אור ברסלב

אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין

סימן מח

סימן מז

ביו"ד (סי' קעז סעי' כד) לא יתן לו מעות בתורת עיסקא או שותפות ויכתוב אותם מלוה שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה בו את הריבית. ובדגול מרבבה כתב דמ"ש בתשובת הרא"ש שאסור ליקח הריוח, קאי דוקא כשצירף הריבית עם הקרן, אבל היכא שכתב על העיסקא רק הקרן, חייב הלוה ליתן חצי הריוח כפי התנאי, ובזה לא הוה כ' הרא"ש דהוי קרוב לשכר ורחוק מהפסד, דכשם שרחוק מהפסד גבי יתמי אם ימות המלוה כך הוא רחוק משכר אם ימות הלוה. אמנם בפ"ת (ס"ק ו) הביא דבתשו' הרא"ש מפורש דגם בכה"ג אסור ליקח הריוח. והביא מ"ש הגאון חמדת שלמה (סי' כז) דאשתמט להדגמ"ר מ"ש בתשובת הרא"ש כלל, פח סי' ז) וז"ל הרא"ש שם, ובנדון זה כו' כיון שלא נכתב התנאי בשטר ויכול ראובן לגבות כל הממון בשטרו אף אם יפסד כולו אסור לו ליקח מן הריוח כלום דבתר שטרא אזלינן ולא בתר דברים שבע"פ כדאמר בבא מציעא (דף סח) ולא כשטרא דמחוזנאי דזקפי רווחא אקרנא וכתבי בשטר דמי יימר דהוה רווחא, א"ל מר בר אמימר לרב אשי אבא עביד הכי וכי הוו אתו לקמיה וא"ל לא הוה רווחא מהימן להו א"ל הא תינח כ"ז דאיתיה בחיים אי שכיב ונפיל שטרא קמי יתמי, אלמא אע"פ שהיו הסוחרים מכירים בענינו וכשהיו א"ל שלא היה ריוח כ"כ היה מנכה להם או היה מתנה עמהם בע"פ אפ"ה היה אסור כיון שאין התנאי שבע"פ מועיל אחרי מותו כו' ע"ש. ולכאורה תמוה מנלן להרא"ש להוכיח מזה דה"ה כשלא צירף הריבית עם הקרן, ועיין בתשובת הב"ח (סי' לג) שביאר דעת הרמב"ם שמפרש הא דקאמר אבא עביד הכי שלא זקף הקרן עם הריבית אלא דעבד שטרא בסתמא על הקרן יע"ש, ועדיין מוקשים דברי הרא"ש הנ"ל, דהא ממ"ש בלשונו דכשהיו אומרים לו שלא היה ריוח כ"כ כו', מבואר דמפרש שזקף גם הריוח בשטר. ונלע"ד ליישב זה. דקשיא ליה להרא"ש הא דחייש דלמא נפל שטרא קמי יתמי, ואינו קרוב לשכר מה שימות הוא, ואצל היתומים יהא גזל בשוגג ולא משום ענין ריבית כלל, שאילו ידעו אמיתת הענין לא היו תובעין הריוח, ואינו ריבית הבאה מלוה למלוה (וע' ב"ק דף קיא) ואין באין מכח מורישן, שמורישן לא היה נוטל, וכל האיסור הוי דכיון שזקף גם הריבית אסור תיכף דקעבר משעת שימה, והא דקאמר אבא עביד הכי, היינו כמ"ש (דף ס"ב תד"ה לא) דר' נחמיה וראב"י סברי דלאו דשימא מתלא תלי וקאי שאם יקרע השטר קודם שיגבה פטור. ועמ"ש הלח"מ (פ"ד ממלוה הלכה ג) בדעת הרמב"ם שפסק כוותייהו, ודנהי דמשעת כתיבה עביד ליה שומא, מתלא תלי וקאי, ודוקא כדאתי לכלל גביה, קעביד איסורא למפרע, ומש"ה כיון שלבסוף לא יבא לידי גביה דכי אתו לקמיה מהימן להו, לא קעביד איסורא למפרע, וא"ל תינח היכא דאיתא לדידיה, אי שכיב ונפיל שטרא קמי יתמי כו'), דכיון שבאופן כזה יבא השטר לידי גוביינא, הגם שהגבייה לא יהא באופן וענין ריבית, אכתי לא יחשב כמו שנקרע השטר קודם גביה, והדר יהא האיסור למפרע משעת שימה, והשתא שפיר מוכיח הרא"ש דלא אזלי' בתר תנאי שבע"פ אלא במה שכתוב בשטר, דאלת"ה הא ליכא איסור משעת שימה כיון שהתנה בע"פ שכשיאמר שלא היה ריוח לא יגבה ממנו, וכיון דליכא איסור למפרע משעת שימה, ליכא למיחש דלמא נפל שטרא קמי יתמי, שאצלם לא יהא זה בענין ריבית רק שיגבו בטעות, וממילא מוכח דגם כשלא זקף הריוח רק שכתב הקרן בתורת מלוה, אסור ליקח ממנו ריוח כיון דאזלינן בתר מה שכתוב בשטר ולא בתר תנאי שבע"פ וא"ש. וע' בת' הב"ח שכ' דלא שזקף עם הריבית דזה פשיטא דאסור דמשעת שימה קעבר על לא תשימון ועפמ"ש מיושב [ובלא"ה מיושב קושית הב"ח להס"ד דלאו ברשיעי עסקי', די"ל כמ"ש הש"מ שהיה חוכר ממנו הריוח שיפטור מלישבע כמה הוה ריוח יע"ש]. וע' בהגהות בשם תשובת שב יעקב בכתיבת שט"ח וכותב תחת השטר מעות הנ"ל קבלתי בתורת עיסקא דהגם שאפשר לחתוך העיסקא מן השטר מ"מ יש להקל דהוי כהתנה בפני עדים ולא מחזקינן אינשי ברשיעי, ולכאורה כ"ז כשהיה מוכרח לילך בד"י שהיה מתחייב שבועה ולא כשידו תקופה בדא"ה ונחית אדעתא דהכי ולא הוי כמשכון בעלמא ולא נחית להשתתף עמו בריוח והפסד אלא שיתן הריבית שזקף לו ושטר עיסקא שיש למלוה בפ"ע ל"מ, ואם יפול ביד יורשין יגבו בשט"ח שזקף הריבית, ולא כתוב תחתיו שהוא בה"ע, והה"ע הוא בשטר בפ"ע, וע' נדרים (דף מט) ביהודאי תרווייהו אסירן, דכשמלוה בה"ע הוא בדאגה שמא יפסיד, ועי' סי' ק"ס סעיף ט"ז אם יש היתר ע"י שליח ומ"ש האחרונים מהא דערכין (דף כב) ויש להאריך:

תוכן העניינים

אמרי שפר קלצקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה