אמרי צדיקים· רבי מאיר בורנשטין
פירוש על עשרה ק' תהלים הראשונים
מהרב הגאון המקובל האלהי סבא קדישא בוצינא דנהורא כו' מוהר"ר ישראל מ"מ דק"ק
קאזניץ אשר הועתק מהגהות שלו על הזוהר והיה בתוכם ג"כ פי' על עשרה קפיטליך תהלים אלו, והרבני מוהר"ר שלמה ליב ז"ל העתיק אותם מכת"י של המגיד זללה"ה עבור הרב הצדיק הק' זללה"ה
מראדשיץ והוא נתנם במתנה להרב הצדיק הק' מוהר"ר
שלמה האבד"ק
ראדאמסק בעל המחבר ספר
תפארת שלמה. ובנו הרב המאה"ג מוהר"ר צבי מאיר שליט"א האבד"ק דאדאמסק נתנם לי להעתיקם לדפוס:
א אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. מפרש הזוה"ק דקאי על עצת זימה להרהר ביום ואח"כ בלילה בא לידי חטא, ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב, המראים עצמם חייכין בבני נשא, כי אם בתורת השם חפצו הוא חלק הנסתר כמ"ש המור"ם אלשי"ך, ובתורתו יהגה יומם ולילה, זה הוא ענין השמים החדשים אשר עושים בלימודים וחידושים שנקראים תורתו של אדם ולפי מדרגות החידוש עד שם מגיע הדבר ומזהירין הדברים וכשהיה רשב"י ע"ה מחדש עד עתי"ק יומין הקריבוהו וכל אדם לפי שיעורו, והנה עוה"ב ועולם המלאכים נקראים בשם יום ועוה"ז דומה ללילה, וז"ש ובתורתו יהגה יומם ולילה שיום ולילה בעצמם הוגים החידוש, והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו דרשו רז"ל בלילי שבתות, כי יש צדיקים אשר הקב"ה נוטל הפרי של המצות שראוי להן בעוה"ז ומצניען לעוה"ב, וא"ת במה אפרנס, אמר ועלהו לא יבול, כי יהיה בערך עלים שהוא ניזון מן הנוף ולא מן האילן כך יהא ניזון משל אחרים, או יאמר בעתו דא עתו דצדיק שיעשה יחוד קוב"ה ושכינתיה, ועלהו לא יבול, היינו השיחת חולין שיתן מקודם חלק למוטב, ואז כל אשר יעשה יצליח, עוד בענין השיחת חולין יש לרמז זה בפסוק עת לעשות לה' הפרו תורתך, כשרוצים לחבר העת ב"ה, אז מקודם צריכין להפר התורה ליתן חלק למוטב, ושמעתי מר' יחיאל שזו פי' הכתוב ובמושב לצים לא ישב כ"א בתורת ה' חפצו אז יוכל להיות במושב לצים, לא כן הרשעים כ"א כמוץ, הרשעים אומרים שאין בתורה רק חלק החיצוניות פשטן של דברים כמו המוץ בלי החטה הפנימית ע"כ לא יקומו, ובזה מבואר המד"ר שדרש אני אמרתי במעשה בראשית ויהי כן והרשעים אמרו לא כן ע"כ לא יקומו, ולפי הנ"ל ניחא שכל מעשה בראשית נחתם על הרזין, וזהו ויהי כ"ן גי' סו"ד התורה והרשעים אמרו לא כ"ן שאין כאן סוד, ע"כ לא יקומו, וע"כ לא יקומו רשעים במשפט, דהיינו החוטאים במזיד לא יהא להם תקומה אפילו במשפט שהוא נוטה לרחמים, אבל החטאים בעדת צדיקים שמדקדקים עמהם בדיני דצדק לא יקומו, אבל במשפט יקומו, כי יודע ה' דרך צדיקים הזיווג נקרא דרך ועיין במור"ם אלשיך ודרך ההוא רשעים תאבד:
ב יושב בשמים ישחק אדנ"י ילעג למו. עיין במור"ם אלשיך כי בוודאי בשכינתיה אין עתה שחו"ק שגי' בבית רק ששוחק למו, אז ידבר אלימו, אז הוא תמניא אתוון דהוי"ה אדנ"י ידבר לשון דבר (בפתח). אספרה אל חוק, אפשר לומר דרך דרוש כי העולם מקשין למה בא הנשמה בעולם, הלא היא קרובה להפסד יותר מן השכר כי הל"ת הם שס"ה והעשה הם רמ"ח, ומתרצים כי המחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ולא הרעה, ולכן ב"פ רמ"ח הם יותר משס"ה, וידוע כי לכן מזדונות נעשה זכיות ממחשבת החרטה שאינה צריכה כי הרי בחטא לא צירף המחשבה בהם, אך נראה בודאי הנשמה צריכה לילך לזה העולם השפל כי היא מוכרחת מלמעלה, אך בוודאי אי לא היה זה לתועלת לא היה הקב"ה שולח בנו לכאן, וז"ש אספרה אל חוק, היינו המצות וראיתי שהל"ת הם יותר ממ"ע וה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, ואם כן קשה איפה היה השם לי לאויב, אלא וודאי כתירוץ העולם מפני המחשבה וא"כ שאל ממני וחזור בתשובה, ואתנה גוים נחלתך שהם הקליפות אתן שיהיו נחלתך שיעשו זכיות, פי' אחר והוא פי', אספרה אל חוק, דהיינו שאספר ואקשט ואהדר לחק היא השכינה כנודע מפני שה' אמר אלי בני אתה, אני היא השכינה היום ילדתיך וא"כ אמרה השכינה בהאי ברא אתינא לגבך וז"ש נשקו בר לברא דמלכא:
ג מזמור לדוד המזמור הזה אמרו בסיני ששייך לדוד וכן כולם לאסף לבני קרח, בברחו מפני אבשלום בנו עיין במור"ם אלשיך כי לעיל אמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה, שישמח יותר ועז"א ראו כי כן הנהגתי מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום, אמר קינה לדוד מיבעי ליה עיין במור"ם אלשיך כי עיקר הזמר היה תיכף כשהיו חורצין דינו אלא עכשיו הוסיף שמחה שאמר סברתי עבד או ממזר שאין מרחמים עלי עכשיו שהוא בני מרחם עלי, מקשין העולם אדרבה אין אנו רואין ברדיפה זו שום רחמנות כי אויב בנפש עליו הקיף ובעל עשר פלגשי אביו, ואני הוספתי דליכא למימר דדוד לא הוה ידע מה בבית כי מצינו בגמרא דבאמת היה סבור שיהרגנו, דאיתא בחלק ודוד בא עד הראש, מלמד שביקש דוד לעבוד ע"ז ר"ל והנה חושי הארכי לקראתו, א"ל מלך שכמותך יעבוד ע"ז, א"ל מלך שכמותי יהרגנו בנו, א"ל אמאי נסיבת יפת תואר, א"כ מצינו שדוד היה סבור שיהרגנו וגם חושי אמר ליה שהוא בן סורר ומורה מיפת תואר ויהרגנו ואם כן דברי הגמרא סתרי אהדדי, ונוסף לבאר דהאיך נאמר על דוד משיח צדקנו שביקש לעבוד ע"ז, והן אמת דאיתא בכתבים שהיה רוצה לתקן ולירד מוחין דקטנות הנקראים בשם ראש מוחין דאלהיו' כנודע ולהורידם מכל וכל לתקן בבחי' מוחין דגדלות ואז יהפוך לרחמים, וזה אינו יכול להיות עד ביאת משיחנו שיתגלה אז, וזה עבודה זרה עבודה שהיא זרה לו קאמר, וצריכין להבין לפי דרוש זה מה שחושי פלפל עמו, ונאמר כי כתיב האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר, והקשו המפרשים כי מצינו כשרוצים לשבח לאחד אומרים שעשה זה ואפילו זה עשה וכאן אומר להיפך מקודם אביו ואח"כ אחיו, ומתרצים דהנה בחסידים וקדושי עליונים הוא להיפך כשבאה לידם מצוה שהוא נגד הטבע וצריכין לשבר בחוזק היצה"ר אז הם מתדבקים בהשי"ת בגודל חשק ואהבה עזה שיעשו מצוה גדולה ואז הוא נקל בעיניהם נגד התדבקותם בה' וז"ש האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואפילו את אחיו לא הכיר, ונקדים עוד הקדמה שכתב מור"ם אלשיך על פסוק איכה יעיב באפו אדנ"י את בת ציון, כי כשבא על אדם איזה צער והגם שאויבים סוקלים אותו ממש באבנים ובתוכם איש שלומו אשר בטח עליו [ואם הוא] נותן עליו מעט צרור עפר מעט מזעיר מכאיב לו יותר מכל אשר עשו לו אויביו ברגימת אבנים, ולפ"ז נבוא לביאור, דהנה דוד תיכף כשאמר לו הנני מקים עליך רעה תיכף קבל בשמחה גדולה וזמר זמירות אך שהיה סבור שיהיה עבד או ממזר דלא מרחם בטבע וא"כ אין הצער גדול כ"כ וא"כ אין צריך להתעוררות גדול לדבוק בחשק ונחשב רק ליראה, אבל עתה שראה שהוא בנו דמרחם בטבע ועתה נהפך לאויב ואם כן הצער גדול עד למאוד שנחשב לרעדה, ולהפך אז בגודל חשק והתדבקות בבורא יתב', גורם התעוררות ודביקות גדול לשכינה ובא לגדר גדול עד שאז היה רוצה לתקן את כל העולמות כנ"ל בכתבי', וחושי בא אליו לומר שעדיין אינך במדרגה זו, ואמר אמאי לא, מלך שכמותי יהרגנו בנו וא"כ ראוי לי זה לגודל התדבקות, ולכן אמר לו שזה אינו, שלמה נסבת יפת תואר וא"כ הוא בן סורר וראוי להיות לך לאויב וא"כ אין כאן התדבקות רק למצוה קלה יחשב ועדיין אינך ראוי לעבוד עבודה זרה זו והבן ונבוא לביאור הכתוב ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי, בני אדם גדולים, רבים אומרים אין ישועתה לו באלהים סלה, כי ידוע מהזוהר דעיקר טענת דומה היה על דוד שדוד לא היה יודע דבת שבע ראויה לו אף שלפניך גלוי וידוע כי זה נגד מדת אלהים כמ"ש מ"ש אלו מאלו ואמר וממקודשי תחלו, אבל נגד השם שהוא רחמים לא צריך זה, וזה אמר שבאלהים אין לי תשועה, ואתה השם הוי"ה מגן בעדי, אני שכבתי ואישנה, הקיצותי בהרהורי תשובה, ונלוה לזה מ"ש ר' יוחנן לאילפא ש"מ בדידי תלי, כן גם הכא אמר אני שכבתי ואישנה ואני בעצמי הקיצותי בוודאי כי ה' יסמכני לא אירא כו' כי ה' בעוזרי, או נרמז אני השכינה שכבתי ואישנה כמו על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי, הקיצותי בכל לילה ומעוררת בכי על הגלות המר והנמהר, לא אירא מרבבות עם וגו', לה' הישועה כמו ובאו האובדים בארץ אשור צדיק וצדק כי להם הישועה ועל עמך ברכתך סלה:
ד בצר הרחבת לי. אך שלא יאמרו שהוא כבלעם ע"ש בזוהר וע"ז אמר בצר הרחבת לי עכ"ז חנני ושמע תפילתי, בני איש עד מה כבודי לכלימה תבקשו כזב סלה שאמות ויקח בני מלכותי לבנות ב"ה וע"ז אמר דעו כי הפלה ה' חסיד לו, ה' ישמע בקראי אליו כנאמר כי טוב יום בחצריך מאלף וגו', אך שאם אתם רוצים להקריב קרבן מי בקש זאת מידכם רגזו ואל תחטאו, ואי משום, שכשהיה עשן המערכה בבהמ"ק אז היה נותן מזון לכל החיצונים ולא היה בהם שליטה אפילו להביא לידי קרי, אמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה, יזכור יום המיתה וינצל בלאו הכי, זבחו זבחי צדק שתצדקו מעשיכם כמאמרם זבחי אלהים רוח נשברה. רבים אומרים מי יראנו טוב נסה עלינו אור פניך שיבא על ידי הקרבנות השפעה גדולה עד אתה נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו, ובמדרש דורש זה על הגלות, בני איש אלו בני נח שאתם תבקשו כזב סלה שאהיה לעולם בגלות, בשראו הצלחתם זמן רב כזה, ודעו כי הפלה ה' חסיד לו, ה' ישמע בקראי אליו, כה' אלהינו בכל קראנו אליו, מזה נראה שאנחנו עם ה', רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם וגו', ע"ד הפסוק במקום שאמרו לא עמי אתם יאמרו להם בני אל חי ואמרו הפי' שאמרו אינכם עם ה' כי מפני שאינו נוקם נקמתכם תיכף, יאמרו שזה הוא מפני שהוא אל חי ואינו צריך לנקום תיכף כמו בשר ודם שחושש פן ימות אבל הוא בכל זמן שירצה יכול לנקום, אך הרי אנו רואים שכמה דורות אוה"ע מתו בלי נקמה, ע"ז אמר אמרו בלבבכם על משכבכם שאף שאתם נשכבים, להיות דומו סלה, עכ"ז אף לאחר המות ינקום מכם, רבים מבני ישראל אומרים בגלות מי יראנו טוב נסה וגו', אמר שנתת שמחה בלבי מעת שדגנם ותירושם רבו כמאמר הכתוב הן עם לבדד ישכון שיקחו חלקם בפ"ע ובגוים לא יתחשב מה שלוקחים בין כל האומות אינו נחשב להם, וזה אמר נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו בשלום יחדיו אשכבה כי כד משלם שערי מכדא רמי תגרא בביתא אבל כי אתה ה' לבדד בשכל העם מכונים בשם לבדד כאיש אחד אז לבטח תושיבני:
ה אמרי האזינה ה' בינה הגיגי. כתב המור"ם אלשיך שאף שאמרי האזינה מ"מ שאף שהקשיבה לקול דהיינו סדר התפל' מ"מ אח"כ מלכי ואלהי כי אליך אתפלל, ולי נראה הכי דזה שצריך לסדר התפלה אינו כ"א בר"ה ויו"כ ואז אומרים המלך הקדוש. ומתפללים בקול רם וכל השנה אומרים האל ומתפללים בקול נמוך, וזה אמר הקשיבה לקול הסידור שועי דהיינו קול רם מלכי היינו מלך ואלהי דהיינו כל השנה. כי אליך אתפלל. דהיינו קול נמוך ולא הסידור. ה' בוקר תשמע קולי. בוקר השני דר"ה עדיין אערוך לך. דהיינו הסידור. כי בר"ה היו עושין ב' ימים גם בבית שני. ואמר הטעם כמ"ש העולם כי הקב"ה דן את ישראל ביום בשעה שעוסקים במצות ואוה"ע בלילה. וישראל ואומות ישראל נכנסין תחלה לדין. וא"כ ע"כ מוכרח להיות ב' ימים וזה א' הטעם שהוא ב' ימים משום כי לא אל חפץ רשע אתה להרשיע לא יגורך רע דהיינו עכו"ם ואם כן מוכרחים להיות ב' ימים:
עוד אמר בתחילת המזמור ע"פ מאמרם על הנחילות שהלומדים רוצים לנחול ג"כ העוה"ז כמאמר אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. אך הקב"ה אינו נותן להם שלא יבטלו התורה מעושר. והנה זה עדיין נתאוה לעושר אך אינו יכול להתפלל בקול רם כי העולם יאמרו אתה המוכיח לכל העולם לומר כי כל ענייני העוה"ז הבל וריק ועיקר הוא העולם הבא ואתה מבקש עושר וע"כ הוא צריך להתפלל ענינים אחרים אך בלבו ישים מגמתו גם לזה לעת הצורך וזה אמר אמרי האזינה ה' ועדיין הגיגי בינה:
ואני ברוב חסדך אבוא ביתך. כי בהתפלה בשמחה ובהתלהבות מתדבק בקדושה כמו בבית אבל ביראה אינו אלא כמשתחוה מרחוק וז"א אשרי יושבי ביתך. כי זה בא מהעובד באהבה בשמחה ואז עוד יהללוך סלה משא"כ מיראה מה שיכול לקצר מקצר. ויעלצו בך אוהבי שמך כי אתה תברך צדיק. כי אתה הוא החסד תברך צדיק שמתגלי', בפום אמה, רק כצנה רצון תעטרנו שלא יהנו החיצונים ממנו כמו שמבואר בזוהר ע"פ בוקר אערוך לך ואצפה היינו שמצפה אותו והבן:
ו למנצח על השמינית. דרשו על המילה שניתנה בשמיני כי העולם נהגו לומר זה המזמור ותחינה כי זה המזמור אמר דהע"ה בחליו והי' סבור שימות ולכן לאחר הווידוי שיש עוד חטאים שאינם מכופרים כ"א במיתה אז נופלים על פניהם שלא יהנו מעוה"ז רק כמת ממש וזה נחשב למיתה ממש ואנו מזכירין כי אין במות זכרך. כי שם אין עולם המעשה. וכל הבטחון הוא על מצות המילה כמ"ש דוד כשראה עצמו ערום במרחץ. היינו בעת אשר רוחצין רגליהם מזה העולם כמ"ש על אברהם היושב על פתחי גיהנם כו' ובמדרש דרשו לומר כי המזמור הזה קאי על גלות החל הזה. כי שמינית הוא. אל באפך תוכיחני ואז חנני ה' יכול לחון אותנו אבל השליח א"א לוותר כלום, חנני ה' כי אף שאינני ראוי לגאול מ"מ חנני. כי אומלל אני כי אני היא השכינה היא עמנו בגלות. רפאני ה' כי נבהלו עצמי ונפשי היא השכינה כמד"א חלקי ה' אמרה נפשי וצור לבבי נבהלו מאד. ואתה ה' עד מתי איחל ולא תפדה אותנו. או כמ"ש מור"ם אלשיך ואתה ה' עד מתי לא תהי' השם בשלימות. שובה ה' להיות בשלימות, חלצה נפשי היא השכינה מן הגלות והושיענו גם אותנו למען חסדך כי ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, כי אין במות, הוא הגלות זכרך כי רק במקדש היו מזכירין השם הגדול, או יאמר שאנו אומרים כי אין דהיינו השפעה מג"ר שהם נכללות מאי"ן, במות זכרך, הולכים השפעה לקליפה הנק' מות, בשאול מי יודה לך, יגעתי באנחתי בשביל כי אשחה בכל לילה מטתי, כי המטה היא השכינה כמ"ש הנה מטתו שלשלמה, והמטה הזה בכל לילה אשחה כמ"ש בזוהר כמה פעמים כי מיללת בכל לילה ולילה על גלותינו מלפני ה' שיגאל אותנו במהרה בימינו אמן:
ז למנצח על דברי כוש, היא השכינה שעתה היא שחרחורת וכבוש והיא ראויה להיות בן ימיני מצד החסד, ה' בך חסיתי הושיעני מכל רודפי שלמעלה ומרודפי שלמטה, ה' אלה"י אם עשיתי זאת כאמור עושה דברו היא השכינה שמגדילים אותה להיות פרצוף כנאמר בזוהר, אם יש עול בכפי דהיינו שיש בי הרהור חטא, או נאמר לפי דברי העולם בזאת יבוא אהרן אל הקודש, דהיינו תשובה תפלה צדקה, אם יש עול בכפי, דהיינו מעות של גזל שאז אדרבה לא די שאינו ממתיק הנוק' אלא שמקרב חט לה' בסוד וממחתה כי לא תקרב אליך (ישעיה נ"ד י"ד) כאשר ביארתי שם באורך והבן:
ח למנצח על הגיתית מזמור לדוד ואקדים מאמר רז"ל בשעה שביקש הקב"ה ליתן התורה אמרו מלה"ש חמודה גנוזה, דהיינו חלק התורה הנסתר מששת ימי בראשית תתקע"ד דורות ואתה רואה שהם כולם חוטאים מצד החומר כמו שראית באדם ונח וכל הדורות ואתה רוצה ליתן להם, תן להם הנגלה, אמר לו הקב"ה למשה השב להם תשובה, אמר מתיירא אני שלא ישרפוני בהבל פיהם שהם שכלים וההבל קדוש ואינם גשמיים, א"ל אחוז בכסה"כ. שהנה נשמות ישראל מעולם הכסא שהוא הבריאה והם מיצירה א"כ מעלת אדם גדול שנא' מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, שפירש מזיו שדי כי בעולם הבריאה שם א"ל שד"י, אמר להם מה כתוב בתורה אנכי ה' אלהי"ך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם, כי ידוע מה שנא' והכתי כל בכור בארמ"צ אני ולא מלאך שהיו המלאכים יראים לירד למצרים שלא יתגשמו ויטמאו באותה הטומאה הגדולה, וז"ש כלום למצרים ירדתם מפני שהייתם יראים שלא תטמאו, וגם שלא שעבדתם לפרעה ואנו שהיינו משועבדים לו, ואפ"ה יצאנו ממצרים, ע"כ כי מפאת הנשמה יותר גדולה ממלאכים, שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהי"ם אחרים, ולא אמרינן מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, כי בעלמא שהרב והעבד מסוג א', אבל השי"ת אינו מסוג המלאכים כלל, ואנו בני ישראל נשמותינו חלק אלוה ממעל, שוב מה כתיב בה לא תשא, כי הנשבע גורם להיות השי"ת מגביה עצמו, שוב מה כתיב בה לא תרצח וחייב עליו מיתה, יאמר שעשה לו טובה שהחזיר הנשמה למקומה העליון, אלא ודאי כ"ז שהנשמה מלובש בגוף החומר הזה והוא נוטה עצמו להיפך לעשות רצון השי"ת זהו מעלתה, וזהו אמרם ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך, החלק הנסתר בשמים, מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, שהיו אומרים שירה על הים כפי' הרב ר' משה אלשיך ועוד שכרס האשה נעשה כאספקלריא המאירה, וא"כ אנו רואים שיש יכולת באדם להפוך הגוף לרוחניות, או יאמר עפ"י המדרש שאמר מפי עוללים ויונקים זש"ה בני אם ערבת לרעך, דהיינו שהקב"ה אמר שיש לו ערבות טוב שאף שמוכנים לחטוא מפאת הגוף יש להם ערבות מצד עוללים ויונקים, כי אראה שמיך, דאף השמים לא זכו בעיניך וכמפורש בזוהר שאף שהם מעשה אצבעותיך ואפ"ה בכל יום מתקנים ומחדשים כי לא זכו בעיניו וכמ"ש ויהי מורא שמים עליכם, שלא יאמר האדם שכבר הוא בתכלית השלימות, ירח וכוכבים, שגם הירח תיכף חטאה בקטרוג ונתמעטה להיות ירח כי כן נק' בתחילת חודש ירח בן יומו ואפ"ה נתת לה כוכבים לפייסה ולא אפייסה, מה אנוש כי תזכרנו. כי אף שחוטא לפעמים תראה לסלוח לו, ותחסרהו מע"ט, כי האדם יוכל להשיג במדרגות נשמה עד מ"ט שערי בינה ולא חסר מן הנון שערים רק אל"ף שהוא אות המעט מאלהים כי האלף רומז לכתר ש"ה, וכמ"ש באורך בסוד ארץ שנער, ועוד נאמר כי הצדיק גוזר והקב"ה מקיים, או שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל וזה רמוז שמחסר מעט מאלהים והדין, ועכ"ז כבוד והדר תפטרהו ומחזיק לו טובה, תמשילהו במעשה ידיך כענין יהושע, כל שתה תחת רגליו צנה ואלפים כולם כי ידוע מאמרם בעת קטרוג המלאכים שלא לברוא, ואמר הקב"ה ראו חכמתו שאתם אינכם יודעים ליתן שמות לכל חי והאדם קרא שמות לצאנו ולאלפים ולחיות השדה שהם המזיקים, צפור שמים, שהם המלאכים, ודגי הים מלאכי השכינה, עובר ארחות ימים, הוא לויתן ובת זוגו הוא יחוד קב"ה ושכינתיה לכולם קרא שמות כי הוא השיג כולם מגדלם וקטנם ולערכם נתן שמות, וא"כ מדרגתו גדולה מכל המלאכים ולכן ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ:
ט זמרו לה' יושב ציון. דרשו במדרש ממה שציון שדה תחרש, ופי' כדי להגן על ישראל ששפך חמתו על העצים והאבנים, מכ"ש כי דורש דמים אותם זכר. ויש לרמוז עוד כמו שפירשתי על פסוק טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו. כי אז היה העולם מתמוטט ולא היה מי שיעשה מ"נ. הוצרך ר"ע וחבריו לעשות בפועל ולא היה די בכח וז"א כי דורש דמים הוא שיהא איתם סוד אות ברי"ת זכר, שיחה ה' מורה להם, כמ"ש הזוהר תפול עליהם אימתה אימת ה' וכן כאן נכתב בה' לעבודת מור ה':
י למה ה' תעמוד ברחוק עיין במור"ם אלשיך כי בתוך אותיות רחוק בתוך רי"ש הוא יו"ד ובתוך ח' הוא יו"ד ובתוך קו"ף הוא וא"ו הרי כ"ו מנין הוי"ה תוך הרחוק. ועוד פי' האלשיך על כי אין שמו שלם ויש פירוד בין י"ה לו"ה וזה נמשך ואקדים הקדמה שאית' בגמרא כל המתגאה כאילו עובד ע"ז מפני שהמתגאה גורם שגם הקליפות מתגאין ועולין להניק מן הקדושה וא"כ עובד אותם, עוד אמרו שם כל המתגאה כאילו כופר בעיקר. כי כיון שהקליפות עולים אז מסתלק י"ה מהוי"ה שלא להניק ממנו וכן י"ה מאלהי"ם ואז כשהקליפו' עולים אז הם בסוד משנאיך נשאו ראש ואז הם יכולים להזדווג כמו שפירשתי על פסוק אני הגבר ראה עני בשבט עברתו והבן, וזה אמר בגאות רשע הוא הרשע התחתון ומארס גאות רשע העליון ידלק עני הוא שמחמם לזיווג הלחם עני. יתפשו. כמו ותפשה ושכב עמה. במזימות. ז"ו, גי' אחד לעשות להם אחדות, כי הלל רשע העליון על תאות נפשו ודלא כמו שהי' מקדם. תאות רשעים תאבד כי עכשיו בוצע ברך כי לא מלאה צור רק מחורבנה של ירושלים. רשע בגובה אפו בל ידרוש. כי לעומת הל"ב נתיבות החכמה הוא בל דבלעם וזהו משפטים בל ידעום. עיין בסידור האר"י ז"ל בפירוש הפסוק משפטים בל ידעום ותבין, וזהו בל ידרוש. אין אלהים, דעובדא דבראשית, בל אמוט לדור ודור כי בתורה מרומז מלחמה לה' בעמלק מדור דור. דר ודר חסר רמז לת"ח שבה. אמאי אשר לא ברע. ע"כ מהמגיד הק' זללה"ה מקאזניץ: