אמרי צדיקים· רבי מאיר בורנשטין
עניני צדקה
מ"כ במדרש תנחומא הישן על פי כתב יד ישן נושן וז"ל בפ' משפטים אות ח' כתב בכ"י ולא התלמוד עיקר אלא המעשה. ומעשה בר' שמעון שביקש רחמים שיראה לו הקב"ה מקומו בג"ע והראה לו שיהיה אצל טבח אחד. הרהר בלבו ותמה מאד ואמר כל מה שעסקתי בתורה יומם ולילה יהיה מקומי אצל טבח. אמר אלך ואבקשהו ואפשפש במעשיו. הלך ומצאו שהיה עשיר גדול ונתארח בביתו ושהה אצלו ח' ימים. והטבח עשה לו כבוד גדול, קראו ר' שמעון לשדה. ואמר לו בבקשה ממך הגידה לי במה עסקת כל ימיך. אמר לו לא עסקתי בתורה כי אם מעט. אכן כל ימי הייתי טבח, ומתחלה הייתי עני ונתעשרתי. ובכל ערב שבת חלקתי בשר לעניי מקומי, ומאד אני מפזר צדקות הרבה, אמר לו בבקשה ממך הגידה לי אם עשית דבר גדול מזה, אמר לו אני אומר לך דבר גדול אחד שעשיתי, המכס של עיר הזאת שלי הוא, וכשבא הספינה אני נוטל איזה חפץ שאני חפץ בה, פעם אחת בא הספינה לכאן ולקחתי המכס, לאחר שגביתי המכס בא אלי רב החובל ואמר לי אם אתה חפץ לקנות דבר צנוע שיש לי אמכור לך, אמרתי לו אמור לי מה החפץ, אמר לי לא אומר לך עד שתקנה אותו ותתן לי הדמים, ואם לא תקנהו עתה לא אמכרנו עוד, אמרתי לו א"כ תפסוק דמים ואשמע, אמר לי עשרת אלפים זהב, ואמרתי לו הראה לי החפץ ואתן, אמר לי לא אתננו אם לא תתן לי עשרים אלפי זהב, אמרתי לו הראה לי החפץ ואתן, אמר לי לא אתננו כי אם בארבעים אלפי זהב, כשראיתי שהוא עולה ומייקר הדבר, הרהרתי בלבי שדבר גדול הוא, ופסקתי לו הזהב כמו שאמר, אמר לי תן לי קודם שאראה לך, נתתי לו, מיד הוציא מתחת הספינה מאתים נפשות מישראל ששבה אותם, ואמר לי אילו לא קנית אותם היום הייתי הורגם וזורקם לים, מיד נתנם לי כולם והכנסתים לביתי, והאכלתי אותם והשקיתים וסכתי אותם והלבשתים, וזווגתים הפנוים עם הפנויות, והיתה ביניהם בתולה יפה מאד, ורחמתי עליה ונתתיה לבני לאשה, וקידשה והזמנתי כל אנשי מקומי למשתה החופה, וכשישבו בני הסעודה לאכול, הייתי עומד עליהם, וראיתי בחור אחד מן השבוים שהיה בוכה, אמרתי לו מפני מה אתה בוכה, ולא רצה לגלות לי, עד שהבאתי אותו לחדר, ואמר לי שאותו היום שנשבה נועד היום להכניס אותה כלה, ואמרתי לו חפץ אתה לגרשה ואני אתן לך מאה כסף, אמר לי אדוני, מאד חפצתי בה מכל כסף וזהב שבעולם, אבל מה אעשה שבנך הכניסה, באתי לבני ואמרתי לו הדברים האלה, גירשה והכנסתי אותה לאותו בחור והעשרתי אותם, וזה הדבר שעשיתי, א"ל ר"ש ברוך המקום שזיכני להיות אצלך בג"ע, לכך בכל עת יעסוק אדם בתורה ובמעשים טובים ויטפל בצדקה, שהממון אינו שלו כי אם להקב"ה, שנא' לי הכסף ולי הזהב אמר ה' וכתיב כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים:
גז"ש
בפ' תשא באמצע אות ה' אחרי המלות ומביאו מסוף העולם ומזווג לזו בסוף העולם, כתוב בכ"י, ומעשה בשלמה המלך שהיה לו בת יפיפיה שלא היה כמותה בכל ארץ ישראל, הביט במזלות מי בן זוגה ומי ישאנה, וראה שהוא עני אחד ואין בישראל עני כמותו, מה עשה, בנה מגדול גבוה בים, והים מסביבו מכל עברים מסביב, לקח בתו ושם אותה באותו מגדול הגבוה, ושם עמה שבעים סריסים מזקני ישראל, ובמגדול לא עשה פתח שלא יכנוס אדם בו, ושם בו צידה הרבה, אמר אראה פועל השם ומעשהו, לימים אותו עני שהוא בן זוגה היה יוצא בדרך בלילה, היה ערום ויחף רעב וצמא ולא היה לו במה לישכב, ראה נבלת שור מושלכת בשדה, נכנס בה וישכב בין הצלעו' הנבלה להפיג צינתו, וכשהיה ישן בא עוף גדול ונטל אותה הנבלה ונשאה על גג אותו מגדול על חדר הבחורה, ושם היה אוכל העוף את בשר הנבלה, וישב שם על הגג, כשהאיר השחר, יצתה הבחורה מחדרה ללכת הגגה כמשפטה בכל יום וראתה אותו בחור, אמרה לו מי אתה ומי הביאך הנה, אמר לה יהודי אני מבני עכו אני, אמנם עוף הביאני הנה, מה עשתה לקחתו והביאתו בחדרה והלבישוהו והרחיצוהו וסכתו ונתיפה מאד עד שאין כמותו בכל גבול ישראל, ואהבתו אותו הבחורה בלבה ובנפשה, ונפשה קשורה בנפשו, והיה הבחור חריף ומפולפל וממולח וסופר, יום אחד אמרה לו רוצה אתה לקדשני, אמר לה ומי יתן, מה עשה הקיז דם וכתב לה כתובה ומוהר מדמו, וקידשה ואמר עד ה' היום ועדים מיכאל וגבריאל, בא אליה כדרך כל אדם ונתעברה ממנו, כשראו אותה הזקנים מעוברת, אמרו לה כמדומה לנו שאת מעוברת, אמרה להם הן, אמרו לה וממי נתעברתה, אמרה להם מה לכם לדעת, נפלו פני הזקנים שהיו מתייראין משלמה המלך פן ישים עליהם עלילות דברים, ושלחו אליו לבוא לדבר אליהם, נכנס שלמה בספינה ובא אליהם ואמרו לו אדונינו המלך כך הדבר, ואל ישים אדונינו בעבדיו עון, כששמע קרא לבתו ושאל לה על הדבר, אמרה לו בחור אחד הביא לי הקב"ה יפה וטוב תלמודי וסופר וקדשני. קרא לבחור ובא לפני המלך והראה לו הכתובה שעשה לבתו, ושאל לו המלך על אביו ועל אמו ועל משפחתו ומאיזה עיר הוא והבין מתוך דבריו שהוא אותו שראה במזל ושמח שמחה גדולה ואמר ברוך המקום שנותן לאיש זווגו וזהו מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות כו', עכ"ל:
ספר חופת אליהו רבה הנותן צדקה עולה ויושב כנגד כסא הכבוד שנאמר הולך צדקות ודובר מישרים וכו' וכתיב בתריה והוא מרומים ישכון וכתיב מלך ביפיו תחזינה עיניך, והעושה צדקות נוטל שכר בעולם הזה ובעולם הבא ע"ש באריכות:
ס' רבינו בחיי וז"ל העני הוא מחלק מדת הדין, והעשיר הוא מחלק מדת הרחמים, לכן כשנותן העשיר צדקה לעני, משתתף מדת הרחמים עם מדת הדין והשיתוף זה הוא קיום העולם: