אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין
סימן סא
בש"ע או"ח (סי' תרמ ס"ק ד) מצטער פטור מן הסוכה הוא ולא משמשיו אבל בלילה ראשונה אפי' מצטער חייב לאכול שם כזית, וע' סעיף ג' דחולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה כו' אפי' חש בראשו כו', ולא הוזכר חיוב בלילה ראשונה, ונודע הקושיא מהא דפריך הש"ס (דף כו) והא אנן תנן חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה חולה אין מצטער לא, אמאי לא מתרץ דנקט חולין שפטורין אף בלילה ראשונה (דהא עדיפא ליה חולין ממצטער, דהא ס"ד דדוקא חולין פטורין), עוד קשה מדקאמר בע"א (דף ג) זימני דמשכי להו תקופת תמוז עד חגא והוה להו צערא, והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה כו', וקשה דאכתי זימנין דמחייבי בסוכה אף כדאית להו צערא, והגם דבלילה לא משכחת הקדרת חמה אלא צער דצינה וכה"ג, אכתי כיון שיושבין בסוכה בלילה ראשונה גם כשיש להן צער, תו לא שייך להקשות שאין הקב"ה בא בטרוניא על בריותיו, עוד קשה הא דקאמר רבא שרא ליה לר"א בר אדא למגני בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא רבא לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה, דמדקאמר דרבא לטעמיה משמע דאיכא מאן דפליג, וקשה דהא כ"ע ס"ל הכי כדקאמר על הא דאמר רב אבל חייב בסוכה פשיטא מהו דתימא הואיל וארב"ז אמר רב מצטער פטור מן הסוכה כו', הרי דגם רב שקדם לרבא סבר הכי, וגם לפמ"ש בגליון גירסא אחרת הואיל ואמר רבא מצטער כו', אכתי מוכח מדהוצרך רב להשמיענו דאבל חייב בסוכה דס"ל לרב דמצטער פטור ולא מצינו חולק בזה [וע"ש דקאמר וליעבדו חופה בסוכה כו' רבא אמר משום צער חתן מאי בינייהו כו' ולא קאמר דא"ב לילה ראשונה וי"ל דמודה שחתן שמצוה שישמח אין לו להצטער כלל:
ויש ליישב לפום דקאמר הש"ס ילפותא דלילה א' חובה נאמר כאן ט"ו ונאמר ט"ו בחג המצות [וקאמר והתם מנלן א"ק בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה, ולכאורה תמוה דמעיקרא מאי קס"ד וטובא קראי איכא, וי"ל לפמ"ש בפסחים (דף קכ) דראב"י ס"ל מצה בזה"ז דרבנן כו' ורבא ס"ל דמצה בזה"ז דאורייתא משום דמיהדר הדר ביה קרא בערב תאכלו מצות, ואי בזה"ז ליכא לחיוב מצה מה"ת ה"ה שאין חיוב בזה"ז לאכול לילה א' בסוכה, וז"ש והתם מנלן דאיכא חיובא בזה"ז, ומשני א"ק בערב וגו' ומיהדר הדר ביה קרא וקבעו חובה אף בזה"ז] והקשו התוס' דהא בלא"ה צריך לאכול פת משום יו"ט, ותירצו בברכות (דף מט) ד"ה אי בעי דנ"מ כשירדו גשמים ואכל חוץ לסוכה דבלילה א' צריך לחזור ולאכול אחר שיפסקו הגשמים (וברא"ש משמע דאף כשלא פסקו הגשמים) וכ"כ הר"ן בשם אחרים דלהכי אצטריך היקשא לחג המצות, והשתא י"ל דלרבא דאמר התם דאכל מצה בזה"ז אחר חצות לא יצא י"ח לראב"ע וס"ל הכי, ממילא לא מוכת שחייב לאכול בסוכה בלילה א' אף כשמצטער, די"ל שבא להקיש לחג המצות שיאכל בסוכה קודם חצות הלילה כדקיי"ל (סי' תרלט סעי' ג), ודוקא לרבנן די"ח אכילת מצה כל הלילה, מוכרח לומר דאתי היקשא שחייב לאכול בלילה א' אף כשמצטער, וס"ל דלא אצטריך לומר דגם כזית דהוי אכילת עראי חייב לאכול בסוכה, דס"ל דחשיב סעודת קבע כיון שחייב לאכול ביו"ט, ועמ"ש בענין יו"ט קובע למעשר אך קשה לפמ"ש בפסחים (דף צט) תד"ה עד שתחשך דגבי מצה דוקא משתחשך דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ואתקש מצה לפסח ע"ש, ומש"ה קיי"ל דבלילה א' של סוכות לא יאכל עד שיהא ודאי לילה, וא"כ הא איצטריך היקשא להכי, גם דבלא"ה ליכא הוכחה לחייב במצטער, אלא שאם כבר אכל בביתו בשעה שירדו גשמים חייב לחזור ולאכול בסוכה כשפסקו גשמים (כשאינו אכילה גסה) ובלא"ה י"ל דאצטריך היקשא משום שאין חיוב מה"ת לאכול פת בלילה כשהוא שבע מאכילת היום, אי קידוש במקום סעודה אינו מה"ת, ובפרט דבלילה א' ליכא חיוב שמחה מה"ת], והא דקיי"ל שמצטער חייב בלילה א', היינו משום שחוששין לדעת תנאי דס"ל דאכילת מצה כל הלילה, דממילא ע"כ אתי היקשא לחייב מצטער, ומש"ה הכריעו לפטור חולה אף שאב"ס, ודעת הסמ"ג ואו"ז דאפי' בלילה א' אין חיוב בירדו גשמים, ודוקא גבי מצטער הכריעו לחומרא, ושפיר קאמר הש"ס דרבא לטעמיה כו' דסבר דלא י"ח אכילת מצה אחר חצות וממילא מצטער פטור אף בלילה א', ושפיר פריך הש"ס מהא דקתני חולין ומשמשיהן כו' מצטער לא, דקשה אליבא דרבא, וא"ש הסוגיא דע"א, כיון דלרבא לא משכחת חיובא במצטער, וע' ר"ה (דף כ) דרבא אמר חצות לילה א"ב וע"ש בפרש"י ולטעמיה דס"ל כראב"ע דעד חצות לילה [וגבי שומרי גנות אביי אמר תשבו כעין תדורו כו' וא"י להביאן מפני הטורח, ג"כ הוי מצטער וליכא נ"מ בין אביי לרבא לענין לילה א' וע' תוס' דלרבא נמי בעי כעין תדורו, וי"ל אביי לטעמיה דקאמר אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל כו' ע"ש], והנה י"ל דגם כדאצטריך היקשא וילפותא שחייב לאכול בסוכה בלילה א' אף כשא"צ לאכול משום יו"ט, אכתי ממילא מוכח שחייב גם במצטער כיון שנקבע אז הסעודה חובה, ודוקא לרבא לטעמיה די"ל שבא ההיקש ללמד רק שיאכלנו קודם חצות י"ל שא"צ לאכול רק משום שמחת יו"ט, וממילא י"ל שגם בלילה א' פטור מצטער כיון דהוי היפוך השמחה של יו"ט, וי"ל ג"כ טעם החיוב בלילה א', משום דאז ליכא חיוב מצות שמחה כמ"ש בסוכה (דף מח) מוציא אני לילי יו"ט הראשון כו', ושאני כל ימי החג שחייב בשמחה ואין לו לישב בסוכה כשהוא צער לו (ומ"ש סעיף ז' דכשפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם אינו אלא הדיוטות, היינו משום דלא קעביד איסורא לפי שאינו מצטער, ונהנה בישיבתו, לפי שחושב בדמיונו זה למצוה] וע' רא"ש בשם ס' המצות דדוקא למגני אבל למיכל אסור וכתב הרא"ש דלא מסתבר דיותר מזיק הריח בשעת אכילה, ואולי כוונתו דבלילה א' אסור למיכל חוץ לסוכה, ודליכא חיוב שינה כשמצטער שלא הוקש לחג המצות אלא לענין חיוב אכילה דומיא דמצה:
ועמ"ש התוס' (דף י) ד"ה פירס וז"ל אבל לפי' הקונטרס קשה דלמה יפסל מפני שמגין על האדם מפני החמה כו' ועוד מצינו לקמן בר"י בר אילעאי כשהגיעה חמה למרגלותיו עמד ופרס עליו סדין, ולענ"ד יש ליישב פרש"י דכיון שהיו מצטערין מפני שזיפת השמש פטורין מן הסוכה, ושפיר פרס עליו סדין גם אם נפסלה בכך הסוכה לפי שעה וכשיעבור החום יסלק הסדין וא"צ לחזור ולסכך מחדש, וא"צ לילך לסוכת אחרים ולבקש מקום שלא הגיעה החמה, שגם זה היה צער להם, ובפרט שבודאי עסקו בד"ת (ולר"א אינו י"ח בסוכת אחרים) וגם אם היו יכולין להשיג זה, לא היו זקוקין ומחויבין לזה, ומש"ה ניחא גם להס"ד דהויא עובדא בחג הסוכות, ומ"ש שפירס עליו סדין מפני החמה פסולה, היינו לומר שאינו מקיים בזה מצות סוכה, ואם יש לו סוכה אחרת שאין שם תמה ואינו מצטער בישיבתה חייב לישב בה [וע' ד' י"ד אין שעת הסכנה ראיה, ולכאורה קשה לפמ"ש הר"ן טעם החילוק בין מ"ע למל"ת לפי שיכולין לבטלו מקיום מצות עשה שיניחוהו בבית האסורין וע' יו"ד (סי' ק), וא"כ גם בשעת הסכנה לא היה להם לישב בסוכה פסולה, שאין בידם לכופו על בטול המ"ע בקו"ע, שאם יניחוהו בבית האסורין יהא מצטער שפטור מן הסוכה ואף שאין הצער מהסיכוך מ"מ לא הוי כעין תדורו, וי"ל דאכתי יכולין לבטלה ממנו כשיחבשוהו בדירה מרווחת שלא יצטער, ושפיר קאמר דאין שעה"כ ראיה], וע' יבמות (דף קיד) ובתשובת מהר"ח אור זרוע (סי' קצט) דצערא דקאמר תלמודא התם לאו דוקא צער גמור א"א היה מצטער בזה שהיה תאב להתענג ולא היה רוצה להמתין שעה עד שהיה מוצא דברים אחרים לאכול ולשתות יע"ש בענין שבות דאמירה לא"י במקום צער צינה או שיאכל הרעב שנפשו קצה בלחם הקלוקל יע"ש והיינו משום דבשבת ויו"ט אסור לצער ולמנוע מעונג ושמחה (וע' סי' שד"מ וסי' רפ"ח ט"ז (ס"ק ב) ובחול לא מתסר אלא צער גמור ב"ק (דף צא) תענית (דף יא):