אמרי שמואל א· רבי שמואל קלונימוס אייזינבוד
על מסכת קדושין
במס' קדושין דף מ"ב בתוס' ד"ה ודלמא שאני כו' וא"ת אמאי לא דחי לעיל נמי אההיא דריב"ק דדלמא מיירי הקרא היכא דאית ליה שותפות כו' עכ"ל התוס' וכתב ע"ז המהרש"א וז"ל בחומש הביא רש"י אך דרשא דריב"ק ושחט אותו כו' אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו והקשה הרא"מ וא"ת אמאי לא יליף מקרא דויקחו שליחות כו' ועוד דלמא הכא מיירי דאית ליה שותפות כו' וי"ל דנפקא ליה מהני תרי קראי באם אינו ענין כדאיתא בפ' האיש מקדש כו' עכ"ל הרא"מ וכתב עליו המהרש"א וז"ל ונעלם ממנו דברי התוס' דהכא דכתבו דלריב"ק לא תקשי ודלמא דאית ליה שותפות ולא איצטריך ליה למילף מהני תרי קראי ע"ש עכ"ד המהרש"א ז"ל:
ולפענ"ד נראה להכריח כשיטת הרא"מ ז"ל להסיר מעליו תלונות המהרש"א ז"ל דלשיטת המהרש"א ז"ל דרש"י יסבור כשיטת התוס' דלריב"ק לא איצטריך למילף מקרא דויקחו באם אינו ענין כדלקמן לר"י יהיה קשה קושיא עצומה דהנה מחומש הביא רש"י הך דרשא דריב"ק דשלוחו של אדם כמותו ובמס' גיטין דף כ"ג ברש"י ד"ה והא לאו בני דעה נינהו כתב שם רש"י וז"ל וגבי שליחות איש בעינן ולא קטן דשליחות נפקא לן מויקחו להם איש שה לבית אבות אחד לוקח לכולם עכ"ל הרי בהדיא סובר רש"י דשליחות נפקא לן מקרא דויקחו וא"כ דברי רש"י שבמס' גיטין ודברי רש"י שבחומש סתרי אהדדי לפי שיטת מהרש"א ז"ל. ע"כ נ"ל מזה להוכיח כשיטת הרא"מ ז"ל דאף ריב"ק צריך למילף שליחות גם מקרא דויקחו דגם לדידיה תקשי ודלמא דאית ליה שותפות כדלקמן לר"י ולא סברי כשיטת התוס' הנ"ל והשתא א"ש דלא סתרי אהדדי דברי רש"י שבחומש ודברי רש"י שבמס' גיטין כמובן. אך אכתי יהיה קשה לפי שיטת הרא"מ ז"ל קושית התוס' דאמאי לא דחי נמי ההיא דריב"ן דדלמא מיירי דאית ליה שותפות כדדחי לקמן לר"י. ועוד קשה לפי שיטת הרא"מ ז"ל דגם ריב"ק צריך לשליחות קרא דויקחו א"כ יהיה קשה למ"ד שוחטין הפסח על היחיד שליחות בקדשים מנ"ל דלאותו מ"ד כיון דצריך הקרא דאיש לפי אכלו לשוחטין הפסח על היחיד א"כ צריך לדידיה הקרא דויקחו למידרש מיניה דר' יצחק הא דאיש זוכה ואין קטן זוכה א"כ שליחות בקדשים מנ"ל דל"ל דמריב"ק נפיק כדכתבו התוס' במס' פסחים דף צ"א בתוס' ד"ה אי נימא. זה אינו דלשיטת הרא"מ צריך ריב"ק גם הקרא דויקחו כו' כדפי' כן נ"ל להקשות לפי שיטת הרא"מ ז"ל. ועוד קשה לי דהנה רש"י במס' גיטין דף כ"ג הנ"ל רצה לפרש דקטן אינו בתורת שליחות מפרש מקרא דויקחו ע"ש והלא רש"י סובר במס' פסחים דף צ"א ע"ב ד"ה איש זוכה דזכיה הוא מטעם שליחות וא"כ זכיה ושליחות חדא מילי נינהו א"כ קשה והלא הגמ' דמס' קדושין דף מ"ב מסיק דאיש זוכה ואין קטן זוכה ילפינן מקרא דאיש לפי אכלו ולא מקרא דויקחו ומשמע שם דכיון דדרשינן הקרא דויקחו לשליחות תו לא מצינן למעט מיניה קטן. ועוד קשה לי לפי שיטת הרא"ם ז"ל דלפי שיטתו יקשה קושית התוס' דמס' פסחים דף צ"א בד"ה אי נימא וז"ל תימא לר"י דבקדושין משמע דמלתיה דר"י מאיש לפי אכלו נפקא והכא מפיק ליה מקרא דויקחו ע"ש. והא לא נוכל לתרץ כתירוץ התוס' דתלמודא דהכא נפקא ליה שליחות מדריב"ק לכך אייתר ליה קרא דויקחו לכדר"י ע"ש זה אינו דהתוס' אזלי לשיטתייהו דכתבו במס' קידושין דף מ"ב ד"ה ודלמא דלריב"ק מפיק מגופו דקרא דושחטו שליחות אף היכא דליכא שותפות ע"ש לכך תירצו במס' פסחים בתוס' הנ"ל דהגמ' דמס' פסחים דמפיק הא דר' יצחק מויקחו יסבור כריב"ק דשליחות אף היכא דליכא שותפות מפיק מקרא דושחטו ואייתר ליה ויקחו לכדר"י אבל לפי שיטת הרא"מ מוכרחין אנו לומר דגם לריב"ק צריכין אנו לשליחות הקרא דויקחו כדפי' א"כ יקשה קושית התוס' כמובן ומכל זאת מחמת הקושיות האלה לא נוכל לדחות הפשט של הרא"מ ז"ל דהרי הוכחתי לעיל בראיות ברורות דרש"י יסבור כשיטת הרא"מ ז"ל וא"כ קשה כנ"ל:
ונראה לפענ"ד לישב כל הקושיות לפי שיטת הרא"מ ז"ל בס"ד ועתה אבוא לישב הקושיא שהקשיתי ראשונה דלפי שיטת רש"י יקשה קושית התוס' דמס' קדושין דף מ"ב דאמאי לא פריך הגמ' גם אההיא דריב"ק דדלמא מיירי דאית ליה שותפות. וזה הוא לפי מה שמישב הגאון מר שמואל ז"ל קושית התוס' וז"ל בשינוי לשון קצת היינו דנוכל לומר דהמקשן דפריך אר' יונתן דדלמא מיירי היכא דאית ליה שותפות ידע דנוכל לתרץ כתירוץ הגמ' דמפיק שליחות גם מקרא דויקחו באם אינו ענין כדמשני הגמ'. אך מ"מ פריך המקשן דלמא מיירי דאית ליה שותפות משום דלא הספיק ליה תירוץ הגמ' דמפיק גם מקרא דויקחו באם אינו ענין משום דהיה קשה ליה קושית הגמ' השניה דקרא דויקחו מבעי ליה לכדר"י כו' ולפי"ז נוכל למימר דלהכי לא פריך המקשן לעיל אריב"ק דלמא מיירי היכא דאית ליה שותפות משום דידע תירוץ הגמ' דמפיק גם מקרא דויקחו באם אינו ענין והא לא קשה ליה והא מיבעי ליהלכדר"י כמו דפריך הגמ' לקמן אר"י דקושטא הוא אי הוי מפקינן שליחות היכא דאית ליה שותפות מקרא דושחטו ומקרא דויקחו הוי מפקינן שליחות אף היכא דליכא שותפות באם אינו ענין משום דקרא יתירא הוא יהא קשה לן שפיר דקרא דויקחו לא אייתר כלל דמיבעי ליה לכדר"י אך באמת לריב"ק נוכל לומר אפכא דמקרא דויקחו מפיק שליחות היכא דאית ליה שותפות ומקרא דושחטו מפיק באם אינו ענין לשליחות אף היכא דליכא שותפות משום דכיון דמפקינן שליחות מקרא דויקחו א"כ קרא דושחטו קרא יתירא הוא לריב"ק א"כ קאי לשליחות אף היכא דליכא שותפות באם אינו ענין והשתא לא מצינו להקשות והא קרא דויקחו מבעי ליה לכדר"י לאיש זוכה כו' דאפילו אי נימא דקרא דויקחו מיבעי ליה לכדר"י מ"מ מפשטא דקרא נוכל למיגמר שליחות היכא דאית ליה שותפות דפשטא דקרא דויקחו להם איש שה לבית אבות משמע אחד לוקח לכל המשפחה א"כ מפקינן שליחות ממילא דבשלמא אי הוי אמרינן דקרא דויקחו אתי לאורויי לשליחות אף היכא דליכא שותפות באם אינו ענין כדלקמן א"כ ע"כ מטעם דאייתר הוא א"כ יהיה קושית הגמ' שפיר דקרא דויקחו לא אייתר כלל דמבעיא ליה לכדר"י לאיש זוכה כו' אכל השתא דרצוננו למילף מקרא דויקחו לא פחות שליחות היכא דאיכא שותפות א"כ לא מטעם דאייתר כלל רק דמפשטא דקרא דשה לבית אבות משמע שליחות כמובן א"כ אף אי נימא דקרא דויקחו אתי לכדר"י מ"מ מפיק שליחות היכא דאית ליה שותפות מקרא דויקחו ממילא ומקרא דושחטו דאייתר לריב"ק מפיק שליחות אף היכא דליכא שותפות להכי לא מצי פריך הגמ' אריב"ק ודלמא מיירי היכא דאית ליה שותפות כדפריך לקמן לר"י כנ"ל. אבל לקמן לר"י לא מצינן לתרוצי על קושית הגמ' ודלמא כו' כדפירשתי לריב"ק דהיכא נימא דמקרא דויקחו מפיק שליחות היכא דאית ליה שותפות מקרא דויקחו דאייתר מפיק שליחות אף היכא דליכא שותפות באם אינו ענין והלא ר"י לא אייתר כלל הקרא דושחטו דמבעיא ליה ללמד שכל ישראל יוצאים בפסח אחד אכילת פסחים לא מעכבא וא"כ השתא לפי"ז נתישב לן היטב קושית התוס' שהקשו אמאי לא פריך הגמ' לעיל אריב"ק ודלמא מיירי היכא דאית ליה שותפות כמובן ע"כ לשון ספר מר שמואל הנ"ל בשינוי לשון קצת:
ולפי"ז מיושב לן היטב קושיא השניה שהקשינו למ"ד שוחטין את הפסח עה"י ומפיק ליה מקרא דאיש לפי אכלו א"כ צריך לדידיה הקרא דויקחו לכדר"י דאיש זוכה כו' א"כ שליחות בקדשים מנ"ל ז"א דהשתא נוכל למימר דאותו מ"ד יסבור כריב"ק א"כ אף דקרא דויקחו אתא לכדר"י לאיש זוכה כו' אפי"ה מפיק מקרא דויקחו שליחות היכא דאית ליה שותפות ממשמעותיה דקרא והיכא דלית ליה שותפות מפיק מקרא דושחטו דאייתר לאורויי' שליחות אף היכא דל"ל שותפות כדפי' לריב"ק. והשתא מיושב לן היטב הקושיא השלישית שהקשיתי על רש"י דמס' גיטין אמאי ממעט קטן מקרא דויקחו דהוא נגד הגמ' דמס' קדושין דממעט קטן מאיש לפי אכלו דלפי מה שפי' דלריב"ק אף דמפיק שליחות מקרא דושחטו ומקרא דויקחו מ"מ נוכל. למילף נמי דר"י דאיש זוכה כו' וכיון דרש"י פוסק בחומש כריב"ק א"כ ממעט קטן מקרא דויקחו כדפי'. ונוכל לומר דלזה כיון רש"י במס' גיטין דכתבו דשליחות נפקא לן מקדשים וגבי קדשים כתיב איש וכוונתם דדרשינן מיניה כדר"י דאיש זוכה ואין קטן זוכה. ועתה נתישב לן גם הקושיא הד' שהשיתי לפי שיטת הרא"מ יקשה קושית התוס' דמס' פסחים דף צ"א בד"ה אי נימא ע"ש היטב דהשתא לפי מה שפי' נוכל למימר דהסוגיא דפסחים סברי כריב"ק ולריב"ק פירשנו לעיל דאף דמפיק שליחות גם מקרא דויקחו מ"מ אתא נמי קרא דויקחולכדר"י לאיש זוכה כו' וא"כ א"ש הגמ' דמס' פסחים דמפיק מילתיה דר"י דאיש זוכה מקרא דויקחו וע"ש בתוס':