אור ברסלב
אמרי צדיקים מ"כ בס' לקוטי פרדס מרש"י

אמרי צדיקים· רבי מאיר בורנשטין

מ"כ בס' לקוטי פרדס מרש"י

כ"י מהרב הקדוש אי"א מוהר"ר אהרן מסטאלען

וז"ל כל הזהיר בטבילה הוויין לו בנים שמורין הוראות בישראל, שכן מצינו באלישע שהזהיר עצמו בטבילה והיה לו בן שהורה הוראות בישראל ומי הוא רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדולי, אמרו עליו על אלישע שהיה צדיק גמור ולא היו מתקיימים לו בנים, בשעה שהיו יולדין מיד היו מתים, אמרה לו אשתו אדוני בעלי מפני מה הללו צדיקים גמורים יש להם בנים הגונים כמותם, ואנו אין לנו אפי' בן אחד, השיב לה אלישע ואמר בתי מפני שהן נוהגים בעצמם טבילה בשעה שעולין למטה, ומטבילים ומקדישים הם ונשיהם, ואמרה לו אשתו אדוני נעשה כן גם אנו נוהגים בעצמינו כך, מיד קבלו על עצמם לטהר ולקדש, פעם אחת עלתה לבית הטבילה אל המקוה וטבלה ועלתה מבית המקוה וראתה לפניה חזיר, חזרה עוד פעם אחרת לבית הטבילה וטבלה, וכשעלתה משם ראתה לפניה גמל, חזרה עוד פעם אחרת וטבלה ועלתה, וכן מצאה פגעים רעים הרבה פעמים ועשתה בכל פעם ופעם שמצאה פגעים וטבלה עד מ' פעמים, לסוף מ' פעמים אמר הקב"ה לגבריאל רד ועמוד לפני צדקת זו ותתעבר זו הלילה שעתידה לצאת מהם בן זכר וצדיק גמור ור' ישמעאל שמו והוא עתיד להיות כהן גדול לפני, באותה שעה ירד גבריאל המלאך ונתעטף וקישט את עצמו כחתן ועמד על פתח המקוה, ומכאן אתה למד שצריך אדם לקשט את עצמו בבגדים נאים ולטבול גם הוא ולטהר עצמו במים פושרין בשעה שהן עולין למטה, וכשאשתו עולה מבית הטבילה ילך כנגדה לפניה באותה שעה, וכשעמד גבריאל על פתח המקוה נדמה לה כדמות אלישע בעלה והיא ראתה אותו והלכה לביתה ונתעברה באותה הלילה בר' ישמעאל כהן גדול, וכשנולד רבי ישמעאל היה דמותו כדמות גבריאל המלאך ונעשה גבריאל סנדק לרבי ישמעאל וכל זמן שהיה רוצה לעלות לרקיע היה מזכיר את השם והיה עולה וגבריאל היה מספר לו כל מה שהוא רוצה ולא עוד אלא שהראה לו כל גנזי ישועות ונחמות כל מה שעתידין להיות על ישראל, וכן אתה למד מרב גידל ומר' יוחנן דהוו יתבי על שערי טבילה כו', ועל כל זאת צריכה האשה שהיא מזדהרת בעצמה אימתי בזמן שהיא טובלת אם חזרה ופגעה בכלב ואם יש בה יראת שמים לא תניח לבעלה לשמש עמה באותה הלילה שלא יעמדו בניה מכוערים ופניהם כדמות כלב עד שתחזור ותטבול פעם שניה, ואם חזרה ופגעה בחמור אין לה רשות לבוא לשמש עם בעלה שלא יעמדו בניה טפשים עד שתחזור ותטבול פעם שלישית, ואם פגעה בעם הארץ אסור לשמש עם בעלה באותה הלילה עד שתחזור ותטבול, ואם חזרה ופגעה בסוס תעלה ותשמש, אלו הם שבניהם דומין לכלב אותם שהולכין בשוק ואוכלים והרוק שלהן יורד על זקנם ולשונם נפסק מלדבר ואם ראיתם איש במדה זו דע כי בשעה שטבלה אמו כשחזרה משם נפגע בכלב, ואותם שבניהם דומה לחמור לבם טיפש ואינם לומדים תורה מחוסרין בהליכתן, אם ראית איש במדה זו דע כי בשעה שחזרה אמו מן הטבילה היא פגעה בחמור, ואלו שבניהם המדברים ואינם נאין בדיבורן לומדין ושוכחין מה שהן לומדין ומשהין בהליכתן בדרך וכל הבריות משחקין מהם אם ראית איש במדה זו דע כי בשעה שחזרה אמו מהטבילה פגעה בעם הארץ, ואם פגעה בסוס בניה נאין בהליכתן נאין בדיבורן שומעין ומעיינים לומדים תורה ומשנה ולא עוד אלא שאימתן על הבריות. ואם ראית איש תם בדרכיו מהלך ומשפיל קומתו מדבר ודבריו נשמעים מהרה דע כי בשעה שחזרה אמו מן הטבילה פגעה בסוס ע"ש:

עוד מביא שם טעם על מה שאומרים על היין סברי מרנן לפי שהיין עושה חרפה שמביא את האדם לידי שכרות ושטות ושממון וקראו הכתוב ויין ישמח לבב אנוש ואמר זכה משמחו לא זכה משממו. על כן הוא אומר סברי רבותיי. כלומר תנו דעתכם לשתות יין. ומפני הפסד הוא אומר כך שלא יבואו לידי קלקול. וזה שאומר לחיים, כלומר רצוננו וסברתנו לשתות לחיים וכדי שלא יבואו לידי קילקול והן עונין אמן לחיים ע"ש באריכות. אח"כ מביא בזה הלשון ואני שמעתי משם רבינו יצחק ז"ל למה אומר על היין סברי לפי שהיין הביא קללה לעולם בימי נח כשנשתכר ממנו ויצא ממנו קללה על כנען ע"כ אומר סברי. כלומר תבינו שדעתי לשתות מדבר שהביא קללה לעולם וברעתכם גם אתם לשתות והלואי שלא יזיק לי כלום ע"כ רגילין בני אדם להשיב אחריו לחיים כלומר לחיים יהיה לך ולא לשום היזק ע"ש:

עוד שם וז"ל וששאלתם למה קורין בשבת ז' שאם אירע לאדם שום דבר ולא בא לביהכ"נ בז' ימי השבוע ולא שמע ברכו את ה'. יאזין מפי הקורא ברכו ז' פעמים ויצא ידי חובתו וכן הלכתא. למה אומרים בשבת במנחה ואני תפלתי לך ה' עת רצון. בשביל שצרה אחרונה שלא נהייתה כמוה מעולם תהיה בעקבי הקץ ט' חדשים שנא' לכן יתנם עד עת יולדה ילדה. והיום האחרון תכבד הצרה מכל מה שלפניו ויום שבת יהיה וכל היום תהיה הצרה עד עת המנחה ואז ישראל יהיו נענים במנחה ומיד יבוא משיח ויושיענו הדא הוא דכתיב בעת רצון עניתך וביום ישועה עזרתיך. במנחה שהוא עת רצון עניתך. וביום שבת שהוא יום ישועה עזרתיך. והיינו דכתיב בשובה ונחת תושעון כלומר ביום נחת תושעון שבו תגאלו. ותפלת המנחה קורא עת רצון וגם אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו ויאמר:

מפי ר' נתן ב"ר מאיר ט"א לכך אנו אומרים ואני תפלתי לך ה' עת רצון קודם תפלת המנחה דכתיב למעלה הימנו ישיחו בי יושבי שער ונגינותי שותי שכר. כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע או"ה ביום שמחתם וביום חגיהם שותים ומשתכרין ומנגנים בבתי משתאות כל היום ואין מזכירין שמך אבל אנו לא כך אלא ביום שגידלת השמחה לישראל ובא יום המנוחה ושמחתי, לאחר שאני שמחתי ומעונג ומפונק איני שוכחך. אלא כשמגיע זמן התפלה אני פוסק בית משתיי ותענוגי ולביתך אהלך ברגש וקופץ אני בתפלתי בעת הרצון ושעה קבועה ונותן הודייה על חלקי. ולפי זה הטעם נהגו העם לאומרו בשעת המנחה בשבת. ובמנחת יו"ט לא נהגו העם לאומרו מפני שתיקן עזרא שיהו קורין בתורה בשבת במנחה מפני יושבי קרנות. ולכך אנו מודים על חלקנו ואומרים ואני תפלתי כו' ואנו משבחים לו שלא שמנו כמשפחות הארצות לישב בקרנות ולנגן במשתאות אלא לעת רצון התפלה אנו תדירים לבא מיד בביתך. אבל במנחת יו"ט לא תיקן עזרא לקרות בתורה דסבירא ליה כמאן דאמר או כולו לה' או כולו לכם. ולכך אין אנו אומרים ואני תפלתי וגו':

עוד שם וששאלתם מה שמביטין במוצאי שבת בכפות ידן, כך ראינו רבותינו שהיו אומרים יסתכל אדם כדי שיהנה מן האור, כי כך אמרו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכן מנהג. וראינו בפרקי רבי אליעזר בן הורקנוס שמצוה להסתכל בציפורניו מיהו אין רגילין בכך, ולהטיל מים בכוס של הבדלה לאחר ששותהו כך אנו רגילין. וכך שמענו מרבותיי שמצוה לעשות כן כלומר שירי מצוה מעכבין את הפורעניות ומה שנשתייר מן המים אנו נוטלין אותן ומעבירין על פנינו כדי לחבב את המצוה:

בפסח ובעצרת אין קורין עשר תעשר אלא מתחילין כל הבכור אא"כ אירע קריאתה בשבת מפני שבעה שקוראין היום ויהא הפרשה קצרה לפיכך מתחילין בעשר תעשר. ובסוכות בין בחול בין בשבת מפני שיש בה מצות וחוקים נתינת מעשרות וחילוק מתנות לעניי' שמפורשין בה, ובסוכות עת הבציר והאסיף הוא וכדי להשמיע ולהזכיר חוקי הפרשה כדי שיחלקו לעניים ויסמכו האביונים נהגו לאומרו מ"ר. ויש שחולקין בדבר ואומר שאין צריך להתחיל אלא בכל הבכור. אך אין ממש בדבר דקאמר במגילה ביו"ט של חג מפטירין במצות וחוקים ובכור תרתי משמע בכור ועשר תעשר מצות וחוקים. ומצינו ראיה לדבר שר' אליעזר הקליר יסד קורבה על עשר תעשר בסוכות מה שלא ייסד בשאר הרגלים. וכדברי האומר מתחילין בכל הבכור שאלנו לרבי מפני מה נקראת ביום שמיני הלא לא נזכר בה יום שמיני כלל. ואמר לן מפני שכתוב והיית אך שמח דאמרינן לרבות שמחת ליל יו"ט האחרון:

וזאת האגדה למתפללין ביחיד יעסקו בה:

אמר רבי ישמעאל סח לי ססנגיאל שר הפנים ואמר לי ידידי שב בחיקי ואגיד לך מה תהא על ישראל והיו דמעות נופלות לו מעיניו עליו. אמרתי לו הדר זיוי מפני מה אתה בוכה. אמר לו בוא ואודיעך מה גנזו להם לישראל עם קדושים. תפסוני בידו והכניסני לחדרי חדרים ולגנזי גנזים ולאוצרות. נטל הפינקס ופתח והראני אגרות כתובות צרות משונות זו מזו. אמרתי לו הדר זיוי הללו למי. אמר לי לישראל. אמרתי לו וישראל יהיו יכולין לעמוד בהן. אמר לי הן. למחר הכניסני והראני צרות קשות מהראשונות והראני אשר לשבי לשבי ואשר לביזה לביזה ואשר לרעב לרעב. אמרתי לו וכי ישראל בלבד חטאו. אמר לי בכל יום מתחדשות גזירות קשות וכשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה רבה מברך אומר אין אני מניחם לצאת מחדרי חדרים. מי לא יאדיר למלך האדיר. מי לא ישבח למלך המשובח, מי לא יקדש למלך המקודש יתקדש שמו לעד ולנצח שבכל יום ויום גבורות ונפלאות מתרגשות לפני הקב"ה מעולות ומשונות זו מזו ושמח לבו בעת תפלת בניו. לקדושה מעומד אחר תפלה ודברי ר' ישמעאל הן. ובשעה שירדתי מלפניו שמעתי קול מדבר בלשון ארמי ובלשון הזה היה מדבר. מקדשא קדישא לחורבא והיכלא לנור דליק ודירתא דמלכותא לצריות ובתולין עולימין לבזה וחזותיה דמלכ' תנכור ארמלתא ומדבחא דכיא לאסתאבא ופתורא דנתקן ירתוניה בעלי דבבי וירושלים לא חוריך וארע דישראל לזיע. באותה שעה ששמעתי קול זה נרתעתי ונפלתי לאחורי עד שבא הדרניאל שנתן בי רוח ונשמה ואמר לי בא ואכניסך לגנזי ישועות ונחמות. הכניסני וראיתי כיתות של מלאכי שרת שהן יושבין ואורגין בגדי ישועות ועושין כתרי חיים ואבנים טובות של מרגליות קבועות בהן ומרקחים וכל מיני בשמים ואוצרות ממתקים לצדיקים. וראיתי כתר אחד משונה מכל הכתרים וחמה ולבנה ושנים עשר מזלות קבועים בו. אמרתי לו הדר זיוי הראני כבודו של דוד. אמר לי ידידי המתן לי שלש שעות עד שיבוא דוד מלך ישראל לכאן ותראה בגדולתו. הושיבני בחיקו. ואמר לי ידידי מה אתה רואה. אמרתי לו שבעה רקיעים והן רצים כאחד. אמר לי כבוש עיניך שלא תזדעזע מהללו שיצאו לקראת דוד מלך ישראל. מיד רעשו כל אופנים ושרפים ואוצרות שלג ואוצרות ברד וענני כבוד ומזלות וכוכבים ומלאכי השרת ולוהטי זבול ואומרים למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כו', ושמעתי קול הבא מצפון ואומר ה' ימלוך לעולם ועד והנה דוד מלך ישראל בא בראש וראיתי כל מלכי דוד אחריו וכל אחד ואחד כתרו בראשו וכתרו של דוד מובהק ומשונה מכל הכתרים וזיוו הולך מסוף העולם ועד סופו. וכיון שעלה דוד לבית המדרש הגדול של רקיע מוכן לו כסא של אש שהוא ארבעים פרסאות על ארבעים פרסאות גובה. וכפלים אורכו וכפלים רחבו. וכיון שבא דוד וישב לו על הכסא שלו מכוון כנגד כסא של קונו וכל מלכי דוד יושבין לפניו וכל מלכי ישראל אחריו, מיד אמר דוד זמירות ותשבחות שלא שמעתן אוזן מעולם וכיון שפתח ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה, פתח מיטטרון וכל המזלות ואומר קק"ק ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, וחיות הקודש משבחות ואומרות ברוך כבוד ה' ממקומו, והרקיעים אומרים ה' ימלוך לעולם ועד, וכל מלכי בית דוד אומרים והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

תוכן העניינים

אמרי צדיקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה