אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב
מפתח למצא דבר חפץ.
חלק אורח חיים
סימן א
אחד שכח למכור קודם פסח כמה חביות דבש מבושל וספק אם הי' בהם שמרי שכר ועבר עליהם הפסח.
מתיר למכור הדבש ביש ס' בדבש נגד השמרים ולא נודע לבעלים תוך הפסח ע"י סינון ולבער השמרים והנאת השמרים ישליך לים המלח.
מפלפל בדברי המג"א סי' תמ"ב ס"ק ט'. מוכיח דגם התוס' והראב"ד מסכימים לדעת או"ה דמדאוריתא בטיל דבר המעמיד אלא מדרבנן אסור. מבאר דברי התוס' בע"ז דף ל"ה ד"ה מפני שמעמידים כו' שלא כהבנת העולם.
סימן ב
אחד הפקיד חמץ אצל חבירו בעיר אחרת ונשתהה החמץ עד פסח ולא מכר הנפקד החמץ ההוא לעכו"ם ונגנב ממנו אח"כ החמין על מי מוטל ההפסד.
מפלפל פלפול עצום ורב בחלוקי דעות הפוסקים בד"ז ובדברי הרש"ל ביש"ש בהגוזל קמא סי' ך' דאפי' אם החמץ בעין ת"י השומר אין יכול לומר הרי שלך לפניך וצריך לשלם דשומר גרע מגזלן, וביש"ש שם סי' מ"ה שתמה על הרא"ש בפסקיו בב"ק דף ק"ה בעי רבא גזל חמץ ועבר עליו הפסח ונשבע מהו וכו':
פלפול חריף ונעים בדברי המג"א סי' תמ"ג ס"ק ה' ובדברי החק יעקב שם ובונה וסותר בדבריו להחזיק כדעת השואל שם. מביא ראיה ברורה ועמוקה נגד דעת המג"א וכסברת הרב הח"י דלא מקרי פשיעה משום שלא מכר החמץ מגמ' דב"ק ק"ה ע"א אומר רבא גזל שלש אגודות בג' פרוטות והוזלו ועמדו על שתים וכו'.
סימן ג
חטין נטחנו ברחיים לפסח ואח"כ באיזה ימים נמצא שנתלחלח מעבר לעבר הפשתן שבו הקמח בתבה ותחת הפשתן הן בצדדים הן למטה נמצא עיסה מה דינן של הקמחין שנטחנו קודם מציאת הרעותא:
יורה וידון להתיר מה שנטחן מקודם ע"י רקידה ולהקל במשהו דרבנן ולתלות דע"י חום האבנים יוצא הזיעה וזיעת חומה אינו מחמיץ. ומגמגם בדברי הח"י סי' תס"ו ס"ק י"ג.
סימן ד
דפנות של סוכה ששעורן ז' על ז' טפחים אם מודדין טפחים שוחקות או עצבות
מברר ומלבן שמחלוקת אבות העולם היא בין רש"י בסוכה דף ז' בד"ה טפח שוחק ובין הרמב"ם בפי' המשנה ריש ערובין פלפול נחמד לתרוצי סוגי' אליבא שיטת הרמב"ם.
סימן ה
מי שאין לו שמן כ"א להדליק נר ליל א' של חנוכה ואם יחלק השמן לח' חלקים לא יגיע ללילה א' כשיעור חצי שעה כמצותה מי אמרי' דעדיף שידליק ליל א' כל השמן כשיעור משידליק כל לילה ולילה שלא כשיעור, או איפכא עדיף שיחלק לח' חלקים וידליק מעט מעט
מפלפל באורך בדברי הב"י ה' חנוכה מ"ש לתרץ קושיתו למה קבעו ח' ימים הא שמן שבפך הי' בו כדי להדליק לילה א' ותירץ ע"ז ג' תירוצים בונה וסותר בדברי הח"צ שו"ת פ"ז. מביא ראי' לסתור ולבנות בתירוצין של הב"י מגמ' שבת דף כ"ג ע"א מאי ממעט כו'. ושם אמר רבא פשיטא לי נ"ח ונר שבת נ"ש עדיף משום ש"ב.
מבאר ע"ד החדוד חבור דברי הש"ס דשבת שם מאי ממעט זמן ונימעט נס נס כל יומא איתא מאי מברך להדליק נר של חנוכה.
פלפול עמוק בדברי מוהרש"א בחולין פ' א"ט, מקשה עליו ממנחות פ"ט ע"א מערב עד בקר כו' ומשלהי חגיגה תנא הזהרו שמא תגעו בשלחן ובמנורה כו'.
סימן ו
חמאה שבשלוה בקדרה של בשר ב"י וליכא ס' אי שרי להדליקה במנורה של חנוכה לצאת י"ח נר חנוכה.
משיג על שו"ת שערי אפרים סי' ל"ח שדעתו להתיר דמצות לאו להנות נתנו ולא שייך לומר כתותי מיכתת שיעורא דבב"ח מן הנקברין וכו' דהא בזה גופא שדולק החמאה עובר על לאו דלא תבשל ויש בשול אחר בשול בבבז"ס ומוכיח זה בראיות רבות.
הוכחה עצומה דאפילו שאר אסורי הנאה אסור להדליקן למצות נ"ח או שאר מצות דרבנן ולא אמרי' בהו מצות לאו להנות ניתנו מגמ' שבת דף כ"ג ע"ב ולא בשמן שרפה כו'
פלפול נחמד ונעים בגמ' דשבת אמר ר"ה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת א"מ בהם בחנוכה בין בשבת בין בחול כו'.
סימן ז
ט"ב שחל בשבת אם מותר ללבוש כתונת לבן לשבת או לא.
האריך להוכיח כדעת המג"א בסי' תקנ"א ס"ק ד' שמותר להחליף הכתונת ודלא כהט"ז שם ע"פ דברי הש"ע ביו"ד סי' ת"ב ס"ז וסי' שצ"ט ס"א.
סימן ח
מי שנעשה לו נס באדר ונדר לעשות לו פורים היאך יתנהג בשנת עיבור אם באדר שני או באדר ראשון:
מכריע בטוב עיון ופלפול רב לעשות באדר ראשון ע"פ הסוגי' תענית דף י"ח אילימא בני ט"ו דקרו בי"ד כו'.
עלה ונסתפק איזה מעשה קדום אם של יום ניקנור או יום טוריינוס. ופושטה מתוך הסוגי' הנז'.
יורה דעה
סימן א
בוקא דאטמא דאיעכול ניבי' ולא שף מדוכתי'.
מוכיח כדעת הרמ"א בסי' נ"ה ס"ב מוכיח להכשיר וסותר דברי הפר"ח שנחלק עליו בטוב טעם הפלפול בסוגי' דחולין דף נ"ד ובתוס' שם ד' מ"ג ד"ה הנך דאפקת.
סימן ב
אותה שאמרו טרפה אינה יולדת אם הפי' הוא שאינה מתעברת בלל או מתעברת היא אבל א"א שתלד.
מראה פנים לדעת הרש"ל דבלידה תליא מילתא ולא בעיבור מגמ' חולין דף ע"ד, קושי' עצומה שם על הת"כ.
חוזר ומביא ראי' לשיטת הר"ץ דאינה מתעברת כלל מסוגי' דחולין דף י"א אתיא מעדים זוממין כו'. מיישב בשני אופנים קושית העולם איך משכחת נערה המאורסה בסקילה וכו'. עוד ראי' להר"ן מגמ' ביצה עגל שנולד ביו"ט כו'.
סימן ג
בשר שנמלח והודח ואח"כ נמצא באמצעיתו קרא מה דינו.
מורה להתיר במליחה שנית ודלא כהלוית חן שמחמיר בזה.
סימן ד
אותן אווזות שחרטומיהן שחור וערלים מסיחי' לפ"ת שנולדו מאווז הבר מה דינם.
מפלפל בראיות להתירם מגמ' דב"ק ס"פ הפרה, גם מטעם ס"ס. מביא ראיה דא"א לעוף טהור להתעבר מעוף טמא מגמ' דבכורות דף ו' בהמה טהורה שילדה כו'.
סימן ה
סופר שכתב שם אלקינו ומשך מאוד רגל התחתון של הנו"ן וכתב הוא"ו בעד הנו"ן ולמעלה הוא רחוק מן הנו"ן איזה תקנה יש בשם שאינו נמחק אף הטפל לאחריו ואסור לגרור
העלה והביא להתיר למחוק הוא"ו אם נראי' לתנוק דלא חכים ודל"ט כשתי תבות וגם באין נראי' כשתי תבות אם הוא"ו ארוכה כל כך שאף אם ינטל ממנה הסמוך אצל רגל התחתון של הנו"ן ישאר כשיעור.
סימן ו
ס"ת שנשתנו צורת האלפי"ן שהיודי"ן שע"ג האלפי"ן שדרכן להיות דבוק בצד ימין נדבקו בצד שמאל, וגם שבקצת אלפי"ן לא ניכר כלל הירך של היו"ד שע"ג האלפי"ן שנדבק ונבלע בגג שתחתיו עד צד העב של ימין מה דינה
האריך להוכיח מלשון הטור באו"ח סי' ל"ו וביו"ד סי' רע"ד ומהג"ה מיי' ה' תפילין שאין לפסול ס"ת בשביל הפוך היודי"ן כ"א מחמת חסרון ירך היו"ד. ומשיג על ס' נחלת אוריאל על מס' סופרים.
הביא ראיה נפלאה לפסול אם לא נגעו הממי"ן פתוחים הוא"ו במ"ם מש"ס דשבת דף ק"ד נתכוון לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים וכו'.
סימן ז
בענין ספקן של חכמי לובלין על המשלח האם והבנים אם קיים מצות שלוח דקן מי נימא קרא דוקא כתיב ליקח את הבנים או רשות הוא ואם משלח שניהם ג"כ קיים מצות שלוח הקן.
הרבה להוכיח בפלפול עצום ועמוק שתקח לך הוא רשות מהסוגי' שבחולין ד' קמ"א אלא טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לא"ה הו"א לדבר מצוה לא עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, ושם בדף ק"מ כדאמר ר"כ תקח לך ולא לכלבך.
עוד ראי' מגמ' חולין ד' קט"ו שלוח הקן ליתסר לא אמרה תורה כו'.
מקשה ושואל בפירש"י שם. מבאר ע"ד חדוד המשך לשון המשנה סוף חולין לא יקח האם כו'.
סימן ח
בענין מחלוקת הב"ח והש"ך ז"ל בסי' ת"ב במי שמת לו מת באחד בשבת שיום ז' חל בשבת שדעת הב"ח שצריך לנהוג אבילות במוצאי שבת והש"ך השיג עליו.
האריך להוכיח כדעת הב"ח בפלפול עצום ורב בדברי הריטב"א במו"ק י"ט ע"ב בסוגי' שלשים יום מנל"ן יליף פרע מנזיר כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו וכו'. מקשה ומתרץ בדברי הטו"ז סי' שצ"ט ס"ק ו'. תמי' רבה על הרא"ש וטו"ז מגמ' ערוכה בדף י"ז ע"ב ל"צ שחל ז' בשבת ערב הרגל לאבא שאול מקצת היום ככולו ועולה לכאן ולכאן.
אבן העזר
סימן א. (תקנת עגונה)
באחד נמצא הרוג ולא הי' ניכר בו שום פרצות פנים ולא פדחת כ"א היו בבגדיו סימנים מובהקים, גם הי' לז פצע על ידו והגידו אשתו ובניו הסי' ההוא וצמצצו מקום הפצע אבל לא ידעו באיזה יד ימין או שמאל
חוכך להחמיר בשריותא דהאי איתתא. ומפלפל בראיות הרבה להחזיק כדעת הב"ש בסי' י"ז שחולק על הגאון מוהר"ל מפראג שחידש לומר דלהך אוקומתא דסימנין דרבנן לא חיישי' לשאלה ולפ"ז הרוג שיש לו סי' אמצעי בגוף וס"מ בכליו מהני ממ"נ דאם סד"א לא בעי' ס"מ ומהני סי' אמצעי שבגוף ואם סד"ר מהני סימנין שבכליו דלא חיישי' לשאלה ונחלק עליו הב"ש דאף דל"ח לשאלה עכ"פ חששא היא ומגרע לסי' מובהק ביותר שיהי' סי' אמצעי. האריך לסתור ולבנות בדברי הגאון הח"צ בסי' קל"ד שהסכים כדעת הגאון מוהר"ל מפראג, ופלפול יפה ונעים בסוגי' דב"ב דף קע"ב דלנפילה דרבים דוקא חיישי' ולא לנפילה דיחיד. שקיל וטרי טובא אם הרושם שע"י הפצע הוא סי' מובהק או לא. העלה להוכיח שאף שלא ידעו על איזה יד הוא הפצע הוי ס"מ ומביא ראי' מסוגי' דגיטין דף כ"ז כגון דקאמר נקב בצד אות פלוני.
סימן ב (באותו ענין).
האריך להוכיח שמחלוקת הגאון מוהר"ל והב"ש הנזכר מחלוקת קדומה לאבות העולם היא שמחולקי' בזה רש"י ותוס' בב"מ באותה שמועה דסימנין, ומפלפל פלפול נעים ונחמד ברש"י ותוס' שם בד"ה ת"ש חמור בסימני אוכף ובחי' מוהרש"א שם.
מביא ראיה מדברי התוס' בגיטין דף כ"ז ע"ב ד"ה סימנים דאוריתא וע"פ דברי המוהרש"א שם, דשני סי' אמצעים אין מצטרפין להיות סי' מובהק.
סימן ג
אחד שלח גט לאשתו ע"י שליח בהרשאה מב"ד כדינא דק שכיחש להב"ד לומר שאשתו מתגרשת ברצונה הטוב ועם השליח הערים לגרשה בע"כ והטמין הגט בשעוה ומכרו לאישה המתגרשת ותיכף כשנטלה השעוה אמר השליח לה בעלך שלח לך גט זה הטמון בשעוה ועוד אחד הי' בשעת מסירת הגט להאשה
הורה דאין כאן ריח הגט דכיון שעבר על חרם דרגמ"ה אין שליח לד"ע. מביא ראיה דאפי' באסור דרבנן אמרי' א"ש לד"ע מהגהות רמ"א ביו"ד סי' ק"ס י"א שמותר לישראל לומר לחברו לך והלוה לי מעות וכו'. גם כיון דקיי"ל ששליח הולכה צריך עדים וכיון שהב"ד לא משאו שליח לגרשה בע"כ רק בהרשאת הבעל הוי כעשאו שליח שלא בעדים.
סימן ד
אחד שלח גט לאשתו והתנה עם השליח שלא ימסור הגט רק בעיר ליסא ואם יתן הגט במקום אחר יהא הגט והשליחות בטל והשליח נתן הגט בק"ק גלוגא והיינו שמסדרי הגט נתנו הגט להאשה בתורת פקדון עד שיביא השליח כתב מן הבעל שיאמר להוי גיטא בלי תנאי וכן הוה שהביא כתב מן הבעל שאמר להוי גיטא בלא תנאי ואח"כ לא נטל השליח את הגט מיד האשה לחזור וליתנו לה מה דינה.
מראה פנים להלכה ולא למעשה לחוש לגט זה וחולק על הגאון מ' דוב בעריש ז"ל מגלוגא שהורה שאין כאן אפי' ריח הגט. מפלפל ברחבה בסוגי' דגיטין דף ס"ה ל"צ דאמרה לי' התקבל לי גיטי במתא מחסי' וזמנין דמשכחת לי' בבבל כו' ובפירש"י שם. מבאר שיש כמה חלוקים בנ"ד. מיישב תמיהת התוי"ט על הרמב"ם בפ"י מה' תרומות. נושא ונותן בדברי הב"ש בסי' קל"ט ס"ק ב' ובמ"ש בסי' קמ"ו סק"א
סימן ה
אשה חולצת שתפסה רגל החולץ קודם התרת קשרי המנעל והי' רגלו תלוי באויר בשעת חליצת המנעל אם הוה חליצה פסולה או לא.
העלה להלכה דכשרה החליצה, וא"צ לחזור על כל האחין כדין חליצה פסולה אפי' לכתחילה ובאחד מן האחין סגי אם אפשר. מביא ראיה ברורה לזה מש"ס יבמות דף ק"ב שמט הוא רוב הרגל וכו' ושם דק"ג אמר אמימר האי מאן דמסגי וכו'.
סימן ו
אם מותר להיות אחד מדייני חליצה מי שעיניו כהות ולא יוכל לראות אם לא ע"י בתי עינים (בריללען).
העלה להלכה להיתר דראי' ע"י דבר אחר שמה ראיה. נו"נ בסוגי' דריש פ' מצות חליצה, ומפלפל יפה בדברי הספרי או אל אחד מבניו לרבות בע"מ. מביא ראי' להכשיר מדברי התוס' במ"ק ד"ח ד"ה נפ"ל. וה"ה לחומרא אם רקקה בפני היבם בפני ב"ד אף שראו ע"י בתי עינים אפ"ה הוי חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין.
חשן משפט
סימן א
אם מותר לגבות עדות עד אחד שלא בפני בע"ד למאי דקיי"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי וכיון דע"א אינו קם רק לשבועה לא השבי' היזיקא דממונא לבע"ד או לא.
הניף ידו בגבורת פלפול עמוק מאוד לברר ד"ז. קושי' חמורה לשיטת הר"י מיגאש דטענו בספק ע"פ העד אין נשבעין עליו מסוגי' דשבועות דף ל"ב בזה אח"ז הראשון חייב כו'. תירוץ נחמד ע"ז עפ"ד הריב"א דנשבע להכחיש את העד אע"פ שפוטר עצמו מיהו לאלתר נפסל. פלפול נעים בדברי הרמב"ם פ"ד מהל' גזילה ובכ"מ ולח"מ שם. עוד ישוב על קושיתו לשיטת הריב"א עפ"ד הב"ח בסי' שס"ד.
סימן ב
ראובן השכיר ביתו לשמעון ער משך ג' שנים ובתוך הזמן השכירו עוד לג' שנים וקבל מקצת שכרו וגם עשה האנדשלאג וטרם הגיע קין ג' שנים ראשונים רוצה שמעון לחזר בו אי מצי למיהדר בי' או לא.
העלה להלכה דהשכירות חל וקיים ואין שמעון יכול לחזור בו. פלפול נחמד בסוגי' דקדושין דף ס"ב הנותן פרוטה לאשתו וא"ל ה"א מקודשת לי לאחר שאגרשך כו' ובחידושי רשב"א שם. סותר דברי שו"ת בית יעקב סי' צ' שחולק על הש"ך שכת' בסי' שי"ב ס"ק ג' דהמשכיר יכול להשכיר לאחר תוך זמנו של ראשון לכשיגיע הזמן. ראי' לדעת הש"ך מלשון רמב"ם פ"ז מהל' שכירות כל שנמכרו בנכסיו ממכר וכו' סברא נכונה כיון שבידו להשכיר עכשיו בהוספת זכות בדבר הפקר דס"ל להרמב"ם דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אפי' היא שכורה ביד אחרים חל השכירות בלא"ה ג"כ עכשיו דכל שבידו לא הוה מחוסר מעשה.
עוד טעם לשבח דהא יש כח ביד המשכיר להקדיש ולהפקיע השכירות וה"נ אלים כחו להשכיר מיד לענין דלא מצי לחזור בו אח"כ. לפ"ד התוס' בערכין דף כ"א בשם התוספתא שבהקדים לו שכר א"י להקדיש רק למכור נפ"מ במי שאין לו גוף הקרקע רק הפירות לא שייך מתוך וכו' ויכולין לחזור בהן עד סוף ג' שנים הראשונים.
ראי' אחרת דמחוסר זמן לא הוי כמחוסר מעשה מדברי הטור סי' ר"יא והב"י שם. פלפול יפה בלשונות הפוסקים בזה והשגה על שו"ת בית יעקב הנזכר.