אור ברסלב

אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין

סימן עו

סימן עה

טבת תרנ"א ברעוי.

ה' ישפות שלום וברכה לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם

בתוי"ר חו"ב כש"ת מו"ה זלמן סנדער נ"י כהנא שפירא

אבד"ק מאלטש. קבלתי יקרת מכתב כת"ר ע"ד השו"ב מכפר. שהטבחים מסביבות מאלטש באים אליו שישחוט בעבורם. ואח"כ מביאין הבשר למכור במאלטש ומעלימין מהחוכר דעירם דמי החכירה המגיע לו כחוק הממשלה יר"ה, וגם קבלו עליהם אנשי מאלטש באיסור שלא להעלים מהחוכר, ודעת כת"ר שהשו"ב מסייע בזה ידי עוברי עבירה לפי שיודע שכל מה שמביאים אליו לשחוט בכפר רחוק, הוא רק כדי להעלים אח"כ מהחוכר דמאלטש, ושאל כת"ר ממני להשיבהו חות דעתי בזה:

והנה התוס' כתבו בגיטין (דף סא ד"ה משאלת) דגם בחשוד על השביעית כל היכא דאיכא למתלי בהיתרא תלינן וכמ"ש מפני שיכול לשוחטה הגם דרובא זבני לרדיא, וע"ש מ"ש התוספות להקשות מההיא דע"א (דף טו) דהא במוכר לערבי לא שייך טעם דרכי שלום, ולכאו' י"ל עפמ"ש הש"כ יו"ד (סי' קנא ס"ק ו) דדוקא ישראל שחייב להפרישו מאיסור אסור למכור להם גם כשיכולין לקנות במק"א, וכ"כ הריטב"א ע"א (דף ו) דנהי דמשום לפ"ע ליכא אכתי יש איסורא במילתא משום מסייע ידי ע"ע ולא עוד אלא שאנו חייבין למחות בידו דכל ישראל ערבין זל"ז כו' יע"ש, וה"נ כשנראה שלוקחו לצורך איסור אלא שיש מקום לתלות בהיתרא דליכא משום לפ"ע, אכתי אסור משום סיוע ידי ע"ע לפי שמצוין להפרישו, משא"כ במכירה לערבי שאין מצוין להפרישו, כדאיכא לתלות בהיתרא תלינן וליכא משום לפ"ע, וע' ר"ן נדרים (דף סב) ד"ה רוב עצים, דהיכא דאיכא למתלי בהיתרא תלינן, ומש"ה בהא דמשאלת אשה לחברתה החשודה כו' הוצרך להתיר מטעם דרכי שלום, וכן במוכר לישראל כמ"ש התוס' משום שנראה כחושדו כו', ולמכור לא"י מותר גם בלא טעם ד"ש, והא דקאמר בע"א (דף טו) ומנא תימרא דאמרי' כה"ג דתנן כו' וב"ה מתירין מפני שיכול לשוחטה, ולא דחי דשאני התם שמותר מפני ד"ש. י"ל דפשיטא להש"ס שמותר למכור לא"י כדאיכא למתלי בהיתרא. אלא דסד"א דפרה שעומדת לחרישה ליכא למתלי בהיתרא דזבנה לשחיטה, ולזה מייתי הגמ' להוכיח מהא דב"ה מתירין מפני שיכול לשוחטה, ודל"מ טעם ד"ש לחוד, ודוקא משום די"ל שלקחה לשחיטה מתירין מפני ד"ש ומחשב זה לספק וממילא יש לתלות בזה כשמוכר לערבי, וע' בכורות (דף כא) דסבר לשחיטה קא בעי ליה ושמואל לטעמיה בב"ק (דף מו) ועיין חולין (דף יד), וא"כ מיושב קושיית התוס' בגיטין שם על פרש"י מההיא דע"א שם, די"ל שאני מוכר לישראל חשוד דל"מ הטעם הא דאיכא למתלי בהיתרא לחוד, ודוקא בצירוף הטעם דד"ש יש להתיר וכמ"ש:

ועפמ"ש הש"כ הנ"ל יש ליישב קושיית התוס' בקדושין (דף נו ד"ה אבל) עמ"ש רש"י שהמוכר עובר על לפני עור שהרי יודע הוא שהלוקח מתכוין לאכלה בעירו, והק' התוס' דהא אם לא יקח, ממנו יקח מאדם אחר וליכא לפ"ע אלא כדקאי בתרי עברי דנהרא, ועפ"ז י"ל דרש"י לטעמיה בגיטין שם דס"ל דגבי ישראל אסור גם כה"ג משום מסייע ידי ע"ע, והא דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן, דדייק מינה בע"א (דף ו) דדוקא כדקאי בתרי עברי דנהרא היינו משום דקתני אמ"ה לב"נ, וכן גבי יין לנזיר, דוקא כדקאי בב' עברי דנהרא יש איסור לפ"ע מה"ת (וכן קמ"ל דאיכא משום לפ"ע הגם דהיין מותר להמושיט וע' ב"מ (דף י) תד"ה דאמר, וע' פסחים (דף כב) ובכו"פ דלא מצי מוקי במפרכסת משום דעכצ"ל דמיירי באמ"ה ממש שאסור גם להמושיט, מדאצטריך הא דיין לנזיר) ומיושב קושיית הט"א באב"מ חגיגה (דף יג) עמ"ש הרא"ש פ"ק דשבת, דהא מוכח בע"א שם דכדלא קאי בב' עברי דנהרא אף מדרבנן שרי, דלפ"ז שאני התם דהוי לב"נ, וכן מיושב קושייתו ממ"ש בע"א (דף כא) תיפוק משום לפ"ע כו'. ולא קאמר דנ"מ כשיש לו שדה אחרת או שיכול לשכור שדה אחרת אצל א"י, דלפ"ז א"ש אי יש להם תורת ישראל, והנה מ"ש דנ"מ כשיש לו שדה אחרת, לענ"ד לק"מ לפמ"ש התוס' (דף יד ד"ה מקום) שאסור אפי' אית ליה בהמה אחריתא לפי שמתאוה לכל בהמה ובהמה, וה"נ יעשה מלאכה בחוש"מ בשתיהן בשדה שלו ובשדה השכורה לו, וליכא נ"מ אלא כשיכול לשכור אצל א"י, והגם שכ' התוס' דמותר ליתן כשיכול ליקח בעצמו, אין כ"כ בידו לשכור מא"י, וע' רשב"א נדרים (דף טו ד"ה והא אמרת) דאיכא דמפרש כו' משום לאו דלפ"ע שתעבירו על בל יחל, ואינו מחוור דאינו עובר על לפ"ע אלא כדקיימי בתרי עברי דנהרא ועפמ"ש מיושב, וע' ש"כ חו"מ (סימן לב ס"ק גז שהקשה בההיא דסנהדרין דף כט) שהיה לו לטעון לנחש דברי הרב ודה"ת מי שומעין. דהאמר בקדושין (דף מג) דאף שאין שליח לדבר עבירה מ"מ חייב בדיני שמים, ועפ"ז י"ל טעם החיוב ביד"ש משום דהוי כמסייע ידי עוברי עבירה, משום דאדרבא חייבין למחות דכל ישראל ערבין כו', ולא שייך זה בהסתת חוה דלא חמירא מב"נ וכחילוק הש"כ סי' קנ"א הנ"ל, וע"ש דא"ח להפריש מי שאינו בן ברית וע' מ"א א"ח (סי' קפט) ממ"ש באה"ע (סי' קמא) והתוס' סנהדרין (דף עב), ע"ש וה"ה שאינו בכלל חיוב ערבות וע' תוס' קדושין (דף ע), והגם שנענשו בשביל חטא עכן אף שעבר על ה' חומשי תורה כמ"ש בסנהדרין (דף מד), י"ל דהיינו לפי שאז נענשו גם על הנסתרות דלא שייכה ענין הפרשה ותוכחה משא"כ האידנא כמ"ש בירושלמי הובא בסוטה (דף לב תד"ה עודם) שביבנה הותרה הרצועה יצתה ב"ק ואמרה אין לכם עסק בנסתרות, וליכא חיוב ערבות אלא על הנגלות דאפשר להפרישו מאיסור, וממילא שרי ליתן להעובר על כל התורה במקום שיכול ליקח מעצמו כיון דבלא"ה יקח מעצמו הבשר טרפה. ואתיא מ"ש שעבר עכן כו' כדקיי"ל שנענשו אז על הנסתרות, וע' רא"ש ר"פ השותפין שיותר ראוי לקנוס הניתן לפני חברו מכשול כו', וע' שבת (דף ד') וכתובות (דף נו ד"ה ה"ז) ממ"ש גיטין (דף פד) אשתכח דאיהו קעקר כו', וע' מד"ר פנחס דר"ש אומר שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו כו' וע' סנהדרין (דף נה) שבאת תקלה ע"י, וע' מו"ק (דף ה') אביי אמר מהכא ולפ"ע לא תתן מכשול ר"פ אמר ואמר סולו סולו פנו דרך ובתוס' דכאו"א נקט מה דהוה מסיק אדעתיה, ולכאורה י"ל דאביי לטעמיה דאמר בע"א (דף טו) לרבה מ"ט עביד מר הכי וחייש שמא החשוד ימכור לא"י והוי בכלל לפ"ע גם כשאין נותן המכשול בידים וה"ה הסייג שלא יהיו נכשלים בה עושי תרומה, וע' ע"א (דף ו') תד"ה אין בוצרין ובירושלמי רפ"ג דדמאי נותן לתוך ידו ואין נותן לתוך פיו בדמאי וע' מ"א סי' קס"ג ס"ק ב' וסימן שמ"ז ס"ק ד' שמותר להשאיל להחשוד לעשות מלאכה בשבת כשיש לתלות שיעשה בה מלאכת היתר כו' אבל בדבר שאינו מצוי אסור אם לא מפני ד"ש, וע' יומא (דף סז) ובחולין (ד' קמ) לא אמרה תורה שלח לתקלה, וע' שבועות (ד' מז') שמעון בן טרפון אומר אזהרה לעוקב אחר המנאף כו' ואצטריך לאזהרה היכא דליכא משום לפ"ע מה"ת, דמ"מ הוא גורם ומסייע לחטא, וסמיך לה התם למה שאמר דשבועות ד' תהיה בין שניהם שהשבועה חלה על שניהם, לפי שגם המשביע גורם חטא השבועת שקר, וע' ב"מ (ד' ה) חיותא לרועה היכי מסרינן ובמו"ק (ד' יח) וקדושין (ד' לב) וע' סנהדרין (ד' צב) ברכות (ד' לג) [וע' ב"ב דף ח שנתתי פתי לע"ה ואולי חשב שאכל בלא בהמ"ז ע' ברכות ד' מ"ז פסחים ד' מ"ט, או הצטער שנתן בחנם והיה יכול ליתן לת"ח):

והנה בע"א (ד' כא) פריך א"ה מאי אריא מפני שנקראת על שמו תיפוק ליה משום לפ"ע, והקשה התוס' דאמילתא דרשב"א גופיה היה יכול להקשות כן, ואולי י"ל דכיון שמצאו שעבדו הכותים דמות יונה ע' חולין (ד' ו') לא מוכח שכולם היו גא"מ ודוקא בתר דקאמר דכנעני מ"ט מותר דאמרי' ליה וציית וכותי לא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מינך ולפי שהן בכלל ישראל ולא חיישי למדרש סופרים ואס"ד שהן כגא"ר לא היו מחזיקין עצמן לישראלים לומר אנא גמירנא כו' והוו צייתי ככנעני, פריך שפיר תיפוק משום לפ"ע, עוי"ל דמעיקרא הומ"ל שאינו ברור בודאי שיעשה מלאכה, ושמא יציית ומש"ה אצטריך הטעם שנקראת ע"ש דמש"ה מחמירין לחוש שמא יעשה מלאכה, ודוקא בתר דמשני דכותי לא ציית, שבודאי לא יציית, פריך תיפוק משום לפ"ע:

והנה בנ"ד ניכר מחשבת הקצבים מתוך מעשיהם ששוחטים אצלו כדי שיוכל להעלים דמי החכירה וכבר העלימו כמה פעמים והן חשודים לאותו דבר, וע' ע"א (ד' לג) ישראל נמי אימור גלימא זבין כו' הכא הוה מזבן ליה, והגם דליכא סיוע וגרם עבירה בידים אלא בשוא"ת שלא ישלמו דמי החכירה, ואין חל חיוב התשלומין רק אחר שיביאו הבשר בעירם כחוק הממשלה יר"ה, ומ"ש בקדושין (ד' נו) ערכין (ד' ל) לא עכברא גנב אלא חורא גנב, היינו דוקא כשעובר כבר באותו שעה, מ"מ מסתבר דגם זה הוי בכלל סיוע ידי ע"ע וכמ"ש הריטב"א הנ"ל דאדרבה חייב למחות ולא לסייע להם לעבור על גזל ואיסור, וע' שבועות (ד' יז) תד"ה או, דחשיב שהייה כמעשה כיון שתחלת הלבישה ע"י מעשה הגם שהלבישה היה בהיתר, ומכ"ש בנ"ד שכל כוונתם הוא רק להעלים, יתברך כתר"ה בכל טוב מאדון הברכות כנפשו ונפש ידידו דו"ש והצלחתו:

אליהו קלאצקי

תוכן העניינים

אמרי שפר קלצקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה