אמרי שפר קלצקין· רבי אליהו קלצ'קין
סימן כד
ב"ה יום ד' י"א מנ"א תרנ"ב
להרב החריף כו' מ' מענדיל זוגילמאן נ"י בלובלין
קבלתי מכתבו והנני להשיבו ע"ד מה שדרש ממני בדבר מ"ש הנה"מ (סי' רצ"א ס"ז) עמ"ש בש"ע דכשאמר השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה או באיזה מקום קברתי הכספים ה"ז פושע וחייב לשלם מיד, וכתב הנה"מ דפשיעה זו מטעם מזיק הוא דחייב אפי' בבעלים, דאלת"ה כשטוען א"י אם החזרתי בפקדון ליפטר כשהיה הפקדון בבעלים כו'. והטעם נראה דאפי' מי שאינו שומר חייב כה"ג כגון אם ילך ראובן לבית שמעון ויקח מעות שמעון ויקברם בקרקע ואף שכוונתו לטובה שלא יוגנב ולא נעשה עליו כגזלן מ"מ כששכח באיזה מקום קברו חייב ראובן לשלם כיון שעשה מעשה בחפץ חבירו וע"י מעשיו ניזק חפץ חבירו, וה"נ השומר הזה שלקח החפץ ממקום המגולה והטמינו במקום שא"א להמצא וניזק ע"י מעשיו הוי מזיק גמור דחייב לשלם, ונסתפק כ' אם הלכה ומורין כן:
לע"ד דברי הנה"מ צ"ע, דגם אי חשיב זה מזיק גבי אינש דעלמא כשהולך לבית חבירו ונוטל מעותיו וקוברם בקרקע, לא שייך לחייב השומר שעשה כדין ותורת שמירה המוטלת עליו לטמון ולקבור בקרקע וכה"ג, וכל מה שנחשב פושע הוא מה ששכח ואינו זוכר באיזה מקום הטמינן וקברן וז"א מעשה בידים שנחשוב אותו למזיק בידים ואינו אלא פושע לחוד, וחיוב מזיק בידים ליכא אלא היכא שאצל כל אדם היה נחשב זה מזיק ופושע, ומשום שהתור' לא פטרה שומר בבעלים אלא מחיוב תורת שמירה, וכשאומר לא ידענא היכא אותבינהו אין זה נחשב פשיעה לכל אדם וכמ"ש הנמ"י ס"פ כיצד הרגל גבי היתה אבן מונחת לו בחיקו ושכחה ועמד ונפלה דליכא אפי' תחלתו בפשיעה דבשעת הנחה היה יכול להזהר בה ואי משום דשכחה אנוס הוא לגבי שכחה, ומזה למד דכשלא התפלל שחשב שיהא שהות אחר שיגמר עסקו ואח"כ שכח עד שעבר היום אינו נקרא מזיד ופושע, וע' מ"א או"ח (סי' ק"ח ס"ק י"א) וכבר הארכתי בספרי אה"ר (סי' ל"ו) והבאתי שם מפרש"י פסחים (ד' נט) ומההיא דשבת (ד' לח) וב"י או"ח (סי' רנג) וביצה (ד' טז) וט"ז או"ח (סי' תקכ"ז) וסי' (תקלח). והא דקאמר דכל לא ידענא פשיעותא היא היינו דוקא גבי שומר שמוטל עליו להשגיח ולזכור ולא להסיח דעתו מפקדון, וכיון דהך פשיעה אינו אלא גבי שומר ולא באינש דעלמא, כבר איכא גזה"כ לפטור בבעלים מחיובי פשיעה שאינו אלא בשומר, דליכא למימר דחייב משו' דגבי שומר חשיב זה כמזיק בידים, דז"א, דהכא ענין השכחה שאינו מעשה בידים, גם גבי שומר אינו אלא פשיעה ולא מזיק בידים, גם דמוכרח כמ"ש דשומר בבעלי' לא מחייב אלא היכא שאצל כל אדם ג"כ היה נחשב מזיק ופושע, וביותר מוכרח כן לפי שיטת הרמב"ם וש"פ גם בעבדים ושטרות כו' שאינן בחיוב תורת שמירה מ"מ אם פשע בה השומר חייב לשלם וכמ"ש פ"ב משכירות בטעם הדבר שכל הפושע מזיק הוא וע"ש בראב"ד ומל"מ הלכ' ג', וכיון דכל פושע חשיב מזיק בידי' ומ"מ פשיע' בבעלי' פטור מגזה"כ, א"כ יקשה למה חייב מזיק בבעלים כיון דגזה"כ לפטור פשיע' דהוי ג"כ מזיק, וע' כ"מ פ"א משכירות הלכ' ה' בטעם מ"ש הרמב"ם דגם שומר בבעלים כשמסר' לשומר אחר ומיעט בשמירתו חייב, דהוי משום דחשיב כהזיקה בידים, וא"כ יקשה להרמב"ם גופיה. וההכרח ליישב דס"פ דדוקא גזה"כ לפטור כשפשע בשמירתו הגם דגבי שומר הוי כמזיק בידים,, מ"מ אם לא היה מקבל עליו לשמור לא היה נחשב פושע ומזיק, אבל כשמסר חפץ לשומר אחר דגם אינש דעלמא אם היה נוטל חפץ חבירו מבית חבירו ומוסרה לשומר ועל ידי זה נאבדה, גם כן היה נחשב מזיק ופושע, שאין לו למסור של חבירו לאחר, וכיון דגם אינש דעלמא חייב בזה לא קיל טפי בשביל שהוא שומר בבעלים, ועכ"פ מבואר דכשאומר לא ידענא היכא אותבינהו, לא מיבעי לדעת הה"מ פ"א משכירות שכ' טעם אחר על מה שחייב הרמב"ם שומר בבעלים שמסר לשומר אחר, דכיון שמסר לשומר אחר גביה לא הויא שאלה בבעלים והראשון מתחייב על רשות השני, והביא זה בסמ"ע (סי' רצ"א ס"ק מח) וס"ל דגם כשמסר לשומר אחר לא חשיב מזיק בידים, אלא גם להכ"מ שמפרש טעם החיוב דהוי כמזיק בידים, היינו דוקא במסר לשומר אחר שעשה שלא כהוגן, ושגוף המסירה לאחר הוי ענין פשיעה ומזיק, וממילא כיון דגם באינש דעלמא הוי נחשב כה"ג לפושע ומזיק, גם שומר בבעלים חייב, משא"כ היכא דליכא למימר שחייב השומר על גוף ההטמנה והקבורה, כיון שהיה צריך לעשות כן ועשה כהוגן, ואטו משום דאינש דעלמא לא היה לו ליטול מעות חבירו ולקוברן, יתחייב ע"ז גם השומר, דהא שומר אדרבה עשה בזה כהוגן, ואין לחייב השומר אלא על מה שהסיח אח"כ דעתו מהחפץ ושכח, וזה לא הים נחשב פשיעה אצל אינש דעלמא, ודוקא גבי שומר הוי זה פשיעה, ממילא גם אי היה סברא לומר דגבי שומר יש בזה ענין מזיק בידים, אכתי יפטור כיון שאין בזה ענין מזיק ופש עה גבי אינשי דעלמא, ואין לומר בזה, לפמ"ש הרמב"ם פ"ג מביאת מקדש שאם נכנס למקדש ונטמא שם ושהה כשיעור השתחויה לוקה אע"ג שתחלת הכניסה היה בהיתר ולא חשיב אין בו מעשה שבא ע"י מעשה אף שבא ע"י מעשה היתר וע' ש"א (סי' לג), דה"נ יצטרף מעשה הקודמת מה שטמן המעות למה שעשה שלא כהוגן להסיח דעתו מהפקדון, דז"א ענין כלל לדהכא. וכיון דמעיקרא עשה השומר כהוגן וכמו שמוטל עליו לשמור, א"א להצטרף זה שיחשב מהאי טעמא מזיק בידים, וגם כבר כ' רמב"ם (פ"ו מנזירות) דנזיר שנכנס לבה"ק בשידה תיבה ומגדל כו' וחבירו פרע המעזיבה ונטמא אע"פ ששהה אינו לוקה וע' תוס' שבועות (דף יז) וברמב"ם ה' חגיגה והביאו מ"ש רמב"ם גבי לאו דבל יראה ולאו דשהיית משקלות ושהי' במצרים וא"צ להאריך דגבי חיוב ממון ודאי ל"א כן:
ועפמ"ש מתיישב מ"ש הש"מ בב"ק (דף יא) בשם המאירי שכל שגרע בשמירתו אע"פ ששאל ושכר בבעלים חייב מפני שהוא כמזיק בידים, ונסעדים בה ממ"ש המפרשים גבי עבדים ושטרות כו' שאמר ש"ח אינו נשבע ולא אמר אינו משלם שכל שפשע משלם אף באילו מפני שהוא מזיק עכ"ל, ולכאו' תמוה דהא פשיעה בבעלים פטור מגזה"כ ודוקא עבדים ושטרות וקרקעות י"ל שלא נתמעטו מפשיעה, ואדרבה כיון דעבדים ושטרות לא נתמעטו מפשיעה ש"מ דחשיב כמזיק בידים ומ"מ גזה"כ לפטור בבעלים וא"כ אדרבה י"ל דממילא פטור כל מזיק, ועכ"פ אין מזה סעד לחייב מטעם מזיק בידים, ועפמ"ש י"ל כוונת המאירי דכיון דמוכח דפושע הוי כמזיק בידים וא"כ עכצ"ל דהא דפשיעה בבעלים פטור היינו דגזה"כ לפטור היכא שאין זה פשיעה אלא גבי שומר ולולי שקיבל עליו לשמור לא הוי זה גביה ענין פשיעה, ומש"ה נפטר כשהוא בבעלים דחשבתו תורה כמו שאינו שומר כלל. ודממילא כשמסר לשומר וגרע שמירתו דגם אינש דעלמא היה חייב ע"ז א"א לשומר בבעלים לפטור. וכמ"ש מבואר בדברי המל"מ גבי האשה ששברה כלים בעת מלאכתה דכיון שלא נתכונה להזיק אין לה דין מזיק ופטורה בבעלים כמ"ש ראב"ד פכ"א מאישות, וה"נ ג"כ לא נתכוין להזיק במה ששכח, ואין לצרף מעשה הטמנת המעות כיון שעשה לתועלת שמירה, וכדלא מצטרף מה שלקחה הכלים למלאכתה כיון שהי' זה לצורך מלאכתה, ובספרי אבן הראשה (סי"ג) ביארתי ליישב בזה מה שהקשו על המל"מ מההיא דגיטין (דף נג) יע"ש, ולכאורה י"ל דרמב"ם לטעמי' פ"ב משכירות דפושע כמזיק ומש"ה כתב דהאשה ששברה כלים כו' דוקא מצד התקנה פטורה, ומ"מ גם הרמב"ם מודה באומר לא ידענא דהוי שכחה שאינו נחשב כמזיק בידים:
ובנה"מ (סי' רצ"א ס"ק ל) הביא להקשות בהא דקאמר בב"מ (דף צו) בעל בנכסי אשתו שואל הוי או שוכר הוי כו' ממ"נ אי שואל הוי שאילה בבעלים היא אי שוכר הוי שכירות בבעלים היא, אמאי לא קאמר הש"ס דנ"מ אם מסרו הבעל לש"ש, דאי שואל הוי חייב שמיעט בשמירה, והגם דלענין חיוב תשלומין לא מיעט בשמירה, דאדרבה הבעל עצמו פטור גם מפשיעה כיון דהוי בבעלים, והש"ש חייב גם בגנבה ואבדה, אכתי מיעט בשמירתן דשואל שומר טפי מש"ש, (ויש אונסין שאפשר ליזהר כגון מלסטים מזויין שישמרנו במוקף חומה), ולק"מ דהתם לא הוי מזיק בידים, כיון שיש לבעל רשות להשכיר (ועיין נה"מ דכיון שנשאה ע"ד להשכיר לאחרים משאלה הראשונה זכה בה ופטור אף על רשות השני), אך יקשה הא דפריך הש"ס בב"ב (דף מ"ב) בהא דקאמר דשותפין נעשין ש"ש זה לזה דהא שמירה בבעלים היא, דמאי קושיא דלמא נ"מ במה שנעשין ש"ש זל"ז, דממילא מחייבי כשמסרו לש"ח מטעם מזיק בידים דחייב אף בבעלים, דש"ח ממעט בגוף השמירה הגם שאינו ממעט בהחיוב, ויתכן ליישב דשפיר פריך הש"ס, דליכא נ"מ בהא דשותף הוי ש"ש, דהכא שכל הגרעון במסירה לש"ח הוי בגוף ענין השמירה ולא בענין חיוב התשלומין לכשיאבד, ממילא ליכא נ"מ אי השותף הוי ש"ח או ש"ש, דגם אם הוא ש"ח בודאי ישמור השותף בכל מיני זהירות לפי שיש לו שותפות בה וא"כ בכל אופן הוא גורע לשמירה כשמוסרו לש"ח, וכן ליכא נ"מ אי בעל שואל הוי, דכיון שבעצמו ישמור בכל האפשר לפי שיש לו פירות הוא גורע לשמירה כשמוסר לאחר ובלא"ה לק"מ דבעל ושותף שיש להם חלק בגוף או בפירות, פשיטא שאינם נחשבין כמזיק בידים, כיון שמפסידין גם לעצמן ועושה בשל חבירו כמו בשלו ולא חשיב יותר מפושע. ועמ"ש הרא"ש גבי בעל בנכסי אשתו דליכא נ"מ אי יש לו דין ש"ח כיון דאפילו פשיעה בבעלים פטור, ומוכח מדבריו דלא משכחת נפקותא לענין מזיק בידים, (וליכא חיובא אלא כדהוי פשיעה גם למי שאינו שומר):
ומ"ש הנה"מ להוכיח מדחייב כשטוען איני יודע אם החזרתי פקדונו, ומדקיי"ל (בס' ש) גבי מי שהפקיד אצלו בשני כריכות זה מנה וזה מאתים דחייב לשלם לשניהם, וכן אם טוען א"י אם החזרתי הפקדון חייב לשלם אע"פ שהפקידו בבעלים, ומוכח דכשטוען א"י היכן הוא נחשב כמזיק דחייב אף בבעלים. לענ"ד לא מוכח מידי מזה, דהתם אין חיוב התשלומין מטעם פושע ומזיק, דא"כ לא יחייב לשלם כיון שהדבר בספק אם פשע והזיק, ועמ"ש קצה"ח (סי' ש"מ ס"ק ד') ממ"ש הש"מ בב"מ (דף צח) דליכא מצות השבה בשומרין, ושאם הבעלים רוצין בפקדון הולכין לבית שומר ונוטלין הפקדון וכל היכא דאיתא ברשות מרה איתא, וליכא על השומר שום חיוב אלא כי נגנבה משתעבדי נכסיו למפרע ודוקא כשמסרו לשומר אחר רמי עלי' חיובא מיד, וע' ב"ק (דף מה) תד"ה השתא שיכול לומר הרי שלך לפניך גם כשהשור ביד ב"ד, וכיון דהכא עדיין מונח בבירור במקום שהניחו וברשותם דמרא איתא דיד שומר כיד בעלים ויכול לומר הש"ל, אינו חייב לשלם אלא משום שא"י מקומה והיא אבודה ממנו והוי כנאבדה ממנו בפשיעה וממילא כשהוא שומר בבעלים פטור, ושאני כשטוען א"י אם החזרתי, לפי שצריך לידע שלא נשאר בידו של בעלים, וכן בב' כריכות דפשע דהו"ל למידק ומחויב לידע למי החזיר, וכיון שהוא ביד השומר ואינה אבודה ממנו מחוייב להחזיר לבעלים, דהגם ששכח ומחו יב לשלם גם להשני מ"מ לא חשיבא כאבודה מן השומר, ועמ"ש הש"מ דמש"ה נותן לזה ר' ולזה ר' הגם דהו"ל הילך דפקדון היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא, מ"מ חייב דהו"ל למידק יע"ש, משא"כ כדאמר לא ידענא היכי אותבינה לא מיבעי כשהוא ברשות שומר דרשות שומר כרשות בעלים (ועי' רשב"ם ב"ב ד' פה) דיכול השומר לומר הש"ל, אלא אפילו כשהניחו השומר במקום שאינו שלו, אכתי היא אבודה ממנו, ואין עליו חיוב להחזיר לבעלים, רק מצד מה שנאבדו ממנו בפשיעה. ויש להכריח כמ"ש דטעם החיוב היכא דהו"ל למידק אינו מטעם פשיעה, דהא קאמר ומי קאמר רבא כל בשתי כריכות הו"ל למידק והאמר רבא ואי תימא ר"פ הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק, ורבא הא קאמר לה בבכורות (דף יח) גבי רחל שלא ביכרה וילדה ב' זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחת כו' ועת אחד מהן ר"ט אומר יחלוקו ר"ע אומר הממע"ה ועלה קאמר רבא דה"מ בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח ביניהם ומסתלק וכגון שאותו ספק בכור החי נמסר לרועה ואתו בע"ה וכהן גבי רועה יע"ש. והתם לא ידע הרועה מעולם מי הם הבעלים והבעלים מסרו לו לשמור על דעת כן [גם כיון שלא בירר עדיין להכהן את חלקו אין להטלה בעלים מיוחדים וע' ב"ק (דף צ"ג) וא"י לתובעו מצד פשיעה גם אם הוא ממכירי כהונה] ומדפריך הש"ס מזה. ההכרח לומר שהחיוב כדהו"ל למידק אינו מטעם פשיעה, דהא לצד הספק שהמאתים אינו של התובע לא שייך שיחייב לשלם לו על מה שפשע בה (וי"מ טעם החיוב דהוי מחויב שבועה וא"י לישבע משלם והיכא דלא הו"ל למידק פטור דל"א מחויב שבועה ואיל"מ היכא דלא הו"ל למידע], ועכ"פ בנ"ד שאומר לא ידענא היכי אותבינהו שאין החיוב אלא מטעם פשיעה, פטור כשהוא שומר בבעלים, ואין לומר דחשיב מזיק בידים בגוף מעשה ההטמנה בקרקע הגם שכוון לטובתו לפי שהסיח דעתו ממנה, דהא ודאי ליתא וכמ"ש בתשובת הב"ח תשובה ס"ו וז"ל שלא אמר הרמב"ם פ"ב משכירות דפושע בשטרות מזיק הוא אלא כשע"י פשיעתו נפסד לגמרי דזו הו"ל כמזיק בידים אבל אם פשע בה ונאבד דאפשר שהוא עדיין ברשותו באחד מתבותיו ולא נפסד אלא שלא יוכל למצאנו זה לא הוי כמזיק בידים ופטור ע"ש, הרי להדיא דכשהוא עדיין ברשותו דלא חשיב אפילו כפשיעה בעלמא, ומכ"ש בענין פשיעה בבעלים שפטור גם להרמב"ם דבודאי לא יתכן לומר דאדרבה חמור טפי, ועמ"ש התשב"ץ בחוט המשולש (ת' כ"ד) כשהניח המרגלית על הארגז ואח"כ הסיח דעתו ולא נודע מי לקחו דפטור מטעם שמירה בבעלים, הרי להדיא דלא נחשב כמזיק בידים והכא דכוונת ההטמנה היה לשם שמירה פשיטא שלא נחשב מזיק דשלא בכוונה אין לו דין מזיק כמ"ש המל"מ ופטור כששומר בבעלים:
ידידו הדו"ש אליהו בהרב הה"ג ר' נפתלי הירץ נ"י קראצקי