אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין
סימן ס
טבת תרל"ו שעדלייץ.
לכבוד גיסי הרב הה"ג מ' יחיאל נ"י אבד"ק
מילייטיץ וכעת מו"צ דק"ק שעדלייץ
קבלתי מכתבו ע"ד השאלה שבאה לפניו בכבד שיבש כזית במקום שתלוי בכליות, ודייק מלשון ר"פ הלכך בעי' כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא חיה, דמדהוצרך להשמיענו זה הגם דבכ"מ ספיקא דאורייתא לחומרא צ"ל דקמ"ל דבודאי בעי השני זתים ולא בתורת ספק וממילא בנ"ד ליכא ספק ספיקא, כבר העיר מזה בפמ"ג, ולענ"ד כיון דהוי ספיקא דפלוגתא בבאור המשנה, באיזה מקום צריך שישתייר כזית, אא"ל שצריך ב' זתים היפוך המשנה וע"כ דהיינו לחומרא בתורת ספק, ומה שהוצרך לומר דהלכך בעי' כזית במקום מרה כו', היינו משום דסד"א דסגי בכזית א' במקום מרה או במקום חיותה, משום דהוי ס"ס דדלמא קיי"ל כמ"ד דסגי בשיור כל דהו ואת"ל שצריך כזית הוי ספק באיזה מקום צריך שישתייר, וממילא סגי בכזית במקום מרה ושיור כ"ש במקום חיותה דהוי ס"ס [ועמ"ש התוס' נדה (דף כח) ב"ק (דף יא) דלא חשיב ס"ם דסתרי אהדדי כשאינו סותר לשני הספיקות] א"נ דסד"א דבמקום מרה פשיטא דסגי שיור כ"ש עפ"מ שיבואר להלן וקמ"ל דאינו נחשב ס"ס, משום דקיי"ל בודאי כהסיפא וכמ"ד דבעי כזית (ודגם למ"ד במקום מרה י"ל שצריך כזית כדי להעלות ארוכה], וע' (דף מו) פרש"י ד"ה מטביל וז"ל ולר"ח לא בעי כדי להעלות ארוכה אלא שיורא פורתא מקום תליא במרה דשיורא במקום מרה בעינן כדלקמן עכ"ל. ולכאורה מוקשה דהא הוי בפלוגתא אי היינו במקום מרה או במקום חיותה, וצ"ל דדוקא למאן דבעי כזית י"ל דטרפת הכבד הוי מצד עצמו וממילא י"ל דהיינו במקום חיותה, משא"כ לר"ח דסגי בשיורא פורתא, דתו אא"ל דטרפת הכבד הוי מצד עצמה, דא"כ היה צורך שישתייר כזית כדי להעלות ארוכה, עכצ"ל דס"ל דטעם טרפת הכבד לפי שעי"ז סוף המרה להנטל וממילא מהני שיורא פורתא מקום תליא במרה, ולמ"ד דסגי בכזית מקום חיותה אפשר דא"צ אף שיור משהו במקום מרה דס"ל שאין סוף המרה להנטל ע' (דף מב) תד"ה ניקב, והיינו דפרש"י דלר"ש דמטביל ליה קסבר דנשמה תלויה בכבד, משום דלדידיה הויא הטרפות מצ"ע, ובזה אזדא לענ"ד הוכחת הכו"פ והפמ"ג בשיטת הרשב"א דטרפת הכבד הוי משום שסוף המרה להנטל, ממ"ש הרשב"א בתה"א להקשות עמ"ש הרמב"ם דחסר אינו בכלל ניטל, דהא בכלל ניטלה הכבד הוי גם כשחסר הכבד כיון דטעם הטרפות הוי משום שסוף המרה להנטל, ועפמ"ש י"ל דלעולם לפום דקיי"ל דבעי כזית מודה הרשב"א דטרפות הכבד מצ"ע וכפרש"י ותוס', ומ"מ שפיר הקשה הרשב"א על הרמב"ם שכתב דכל אבר שנאמר בו שאם ניטל טרפה היינו דוקא כשנחתך אותו אבר ואם נבראת חסרת אותו אבר ה"ז מותרת, דא"כ יקשה רישא דמתני' דקתני נטלה הכבד ולא נשתייר הימנו כלום וס"ל לרישא דסגי שיור משהו וע"כ צ"ל דס"ל להך תנא דטרפת הכבד אינו מצ"ע אלא כדי שלא ינטל המרה וא"כ ה"ה כשחסר הכבד מתולדה, דכל עצמנו לא אסרנו כשנטלה כל הכבד אלא מחמת חסרון המרה, ושפיר מוכיח מזה הרשב"א דגם חסרת מתולדה הוי בכלל לשון ניטל, ומרישא נשמע לסיפא דה"ה שמוכלל זה בכלל ניטל הכבד דבסיפא, ודבכ"מ הוי חסר בכלל ניטל, וע' בחי' רע"א אי דוקא כשיבש כל הזית אבל נשתייר משהו כו', ולפמ"ש משמע דכשכולו קיים הטרפות בקלקול במקום מרה הוי מצד המרה ומהני שיור כ"ש, וא"כ ה"ה במקום חיותה, וכדמשמע לשון הש"ע דדוקא כשיבשו הזתים לגמרי. ה' יצליחו בכל טוב כנפש ידידו גיסו הדוש"ת באהבה חפץ הצלחתו. אליהו קראצקי.