נענש העולם כו' אבל לה"ר לא אשכחן דאיענשו ביה אחריני, והקשו התוס' ממ"ש בשבועות (דף לט) דעל כל עבירות נענשים עליהם אם יש בידם למחות וכשאין בידם למחות אפילו ג"ע וש"ד נמי לא, ויש ליישב פרש"י לפמ"ש בשבועות שם דכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן מכל העולם שנאמר אלה וכחש וגו', וע"ש בתוס' דעל כל עבירות שבתורה לאו דוקא אלא הנך דלא הוו כשבועה דהא מוכח בקדושין (ד' יג) דמשום עריות אבלה הארץ, וע"ש דפריך וכל עבירות כו' והכתיב וכשלו איש באחיו מלמד שכל ישראל אל ערבין זב"ז, התם שיש בידם למחות ולא מיחו, הרי דנענשין על ג"ע וש"ד גם כשאין בידם למחות דהוי בכלל הכתוב אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו וגו' ע"כ תאבל הארץ ואומלל כל יושב בה, ושפיר פרש"י בערכין שם, והנה מ"ש שבירדן קבלו עליהם את הנסתרות כו' שהרי עכן חטא ורובם של סנהדרין נפלו כו' היינו משום דהוי בכלל אלה וכחש וכמ"ש בפדר"א שהח' הוא השבועה, ומה שמאיימין חומר השבועה שנפרעין מכל העולם, הגם דהכתוב אומלל כל יושב בה, היה בזמן שנענשו. על הנסתרות, מראין בזה חומר השבועה שגרם עונש לכל העולם בזמן שענשו על הנסתרות ובטוש"ע (סי' פז סעיף כ) משמע דגם האידנא נענשין כל העולם בחטאו, ואולי אתיא הירושלמי הנ"ל אליבא דר"י שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן, אבל לר' נחמיה שאמר וכי ענש על הנסתרות כו' אין חילוק בין קודם ואחר יבנה אלא שתמיד נענשין כל העולם בשביל חטא שבועת שקר, וא"כ יתיישב הוכחת הנ"ב הנ"ל ממ"ש בסנהדרין (ד' מא), די"ל דהש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי, וגם לפום דמשמע בתוס' סוטה דגם הש"ס דילן סברה כהירושלמי, אכתי י"ל דהאיסור אשה על בעלה כשנטמאה דהוי בכלל טומאה, אינו בכלל ונאוף, שאינו ג"ע מה שתדור עם בעלה, והאיסור זנות כבר נעשה, וע' מ"מ פ"א מא"ב ה' כ"ב, וא"כ אי נימא דהקבלת עדות שלא בפני הבעל משום דכולהו בע"ד מטעם ערבות, הוי רק בגדר ערבות דנסתרות דקמי שמיא גליא, לפי שלא נאסרה עדיין ע"פ הדין, לא הוה מהני הקב"ע שלא בפני הבעל גם קמי יבנה דלא היו ערבין על הנסתרות אלא דומיא דעכן שמעל בח' ואלה ושבועה ונאוף ורצוח, ואם כן עכצ"ל דחשיב כנגלות כיון שבידינו לקבל העדות ולברר האיסור ומש"ה כולהו בע"ד בדבר, ואם כן לענין איסור אשה על בעלה אין חילוק בין קודם ואחר שיצתה ב"ק ביבנה, ומיושב הוכחת הנ"ב הנ"ל, וע' ברכות (דף מח תד"ה עד) ממ"ש בר"ה (ד' כט) דכל הברכות אע"ג שיצא מוציא כו' דכל ישראל ערבין זב"ז, והקשו על הבה"ג מהא דשמעון בן שטח, ולכאורה שאני שמעון ב"ש דהיה קודם יבנה, ועפמ"ש ניחא דגבי שאר מצות אין חילוק, וע' ב"ק (ד' צב) בהדי הוצא כו' כלכם פשעתם בי, ולכאורה לא מוכח מקרא דירמיה דהוי אחר שעברו הירדן וקודם יבנה, ואולי ז"ש אנא אמינא מהכא כו', דס"ל כהירושלמי הנ"ל, ובשבת (דף נה) יליף עונש כשאין מוחין מהכתוב ביחזקאל יע"ש, ולפ"ז מוכח דוקא בזמן שהיה ערבות על הנסתרות, וע"ש דקאמר בראב"ע דמתוך שלא מיחה כו' וע' בתוס' עמ"ש דהוה מעשר מעדריה שהיה סוף הבית, ואולי היה ג"כ קודם שנתבטל ערבות דנסתרות, וכשמוחה ואין שומעין לו אין נענש מטעם ערבות שאין הקב"ה בא בטרוניא על בריותיו, וקבלו ערבות רק שיעשו מה שביכלתם למחות ולדרוש ולחקור עד שלא יבאו לחטא אף במסתרים, ועפ"ז י"ל ההיא דמו"ק (דף ה'), דכיון שהיה בזמן הבית שנטלו שכרן מתרומת הלשכה, היה אז ההפרשה ממכשול ואיסור בכלל לפני עור, ומש"ה מייתי אביי קרא דלפ"ע, וע' פ"ת (ס' קנז ס"ק ה) שנסתפק התיבת גמא אי חייב לבזבז ממונו בשביל מ"ע דתוכחה דהוי מטעם ערבות וכמו שעושה האיסור בעצמו, ולכאורה כיון דליכא ערבות רק אנגלות ולא כשמוחה ואין שומע לו הוי רק מ"ע דתוכחה ואינו חייב לבזבז ממונו (ובנ"ד כשקבלו אנשי העיר באו"ש עוד חמיר טפי לענין סיוע ידי עוברי עבירה):

וע' פ"ת אה"ע (סי' קמא ס"ק נט) בשם ת' שמן רוקח, דלפי הנהוג דהשולח גט לאשתו ע"י שליח מקבל בשבועה שלא לבטל הגט ולא את השליח, אם עבר וביטל אין בביטולו ממש, והקשה ע"ז ממ"ש הרמ"א בסעיף הקודם דחיישי' שמא יעבור על השבועה, ועפמ"ש י"ל לפמ"ש בגיטין (דף לג) מי איכא מידי דמדאו' בטל גיטא ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן א"א לעלמא אין כו' ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה, וקיי"ל הלכה כרבי, הגם דמצינו בעלמא דאפקעינהו רבנן לקידושין ע' דף ע"ג וכמה דוכתי, הכא לא רצו חכמים להפקיע, וא"כ י"ל דכשנשבע שלא יבטל ובעון שבועת שקר נתפסין כל העולם (וגם כשנשבע להבא הגם דבשעת שבועה לא הוציא שקר מפיו) ניחא להו לרבנן להפקיע הקידושין כה"ג, כדי שלא יבא לעבור על השבועה ולבטל, כשידע שאין בביטולו ממש (ויתוקן ג"כ קצת האיסור, דכיון שנפקע הקידושין יחשב כנייר בעלמא וריח הגט ע' ש"מ ריש כתובות) והוא תקנת העולם שלא יענשו בשביל חטא העבריינין, ואין קושיא ממ"ש הרמ"א במי שאינו בן ברית שאין ערבין עליו ע' תוס' סנהדרין ד' ע"ב וש"כ יו"ד סי' קנ"א הנ"ל, ואין בזה תקנת העולם ותמיד הוא עובר על כל מצות התורה, וכיון דליכא גביה תיקון העולם לא הפקיעו חכמים לקדושין ובלא"ה יש ליישב ואכ"מ:

תוכן העניינים

אמרי שפר קלצקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה