אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין
סימן נה
להחו"ש מ' שלמה ליב נ"י בשערליץ
מה שתמם כבודו עמ"ש בחידושי רע"א יו"ד (סי' רכא סעיף ד) בראובן שאסר הנאתו על שמעון וחלה שמעון יכול ראובן לכנס לבקרו ובמקום שנותנין שכר למי שיושב אצל החולה לא ישב אצלו אלא מבקרו מעומד, וכ' הט"ז וז"ל בגמ' איתא בלשון שאסר נכסיו כו' אסור ליהנות גם מגופו כמו"כ והיינו אם נותנין שכר מאותה הנאה מקרי מנכסיו, דהוי כאילו קבל ממנו השכר וחזר ונתנו לו, והקשה רע"א דהא אף אם מקבל שכר וחוזר ונותנו לו מותר שאין אוסר דשלב"ל על חבירו, ובסוגיא אפשר לרחוק דמיירי שהחולה אסר עצמו מנכסי המבקר דעל עצמו יכול לאסור דשלב"ל, אבל על הט"ז יקשה זה. ותמה מע"ל דהא כתב הר"ן (דף מא) שאם החולה אסר ע"ע נכסיו של רופא אפשר דאפילו הסם של רופא שרי דמן חיותיה לא אדריה, וא"כ כשהחולה אסר עצמו מנכסי מבקר אפי' יושב נמי שרי, כדברי כבודו כתב במח"א (ה' נדרים סי' כג). ויש ליישב זה, דהנה כבר הקשה המת"א דע"כ אמרו דמן חיותיה לא אדריה אלא כשהדיר החולה נכסיו למבקר דבמידי דאיכא הנאה לחולה לא היה בדעתו שלא יהנה ממנו בדבר שחיותו תלויה בו, אבל כשהחולה אסר עצמו מנכסי מבקר כל הנאה בכלל אפי' בדבר דאיכא חיי נפש ואטו יהא מותר ליהנות ממנו כשאין לו מה יאכל, מדלא מוקי הש"ס שהחולה אסר עצמו מנכסי מבקר וכשנוטלין שכר גם על העמידה וסתמא מחיותיה לא אדריה וישיבה אסור כיון דאפשר בעמידה עכ"ד. וכדי ליישב דברי הר"ן צ"ל דשאני סם של רופא שהוא חיותו ממש ולא מכל אדם זוכה להתרפאות ובודאי לא כוון להדיר עצמו מדבר הנוגע לחיי נפשו, וכשאין לו מה יאכל אינו כ"כ חיי נפש שיהנה דוקא משלו (ולא שכיח שלא ישיג לאכול משל אחרים), ובלא"ה י"ל לפמ"ש בחידושי הרשב"א וז"ל ואפשר נמי שהמודר הנאה מחברו אינו מדיר עצמו מהנאת חברו ואין לו מה יאכל שהוא יכול להזון משלו כו' ע"ש, ומש"ה לא מוקי הש"ס כשהחולה אסר עצמו מנכסי מבקר דא"כ אף בעמידה היה אסור, דבקור החולה אינו חיותו ממש כסם של רופא, ונהי דכשהחולה אסר נכסיו על המבקר אמרי' שלא היה בדעתו כל שיש הנאה לחולה, וגם בקור הוי בכלל הא דאמרי' דמן חיותיה לא אדריה, אכתי לא דמי לסם הרופא דהוי חיותו ממש, וא"כ י"ל כשהחולה אסר א"ע מנכסי מבקר ומכל מקום אסור אף בעמידה כשנוטלין שכר על העמידה. אך קשה מ"ש מרפאו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון דע"כ מיירי שאסר הרופא נכסיו על החולה וא"כ הוי דשלב"ל, וגם הקשה המח"א דהא רפואת ממון איירי כשאין נותנין שכר. וגוף דברי הט"ז יש ליישב דכוונתו דבכלל הנאת ממונו כולל גם הנאת גופו ולא דמי לאוסר נכסיו, ומפרש הטעם שנכלל בלשון שאסר נכסיו לפי שנופל לשון נכסיו על הנאת גופו, שאם נותנין שכר על הנאת גופו הוי זה נכסיו, וי"ל נמי דמיירי כשאמר בלשון שכולל הנאת גופו ולעולם כשאמר נכסי עליך שרי אף כשנותנין שכר, משום דהוי דשלב"ל [ע' ירושלמי ספ"א דתרומות]: