אור ברסלב

אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין

סימן ל

סימן כט

לידידי הרב הג' הנ"ל. א' יתרו תרנ"ב

בדבר אשר דרש כבודו ממני להודיעו חות דעתי בענין כתיבת שם עירו מינצק, ובפי א"י נקראת מינסק, ונהגו לכתוב שמה בגיטין, מינצק דמתקריא מינסק, וזה כמו ט"ו שנה יצאה הפקודה לקרות שם העיר נאוואמינסק וכותבין כן בבתי הפקודות ובבתי המשפט, וכן נקרא שם התחנה אצל מסלת הברזל שמה ורק בחותם הפאצט נשאר זכר השם הקדום מינסק ווארשאווסקי' וקצת מא"י גם מהמון קוראים אותה נאוואמינסק וכן נקראת בפי קצת מבנ"י, ובהערים הרחוקות יודעין רק מהשם נאוואמינסק, והאריך כ"ת בקונטרסו, שיש לכתוב עתה בגיטין הנכתבים שמה, דמתקריא נאוואמינסק, וכשלא יכתבו זה, יש לחוש שבגיטין הנשלחין משם לעירות רחוקות כמו אדעסא, כשיראו שכתוב בגט רק שם מינסק, יטעו לחשוב שהיא עיר הפלך מינסק או עיר אחרת, והביא מ"ש הח"ס חלק ששי תשו' מ"א, דאם אחר שנכתבו בה כמה גיטין הסכימו ע"פ הפקודה וכה"ג לשנות שם העיר, נעקר שם הראשון לגמרי, ואם עדיין מקריא פורתא בשם הראשון, נעשה עכ"פ השם הראשון טפל להשם השני שהוא עיקר, וכמ"ש בתשו' מהרי"ל הובא בב"י לענין עיר שנתוסף בה נהר, שהרי נעשה בה מעשה חדש ליחסה אחר הנהר ההוא, משא"כ כשלא נמנו לשנות שם העיר ורק מכח מבטא הלשון משתנית קריאתה בכל דור ודור, בזה אין לשנות מהכתוב בגיטין הקדמונים כיון שלא נשתנה בהסכמה רק ממילא נשתנה מבטאה, והוכיח זה מהא דקאמר הש"ס בשבת (דף לו) בבל בורסיף בורסיף בבל למאי נ"מ לגיטי נשים, וקשה מאי קמ"ל רב אשי, דהלא דבר ידוע לכל בני המדינות הקרובות שכך נקראת עתה, אלא דהא קמ"ל, דסד"א דחילוף שם בבל בבורסיף נעשה במקרה ולא בהסכמה, וא"כ אין לשנות מטופסי גיטין הקדמונים, קמ"ל דהוקבע כך בהסכמה לעקור שם בבל ולקבוע שם בורסיף ויש לכתוב בגיטין השם החדש:

לענ"ד דברי הגאון ח"ס בביאור המימרא דרב אשי אינו מספיק וכמו שביארתי בספרי אבן הראשה (סי' כח) דמלשון הש"ס מבואר להיפוך, דהא אר"ח הני תלת מילי אשתני שמייהו כו' שופרא חצוצרתא למאי נ"מ לשופר של ר"ה, והיינו שאין תוקעין אלא באותה שעה קורין חצוצרות והוא שופר, וכן הא דערבה צפצפה כו' הובלילא בי כסי כו' הוי ג"כ כן, ודומיא דהכי אמר רב אשי אף אנו נאמר בבל בורסיף כו' וכמו דהתם אזלינן בתר השם הקודם, ה"נ קמ"ל רב, אשי שאין פסול בגט אם כתב השם הקודם, וכמ"ש בתשו' ב"י שאם לא נעקר ישוב היהודים מהעיר בינתים בין הזמן שנשתנה שם העיר, א"צ לשנות בגיטין ממה שהיו רגילין לכתוב דלא נקרא זה נשתקע שם ראשון, כיון שבכל הגיטין כותבין שם הראשון, וקמ"ל רב אשי שלא נעקר הישוב בינתים ולא מיפסל אם כתב השם הקדום, וביארתי בזה כוונת פרש"י דנ"מ לענין שינה שם עירו פסול, וקמ"ל דהכא אין חשש פסול אם כתב בבורסי בבל לפי שהיתה נקראת כן מקודם, וסיים בלשונו שצריך לכתוב השם של עכשיו, למימרא דלכתחלה כותבין השם של עכשיו, ודמוכח מזה כדעת מהרד"ך דגם כשלא נעקר הישוב בינתים כותבין לכתחלה השם של עכשיו, וביארתי בזה מ"ש המהרי"ל בעיר שנתוסף בה נהר כו', ע"ש בספרי שם, ואין להקשות על פירושי זה, מהא דאמר שם פתורה פתורתא פתורתא פתורה למאי נ"מ למקח וממכר, דבזה ודאי אין הכוונה שהולכין אחר השם הקדום אלא כפי מה שנקרא עתה בלשון בנ"א, דלק"מ, דה"נ י"ל שלפעמים הולכין גם אחר קריאת השם הקדום כמ"ש בב"ק (דף כז) דרובא קרו לה לכדא כדא כו' ואיכא נמי דקרו לחביתא כדא כו' קמ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב, וביד המוכר לתת לו איזו שירצה ואפי' התנה חבית נותן לו כד שהיא קטנה, ועמ"ש הרמב"ם הלכות מכירה (פכ"ח הלכה יד) שהאומר לחבירו כרם שלי במקום פלוני אני מוכר לך אע"פ שאין בו גפנים הגיעו והוא שיהיו קוראין אותו כרם כו' וכן כל הדברים האלו במקום שאין שם מנהג כמו שביארנו, אבל במקום שיש מנהג הלך אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום הידועים להן, וכ"כ בש"ע (סי' ריח סעיף יט), וצ"ל דהיינו משום דהגם דקיי"ל כשמואל דא"ה בממון אחר הרוב, היינו דוקא בעלמא שאין ראיה מוכרחת מצד הלשון בעצמו לסייע להרוב, שהוא תלוי בהסכם אנשי המקום אי קורין לקטנה בשם חביתא, וכן במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ומוכר זרעונים לחבירו ולא צמחו וכה"ג, משא"כ הכא שגם הקורין בשם כרם אע"פ שאין בו גפנים, מסכימים על הנחת הלשון בעצם שנקרא כרם על שם הגפנים, ודסתם כרם הוי כרם ממש אלא שהורגלו לקרוא בשם כרם גם כשאין בו גפנים, וכן פרדס כשאין בו רמונים] וגם אצלם ע"פ הרוב מורה השם כר לכרם שיש בו גפנים, ומש"ה הלך אחר רוב אנשי המקום, שאם הרוב אין קורין בשם כרם אלא לכרם שיש בו גפנים, איכא תרי רובי, שגם המיעוט קורין בשם זה ע"פ הרוב שיש בו גפנים, וגם עדיף מתרי רובי, כיון שהכל מודין שהונח בעצם השם כרם על כרם שיש בו גפנים, אלא שנסתבב מזה לקרות כן גם כשאין בו גפנים, ומש"ה מהני להוציא מיד המוחזק, וכן כשא"ל בית כור אני מוכר לך כשאין בו אלא לתך, והוי כעין מ"ש הטור (סי' רכ) בשם הרמ"ה דדוקא במקום שקורין לבקר בקר ולצמד צמד אבל אם רוב ב"א קורין לצמד בקר אמרי' שהדמים מודיעין, וגם לשיטת הרשב"ם דאפי' אם הרוב קורין לצמד בקר אין הדמים מודיעין, אכתי י"ל דהכא עדיף וכמ"ש, ובזה מדוייק מה שכתב בכל מקום ברמב"ם וש"ע דהכל כמנהג המדינה כמ"ש (סי' רכ סעיף טו), ודוקא הכא כתב דהלך אחר רוב אנשי המקום:

ויש להעיר בזה ממ"ש הריב"ש (תשו' תג) כשמכר הבני מעיים בששה פשיטין אם כשרה ואם טרפה ולבסוף נתברר הדבר שלא נשחטה כראוי, וכיון שנפסלה בשחיטתה נבלה היא ולא טרפה, דאכתי אזלינן בתר לישנא דאינשי שאין מדקדקין בין נפסלה בשחיטה או שדבר אחר גרם לה ליפסל, ודמי לבית כור עפר אני מוכר לך אע"פ שאין בו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא כו', ועוד שאפי' נאמר שרוב ב"א אין קורין לזו טרפה, כל שהמעוט קורין לה טרפה יד המוכר על העליונה כיון שהוא מוחזק לפי שא"ה בממון אח"ה כו' כדאמר בב"ק (דף כז) כו' ואע"פ שלפי האמת כד לאו היינו חבית שהכדים קטנים מן החביות כדאמר בביצה (ד' טו) כו' אפ"ה כיון שהמוכר מוחזק יכול לומר לו כדים קטנים אתן לך ע"ש, ומוכח דא"ה אחה"ר גם היכא שהמיעוט מודין שהנחת הלשון בעצם הוי על טריפה ממש, וי"ל דשאני התם שאצל מיעוט האנשים אין דקדוק והבדל בלשון בין טריפה דעלמא להיכא שלא נשחטה כראוי וכוללין זה תמיד בקריאת שם טריפה, משא"כ גבי בית כור, שגם המיעוט קורין זה ברוב הפעמים בית כור ממש דוקא, ורק לפעמים מכוונים בזה לשמא בעלמא:

והשתא יש לפרש דגם הא דקאמר פתורה פתורתא פתורתא פתורה למאי נ"מ למקח וממכר ופרש"י שמתחלה היו קורין לגדול פתורה ולקטנה פתורתא ועכשיו נשתנו, יש נפקותא בידיעת השם הקדום, די"ל שנשאר מיעוט הקורין לגדול פתורה ולקטנה פתורתא, והיינו הולכין אחר רוב אנשי המקום אף להוציא מן המוחזק, וכגון שיש סיוע והוכחה לזה מן הדמים, דבזה הדמים מודיעין להרא"ה, וגם להרשב"ם י"ל כמ"ש, וקמ"ל הש"ס שמתחלה היו קורין לקטנה פתורתא, דממילא כשמכר לו פתורתא יכול המוכר לומר קטנה מכרתי לך, ואע"פ שהדמים מסייעין ללוקח שנתן לו דמי גדולה, אין מוציאין מן המוחזק, כיון שמסייע לזה מה שמתחלה היו הכל קורין כן לקטנה, ויכול לומר שאצלו לא נשתנה השם הקדום וכיון דמיעוטא גם עתה קורין כן, מסייע לזה השם הקדום [כעין חזקה קמייתא דמסייע למיעוטא], והשתא ניחא דהוי דומיא דשופרא חצוצרתא שיש לנו לילך אחר השם הקודם, דה"נ יש תועלת בידיעת השם הקודם, שכחמים שהולכין אחריו, וכן הא דבבל בורסיף שפיר יש לפרש כמ"ש דקמ"ל דלא מיפסל כשהזכיר בגט הכתוב בבבל קריאת השם הקדום:

אמנם אכתי לא מוכח מלשון הש"ס שיכול לכתוב השם הקודם לחוד, דהא י"ל דקמ"ל דלא מיפסל כשהזכיר השם הקודם וכתב בגט בבל דמתקרי בורסיף, ודלכתחלה כותבין השם של עכשיו לחוד, דאם נפרש כוונת פרש"י שכתב שצריך לכתוב שם של עכשיו, דהיינו שצריך לכתוב גם השם של עכשיו, הדר אזדא לה מ"ש המהרי"ל להוכיח מזה בעיר שנתוסף בה נהר שאין לחוש ללעז גיטין הראשונים, דהא י"ל דשאני היכא שמזכיר שני השמות דליכא חשש לעז, שהרואה שבגיטין הראשונים נכתב רק שם אחר, יכיר מזה שנעשה שינוי והתחדשות, משא"כ בעיר שנתוסף בה נהר שיש לחוש ללעז גיטין הראשונים שיחשוב שגם מקודם היה בה נהר ולא נכתב בגט, ומוכת דמהרי"ל מפרש כוונת פרש"י שכותבין השם של עכשיו לחוד:

ב)' והנה התוס' הקשו על פרש"י, דבבל הוא שם המדינה ולא שם העיר כדקאמר בקדושין (ד' עא), ודלא אשכחן שום דוכתא עיר ששמה בבל כו', ובודאי כוונת התוס' הוא דהגם שמפורש בכתוב דקרא שם העיר בבל, מ"מ בימי הש"ס כבר נחרבה העיר בבל העתיקה, וע' ברכות (ד' נז) ראה בבל אומר כו' מר בריה דרבינא כי הוה מטי לבבל הוה שקיל עפרא בסודריה ושדי לברא לקיים מה שנאמר וטאטאתיה במטאטא השמד א"ר אשי כו', הרי שבימי רב אשי בעל המימרא בשבת (שם), כבר היתה העיר בבל חרבה ושממה כחזון נביאי ה' (ישעיה יג) והיתה בבל וגו' כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה לא תשב לנצח וגו', וגם בימינו אלה נראה שרידי חרבות היכליה וארמנותיה [מפאת נגב מהעיר בגדד בקרבת עיר היללא על נהר פרת) אשר היו למשואות נצח ותהי למעי מפלה, וזה מ"ש התוס' דלא אשכחן בשום דוכתא בימי האמוראים עיר ששמה בבל אלא מדינת בבל, והא דאמר בברכות (ד' נט) הרואה פרת אגישרא דבבל כו', י"ל שהיה הגשר בקרבת מקום חרבות בבל העתיקה, וכן מבואר בב"ק (ד' פג) דאמר ר"נ בבל כעיר הסמוכה לספר דמי תרגמא נהרדעא, ופרש"י בבל שם המדינה ועיר אחת שבה נקראת נהרדעא ואותה העיר סמוכה לספר, וע' עירובין (ד' מה) בפרש"י ד"ה תרגמא, אי זו היא עיר בבבל דהוי סמוכה לספר, ומוכח מזה דבימי ר"נ לא נמצא עיר ששמה בבל, דאס"ד שנמצא בזמנו עיר ששמה בבל, לא היה אומר בלשונו דבבל כעיר הסמוכה לספר דמי, שיבאו לטעות ולפרש דבריו כמשמעו דקאי על עיר בבל ממש, והא דקאמר בסנהדרין (ד' קט) בבל ובורסיף סימן רע לתורה, ופרש"י שמשכחין הלימוד מפני שעומדים באויר המגדל, יש לומר דקאי על מי שבא בחרבות בבל העתיקה, וכדפרש"י בברכות (ד' נז) ד"ה מקום שנוטלין ממנו עפר, שנוטלין משם עפר לטיט, ואותו מקים אין בו ישוב ולא זרע ולא נטיעה, ולכאורה י"ל דקאי על מדינת בבל בכלל וכדקאמר בפסחים (ד' לד) דבבלאי משום דיתבי בארעא דחשוכא אמריתון שמעתתא דמחשכו, וכן קאמר בסנהדרין (ד' כד) במחשכים הושיבני אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל, אך באמת לא יתכן לומר כן, דהא קאמר בסוכה (ד' מד) דלכון אמרי דלהון היא ופרש"י שהיה אומר ר' יוחנן לבני א"ו סבור הייתי שתורה שלכם שלא גליתם מארצכם, אבל ראיתי שהיא של בני בבל שאע"פ שגלו עמדה להם חכמת החרש והמסגר כו' שגבורים היו במלחמתה של תורה אלמא ס"ל לר' יוחנן דלא נשתכחה תורה בגלות בבל. ואין לומר דהתוס' הכא בשבת (ד' לו) לטעמייהו דמפרשי בסוכה שם דלא כפרש"י יע"ש, וממילא י"ל שכל מדינת בבל רע לתורה, דז"א דהא רב יוסף הוא דקא"ל דבבל ובורסיף סימן רע לתורה ורב יוסף קאמר בשבת (ד' קמה) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל, אלו ת"ח שבבבל שעושין ציצין ופרחין לתורה, וע"ש דקאמר שת"ח שבבבל מצויינין לפי שאינן בני מקומן, וע' פסחים (דף פז) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא כו' מפני שקרוב לשונם ללשון תורה ופרש"י ולא תשתכח תורה מהן מהר וע' סוכה (ד' כ) שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה [ופרש"י שמיום שגלה יכניה החרש והמסגר עמו היתה ישיבה מצויה בבבל, ולטעמיה (ד' מד). והתוס' לטעמייהו פי' שלמד משמעיה ואבטליון], חזרה ונשתכחה עלו ר' חייא ובניו ויסדוה, וע' קדושין (ד' עב), ועמ"ש הריטב"א ביומא (ד' נז) בשם תשו' הרמב"ם וז"ל דר' ירמיה לטעמיה דאמר במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, משום דלא נהירי להון טעמי דמתנייתא כהלכה כמו דנהירין לרבנן דא"י, ור' זירא נמי בעי דלשתכח ליה טעמיה דבבלאי כו', מיהו לאו בכל הדורות היו כן אלא בימי רבה ורב יוסף ואביי ורבא, שהיו בורחין מפני הגזרות כדאיתא בפ' השוכר את הפועלים, ובחולין (ד' מו) ההוא פולמסא דאתא לפומבדיתא ערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר' זירא אמר להו עריקאי כו', ואמרי' במנחות (ד' קג) מ"ט לא קא מהדר מר א"ל היכי אהדר ליה דא"ר חנין והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה כו' ולא תאמין בחייך זה הסומך על הפלטר וההוא גברא על פלטר סמך (ופרש"י ואין דעתי מיושב להשיב לו), וכ"ש לגזירות שיש בם סכנת נפשות, אבל אח"כ נתגברה התורה כ"ש בימי רב אשי דאמרי' מימות ר' ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד עכ"ל ולפ"ז המדינה בבל מסוגלת וטובה לתורה, בזמן שלא תקפו עליהם גזירות, וגם נראה לענ"ד מסוגיית הש"ס, דהא דקאמר דבבלאי אמרי שמעתא דמחשכן, היינו דוקא בעניני קדשים וטומאה וטהרה, הדברים שאינם נהוגין אלא בא"י ולא בבבל, ולא הרבו לעסוק זה בבבל ולא היו בקיאין בזה כולי האי, וכדקאמר לה בפסחים (שם) על הא דקאמר דשתילי תרומות שנטמאו ושתלן טהורין מלטמא ואסורין מלאכול כו' שאסורין לכהנים דאיפסלו להו בהיסח הדעת, דלא שמיע לכו הא דר' אושעיא מי החג שנטמאו כו' הקדישן ואח"כ השיקן טמאים כו' ה"נ אין זריעה לתרומה, וכן קאמר לה ביומא (ד' נז) לענין הזאת דם הפר ודם השעיר, וכן בזבחים (ד' ס) גבי שמעתתא דקדשים קלים נפסלין בפגימת המזבח, ובמנחות (ד' נב) גבי הקרבת חביתין, ובבכורות (ד' כה) גבי ברייתא דבעלי מומין אוסרין בכל שהוא שכולן אסורין למזבח, וכן בתמורה (ד' כא) גבי הפריש נקבה לאשם כו' קאמר משנינא שינויי דחיקי בבלאי כו' וכן בתמורה (ד' כט) בהא דמוקצה אסור לגבוה, קאמר ידע בהא לשנויי שמעתא ואי לא דסליק התם לא הוה ידע דארץ ישראל גרמה ליה, ובזבחים (דף ל) אפשר ידעין חברין בבלאה כזית כזית תנן כו', הרי דבכ"מ אמר זה הש"ס גבי דיני קדשים וטומאה וטהרה ההלכות הנהוגות רק בא"י, אבל בהלכות הנהוגות בחוץ לארץ לא מצינו בש"ס שיש גריעותא בשמעתא דבבלאי, ולא מצינו אלא שיש עדיפות בא"י דאוירא דארץ ישראל מחכים כמ"ש בב"ב (ד' קנח) וגם התם דקאמר הואיל והוחזקה נחלה באותו שבט, שייך זה טפי באיי] ובסנהדרין (דף ה) כתב בתד"ה דהכא, דבמלתא דאיסור והיתר בני א"י חכימי טפי, ומייתי מדקאמר בפסחים (ד' נא) דאנן כייפינן להו וע"ש בתוס' [אמנם בפרש"י כתב הטעם דאינהו סמיכי, ולא מטעם דחכימי, ופרש"י ותוס' לטעמייהו בסוכה (ד' מד) שהבאתי למעלה], ובגיטין (ד' עח) ובחולין (ד' מה) קאמר ידעין חברין בבלאי כו', ואדרבה הוי שם לשבח, וע' חולין (ד' פו), וע' פסחים (ד' פח) בהא דעולא איקלע לפומבדיתא קריבו ליה טירינא דתמרי כו' [וע' ב"ב (ד' קז) ובבכורות (דף יח) ], וע' חולין (ד' צה) אמר אית לי רב בבבל איזל איחזייה כו', ועמ"ש הש"מ בכתובות (ד' עה) בשם הריב"ש, בהא דקאמר דחד מינן כי סליק להתם עדיף כי תרי מינייהו, משום דאוירא דא"י מחכים אבל אינם רגילין ללמוד בחריפות כמו בני בבל וטבע הארץ עדיף מן ההרגל, וכשבן בבל עולה לא"י ההרגל והטבע מסייעין אותו ועדיף טפי, והארכתי לבאר זה, כאשר איזה מבקרים מצאו תואנה לומר שהש"ס בעצמו מעיד דבבלאי אמרי שמעתא דמחשכי, ובפחזותם נואלו להשפיל כבוד הש"ס בבלי והמעיין יראה שלא נמצא המאמר הזה רק בעניני קדשים וטומאה, מה שאינו נוהג רק בא"י, גם דכיון שרבותינו שבבבל חבבו והוקירו את דברי רבותינו שבא"י, וכמ"ש דאנן כייפינן להו, מרבית הת"ח שבבבל הלכו לא"י לשמוע לקח בתורה והיו בקיאין בע"פ בכל השמועות והמימרות, וגם אותן שלא עלו לא"י, שמעו את דבריהן מפי העולין ויורדין לבבל, וכשסידר רב אשי הש"ס, כבר ידע מכל ההלכות והשמועות שנאמרו בא"י כמ"ש הרי"ף סוף עירובין דאמוראי הש"ס הוו בקיאי בש"ס דבני מערבא טפי מינן, והירושלמי כבר נסדר מקודם, ומה שלא בא בש"ס בבלי, הוא ע"פ רוב הדברים שלא נתקבל גם בא"י להלכה, וקיי"ל הלכה כבתראי, אף כי הראשונים היו גדולים יותר במעלה וכמ"ש בעירובין (ד' נג) לבן של ראשונים כפתחו של אולם כו', לפי שכבר ידעו האחרונים דברי הראשונים ויש לקבל הכרעת ופירוש האחרונים, וע' בהקדמת בעל המאור, והמשילו זה לננס ע"ג ענק, אשר יגבה בגדלו, ועכ"פ מבואר דגם לפום דקאמר שיש עדיפות בתלמוד א"י וכמ"ש במד"ר בראשית וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת א"י, אין גריעותא בבבל ואדרבה יש בה עדיפות גבי שאר הארצות כמפורש בפסחים (ד' פז) ודוכתי טובא, וא"כ הא דקאמר דבבל ובורסיף סימן רע לתורה, לא קאי על המדינה בכללה, אלא על הבא בחרבות העיר ההיא שהיו באין שם ליטול עפר לטיט, וע"ש דקאמר מאי בורסיף בור שאפי, ואולי היינו שהמקום בורסיף נקרא לפנים בימיהם בור שאפי, או על שם דמיונה לבור ששואפת מים בקרבה לפי שיושבת בעמק ומצולה כמ"ש בשבת (ד' קיג) ובתענית (דף י ודף כב) שיושבת בעמק ונטבעת במים:

ובמהרי"ט (חלק ב' אה"ע תשו' יא) הביא להוכיח כפרש"י דהכא, דהעיר עצמה נקראת בבל כדכתיב הלא דא היא בבל רבתא וגו', וכתיב חומת בבל הרחבה, ובפ"ק דיומא (ד' י) דבבל כמשמעה, ובגיטין (ד' סה) מייתי כדאמרה התקבל ל גיטי במתא מחסיא וזימנין דמשכחת ליה בבבל אלמא שם העיר שלקראת בבל קאמר, דאילו כל המחוז והלא מתא מחסיא מכלל בבל היא לענין יוחסין ששם היו רוב ישראל והישיבות, וסיים במהרי"ט שאין התוס' חלוקים על דינו של פרש"י דבגיטין אזלינן בתר שמא דהשתא, אלא שיש לחלק בין היכא דנשתנה לגמרי להיכא דעדיין במקומה קורין לה זה השם ע"ש, וכבר ביארתי ליישב דברי התוס', וגם מההיא דגיטין (שם:

ליכא קושיא, די"ל דהגם דמתא מחסיא היא מכלל בבל לענין יוחסין, מ"מ בלשון בני אדם לא נכללה כ"כ בשם זה וע' קדושין (דף עא) עד היכן היא בבל רב אמר עד נהר עזק ושמואל אמר עד נהר יואני (וע' ברכות ד' יז), והיינו דקאמר התם משקל כל היכא דמשכחת ליה שקלי מיניה, גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא, ומשום שלא קבעה עיר מיוחד אלא בכל המדינה, ומ"מ ילפינן מזה דה"ה כדאמרה דמשכחת ליה בעיר פלונית, מוכח שאינה מקפדת על המקום, ולכאורה יש מקום לפרש דס"ל לפרש"י שכותבין גם שם המדינה לסימן, וע' ברא"ש פ' השולח (סי' ז) וז"ל שצריך לכתוב שם העיר שהוא והיא ממנה פירוש בגליל מתא אנא פלוני דמיהודה, וביבמות (ד' קטז) אנדרולינאי נהרדעא וע"ש במלחמות דהיינו היכא דסגי קבא דנהרדעא, וממילא י"ל דדוקא בשם המדינה כותבין טפי שם של עכשיו, וגם ליכא בזה כל כך חשש לעז, לפי שא"צ לכתוב שם המדינה ואינו לעיכובא, משא"כ בכתיבת שם העיר דהוי טפי לעיכובא ויש לחוש טפי ללעז, אך ז"א דמלשון פרש"י מבואר דבבל בורסיף הוי שם העיר:

ג) ולכאורה יש להוכיח בזה, מהא דקאמר הש"ס בבכורות (דף נה) ארבב"ח א"ר יוחנן אין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה, למאי הלכתא אילימא לנודר, הלך אחר לשון בני אדם וכל היכא דקרו ליה ירדן איתסר ליה, וקשה אמאי לא קאמר הש"ס דנ"מ לגיטי נשים, שהגם שנקראת בפי כל בשם ירדן, מ"מ אין כותבין בגט מבית יריחו ולמעלה השם ירדן, משום דבאמת אין זה ירדן ובימי קדם היתה נקראת שם בשמות אחרים על שם הימים, וכבר נהגו בימי הש"ס לכתוב שם הנהר, כהא דשוירי מתא דעל רכיס נהרא, ומדלא מתרץ הש"ס הכי, מוכח מזה שכותבין בגט רק השם השגור עתה בפי כל, וא"צ להזכיר השם הקדום, ויש לדחות די"ל שהיה ידוע להש"ס שבחבל הירדן שמה לא נמצאו ערים נושבות מימי קדם, שלא נעקר הישוב בינתים, ובאותו הגליל נתחדשו ונתיישבו ערים מחדש, וא"כ צריך לכתוב רק השם של עכשיו, גם דא"כ יקשה דהו"ל לר' יוחנן לפרש קריאת השם הקדום, כדי שידעו איך לכתוב בגט, ובלא"ה לא יתכן לומר דקמ"ל ר' יוחנן זה לענין כתיבת השם בגט, דהא במקומות שמסדרין גיטין, ידוע לאנשי המקום איך המנהג לכתוב, וכשלא נהגו להזכיר השם הקדום, דמש"ה צריך להשמיענו זה, הא ממילא כותב השם של עכשיו כמנהגם:

ואין להוכיח מהא דקאמר במגילה (ד' ו) חמת זו טבריא ולמה נקרא שמה חמת על שום חמי טבריא כו' אמר רבא מי איכא למ"ד רקת לאו טבריא היא והא כי שכיב אינש הכא התם ספדי ליה הכי גדול הוא בששך ושם לו ברקת כו', ומדאינו מברר איך היתה נקראת מקודם, מגיטי נשים שנכתבין בטבריא, מוכח שאין מזכירין בגט השם הקודם, דז"א דאין הוכחה מזה, די"ל דהתם נעקר הישוב בינתים ומשעה שנתיישבה מחדש קוראין אותה בשם טבריא, ומש"ה אין כותבין השם הקודם, ורק הספדן במליצתו הזכיר השם הקדום ולעולם כשלא נעקר הישוב בינתים צריך להזכיר בגט קריאת השם הקדום, ועמ"ש הג"פ בשם תשו' הב"י דטבריא עכשיו נתיישבה מחדש, ולזה אין כותבין בה רקת השם הקדום, הכתוב במקרא

והנה מבואר בש"ע (סי' קכח ס"ק ז) דעיר שאין בה אלא בורות ואגמים לא יזכירם כלל, שלא לחלק בין גיטין שנכתבו קודם שנעשו להגיטין שנכתבו אחר שנעשו, ובב"ש שם (ס"ק יז) הביא מ"ש המהרי"ל שאם נתוסף נהר מחדש, כותבין הנהר ואין חוששין ללעז גיטין הראשונים, משום דשאני נהר שיש לו פרסום ובבאורי הגר"א שם כתב וז"ל אבל במהרי"ל כתב דאין לחוש לזה ממ"ש בבל בורסיף כו' ופרש"י לענין שינה שם עירו כו' ועוד דאין נ"מ כ"כ בנהרות כו' ודברי הב"ש דחויין הן עכ"ל, ויש ליישב דברי הב"ש דשאני נהר דיש לו פרסום, דכוונתו שמפורסם הדבר שעתה נתוסף בה נהר, ושלא היה בה הנהר מקודם, דממילא ליכא לעז על הגיטין הקודמין וממילא ה"נ כשיצאה פקודה לשנות שם העיר ליכא לעז, שהכל יודעין דעתה נשתנית שמה, ושמקודם היתה נקראת בשם אחר, ועפ"ז מבואר דהיינו דוקא כשכותבין שם העיר החדש, תיכף אחר שנשתנית שמה ע"פ הפקודה, דמפורסם לכל שעתה נשתנית שמה, וכהא דהתם שמתחילין לכתוב שם הנהר תיכף משעה שנתוסף הנהר, משא"כ בנדון דידן שכבר כתבו בה גיטין זה כחמשה עשר שנים אחר שנתחדש שמה בבתי הפקודות בשם נאוואמינסק, ובכ"ז כתבו בה השם מינסק ומינצק כמקדם, ממילא גם אי נימא שמפורסם לכל התחדשות הפקודה ושהכל יודעין שמקודם היתה נקראת גם בבתי הפקודות ובערכאות בשם הקודם, אכתי כיון שלא נעשה בה פתה שום התחדשות, אם יתחילו לכתוב עתה שמה החדש נאוואמינסק, יש לחוש ללעז הגיטין שנכתבו בהשנים האחרונות האלה אחר שכבר נשתנית שמה ובכל זאת לא הוזכר בהגיטין ההם, שמה החדש, וגם כבר נשתכח עתה פרסום התחדשות הפקודה, ויש שיחשבו כי מעולם נכתבה בערכאות בשם נאוואמינסק, וגם לפמ"ש הגר"א ז"ל דלהמהרי"ל אין לחוש גם בעיר שאין בה אלא בורות כו' וא"צ פרסום כ"כ, אכתי היינו דוקא התם שהתחילו לכתוב הבאר משעה שנעשית, משא"כ הכא, וכן הח"ס שכתב שאם הסכימו ע"פ פקודה לשנות שם העיר נעקר שם הראשון, היינו ג"כ דוקא אם יתחילו לכתוב תיכף כן, שאז יודעין דעתה נתחדשה הפקודה ושמקודם לא נקראת כן וגם לא דמי נ"ד לנידון הח"ס, דהכא, כפה"נ ממכתבו, רוב אנשי המקום קורין אותה בשם הקודם, ומ"ש רו"מ תקנה לחשש הלעז שיכריזו ויפרסמו במכה"פ, שמעתה יכתבו השם נאוואמינסק, כבר מצינו דקאמר ביבמות (דף ל"ו) דאיכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה, וכן מוכח מדברי מהרי"ל שלא כתב שיפרסמו בהכרזה, והביא הוכחה ממ"ש בבל בורסיף כו', הגם דאפשר שהכריזו שנשתנה השם, וי"ל דלא מהני הכרזה אלא לפרסם השם החדש על להבא, אבל הכא אין תועלת בהכרזה, שגם בלא הכרזה יודעין שנכתבת בבתי הפקודות בשם נאוואמינסק ושנקראת ג"כ כן אלא שיש חשש לעז על הגיטין שנסדרו מקודם, ואפשר דל"מ הכרזה להפקיע הלעז על הגיטין הקודמין:

ד) ובגוף מ"ש מהרי"ל שאין נפקותא בענין הנהרות כמ"ש רבי' שמחה, כתב בתשו' מיימוני (סי' כב) דאע"ג דאמר שוירי מתא דעל רכיש נהרא, מצינו ביבמות פ' האשה שלום ההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתוב ביה בצד קלניא מתא אנא דלונאי פטר ותריך את פלניא אתתי והיה בהם נהרות ואינו מזכירם, וקשה לפ"ז הא דקאמר בגיטין (ד' כז) ואפילו במקום שהשירות מצויות והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת, דאלת"ה קשיא דרבה אדרבה דההיא גיטא דאשתכח בב"ד דרב הונא והוה כתיב ביה בשוירי מתא דעל רכיש נהרא וא"ר הונא חוששין לתרי שוירי כו' נפק דק ואשכח דתנן כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר, והא ב"ד דרב הונא דכמקום שהשיירות מצויות דמי וקא פשיט יחזיר אלמא אי הוחזקו שני יב"ש בעיר אחת אין ואי לא לא, והשתא קשה דנימא דשאני התם שכתוב גם סימן שם הנהר ולא חיישינן לתרי שוירי דעל רכיש נהרא [כעין הא דקאמר דמהו דתימא ליחוש דלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים קמ"ל], אבל גט שכתוב בו שם העיר לבד בלא שם הנהר, חיישינן כשהשירות מצויות אפי' כשלא הוחזקו שני יב"ש בעיר אחת, דדלמא יש עיר אחרת ששמה כזו, ויש בה אדם אחר ששמו ושם אשתו כזה, והא דפשט רבה מהא דתנן כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר, הא מצי הש"ס לומר דמוקי לה דאשתכח אבראי שאין שיירות מצויות, כדמוקי אליבא דר"ז בב"מ (דף יח), [או שכתב עוד סימן אחר כגון בצד קנוניא מתא], ומש"ה יחזיר הגם שלא כתב שם הנהר, ופשיט רבה דכי היכו דכשאין שיירות מצויות ל"ח לחשש רחוק שמא נפל מאיש שבא ממקום אחר, ה"נ לא חיישינן אף בשיירות מצויות כשכתוב גם שם הנהר, משום דהוי ג"כ חשש רחוק לחשוש שהוא מעיר אחרת ששמה כשם העיר הזאת, ושגם שם הנהרות שווין, וא"כ מוכח מדנא דת, הש"ס הכי, שאין כותבין גט בעיר בלא צירוף שם הנהר או סימן אחר, דהשתא שפיר מוכיח מזה הש"ס דאפי' במקום ששיירות מצויות לא חיישינן כשנח הוחזקו שני יב"ש בעיר אחת, כיון שגם המשנה דהמביא גט כו' מיירי כשכתבו שה הנהר וכה"ג, ובב"י הביא בשם תשובת הר"ן שאע"פ שלא כתבו שם הנהרות אין בו חשש פסול, שאם נחוש לשני שוירי כשלא הוזכרו הנהרות, אף כשהוזכרו הנהרות לא הוציאנו מידי ספק דשקלינן וטרינן אי חיישינן לתרי שוירי דיתבי על רכיש נהרא אצמא אין הזכרת הנהרות מוציאנו מידי ספק, וקשה דהא י"ל דדוקא התם אסיק דל"ח לתרי שוירי לפי שהיה כתוב גם שם הנהר, ומדמה לה להא דמעב"ד יחזיר כמו שנתבאר:

וכן מוקשה מה שהוכיח בתשו' מיימוני מההיא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתוב ביה בצד קלניא מתא ואינו מזכיר שם הנהר, דהא י"ל דנהי דבנהרדעא היה נהר כדאמר בקדושין (דף ע) דקם אטמא בנהר מלכא, מ"מ לפום דפרש"י ד"ה בצד קלוניא מתא, שם עיר, ליכא הוכתה שבעיר קלוניא היה נהר, וגם לפמ"ש הרמב"ן במלחמות שם דמקום היה בעיר נהרדעא ונקרא מוצא ולפיכך היה כותב בצד קלוניא דמתא, ואע"פ שבעיר עצמה נמצא ושם נכתב, אמרו תבדוק נהרדעא כולה שהיא הרבה עיירות עד היכא דסגי קבא דנהרדעא, ונראה שכוונת הרמב"ן הוא להא דאמר בסוכה (דף מה) מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, תנא מקום קלניא הוה, ותנא דידן מ"ט קרי ליה מוצא איידי דמיפק מכרגא דמלכא קרי ליה מוצא, ולפ"ז שם העיר הוי נהרדעא, והזכיר לסימן שנכתב בצד קלוניא דמתא, וא"כ י"ל דמש"ה לא הוצרך לכתוב שם שם הנהר לפי שכבר כתב סימן אחר שהוא בצד קלניא, משא"כ כשכותב שם העיר לחוד, י"ל שצריך לכתוב שם הנהר לסימן, וגם י"ל שצד קלוניא דמתא היה רחוק חוץ לעיבורה של הנהר וגם לא היו מסתפקין ממנה שם, וכיון שיש לצד קלוניא חשיבות מקום בפ"ע, אינה נגררת אחר העיר לכתוב בה שם הנהר הרחוק ממקום הכתיבה, ובמק"א הארכתי בדברי התשו' מיימוני בזה:

ה) ועמ"ש בגט פשוט (סי' קכח ס"ק כו) בשם ספר תומת ישרים, על עיר שקורין אותם עתה שיריץ ושמה לפנים שירון וכן כותבין בגיטין וסירכייהו נקטי ואזלי, אם אתה מצריך שיכתבו שיריץ, אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים ואדרבה אם הוה כתוב שירין הוה פסלינן ליה כי היכי דלא סיפוק לעז על גיטין הראשונים, ותמה הג"פ דצא אשכחן דמשום דלא תיפוק לעז על גיטין הראשונים יפסול הגט דהשתא, ועוד דהא כתב מהרי"ל דעיר שנתוסף בה נהר אין לחוש ללעז דגיטין הראשונים כו', והא דעיר שאין בה אלא בורות ואגמים לא יזכירם, היינו משום שאינן מפורסמין כל כך שנתחדשו כמו הוספת נהר והשתנות שם העיר, ועפ"י מה שביארתי למעלה, יש ליישב זה שאינו סותר לדברי המהרי"ל, דבהוספת נהר ליכא לעז שידוע שעתה הוא שנתוסף הנהר, אבל התם י"ל שלא נשתנה השם בהסכם, אלא שנשתנה המבטא בהמשך הזמן, וכיון דסרכייהו נקטי ואזלי וכותבין בגיטין שירון, אם יכתבו עתה שירוץ, יוציאו לעז על הגיטין הקודמין שכתבו שירון, הגם שכבר נקראת שירוץ, ועמ"ש הח"ס שם (חלק ו' תשו' מא) דכשלא נמנו לשנות שם העיר, אך מכח מבטא הלשון משתנית לאותיות שונות בכל דור ודור, יקום שם המפורסם בגיטין הקדמונים דבודאי חקרו וידעו מוצא הלשון, ומסתמא הבונה עיר הוא מחשובי מדינה המדבר צחות וסומכין ע"ז, ולזה כותבין בפפד"מ ורנקבורט וכדומה יע"ש ולענ"ד אין קפידא, אם השם הקדום מתאים יותר לצחות הלשון וכפי צחות הלשון מתאים יותר בימינו, לכתוב פראנקפורט, ועל שם מיסדיה הפראנקין נקרא מדינת גליא בשם פראנקרייך, והובא בפרש"י עובדיה כי צרפת הוא שקורין פרנצ"א וע' ערוך ערך גליא, הרי שגם בימי רש"י ז"ל נכתב בפ"א, וכן השם פראנק שהוראתו חופש הוא בפ"א], אלא שאין לשנות מגיטין הראשונים, שאז היה באשכנז המבטא יותר רפה, וע' תה"ד פסקים (סי' קמב) שנכתב מדינת ורנק"ן, ולפי שהמבטא משתנה מעצמו בהמשך הזמן, ואם יכתבו כמו שנקרא עתה, יש לחוש ללעז גיטין הקודמין, כיון שבאלו הימים לא נעשה התחדשות ושינוי ניכר, ואי אפשר לכתוב בשינוי ממה שכתבו איזה ימים מקודם, ומש"ה לא יוכלו לעולם לשנות ממה שנכתב בגיטין הקודמין, כיון שלא נתחדש שינוי ניכר רק במשך הרבה שנים, וכבר נכתבו במשך הזמן ההוא הרבה גיטין בסגנון אחד, משא"כ כשנעשה שם חדש עפ"י הסכם ופקודה, שידוע לכל שנשתנה עתם קריאת שם העיר, אמנם הג"פ הביא שם בשם תשובת מהרד"ך שכתב דבמתא ארטה דשמה היה לפנים קרנניא וכן כותבין שה קרנניא בגיטין, שיותר טוב לכתוב ארטה שהוא שם המפורסם עתה ולכלול שם קרנניא בוכל שום דאית לי ולאתרי, הרי דלא חייש ללעז גיטין הקודמין, הגם שכבר כתבו בה השם קרנניא גם אחר שנשתנית לשם ארטה, ואולי כוונת הרד"ך דיותר היה טוב לכתוב ארעה מתחלת הזמן שנשתנית שמה, והג"פ הביא בקצרה, ואין תשו' מהרד"ך בידי לעיין ולעמוד על כוונתו:

ולכאורה יש מקום ליישב, דהתם שנשתנה בהסכמה השם לגמרי, דמדינא צריך לכתוב בגיטין השם החדש, מש"ה כתב הרד"ך דהגם שהם לא דקדקו בזה וכתבו שם קרנניא קדם, טוב לכתוב ארטה שהוא שם המפורסם עתה, דאין לחוש ז גיטין הקודמין שנכתבו שלא בדקדוק, ואינו סותר למ"ש התומת ישרים דאם אתה מצריך לכתוב שירוץ אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים, דשאני התם שלא נשתנה השם בהסכמה אלא שנשתנה המבטא, וא"כ עשו כדין מה שכתבו כמקדם, כיון שלא נתחדש בשום יום ושבוע שינוי ניכר, ורק בהמשך הרבה שנים נעשה השינוי לאט לאט, ומש"ה יש לחוש ללעז גיטין הראשונים שנכתבו כדין ובדקדוק, ועפ"ז לא נצטרך לומר כמ"ש הג"פ שמהרד"ך חולק על התומת ישרים, ויתיישבו הסתירות ואין מחלוקת בין הפוסקים בזה, וממילא היה מקום לומר דגם בנ"ד דמעת שנתחדשה הפקודה לכתוב ולקרות שמה בשם החדש היה מהראוי להזכיר שמה החדש בגיטין, ממילא אין לחוש ללעז הגיטין שנכתבו אחר שיצאה הפקודה, בשם הקדום שלא בדקדוק [ואין חשש לעז להגיטין שנכתבו קודם שנשתנית שמה, שהענין מפורסם, שזה איזה שנים שנשתנית שמה], ודוקא גבי עיר שנתוסף בה נהר, דמעיקרא נכתבה בדקדוק בלא נהר, הוצרך מהרי"ל ליתן טעם דל"ח ללעז, והגם שהביא הג"פ בשם תשו' הב"י דכל שכך היו כותבין ובאין משעה שנתיישבו א"צ לשנות ממה שהיו רגילין לכתוב אף אם נשתנה השם בהסכם ולא מאליו מצד המבטא שהביא שם שבעיר חלאב (אלעפא) וטריפול שכך נתפשטו שמם בעולה, כותבין בגיטין רק השם סינים וצובא, והשתנות שם צובא לחלאב אי אפשר שתהיה רק בהסכמה, כבר הרגיש בזה הח"ס שם, והכריח לחלק דשאני היכא שנשתנה בהסכמה ופקודה, כדמוכח מהא דבבל ובורסיף, וכבר נתבאר דליכא הוכחה מההיא דבבל ובורסיף, אמנם יתכן לומר סברא לחלק, דהתם נשתנה שם העיר לאט לאט, שהישמעאלים קורין אותה בשם חלאב, וכל שנתיישבו בה יותר ישמעאלים, נתרבו הקורין אותה בשם חלאב, ואחר שהיו כמעט כל תושביה ערביים, נקבע שמה החדש, ונשתנה קביעת השם לאט לאט, שבהמשך הזמן התישבו שמה הערביים, וממילא אי אפשר לשנות ממה שהיו רגילין לכתוב, דכיון שאתמול כתבו השם הראשון לא יתכן שהיום יכתבו השם החדש, וכן לעולם הוא כן, כיון שבא ההשתנות לאט לאט, וזה כוונת המכתב מאליהו, שהביא בח"ס, במה שרגילין לכתוב קונשטאנדינה ונקראת עתה בפי תושביה אשטנבלה [שמקדם היה שמה ביצאנץ, וקאנסטאנטין קראה בשם קאנסטאנטינאפל לאמר עיר קאנסטאנטין,, ובימי המכתב אליהו היו כל תושביה תוגרמים ונקראת סטאמבול] דג"כ נשתנה שמה ע"י תושביה, ולא ע"פ פקודת שלטונה, אבל כשנשתנה השם ע"פ הפקודה, ולא מצד התושבים, אפשר שיתחדש השינוי ביום אחד, שנראה וניכר ההתחדשות וליכא חשש לעז:

ו) ועמ"ש הג"פ (סי' קכה ס"ק לא) בהא דאמרינן דאם יש מי שרוצה לזיין האותיות מוחין בידו, שלא יוציאו לעז על גיטין הראשונים, כהא דאמר בגיטין (דף ה) וכ"ת אעבד לחומרא נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים, והביא מ"ש התה"ד מה שנהגו האחרונים כמה חומרות בגיטין שלא נהגו בהם הראשונים, ומ"ש בתשו' הרשב"א על מה שנהגו להכשיר חתם סופר ועד כדברי הרי"ף, דטוב להזהירם שלא יהיו נוהגין כן מכאן ולהבא, ואע"פ שאמרו ביבמות באו ונתקן לצרות כו', וכתב הג"פ דהרא"ש חולק על הרשב"א, דהרא"ש כתב בכלל (מג סי' ו) דאע"פ שהרמב"ם כתב שאם אמרה מאיס עלי שהיו כופין אותו להוציא, ר"ת ור"י חולקים, וכיון דאיכא פלוגתא למה נכניס ראשנו לעשות גט מעושה שלא כדין כו' ועל להבא אני כותב, אבל לשעבר אם סמכו בימים הקדמונים על הרמב"ם מה שעשו עשו, הרי דלא חייש ללעז, וכתב הג"פ דהרא"ש מפרש ההיא דיבמות (דף יד) דקאמר רשב"ג מה נעשה לצרות הראשונות כלומר מה תיקון יש לממזרים שעברו, דאפילו נעשה תקנה שיהיו חולצות אכתי יאמרו שבני הראשונות שנתיבמו הם ממזרים, וכיון שלא יועיל התקנה יש לעמוד בסברת ב"ה דלא חולצות ולא מתיבמות, והרשב"א מפרש דקאמר דאם תעשה תקנה שיחלצו מה נעשה לצרות הראשונות שנשאו לאחרים בלא חליצה, ואתה מוציא לעז עליהם, ומוטב שלא נעשה תקנה זו כדי שלא להוציא לעז עליהם יע"ש, ולענ"ד מהתם לא מוכח מידי, דשאני התם שהלכה פסוקה כב"ה, ואין לחוש ולהחמיר כדברי ב"ש, וע' ברכות (דף יא) עשה כדברי ב"ש ת"מ כו' כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה יע"ש, אלא שרצו לתקן שיחלצו הצרות כדי שלא יפרשו ב"ש מהם, וכמ"ש האמת והשלום אהבו, וכיון דאי אפשר לתקן צרות הראשונות שנישאו בלא חליצה, אכתי יפרשו ב"ש מהם, ולא יועיל התקנה על להבא, וכיון שלא יועיל התקנה, יש לעשות כדברי ב"ה ואסור להחמיר כב"ש, וגם אי נפרש דהא דקאמר מה נעשה לצרות הראשונות, היינו משום שאתה מוציא לעז עליהם, אכתי שאני התם שאין ראוי להחמיר כדברי ב"ש, אלא שיש ענין שלום שלא יפרשו מהם, מש"ה במקום שיש חשש לעז אין לתקן זה, ובפרט שהצרות הראשונות שנישאו לשוק עשו כדין, שקודם התקנה לא היו צריכין ורשאין להחמיר ומש"ה יש לחוש שלא להוציא לעז עליהם, משא"כ היכא שמהראוי להחמיר כמו בחתם סופר ועד, אטו בשביל שלא נזהר עד עתה לא יזדהר בזה לעולם [וע' שבת דף לא], וכיון שהיה ראוי להחמיר גם מקודם אין לחוש כ"כ ללעז הגיטין שנכתבו שלא בדקדוק הראוי, ומ"ש המרדכי הובא בש"ע. שאין לזיין האותיות של שעטנ"ז ג"ץ בגיטין משום דא"כ אתם מוציא לעז על גיטין הראשונים, י"ל דהיינו דכיון שיש סופרים שאין יודעין לזיין כהוגן, ואם יזיינו האותיות יקלקלו הכתב לגמרי (כמ"ש הג"פ), ממילא כשאין מומחה שיודע לזיין, יש לכתוב לכתחלה בלא זיון, ומש"ה גם המומחה בדבר אין לו לזיין, שיש לחוש ללעז גיטין האחרים, כיון שהגיטין שנכתבו בלא זיון נכתבו בדקדוק הראוי אף לכתחילה, וכן י"ל בההיא דגיטין (דף ה) שגם לכתחילה א"צ לעמוד על כל אות ופעמים שהשליח טרוד ואינו יכול להתעכב, ומש"ה אין להחמיר חומרא יתירה, שיש לחוש ללעז הגיטין שנכתבו בדקדוק הראוי, ובלא"ה אתי מ"ש הרא"ש ככ"ע, כדמסיק הג"פ בעצמו דבמאיס עלי דהוי שוא"ת ליכא חשש לעז, ושכ"כ הרשב"א דבחתם סופר ועד ליכא חשש לעז, דהרואה אומר דניחא ליה בעדים אלו ולא בסופר ע"ש, ועמ"ש המהרי"ט ח"ב אה"ע (תשו' ו) שכתב בקטנה שקדשה אביה ובאין להתגרש ונעשה האב שליח להולכה ובנוסח הגט כתוב אנת ארוסתי וז"ל מהר"ם לא רצה לשנות את המנהג כמו שכתב בתה"ד שאין לשנות שיש לחוש לגזירת ר"ת שנמצא מוציא לעז על הראשונים כו' עכ"ל, ואין הלשון מדוקדק דהא חשש שמוציא לעז כבר היה בימי הש"ס קודם תקנת ר"ת, וגזירת ר"ת ליכא אלא כשמערער שיש פסול בגט ולא כשאומר שצריך לשנות לכתחלה, ובתה"ד לא הזכיר בזה מגזירת ר"ת, ומ"ש שיש לחוש לגזירת ר"ת, כוונתו הוא על המערער וכמ"ש, וע"ש בפסקים (סי' מו) ובשו"ת (סי' רלב) מ"ש דמש"ה א"צ לזיין שאם נחמיר בזה, יפסלו גיטין הראשונים לגמרי:

ובנ"ד לא נתבטל השם הקודם אלא שנתוסף בה התואר מינסק חדש "נאוואמינסק'" וע' עירובין (דף נט) וסוף ערכין ובקדושין (דף עו) גבי עיר חדשה וערכי הישנה, ולא נתבטל השם אלא שנתוסף שם לוי, וגם עתה בפי מרבית ההמון נקראת בשם הקדום, ובכמה קהלות כותבין בגיטין שם העיר בשינוי ממה שקורין אותן בכל העולם, כאשר בג"נ נכתב בשמות הקדומים, כמפורש בט"ג בהרבה שמות עיירות וע' פ"ת (סי' קכח ס"ק יא) בשם הכנ"י דהשתא אין לחוש אפי' לכתחילה להזכיר כפי מה שקורין העיר במקום נתינה, והרואים יבינו דמסתמא היה כן השם הקדום, כאשר הרבה ערים נכתבין בשינוי מקריאתם, וגם מסתבר שאין דומה שם העיר לשם הבעל והאשה, שאין השם שבמקום נתינה טפל להשם שבמקום כתיבה, אבל שם העיר תלוי רק כפי מה שנקראת באותה עיר עצמה, דהיינו מקום כתיבה. ובזה יש ליישב מה שנהגו בענין כתיבת שם העיר שלא להשגיח כלל על מה שנקראת במקום הנתינה, ומ"ש בשו"ע וז"ל אם יש לעיר ב' שמות כותבין מתא פלונית דמתקריא פלונית כו' וה"ה אם יש לנהר שני שמות, ואם יש להן שם אחד במקום הכתיבה ושם אחר במקום הנתינה דינו כמו בשמות הבעל, וע"ל סי' קכ"ט, ואם יש לעיר ב' שמות א' נקרא בפי ישראל כו' ע"ש, יש לפרש דמ"ש ואם יש להן שם א' במקום הכתיבה כו' קאי על שם הנהרות דסליק מינה, וכגון שאותו נהר של מקום הכתיבה הולך ושוטף גם במקום הנתינה, ושם נקרא בשם אחר) וכעין מה שהביא הנו"ב קמא (תשו' פז) בהנהר דונאי נכתב בקצת מקומות טונא, ובעיר יאמפלא כותבין שם הנהר הארין ובעיר אוסטרהא כותבין שם הנהר הורינא והכל נהר אחד והמה סמוכין זה לזה כמו חמש פרסאות ע"ש, ובזה אין שם הנהר שבמקום נתינה טפל לשם הנהר שבמקום כתיבה, כיון שגם במקום נתינה שוטף אותו הנהר בעצמו [וע' ע"א ודף מז) לדברונא דמיא קא סגיד ופרש"י לקלוח של נהר והילוכו השתחוה והרי כל הנהר נעבד] משא"כ גבי שם העיר, שלא נמצא העיר רק במקומה היינו במקום כתיבה, ובמקום נתינה לא נמצא העיר שבמקום כתיבה, י"ל דהעיקר הוי קריאתה במקומה, ולא מה שנקראת במרחקים, ומדוייק מ"ש ואם יש לעיר ב' שמות א' נקרא כו', שהזכיר כאן תיבת לעיר, דמשום שמדבר מקודם מענין שם הנהרות, הוצרך לפרש דהשתא מדבר משמות הערים, כן יש מקום לענ"ד ליישב מה שנהגו בכתיבת גיטין שלא להשגיח על קריאת שם העיר במקום הנתינה, וגם אם לא נאמר לחלק כן, אכתי כבר כתב הפ"ת בשם הכנסת יחזקאל דעתה שכותבין בהרשאה בכל מקום שתמצאנה, מקום הכתיבה עיקר, ובנ"ד שכבר נכתבו בה גיטין בשם הקדום, גם אחר שנשתנה שמה בבתי הפקודות, אין לשנות שמה בגיטין, שיש מקום לחוש ללעז גיטין הראשונים:

ו) ומ"ש כבודו, שמדינא א"צ לכתוב מינצק דמתקריא מינסק לפמ"ש בתשו' מהרי"ט בנהר ארדא שכתב ארטא דכיון שהש"ס אין מקפיד בין ד' לטי"ת אין קפידא בזה, וכן סאפורה שכתב זאפורה כשר כיון שהש"ס אינו מקפיד בין ס' לזיין כמו נסקרין בסקירה אחת ולפעמים אמר נזקרין בזקירה, וכן איתא בתה"ד (סי' רלא) בשם יחיאל מיכל, וא"כ ה"ה מינצק ומינסק, שגם צ' וסמ"ך מתחלפים כמו יצחק ישחק וצחוק ושחוק בשי"ן שמאלית ואצטלית אסטלית, וכוסס קוסס קוצץ, סמר צמר פסל פצל וע' בערוך, ובלשון הכתוב עלס עלץ, וכתב לדקדק מהא דאמר ביומא (דף לט) והיו קורין אותו בן חמצן כו' מאי קרא פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ, דמהדר לאשכוחי קרא, הגם דהשם חמסן מפורסם בש"ס ולשון הכתוב [וא"כ י"ל דמש"ה נקרא בן חמצן ולא בר חמצן], משום דהכא לא יהיב דמי ואינו בכלל חמסן דיהיב דמי, וכתב מע"ל דמינצק ומינסק דמי ליצחק איסק שאפי' לכתחילה אין צריך לכוחבו, וסגי לכתוב נאוואמינסק לעשות היכר והבדל בין מינסק הגדולה עיר הפלך:

אין דבריו נכונים בזה, דבודאי לכתחילה יש לכתוב שם העיר בדקדוק, וכן מצינו בב"ק (דף קטז) מאן דתנא מציקין לא משתבש דכתיב במצור ובמצוק, מאן דתנא מסיקין לא משתבש כו' יחסניניה סקאה, ומדהוצרך להביא מקרא אחר ומתרגומו ולא קאמר דלא משתבש לפי שהן ממבטא ומוצא אחד, מוכח שאינו מתחלף מסמ"ך לצד"י, וכן קאמר בריש ע"א מאן דתנא אידיהן לא משתבש מאן דתנא עידיהן לא משתבש כו' מ"ד עידיהן מהכא כו', ע"ש, וכן בעירובין (דף נג) מאן דתנא מאברין אבר אבר, מאן דתנא מעברין כו', [וע' ביצה דף לו וסוכה דף נ], ומה שכתבו שהאותיות ממוצא אחד מתחלפין, אין הכוונה בזה לומר שאותו דבר בעצמו נקרא פעם בס' ופעם בצד"י וכדומה, ורק הכוונה בזה שבהיותם ממוצא אחד יש להם קריבות ודמיון בענינם, וכמו שביארתי בספרי אבן הראשה (דרוש ה) כי כאשר שם כל דבר בלה"ק יורה על תכונתו וענינו, כשהשמות קרובין במבטאם יש להם יחם ודמיון בתכונת הדברים הקרואים, ובכ"ז יש איזה הבדל ביניהם, וגם בין השם עלס ועלץ יש הבדל קצת ע' מנחוח (דף סו) נתעלסה באהבים כו' ונעלה ונשמח כו' ע"ש בפרש"י ובבכורות (דף נז) פרש"י ד"ה והכתיב, והיא תאוונית חומרית, ועלץ הוא שמחה בעונג נפשי ושכלי, וע' בעירובין (דף נ"ג) עלץ כו' ואמרי לה מסכתא [וגם לל"ק הוי כן וע' פרש"י ד"ה עירנית] וכמ"ש עלץ לבי בה', וכן יש הבדל בין צחוק לשחוק ע' מדרש וילקוט גבי ותרא שרה את בן הגר וגו' אין מצחק אלא ג"ע כדכתיב בא אלי העבד העברי וגו' לצחק בי ועמ"ש בקרא דוהנה יצחק מצחק וגו', וכן לשון צמר כמין צמרמורות אוחזין אותה (נדה דף סג) שהביא בערוך שהוא מלשון סמר מפחדך בשרי, ולבי סחרחר תרגומו סמרמר, ג"כ יש הבדל ביניהם, שצמרמרות הוא סימור עם קדחת וכאב כמ"ש מההיא דחולין (דף נא) צמרא בעלמא הוא דנקט להו, ופרש"י חמימות, וע' שבת (דף סז) אשתא צמירתא ובע"ז (דף כט) ובערוך פירש שהיא כאב, והביא שם מהא דפסחים (דף נה) דאכתי לא פרח צימרא מינה, ובב"ק דף ם) דצמרא צמורי שמחמם בנשימה, וצמיותא הוא ענין קדחת אשר גופו ירעד ויסמר, וירגיש חום בנשמה וכל הגוף ומחולל צמאון, וכן הא דב"ק (כב) זקירה אינו דומה לגמרי לסקירה וע' בכורות (נח), וכן כל השמות הנרדפין אף שיש להם יחס ודמיון, יש הבדל קצת ביניהם, ועכ"פ בענין כתיבת שם בגיטין הוי שינוי מצד"י לסמ"ך, ויש בזה יותר הבדל מההפרש בין הברת הד' לטי"ת שאינו אלא בחוזק הרגשת המבטא, ואין זה דומה ליצחק איסק שאינו אלא קיצור השם, וידוע לכל שעיקר השם הוא יצחק דמפורש בתורה, ופשיטא שיש לכתוב בגט מינצק דמתקריא מינסק, שיש בזה הבדל ניכר במבטא:

תוכן העניינים

אמרי שפר קלצקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה