אור ברסלב

אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין

סימן נו

סימן נה

לכבוד אחי הרב הג' שי'

מ"ש במכתבו ע"ד מ"ש המהרי"ט והח"ס (הובא בפ"ת סי' י"ז ס"ק קלב) בענין שיעור השהיה כדי שת"נ כשנטבע במים שאל"ס, ודמ"ש הש"ס בבתו של נחוניא אינו שעות ממש, ודבמימי נהר המטרידים ודאי דסגי שיעור מועט, הנה בכ"מ בש"ם שעה לאו דוקא וע' זבחים (דף כה) שעות פוסלות בקדשים וגם כשעבר רגעים אחר שעברה שנתו אסור לזרוק וע' שבת (דף יב) למשמש בתפלין כל שעה ושעה ומ"ש הש"א (סי' מ) דשיעור היסח הדעת הוי כדי הילוך ק' אמה וע' גיטין (דף כז) פסחים (דף יב) ע"א (דף ד) ובר"ה (דף טז) נידון בכל שעה שנאמר לרגעים תבחננו וע' מו"ק (דף כה) שעה א' לפני הרגל כו' וביו"ד (סי' שצט) וע' ע"א (דף סח) עיסה זו ראויה להחמיץ בשתי שעות מי גרם לה שתחמיץ בשעה אחת איסור, וע' פסחים (דף מה) דבזמן הילוך מיל ראוי לחימוץ גם בלא שאור וכשנתנו בעיסה שאור בשיעור הראוי כדי להחמיץ מחמיץ בזמן מועט (ובפרט בארצות החמים) וכבר הביא הח"ס מהתוס' פ"ק דסוטה שליש או רביע שעה דהיינו אם המתינו למרים סוף יום א' עד תחלת יום שביעי ע"ש (ואי נסעו במדבר רק ביום הוי רק ז' פעם י"ב שעות והוי פחות מרבע שעה):

וע' יומא (דף פד) ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו כו' וצריכא דאי אשמועינן ים משום אדהכי ודהכי אזל ליה, ומשמע לישנא דאף בתינוק אין חשש שתצא נפשו בשעה מועטת, אלא אדהכי והכי אזל ליה שישטפהו מי הים ולא יוכל למצוא אותו, ומלשון פרש"י דאזיל ליה לאיבוד, אין הכרע מה הוא הכוונה, אך הרא"ש כ' וז"ל דאי אשמועינן ים משום דאי לא מסיק ליה מיית וע' ירושלמי סוטה (פ"ג הלכה ד) ראה תינוק מבעבע בנהר אמר לכשאחלוץ תפלין אצילנו עם כשהוא חולץ תפלין הוציא זה את נפשו, והובא בדברי התוס' שם (דף כא ד"ה ה"ד) ופירש בק"ע שעושה כמין אבעבועות בנהר שקרוב לטבוע, ומשמע שיוצא נפשו ברגע של חליצת תפלין, דמשמע שזה עומד סמוך לנהר, ודמש"ה נקט תינוק לפי שנפשו יוצאת ברגע מועטת ושאין השיעור שוה [ובש"ס דילן נקט כגון דטבעה איתתא ודקאמר דלאו אורח ארעא לאסתכולי, וע' מנחות (דף סד) שמע שטבע תינוק בים כו' שפרש מצודה להעלות דגים והעלה תינוק, שאין דרך מצודת דגים להעלות איש גדול ונקט אורחא דמלתא] ומ"מ י"ל דדוקא בזמן גדול מזה, חשיב שיעור כדי שת"נ דשוב א"א שיחיה, ובזמן מועט לגמרי פעמים שתצא נפשו ופעמים שיחיה, ובל"ז אינו דומה לבתו של נחוניא דבשעה ג' הועלתה בנס והיה מספיק מה שנשאר בה נשמה ורגש חיות משא"כ בנטבע בעלמא דגם בשיעור מועט יאבד כחו לעלות בעצמו על שפת הנהר (ול"ח כ"כ שהעלוהו אחרים ואי איתא שהעלוהו קלא אית ליה) ומצד שטף המים לא יצוף למעלה בחייו, וגם שאני בתו של נחוניא שנפלה לבור גדול והבל הבור מזיק כדאמר שמואל בור שחייבה עליו תורה להבלו ואף שהיה מלא מים המים קוו וקיימי ואין דומה למימי נהר השוטפים, וע' חולין (דף טז) הא והא בסרנא דמיא ולא קשיא הא בכח ראשון כו' דאר"פ האי מאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בדקא דמיא ומית כו' אבל בכח ב' גרמא בעלמא הוא, ומשמע דמשכחת שימות מיד ע"י הבדקא דמיא מדלא קאמר דשאני התם שאין המים ממיתין מיד והוי כעין גורם דגורם משא"כ בשחיטה ששוחט מיד, וע' רא"ש ב"ק (דף יט) דכח כחו ככחו ומשלם לרבנן ח"נ ודוקא לענין גלות לאו ככחו דמי ויש לדחות די"ל דמוכיח שמצינו חילוק בין כח א' לכח ב':

וע' ריב"ש (ת' שעט) דשריא להנשא לכתחלה כדאיכא ב' רובי, שכתב דאס"ד דהא דאין מעידין על המגויד הוי רק חששא דרבנן מאי מקשי מההוא דשלשלוהו לים דשאני התם דאיכא תרתי שנטבע במשאל"ס ונחתכה רגלו מהארכובה ולמעלה ע"ש, ולכאורה צ"ע דמלשון ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו משמע שלא השליכוהו כדי לטובעו ומשמע דהוה בר אמוראי ע' ר"ה (דף כג) ב"ק (דף צח) ואומנתו לצלול במים אדירים וליכא גביה רוב נטבעים אין נצולין (וכן י"ל מ"ש בש"ע סעיף ל"ב שקשרוהו ברגלו ושלשלוהו כו') וי"ל דכיון שניטלה רגלו קשה לו לצלול ואכתי איכא ב' רובי, ועמ"ש חותני הגאון זצ"ל בברית יעקב אה"ע (ת' טו) מדמסיק דגם צורבא מרבנן דיעבד אין לכתחלה לא ולא מצטרף הסברא דאי סליק קלא אית ליה, משום שלא באו כאחת התרי רובא ולאחר כמה ימים הוא שנתחדש הא דאי סליק קלא אית ליה ע"ש, וי"ל ג"כ דשאני חיתוך הרגל שמחזק סכנת הטביעה משא"כ מה שהוא צו"מ שאינו מחזק להרוב שאינם נצולין רק דזהו הוכחה שלא ניצול כעין מ"ש הראשונים לחלק בענין סמוך מיעוטא לחזקה נדה (דף יח) גיטין (דף ג), אמנם יותר נלע"ד ליישב עפמ"ש ר"ג ראיתי ספינה שנשברה והייתי מצטער על ת"ח שבה ומנו ר"ע וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה א"ל בני מי העלך א"ל דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבאו רשעים כו' וכן מייתי עובדא בר"מ שאמר גל טרדני לחבירו כו' ומבואר דת"ח יותר עלול להנצל בזכותו וצדקתו, ומש"ה גבי צו"מ ליכא רובא דהנטבעין אינם נצולין וליכא תרי רובי, וז"ש אמרתי באותו שעה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו כו' משאל"ס אסורה, דלולא הך עובדא סד"א דליכא אלא חשש כניסה במחילה של דגים (דמייתי מקודם ולא מזכיר שם החשש של הצלה ע"י גל ודף, דבאינש דעלמא ל"ח לזה) והיה מקום להקל בצו"מ דאי סליק קלא אית ליה ואיכא ב' רובי, ומהך עובדא נתחדש לו דבצו"מ יש חשש נוסף שניצל ע"י דף וגל [ואולי ז"ש כמה גדולים ד"ח, שלא הזכירו טעם מחשד"ג שיהא מקום לחלק בין צו"מ לאינש דעלמא וכעין מה שביארו בשבת (דף יב) וע"ש בירושלמי ובחגיגה דף כ] ובזה מיושב הא דא"ר אשי ש"מ הא דא"ר משאל"ס אשתו אסורה ה"מ לכתחלה כו', ומשום דל"ל שאני חסא דהוה גברא רבא ואי איתא דסליק קלא אית ליה ואיכא ב' רובי, דז"א כיון דלעומת זה יש גביה חשש טפי שניצל. ומיושב הא שפרש"י (דף קטו ד"ה אסורה) דשמא צף מתחת המים ויצא, דהתם דהוי עובדא בשני ת"ח הוי עיקר החשש שניצל ע"י גל ודף, דמשום חשש מחשד"ג לחוד איכא ב' רובי, ומיושב מ"ש בתד"ה ולא היא, דאף ע"ג דרובייהו צו"מ אי סליק קלא אית ליה לא תנשא לכתחלה כמו גבי גוססין כו', דשפיר הוכיחו התוס' כיון דגם בצו"מ ליכא אלא חד רובא [ומש"ה לא הוזכר בשו"ע חילוק בין צו"מ וע' או"ת (סי' טו) שגם בזה"ז יש צו"מ, ובל"ז האידנא לא פקיע שמייהו טפי מכל אדם וע' ב"ש (סי' ב' ס"ק כג) וי"ל משום דהשתא לא פקיעי שמייהו כ"כ שאין התורה חביבה כ"כ וגם אין הצו"מ דומין בגדולתן להקודמין ועמ"ש האחרונים דבזה"ז שייך בכל אדם הסברא דאי איתא דסליק קלא אית ליה, שבכל מקום מושבו הוא ידוע להשוטרים ובתי הפקידות וגם שיירות מצויות ונתרבו בתי דואר וט"ג וגם מכה"ע מפרסמין, ורחוק מאד שיעלם איש זמן רב ולא ימצא, והדר איכא במשאל"ס תרי רובי ויש לצרף זה לסניף ובברית יעקב שם הביא מדברי התוס' בגיטין (דף כט ד"ה אבל) ע"ש. ולענ"ד מהתם לא מוכח, דהא קאי לענין שנותנין עליו חומרי חיים דבת כהן לישראל לא תאכל בתרומה, וע"ז קאמר דכיון דנפיק דינא ולא שכיח שימצאו זכות לא מחמרינן לענין תרומה וכה"ג, וע' ב"ש (סי' קמא ס"ק קח) וז"ל שאבדה בים אבל אם נטבע קיי"ל דהם בחזקת מתים אלא מדרבנן מחמירים שאסורה להנשא יע"ש, ומש"ה מארכובה ולמטה לא תינשא כיון דבבר אמוראה הוי מיעוט המצוי ולולי הגיוד היה עולה בודאי, וע' תה"ד דמש"ה ל"ש גברא רבה משום דלא פלוג, גם דא"כ כאו"א תאמר שהיה ג"ר, ויש לצרף לסניף דבילדה יש חשש קלקולא טפי בזה"ז ודוקא לענין הבחנה לא חששו לקלקולא לפי שאין לסכן הולד בשביל תקנת אחרים להצילם מחטא, משא"כ הכא דהוי רק חומר לכתחלה וע' קדושין (דף נה) תד"ה אין] וע' חולין (דף פו) תד"ה סמוך, דאי הויא בהדי רובא הוי מיעוטא דמיעוטא, וגם מאן דחייש למיעוט מה"ת ל"ח כדאיכא ב' רובי, וכבר הקשו דהתוס' בבכורות (דף כ) סותר לדבריהם ביבמות (דף לו), וצ"ל כוונת התוס' ביבמות דבמשאל"ס מצטרף חזקת א"א למיעוט שאין מצוי ומשוי ליה כנפלים דהוי מיעוט המצוי,, א"נ דלמ"ד חלב פוטר ולא סמכינן מיעוטא לחזקה, דוקא כשלא שהה כדי שת"נ וכהסוברין דאף כשלא שהה כשת"נ אם ניסת ל"ת, משא"כ לדידן, וע' ב"ש ס"ק צ"ד דגוסס מגויד מעידין עליו, ובס"ק צ"ו וז"ל מארכובה ולמעלה וכן אם נחתך ממנו רגלו בסכין תינשא ומשום דמים מרזו מכה, הגם דלפום דמוקי רבא בסכין מלובנת, והובא בב"ש לדינא, אצ"ל דמרזו [וממ"ש לקמן והאמרת מיא מרזו מכה לא מוכח כ"כ די"ל דכיון דלא מצינו מחלוקת בסברא הפוכה ע' יבמות (דף מג) ובספרי אה"ר (סי' לב) ובפרט במלתא דמציאות, פריך דעכ"פ אא"ל להיפוך דאדרבה שאני מיא דצמתי] מ"מ מצטרף להא דנחתך רגלו, וכן גוסס מגויד ומשום דבתרי רובי יש להתיר:

תוכן העניינים

אמרי שפר קלצקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה