אמרי צדיקים· רבי מאיר בורנשטין
רפואות הגויה
לחכם רבינו יהודה חריזי תלמידו של רש"י זללה"ה:
שמע מיני רפואות הגויה. ונפשך תהא עמדה וחיה:
שמור לך פן תהא אוכל מאומה. ולא תשתה עדי תרעב ותצמא:
באוכלך אל תתאו מים כאין. לבד אם יהיה מזוג ביין:
עדי יתחיל להתעכל מזונך. אזי תרויח במים די רצונך:
ואל תרגיל שתות מים לאין סוף. הכי תרבה חלאים לך לאין סוף:
בסוף אוכלך תנה יינך כמשפט. ולא לרוב ותמצא חן ומפלט:
ואדם אל יהי מתחיל לאכלה. עדי ייגע בטרם האכילה ויעש לו מלאכה או ייגע מעט עצמו ואז יאכל וירגע:
ובבוקר מעט ייגע בכל יום. ויזוע אזי גופו וייחום:
ואל יאכל עדי יבדוק נקביו. למען הוא רפאות מעצביו:
ואל ישהא בעת צריך אליהם, יהי צריך אבל יריק כליהם:
ועת אוכלו יהי יושב מקומו. ויטה על שמאלו בהרומו:
ואל ילך וירכב וייגע. בסוף אוכלו אבל ישקיט וירגיע:
עדי יתחיל להתעכל מזונו. ואם אין יהי רב עצבונו:
וכל גופו בזאת יביא חלאים. חזקים מבלי מרפא רופאים:
ואל יישן אנוש תיכף אחר אכילה כי ירבה לאיש מכאוב ומחלה:
ויישן לו בעת שעות שמונה. ויקץ בעלות השחר ויפנה:
ועת תאכל בשר עוף עם בהמה. תסדר מאכליך בחכמה:
בהתחיל לאכלו הקל תחילה. והכבד באחרית האכילה:
וכל אוכלך אשר בטנך יירפא. אכול טרם מזונך כי יירפא:
והמאכל אשר בטנך תאמץ. עזוב עשות ובטנך אל לאמץ:
ימי חום אכול טוב מאכלים. מאד קרים ואל תרבה בתבלים:
ולא פילפל וחרדל רק מעט קט. ישב לך תוך מקום הקור למפלט והפך זה עשה בימות הגשמים. אוכלין רק ברוב תבלין וחמים:
ודע כי תמצא רוב מאכלים. והם לגוף כצירים וחבלים:
כמו תבשיל אשר שהה בכלים. ודגים הישנים הגדולים:
ופקועות מאם גם הגבינה. אשר תהיה מלוחה גם ישנה:
ומאכל הכמהים רע ובשר מאד ישן ומלוח מחוסר:
והיין בגיתו מה מאד רע. לזאת אל תקרבה אליו ותתרע:
ואלה הדברים הם כחצים. לגוף אדם והמיתה מאצים. ואוכל יום ליום דמו בראשו. הכי יחטא ויתחייב בנפשו וכמה נמצאו רוב מאכלי'. והם רעים אבל אינם מכלים:
כגון דגים חדשים הגדולים. ועזים עם ישנים עם יעלים:
עדשים עם לפתות בו ופולים. ושומים עם כרובים גם בצלים:
והחלב אשר שהה למחר. אשר נחלב כגון יום או למחר:
והמצות ולחם השעורים. וחרדל עם צנון גם החצירים:
ולא טוב לאנוש כל יום לאוכלם. אבל ימעיט ואז ינעם וישלם:
ולא ירגיל עשות מהם מזונו ובהם אל יהי כל יום רצונו:
ויאכלמו אבל בימות הגשמים, וירחיקם ימי חמה בחמים:
ופולים ועדשים הם זעומים. ימי החום וכן בימות גשמים ודילועים אכול מהם ואכן ימי החום ובקור אל יהי כן:
ועוד יש מאכלים הם עכורים. והם רעים אבל לא כאחרים:
כעוף מים ויונים הקטנים. ולחם רך וקלוי בשמנים:
וסולת העבירנה בנפה. בכל צורכה ואפוה תנופה:
והמורייס וכן הם התמרים. והן כולן כאחד נאמרים:
תהי אותך מהם כלואה. לבד אם תאכלם בשביל רפואה:
והפירות וכן כל המגדים. רטובים גם יבשים מאבידים:
אשר בשלם כפי צורכם להרבות. לגוף הם רק כמו שיני חרבות:
והפירות אשר המה חמוצים. מאד רעים והם לגוף כחיצים:
אכול מהם ימי החום מעט קט. ושים הכל עלי חוקה ומשפט ודע כי המשובח במגדים. תאנים וענבים עם שקדים:
ואם תאכלם יבשים או רטובים. כפי צורכם נעימים הם וטובים:
ואך לא טוב להרבותם לעתים. ואע"פ שהם אינם ממיתים ויין גם דבש רע לקטנים. ואך הוא טוב ויפה לזקנים:
וראוי לאנוש כל יום לאוכלו. להשמר בענין מאכלו:
ומהחוק אשר יאכל וילחום ימי גשם. יהי מחסור ימי חום:
וישתדל היות מעיו לעולם מאד רפים ואז יבטח וישלם:
הכי אם יהיו מעיו כלואים. בעת צאתו יהי אות לחלאים:
ואם תרצה היות רפים, שמע נא לאמרתי וניבי האזינה, אנוש בחור יהי אוכל בבוקר, דברים הם מאד לחוקר:
כגון מאכל מלוחים השלוקים. וכזית וכמורייס יצוקים:
אם ירצה יהי אוכל כרובים. ובמלח ובזית עריבים:
והזקן יהי שותה דבר אך ויהי מזוג במים גם ונמסך וישתהא בכל בוקר דשחרית. ואל יאכל לסוף שעה שלישית וככה יעשה ימים שלשה ואז לא יהיה נפשו בקשה:
ועוד אומר כלל אשר בו. יהי בריא אנוש ממעצובו:
בעוד יהי אנוש יעף וייגע. בכל ימיו הוא לא ישקט וירגע:
ולא ישבע והם מעיו רפויים לעולם. לא יבואהו חלאים:
ובריא יהיה כל הזמנים. ולא ירגיל במאכלים משונים:
וכל שוקט ובוטח ומעיו מאד קשים בימיו עם רגעיו:
יצוריו יהיו תמיד מחולים ולא נשמר במבחר מאכלים:
ידע לך באמת כי כל אכילה אשר היא עד מאד גסה וגדולה:
לגוף הן הוא כמו שיני חרבות. והם מות וכזאבי ערבות:
והוא שורש לכל התחלואים. ובאבריו בזאת יהיו נכאים:
ורוב התחלואים עת יבואון. לבן אדם ואותו יחליאון:
יבואון בעבור רוב מאכלים. אשר מאד רק הם מכלים:
רחיצת איש בתוך מרחץ וטבלו, יהי פעם בשבוע ודי לו:
לסמוך לאכילה אל יהי בא, ולא עת תהיה נפשו רעבה:
וגופו ירחצנה הוא בחמים, אשר לא ישרפו גופו נעימים:
ואחרי כן יהי רוחץ בפושרים, ואחריהם יהי רוחץ בקרים:
וראשו ירחצנו הוא בחמים מאד כי בם יהי בריא ותמים:
ואל נא ירחץ הוא ראשו בפושרים, ולא מים מאד לחים וקרים:
וישמר מאד בימי גשמים, לבל ירחץ בצונן רק בחמים:
ולכן אל יהי מתחיל לשוטפו, עדי כי תעלה זיע בגופו:
וטרם בוא יהי בודק נקביו, ועת צאתו וירפא מעצביו:
ויבדוק עת אכול ובסוף אכילה, עת יבעול ואחר הבעילה:
וכן יבדוק בראש ובסוף מלאכתו, ועת נומו וקומו משנתו:
ובמרחץ יהי לובש בגדיו, וגם ראשו יכסה עם צעדיו:
וינוח בעת צאתו וישקיט בפי שעה עד ירגע מעט קט:
ואם ישן בטרם האכילה, בעת צאתו הנאה בו גדולה:
ואל ירגיל שתות מים בצאתו, למען כי יכבו אש חנותו:
ואל ישתה בתוך מרחץ כמו כן, ואז ייטב פעליו גם יתכן:
ואם יצמא מאד לשתות ויערב ביין או דבש מימיו וירב:
ואל ירגיל אנוש עצמו להסיר בכל עת דם ואת נוחו כוחו להחסיר:
ואל יקיז בימי גשם וחמה, אבל ניסן ראש לחכמה ולא ביום אשר יצא לדרך, ויום בואו ועת ילך ודורך:
ובו ביום יהי שוכב וירגע, וישמור בל יהלוך הוא וייגע:
ואין צריך האנשים אשר יספו שנותיו על חמשים:
בעילת איש אשר תהיה בנשים, תאמץ גוף והוא חיי נפשים:
והנוהג בתשמישו כמשפט, יהי מרפא לנפשו בו ומפלט:
ואם ירבה בתשמישו יבלה שאר רוחו ואת גופו יכלה:
וימעוט משנות חייו וימות מהרה כי במעשיו אין תמימות:
ועיניו יהיו כהות וכוחו יהי תושש:
וריחו רע ורוחו ושניו יהיו רעות ודלות, ותמיד יהיו חולשות ונופלות:
ואלה הם נגעיו הספורים, ויש עוד מלבד אלה אחרים:
ואמרו בעלי סוד הרפואות, והמה גם לאלפים גם למאות:
הכי אחד באלף מת במחלה, והנשאר ימותון מבעילה:
לפיכך יש לכל נפש חשובה להשמר ואז תהיה בטובה:
ואלה הם צריכים לבעילה, והיא להם רפואה גם תעלה:
אשר יהיה מאד חזק ובריא, יהי בועל ויגביר גם ויפריא:
ובן אדם אשר ימצא כבדות במתניו זאת לאות עליו ועדות:
וכל אדם אשר ימצא בגופו חמימות בבעילה יחליפו:
ובן אדם אשר ימצא הרוכים שתי ביציו כאלו הם משוכים:
ואל יבעול בעוד נפשו רעבה ולא בעוד אשר ישבע הרבה:
עדי יתחיל להתעכל מזונו, בתוך מעיו לבל יגדל יגונו:
ואל יבעול עדי יבדוק נקביו ואז ייטיב פעליו גם נתיביו:
ואל יבעול ועוד עומד בעומדו, ולא יושב אבל שוכב לצדו:
ואל יבעול בעת מרחץ לעולם, ולא יום בא מבית מרחץ וישלם:
ולא ביום אשר יקיז ויום בו יהי יוצא לדרך או ביום בוא בעוד אדם יהי מרגיז בכל זה לעולם לא יהי חולה ורזה:
ולא יכאב עדי יזקין ויספה, ולעד לא יהי צריך לרופא:
ואלה הם כלל כל הרפואות, למספרם בשמות הם ספורות:
נשלמו רפואות הגויה, המוציא האדם מכל תחלואה. ע"כ מס' ליקוטי פרדס מרש"י זלה"ה:
מ"כ שנכון לכל איש לומר מידי יום ביומו קודם התפלה, הריני מכוון את לבי כנגד ארץ ישראל וכנגד ירושלים וכנגד בית המקדש וכנגד בית קדשי קדשים של מטה המכוון כנגד בית המקדש וכנגד ירושלים של מעלה: