אמרי צדיקים· רבי מאיר בורנשטין
כתב יד מהרב הק' האלהי מוהר"ר ישראל מריזין זצוקק"ל זי"ע
ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, יצחק האיך הוליד, בן אברהם, שנכלל במדת אברהם, אברהם הוליד את יצחק, אברהם האיך הוליד, את יצחק שנכלל במדת יצחק, ע"כ כשיש לאדם אהבה צריך שיהי' לו יראה, וכשיש לו יראה צריך שיהיה לו אהבה ונעשה מזה הולדה, כשאברהם נתבשר בבשורת יצחק ידוע שא"א להיות זה רק שיוכלל בגבורה, עז"כ ויפול אברהם על פניו ויצחק נתכלל בבחי' אברהם, אבל על שרה רגז השי"ת ואמר למה זה צחקה שרה, לה אין שייך זה כי היא עצמה בחי' נוקבא בחי' דין, והתנהגות העולם ג"כ כן כשמנהיג העולם בחסדים ע"ז כתיב אשרי אדם מפחד תמיד וכשמנהיג בדינים צריכים להאמין שיהיה טוב, כי הוא כך שהגבורות מהחסדים והחסדים מהגבורות, וכעת בוודאי שהשי"ת מנהיג העולם בדינים צריכים אנו להאמין שבוודאי אי"ה יהיה טוב ויהיה הולדה רחמים ודפח"ח:
פעם אחד סיפר שמבואר בספרי הרמב"ם ז"ל שהיה שנה אחת כמה מקרים לא טובים, ובא מלאך מליץ אחד של ישראל וביקש מהקב"ה שיתן לו רשות להנהיג העולם שנה אחת ונתן לו, ועשה כל הצטרכות העולם עצהיו"ט בענין הגשמים בכל עת הצורך ובכל פרטי הנהגות והיה גודל התבואה ביותר ואח"כ כשטחנו אותה היה ברכה ביותר, וכן העיסה נתברך מאד, רק אחר שנאפה הפת, נפרר הפת לפרורים דקים מאד כמו חול ולא היה מתחבר כלל, ולא היה באפשרי לאכול אותו, ובא המלאך לפני הקב"ה ושאל אותו מה היה הדבר שלא עשינו יפה שנחסר איזה כח בהתבואה שא"א לו להתחבר, והשיב לו הקב"ה תדע שכח הצומח הוא מהגרעין אחר שנרקב ונתבטל לכח העפר ואז מצמיח ויש בו כח העפר, ויש לזה רוחות שצריך להוציא מהתבואה כח העפר בכדי שיוכל להתחבר ואין ידוע לך הרוחות הנ"ל כי אינם נמסרים למלאך רק הם בידי בעצמי, ונצטער המלאך על זה מאד, כן הצדיק יסו"ע כשמקבל יסורים ואח"כ יוצא מהיסורים סובר שע"י שיצא הוא מהיסורים שלו ונמתקים בשורשם ע"י זה ימתקו בכללות ישראל לצאת מיסורים עוני וגלות, רק כשרואה עדיין יסורים של כלל ישראל מבין מזה שנחסר רוח כנ"ל שהוא בידו של הקב"ה בעצמו והוא (ישעי' י"א) והריחו ביראת ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' והוא רוחו של משיח שהוא מידו של הקב"ה, ולכך אי אפשר להצדיק לקבל שמחה ממה שיצא מהיסורים שלו כיון שאין הרוח הנ"ל שהוא רוחו של משיח:
ואהבת לרעך כמוך אני ה', אמר משל לשני אוהבים שהיו נפשם קשורה באהבה מאד והיו רחוקים זה מזה, והגיע עילה על אחד מהם ונגמר דינו ליהרג והוכרז שכל בני המדינה יבואו לראות דין האיש הזה, ובא האוהב הזה ג"כ לשם, וכראותו כי כן, צעק בקול גדול הניחוהו, אני הוא שעשיתי העול הזה ולא חבירי, והגיע הדין למלך, וקרא אותם לשאול להם אמיתת הדבר, כיון שרק אחד עשה הדבר הזה, ולמה יחפוץ זולתו למות בחנם, אז השיב למלך חבירו של זה אני יודע שחברי לא עשה שום עול כי אני מכיר מזגו ומהותו שלא עשה כן, אם כן אין זה רק עילה, וחיי תלוי בחיי חבירי, מוטב שאמות, ולא אראה במיתת חבירי, כי בודאי אני חייב מיתה על שהגיע לי עונש לראות במיתת חבירי, וכן השיב לו גם חבירו, וכראות המלך אהבה עזה שביניהם פטר אותם, וביקש מהם ואמר שבין אוהבים כמותכם אני חפץ שתכניסו אותי באהבתכם ואני אהיה לכם ג"כ אוהב כזה, כן הדבר כאשר יגיע למעלת ואהבת לרעך כמוך, אז אני ה' מבקש לשרות בכם שתאהבו גם אותי, ואני אהיה לכם ג"כ לאוהב נאמן:
בשם הרב המגיד הגדול מו"ה דוב בער זללה"ה, אמרו רז"ל אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, כבר דקדקו קמאי הא אין צדיק בארץ אשר לא יחטא, והאיך שייך ולא מצא, ואפשר לומר דהכי פירושו יפשפש במעשיו הטובים שעשה שזכותם יצילו אותו מהיסורים הללו, פשפש ולא מצא מעש"ט כאלו שזכותם יצילו אותו מהיסורי' הללו, יתפלל להש"י ויתלה בביטול תורה דלעתיד, מחמת היסורים שיש לו, יש לו ביטול תורה, לכן ראוי להשי"ת שיצילהו מהיסורים כדי שיוכל ללמוד תורה, וכמו דאיתא בגמרא היכי דמי יסורין של אהבה כל שאין בהם ביטול תורה. רק אם רואה שהיסורין באים עליו. היינו על גופו ממש. לא על ממונו ובניו ר"ל כמש"כ במדרש שמואל כשבאים על גופו ר"ל יש בהם ביטול תורה. השי"ת יצילנו מכל מיני יסורים רק ישפיע לנו כל טוב א"ס:
בסידור ר' שבתי גם בסידור משנת חסידים בהפרש הנוסח במעריב השכיבנו אבינו. לא כנוסח שאר הסידורים שכתוב בהם השכיבנו ה' אלהינו. כי באמת כאשר יתבונן האדם בגדלות הבורא אשר מכה"כ ולית אתר פנוי מיניה ומלכותו בכל משלה שכל העולמות עליונים ותחתונים מקבלים כל חיותם מאתו ית' בלתי הפסק רגע אחת, הנה לא היה לו העזה לשכוב במטה ולפשוט את כל אבריו מגודל הבושה מהבורא ב"ה אשר מכה"כ. אמנם כאשר אומרים השכיבנו אבינו ונזכר שהבורא ב"ה הוא אבינו ואנו בנים למקום ב"ה. יכול לשכוב כבן המתחטא לפני אביו ומדרך האב לחופף על בנו ולשמרו בעת שהוא ישן. וזהו בקשתנו שישמרנו ויפרוס עלינו וכו':
סיפר אשר בין תלמידי המגיד הגדול זלה"ה היה וויכוח על תורה שאמר המגיד ז"ל. זה אומר כך אמר המגיד וזה אומר כך אמר המגיד. והשיב להם המגיד אלו ואלו דברי אלהים חיים. כי הדיבורים שאמרתי כולל דברי כולם ע"כ דברי המגיד ז"ל. ואמר הוא ז"ל כי יש שבעין אנפין לאורייתא. ובאמת נמשכת התורה ממקום האחדות האמיתי אמנם התורה במקור שרשה היא אחדות רק כשנמשכ' לאלו העולמות נעשה שבעין אנפין לאורייתא ע"כ איתא בתורתו של ר' מאיר כתוב כתנות אור באל"ף כי רבי מאיר לקח את התורה ממקור שרשה. ע"כ נכתב אור באל"ף. ואצלנו כתוב עור בעי"ן. עוטה אור כשלמה עוטה אור כש"ל מ"ה. כי בכל אחד מישראל נמצא אבן טוב היינו ניצוץ הקדוש אשר לא נמצא כמוהו אפי' בהצדיק. רק שאור שלו איננו בהתגלות בשוה אצל כל אחד ואחד. למשל כאשר יש אבן טוב טוח בכותל לא נראה זיווה ואורה, וכאשר מנקים אותו מהחומר מתחיל האבן מעט להאיר. וכשמנקים אותו היטב הוא מאיר ביותר. וכאשר לוקחים אותו מהכותל ומנקים אותו ביותר מאיר ביותר. וכש"כ כשמושיבין אותו במשבצות כסף וכש"כ במשבצות זהב שמאיר ביותר. וזה עוטה אור שלו כש"ל מ"ה. כדרך שהאדם מתנהג עם חלק האור שיש בו. וזהו ולכל בני ישראל היה אור. רק שהחילוק הוא. במושבותם. היינו באיזה מקום שהוא מושיב אותם:
עוד אמר. הקב"ה הוא נשמה של העולמות והתורה היא רוח של העולמות וישראל הם נפש של העולמות. וע"י הממוצע שהיא התורה שהיא בחינת רוח נעשה התחברות והתקשרות בין ישראל לאבינו שבשמים. וזהו קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא. ומחמת זה קודם בריאת אדם לא היה מי לקבל עליו עומ"ש כדכתיב (ואדם אין לעבוד וגו') ונאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים. כי לא היה לה היכן להיות ממוצע וסרסור:
פ"א סיפר מרבי הירש לייב מאליק שפעם אחת נסע בדרך ובא למקום רפש וטיט בקשה ממנו שם נפש אחת שיעשה לה טובה. השיב לה מה לי ולך שאעשה לך טובה. כיון שרשע אתה ושוכן במקום כזה. מסתמא שוה אתה זה הגמול. והשיבה זאת הנפש. כשהייתי בזה העולם נתתי לך ממון. אמר הרב ז"ל כיון שכן מוכרח אני לעשות לך טובה:
מה שאמר בפ' במדבר בשנת תקפ"ב:
שאו את ראש כל עדת ב"י למשפחותם לבית אבותם. הנה ידוע למי שיודע כי האדם בעבודתו יתברך בזיכך חומרו וגופו מתאוותיו הגשמיות יכול להגיע למעלות ומדרגות יותר מהמלאכים ושרפים ואופנים וחיות הקודש, כי נשמות ישראל נחצבות מתחת כסא כבודו יתברך, וזה ידוע כי אצל הכסא כבוד כתיב (יחזקאל א') פני אדם ופני אריה לימין לארבעתן ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן, נמצא שמדרגת האדם הוא מעולה ומשובח יותר מג' החיות הנשארות הנושאות את הכסא כי הוא מוקדם ונמנה בראשונה, ובעבודתו וזיכוך חומרו וגופו יכול להגיע לאדם דלעילא הגבוה והרמה ביותר מהשלשה חיות הנושאות את הכסא שהם גם כן גבוהים ורמים מן המלאכים ושרפים כו' כנ"ל בסוד יעקב חבל נחלתו, שבנענוע קצה התחתון מנענע לאדם דלעילא שהוא למעלה משלשה החיות שישכון עליו השם ית' להיות בסוד הכסא, וזה כמראה אדם עליו מלמעלה, שמחמת עבודתו וזיכוך חומרו וגופו מתאותיו, יכול להגיע למדרגת אדם דלעילא הנושא את הכסא והוא למעלה ונמנה בראשונה בד' חיות הנושאות הכסא, וזהו שנשמות בני ישראל נחצבות מתחת כסא כבודו יתברך בסוד אדם הנושא את הכסא, וכן יש באדם מדרגה פחותה שאין למטה הימנה כי זה ידוע שיש ארבע יסודות ארמ"ע והעפר הוא יסוד הגרוע והמעובה מכולם, וגופו של אדם נבנה ונברא מן יסוד עפר בסוד וייצר את האדם עפר מן האדמה, ואדם יסודו מן עפר הגרוע והפחותה שבד' יסודות, נמצא שבאדם יש חדא לטיבותא שאין למעלה ממנו, וחדא לגריעותא שאין למטה ממנו, שאם ייטיב דרכו ללכת בעבודת השי"ת בזיכוך חומרו, אזי יכול להגיע למעלה ומדרגה יותר מהמלאכים כו' כנ"ל, ובהיפוך ברוע מעשיו, אזי יכול ח"ו לירד לנוקבא דתהום רבא שחומרו נלקח משם מן יסוד עפר, והכל הולך אל שורשו ומקורו, וזה עבודת האדם כל ימי חייו להפוך החומר שלו לצורה בזיכוך חומרו וגופו ולהכניס האור אל החושך שהחושך יאיר גם כן ולא יהיה שום פירוד והבדלה ביניהם, וזהו ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, כי כל מקום שנאמר ויהי הוא לשון צער, לבד מה שנאמר כאן במעשה בראשית שהוא לשון שמחה, כי האדם צריך להכניס את האור המכונה בשם בוקר בזיכוך מדותיו וחומריות גופו שיהפוך החשכות המכונה בשם ערב לבוקר שיאיר החושך כמו אור כחשכה כאורה ולהיות ליום אחד, ומלאך רע בע"כ יענה אמן ויתהפך לטוב, בסוד וירא אלהים את האור כי טוב, וזה סוד שיעקב ובניו קראו גלעד, גל הוא התגלות אלהות שאצלם היה בהתגלות בלי שום מסך ומבדיל (בלי שום מיצר ודוחק) כי גופם וחומרם היה בתכלית הבהירות והזהירות בסוד אדם דלעילא עד שהאירו בבני לבן שנתחברו יחדיו והאירו בם הארה גדולה כ"כ עד שבע"כ הודו כי מלאך רע בע"כ יענה אמן וקראו לו יגר שהדותא, כי יגר הוא לשון מיצר ודוחק והעידו שאפי' במקום שהוא חושך ואפלה שהם תאוות החומריות וגוף העכור גם שם יכולים להשיג התגלות ופרסום אלקותו בזיכך חומרו וגופו בסוד הכתוב ויהי ערב ויהי בוקר כנ"ל, וזהו ג"כ כוונת הכתוב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, שמים כינוי לחכמה עילאה אור אלקותו שנמשך מאותיות שם הוי"ה אור עצמות א"ס ב"ה שהוא לה', צריך אדם דלתתא בזיכוך חומרו להאיר ולהכניס הארה ובהירות שיאירו יחדיו בשוה כמו האור העליון בסוד הכתוב ויהי ערב ויהי בוקר וכו' כנ"ל, וזהו והארץ נתן לבני אדם שהוא סוד העפר כנ"ל שיאיר ג"כ כמו השמים שמים לה' יחדיו ידבקו ומלאך רע בע"כ יענה אמן, וזהו ג"כ סוד הכתוב אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, רוח המושל הוא כינוי לאור אלקותו חכמה עילאה הגבוה הרבה מגוף החומר העב וע"כ נקרא בשם מושל, וזה שאמר אם רוח המושל וכו' כנ"ל, וזהו לשון תעלה עליך שהוא באקראי, וע"כ מזהיר מקומך אל תנח, היינו מקומך שהוא סוד עפר שנברא ממנו הגוף והחומר, אל תנח, היינו שתראה לזככו ולבררו בתכלית הזיכוך והבהירות מתאוות הגשמיות שיאירו גם כן שניהם בשוה, ותהיה זאת בקביעות ולא בדרך ארעי כהוראות לשון יעלה, וזהו מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, מי הוא בינה בסוד נ' שעולה במספר מ"י, ולזה אמר מי מנה, אם הגעת למעלת ומדרגת מי שהוא סוד הבינה, אזי תראה לזכך ולברר הגשמיות ועביות שבגוף שמכונה בשם עפר יעקב, שיאיר בבהירות וזהירות כמו המעלה ומדרגה של מ"י שניהם בשוה ויהיה בסוד האחדות ולא בסוד המספר שהוא התחלקות, ותיבת מ"י שבתחלת הפסוק הולך על שניהם על עפר יעקב, ועל מספר רובע ישראל, שיכניס המ"י שהוא בינה אל עפר יעקב שהוא הגשמיות וסוד העפר ואל המספר שהוא התחלקות ויהי' הכל אחדות אחד אור פשוט אור עצמות א"ס ב"ה ולא שני חלקים מחמת עביות וחומריות הגוף, וזהו ג"כ סוד הכתוב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, כי אלה מרמז סוד אברהם יצחק ויעקב שהם בסוד אריה שור נשר מד' חיות הנושאות את הכסא, וצריך לקשר ולדבק עצמו תמיד אל השורש שממנו מקור מחצבתו כי נשמות ב"י נחצבות מתחת כסא הכבוד ית' בסוד אדם שבד' חיות שהוא המובחר שבד' חיות ולחבר המי שהוא סוד הבינה עם אלה שהם הג' חיות הנשארות וישכון עליו השי"ת כשיהיה מוכן ע"י זיכוך גופו וחומרו שיהיה כסא לשכון עליו השי"ת, וזהו וראו מי ברא אלה, שיראה שיחבר המי עם אלה שיהיה בסוד ד' חיות כנ"ל, וזהו שאו את ראש כל עדת ב"י למשפחותם וכו' ר"ל שאו הוא לשון התנשאות, שיראה משרע"ה להגביה ולהנשא את ראש ב"י, ר"ל את נפש רוח ונשמה של עדת ב"י הנתונים במוח ובראש בזיכוך חומרם וגופם, למשפחותם משפחה הוא לשון חיבור ודיבוק כמו מספחת, היינו שיחבר וידבק את נר"נ של בנ"י בזיכוך גופם, לבית אבותם, שהוא סוד אדם דלעילא המובחר שבד' חיות הנושאות את הכסא כי נשמתם ומקורם הוא מן המקום ההוא, ויהיה כחשכה כאורה שיאיר הגוף כמו הנשמה ומלאך רע בעל כרחו יענה אמן בסוד ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, וזה לבית אבותם שיגביהם אל השורש סוד אדם דלעילא, וזה שכתוב את ראש לשון יחיד כי למעלה הוא אחדות פשוט ויהיה כמו כן למטה יחדיו יודבקו הכל אל סוד א"ס ב"ה אחדות אחד אמן כן יהי רצון:
בשם הרב ר' פנחס מאוסטראה, רב פפא הוה סליק בדרגא אישתמיט כרעא בעי למנפל אמר השתא כן אחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעובדי עכו"ם, אמר ליה ר' חייא בר רב מדיפתא לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו, ולהבין דבר זה האיך רמז לנו באורייתא שעל ביטול צדקה מגיע זה העונש, ואמר הרב שיש רמז באורייתא שהנגינה של פתוח תפתח את ירך הוא דרגא תביר ודפח"ח:
שמעתי מכבוד אבי מורי מוהר"ר ישראל זללה"ה מרוזע שצדיק עם שבת הוא על בחינה אחת, היינו שבת הוא חיות מכל השבוע, כשיש לאדם איזה חסרון בעבודתו בכל השבוע, כשבא שבת קודש ישיג שלימות על חסרון שלו, וזהו פירוש בא שבת בא מנוחה, כי איש הישראלי אין לו מנוחה תמיד, כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, ובכל שבוע ושבוע ישיג חסרון אחר, אך כאשר בא ש"ק ישיג מנוחה על חסרון שלו, וצדיק ג"כ כי כל איש הנוסע אל הצדיק נודע לו החסרון שלו, וכשיהיה אצל הצדיק יהיה מובטח שבוודאי הצדיק יעשה לו טובה גדולה להשלים החסרון שלו ודפח"ח:
אמר על פסוק כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד) כי יש ב' בחינות א' בחינת עומד וזה בחי' מלאך, ב' בחי' הולך וזה בחי' צדיק, ובזה גדול האדם מן המלאך, ועוד יש ב' בחי' נפילה בהצדיק ח"ו, אחד שנופל ממדרגתו עד למטה ח"ו, בחינה ב' כי צריך תמיד להיות בבחי' הולך, אך אם הוא נופל ממדרגת הולך ולא נשאר רק בבחינת עומד זה ג"כ נפילה אצלו, ואעפ"כ צדיק נקרא וזה פירוש הפסוק כי שבע יפול צדיק וקם, אפילו שבע פעמים יפול הצדיק ממדרגתו, אך עכ"פ נשאר בבחי' וקם, היינו בבחינת עומד, ג"כ נקרא צדיק, כי עכ"פ נשאר בבחי' מלאך, וזה פירוש הגמרא אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו', רצה לומר כשאפילו נופל ממדרגתו עכ"פ נשאר בבחי' עומד ודומה למלאך, תורה יבקשו מפיהו, ואם לאו פירוש שהנפילה שלו הוא עד מדרגה התחתונה, ר"ל שלא נשאר בו אפי' מדרגת עומד, אל יבקש תורה מפיהו, ולכן הצדיקים הראשונים כשהיו צריכים להטיב לעולם היה ע"י תורה ותפלה כי העולם היה בבחינות גדלות, אבל עכשיו שהעולם הוא בבחי' קטנות, לכן כשצריך הצדיק להטיב לעולם אינו רק ע"י ספורי מעשיות ודברים פשוטים, וזה פי' הפסוק אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בהי, כי אחות נקרא כנסת ישראל כשישראל הם בבחינות קטנות, ושדים אין לה, היינו חכמה ובינה, מה נעשה לאחותנו, במה יכול הצדיק לעשות טובה לכנסת ישראל, ביום שידובר בה, באותו יום שדיבר הצדיק סיפורי מעשיות בזה עושה טובה להם, ופעם אחד בא לאבי זללה"ה רענדאר אחד וסיפר לו שהאדון רוצה לדחותו מאורענדע, והיה אבי ז"ל יושב ודיבר סיפורי מעשיות כל עת התנצלותו, וקודם צאתו אמר לו רבי מה תשובתי על עסקי, אמר לו אבי "ל לך לשלום כבר עשיתי לך טובה על ידי הסיפורים:
והיה כי תבוא אל הארץ וגו'. אעפ"י שאור החיים אמר שהשמחה הוא כי תבוא אל הארץ העליונה, ואני אומר להיפך שעיקר השמחה בהטיב דרכיו בעוה"ז, כי זה גדול מי שנהירין לו שבילי דנהרדעא כשבילי דרקיע, ממי שנהירין לו שבילי דרקיע כשבילי דנהרדע':
אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, אמר שתיבת שיכלו הוא מלשון כלתה נפשי, כדאיתא בס' אוה"ח ע"פ ויכלו השמים שאמר מפני מה הארץ כדורית כדי שתהיה תלויה ועומדת בחוזק, שכל חלק יש לה השתוקקות בשוה עי"ש, וזהו שיכלו כל הנשמות שבגוף שיהיה להם השתוקקות להשם יתברך עד כלות הנפש:
אמר יש צדיקים שנראה צדקתם ותורתם ועבודתם בהתגלות לעין כל. ויש צדיקים שאין נראה בהתגלות תפלתם ותורתם ועבודתם רק שפתותיהם נעות כדוגמא מ"ש הרמב"ם ז"ל שכל הגלגלים מתנענעים וגלגל היומי מנענע כל הגלגלים בלא תנועה, כי מחמת גודלו של גלגל היומי. הנה בתנועתו הקטנה שבקטנות שכמעט לא נראה כלל הוא מנענע כל הגלגלים. וזהו כל הנחלים הולכים אל הים. כל הנחלים היינו הצדיקים, הולכים אל הים. היינו להצדיק שהוא מחמשים שערי בינה בגי' י"ם. אל מקום שהנחלים וגו' שבים ללכת. כי הצדיק הגדול נותן שפע וחיות לעבודת כל הצדיקים וכל ישראל:
עוד אמר שבדורות הראשונים כאשר בא הבעל דבר אל האדם ואמר לו עשה עבירה זו היה מנצח אותו ועשה סיגוף לגוף, ואם אמר לו עשה עבירה זו עשה סיגוף אחר לגוף. אבל עכשיו שהגופים חלשים אינו כך וזה שאמר ירמיה הנביא (איכה ה') למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. פי' למה לנצח. מה לי לנצחון. והא תשכחנו. פי' תש כוחנו מאד ואין בידינו לנצח הבע"ד ולעשות סיגופים. ובעד זה תעזבנו פי' לאורך ימים בתמיה. אלא בדורותינו השיבנו ה' אליך ונשובה וחדש ימינו כקדם. פי' שיהי' שוה כימי קדם בסיגופים:
עוד אמר על יה"ר שאחר תהלים ולא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה ולא לעם אחר והקשה הלא כתיב כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. וי"ל הכוונה ולא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה, ולא, פירוש מה שכתוב ולא יחדל אביון מקרב הארץ זה יהיה לעם אחר:
לראש השנה
בשבת שמברכין ר"ח אלול שנת תר"ז שאל מה הענין אשר נקראים ימים הללו ימים נוראים, ופתח ואמר הענין הוא כך כי בסוכות הוא יחוד האמיתי ובא חיות חדשות לעולם, וכתיב וישן מפני חדש תוציאו, שקודם שמקבלין החיות החדש צריכין לבא ליראה גדולה שיצא החיות הישנה ויתבטל לגמרי בשורשו מחמת גודל היראה והפחד מפני הבורא ב"ה. ואז יכולין לקבל החיות החדשה ולהוריד נשמות חדשות בעולם. וזה הענין נעשה בר"ה ויוה"כ אשר מפני היראה והפחד מפני הבורא ב"ה באלה הימים אשר ממש יצאה החיות במס"נ לה' וכלתה החיות הישנה ונתבטל לגמרי בשורשו, יכולין אחר כך לקבל חיות החדש אשר נמשך בסוכות על ידי היחוד האמיתי. וזהו בחי' שמאל דוחה וימין מקרבת, פי' שמאל שהוא ענין היראה דוחה החיות הישנה. וימין מקרבת. שהוא בחי' החסד ממשיכין שפע חדשה. וזהו שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. וזהו ג"כ בחי' אלול אני לדודי ודודי לי. פי' כשנתבטל החיות בשורשו אזי דודי לי שמשפיע שפע חדשה. וזה ענין קרבן עולה ויורד שמקודם עולה החיות למעלה בשרשו בביטול המציאות מפני היראה. ואח"כ יורד השפע. וגם בכל יום יש ענין זה היינו שאחר תפלת שמ"ע מתחיל ירידת השפע ולכך צריך להיות קודם נפילת אפים בבחי' מס"נ להכלל חיותו בשורשו ואחר כך יוכל להיות ירידת השפע. ורק שבכל יום הוא בפרט. ובימים האלו הוא שממשיכין שפע חדשה ונשמות חדשות בכלל:
נהיה לראש ולא לזנב. פי' כי יש עולמות ומהסוף של עולם העליון נעשה ראש לעולם התחתון. נמצא שבכל עולם יש בחי' ראש שמשפיע לעולם התחתון. ובחי' זנב לגבי עולם העליון שמקבל ממנו וכן עד רום המעלות. ובר"ה רוצין ישראל לקבל שפעם מאור א"ס ב"ה בעצמו שהוא המשפיע לכולם ואינו מקבל כלום רק משפיע לכולם. וע"כ אנו מבקשים נהיה לראש האמיתי ולא לזנב שהוא מקבל מעולם העליון ממנו. רק נקבל מאור א"ס ב"ה שהוא בעצמו רק בחי' ראש לכל העולמות. השי"ת יזכנו לקבל ההשפעה מבחי' ראש העליון שפע ברכה והצלחה אמן כן יהי רצון:
ע"כ מחרב הק' האלהי מוהר"ר ישראל מריזין: