אמרי שפר (לנדא)· רבי נפתלי הירץ לנדא מז'לחוב
העתק מהגהות וחידושין שנכתבו על גליוני הש"ע יורה דעה בכ"י הרב הגאון המפורסם המלוה מוה' נפתלי הירץ זללה"ה האבד"ק זעליחוב מק"ק ווישניצא יע"א. · סימן קה
מחבר ס"א והרי הוא כמבושל. נ"ב חתיכת איסור שנשרה בהיתר והי' ששים בהיתר לבטל ונשפך שאין ס' אחר השפיכה אם נאסר מיד ההיתר דחשבי' כל רגע ככבוש או צ"ל אחר השפיכה מע"ל מחדש בהדי איסורא מהחק יעקב סי' תמ"ז ס"ק מ"ג משמע שדעת הטור שאחר שהיה מע"ל שוב לא הוי כבוש מחדש באותן כלים ע"ש ודו"ק. מיהו י"ל דוקא דבר הבלוע ולא איסור בעין:
שם בטו"ז ס"ק ב'. אלא דצ"ע דשאני התם כו'. נ"ב וצ"ע דהא לעיל סי' ק"ד ס"ק ג' בעכבר שנמצא בשומן פסק הט"ז ג"כ כן. ונראה דל"ק דשם הטעם דמעמידין שומן על חזקתו שיהי' רך בשעה שנשפך לאוכל וגם איכא ריעותא שהוא היה מונח מע"ל בתוכו בודאי משא"כ במקוה נמצא שלם מש"ה לא אמרי' העמד טמא על חזקתו ודו"ק:
שם שם ס"ק ד'. ועל זה אמר הטור וכו' וכ"ש בחם לחם ודינו לענין מפליט כו'. נ"ב קשה הא אין מבליע ומפליט כאחת כמ"ש מהרש"ל וט"ז גופי' לעיל סי' צ"ה ס"ק י"ב אפי' בעירוי שלא במקום הפסד ע"ש וצ"ל דאו או קאמר מפליט או שמבליע לאסור כולו ולענין זה שוה לכלי ראשון דוקא:
שם ס"ק ו'. דתתאה גבר ומחברו בניצוק. נ"ב בפסקי מהרא"י סי' ק"ג דחה טעם דניצוק לפי שאין שייך ניצוק אלא ביי"נ וטומאה וטהרה משום דהני מילי תולין בנגיעה ולא בנ"ט ולפ"ד שם מותר לערות מכלי שיש בו שומן לנר חלב:
שם ס"ק י'. הייתי מגיה בדברי הטור כו' דמפעפע האיסור בכל ההיתר. נ"ב ולאפוקי דעת ראבי"ה שמחלק בין אם החלב דבוק לבשר דאז משערין בס' משא"כ אם אינו דבוק לבשר דאין החלב מפעפע מחתיכה לחתיכה ועי' בב"י ודו"ק:
שם בש"ך ס"ק י"ז. אבל לבתר דמסיק אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ א"כ נחשב הבשר גוף האיסור וכו' נ"ב קשי' לי מפסחי' סוגי' דמשרת (דף מ"ד ע"ב) מאי חדושא אילימא דהאי לחודא שרי כו' ובהדדי אסור כלאים נמי וק' דאכתי הפרש דבטלית צו"פ אם נחתך מין אחד מותר ללבוש מין שני מה שא"כ בב"ח אף שידענו בודאי שלא נבלע החלב בשאר חתיכות בלא רוטב שלא פלט אלא בשר נ"נ. וע"כ הש"ס דקאמר כלאים נמי מכלאי בגדים פריך דאי מכלאי זרעים או כלאי בהמה לר"ע דמותרים באכילה לא דמו לבב"ח א"ו משעטנז פריך ולהש"ך אכתי לא דמיא מטעם הנ"ל. וי"ל דפריך מכלאי הכרם שהוא בשרפה וה"ה בשר בחלב אף שאיפשר לסוחטו לעולם החתיכה באיסורה קיימא כמו נבלה וכן בבליעה בכלי אף בחד מנייהו לפגם טעם חלב או הבשר כגון שמוקדם בבליעה אפ"ה כיון דבשעת בליעה הי' בן יומו נ"נ כל זה דמ"ש נתבטלה או נפגם וא"ש ומ"ש הש"ך בסי' נ"ד ס"ק ו' ע"ש ודו"ק: