אור ברסלב
אמרי צדיקים עוד בשם הרב המגיד הק' זללה"ה מקאזניץ

אמרי צדיקים· רבי מאיר בורנשטין

עוד בשם הרב המגיד הק' זללה"ה מקאזניץ

פירוש על עשרה ק' תהלים הראשונים

בפרשת בראשית פרשה ג' פסוק ה' כי יודע אלהים כו' פירש"י כל אומן שונא את בני אומנתו מן העץ אכל וברא את העולם, וצריך להבין איך נמצא בריה בעולם שיאמר שקר כזה ובפרט לומר ליציר כפיו של הקב"ה אדם וחוה, ואמר המגיד הק' זללה"ה כי ידוע שהשי"ת ברא עולמות לאין שיעור ומלאכים ושרפים ואופנים וחיות הקודש, ומ"מ עיקר הבריאה היה בשביל אדם המוטבע בחומר ויש בו בחינת טוב ורע ויש לו בחירה ומ"מ בוחר בחיים היא התורה ומצות ומבחינה זו יש להקב"ה יותר תענוג מכל עבדות מלאכי מעלה שאין להם טוב ורע כלל רק טוב לחוד, וזה שאמר הנחש לחוה מן העץ הזה אכל, כי אכילה באדם היא אכילה ממש, ואצל הקב"ה תענוג ורצון ממצות האדם מכונה בשם אכילה, וזה מהעץ הזה שהוא טו"ר מעורב בו אכל, הוא תענוג הבורא ועבור זה ברא עולמות כולם, ע"כ מוטב שתאכל ויכנס בה בחינת טו"ר, והיינו שיהי' להם יצה"ר לעשות עבירות, ומ"מ ישמרו עצמם בלתי לעשות, ועי"ז יהיה נולד תענוג ונחת רוח להקב"ה מעבדות שלהם אשר לזה הי' עיקר בריאת העולמות, כך הי' ענין הסתת הנחש הוא היצה"ר, אבל באמת זה הי' ערמתו של הנחש, כי באם היו שומעים לצווי של הקב"ה ולא היו אוכלים מעץ הדעת, יותר היו מקיימים רצון הבורא ב"ה וכוונתו בבריאת האדם כמ"ש בספרי קודש, והבן ענין זה היטב כי זה ענין הוא תמיד בכח אצל כל אחד מישראל בהרבה ענייני עבודת הבורא ובפעם הראשון הי' בפועל, ע"כ שמעתי מאיש נאמן ששמע מאיש זה ששמע מפי הרב המגיד הק' זללה"ה בעצמו:

עוד בשם הרב המגיד הק' זללה"ה מקאזניץ על פסוק (תהלים נ"ה) ואני אבטח בך, ר"ל הצדיק העובד ה' הלא נשמתו בחיים חיותו בג"ע ונדבק בהקב"ה, וזהו ואני אבטח בך, פירוש ואני נדבק בך מפני שאני עובד אותך:

מ"כ בס' מחברת הקודש של המגיד הק' זללה"ה מקאזניץ שהוא נמצא אצל אדומ"ו הרב הצדיק המפורסם הק' אי"א מוהר"ר ירחמיאל משה שליט"א מ"מ דק"ק קאזניץ אשר היה כתוב על הגליונות בכתיבת ידו הקדושה, וצוה לי להעתיק הכל אות באות ממש, וגם כ"ק אדומ"ו שליט"א הגיה את העתקתי הנכחית מתחלה עד סוף, ונתנם לי לספחהו אל החיבור הזה. דף מ"ט שער חנוכה בתחילתו, עד כל העשרה ולא (עד) [נר] חנוכה [כצ"ל]. דף ע' שער יציאת מצרים סוף דרוש ראשון, והרשעים (מיתתם) [בחייהם] קרוים מתים [כצ"ל]. דף קי"ב שער ראש השנה בתחלתו, כי היא נטלה שיעור קומתה קודם וכו' [נ"ב] והסימן אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. דף קי"ג שם, והענין הוא וכו' הי' נמשך האי קוצא דשערי היורד מראש הזכר וכו' [נ"ב] ואמר מ"ו דוב בער כי הגמ' מרמזת בסוד גורעין ומוסיפין דם מהפר יקבלנו, והוספתי כי כשנלקח ד"ם מפ"ר נשאר רל"ו אז באחרי שקיע חיסד' מילוי דהויות [עם הד' כוללים]. דף קי"ד בד"ה מהר"ן זללה"ה, ותשרי פומא דילה [נ"ב] כי מתפלתם נעשה כתר בראש הקב"ה:

בשער ר"ה דף קי"ד בד"ה היום הרת עולם, והנה רבותינו ז"ל נחלקו אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, איך יחלקו בזה המחלוקת ואיך יצדק אלו ואלו דברי אלהים חיים, ותירץ בזה כי יש עיבור ולידה ומא"ח ומא"ח וכו', [נ"ב] והנה אנו אומרים כמו שעמד לפניך היום בדין אבינו הראשון וכן כל המדרשים, לכן נראה שרמז שעיקר העולם הוא כדי להמליך לבורא להקרא מלך ולפעול כל הפעולות וכל הי"ג מדות טובות עמהם בשכרן ע"י שימליכו אותו ועי"ז יתחדש השפע לטוב והמלוכה לא נתגלה עד שיצאו ממצרים ע"ד אני יוצא בתוך מצרים ולכן עד שם הי' בחי' עיבור של המלוכה, והנה כתיב כתפארת אדם לשבת בית ולכן כתיב כן משחת מאיש מראהו ולכן גם כל הבחי' של ת"ת היו בעיבור וכל החיות והשפע היו ע"י מדות עליונות ובניסן היה הלידה. דף קט"ו בד"ה סוד הנסירה, מוחין שלו למעלה [כצ"ל]. דף קט"ז בד"ה מהדורא בתרא, כי כל המוחין חדשים (אמנם) [אינם] הראשונים [כצ"ל]. דף קי"ח בד"ה סוד הנסירה כפי וכו' דנה"י [דאימא] ונשארו וכו' [כצ"ל]. בשער השופר דף קכ"ו אחר תיבת חסד להמתיק גבו' יצחק [נ"ב] וזה ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק והמתיק דיניו ונתהפך הגמל לאותיות מגלה שמגלה מה שבלבו כי הכל הוא רק לעורר בתשובה להמתיק הדינים ליתן לנו מגמול ידיו לטובה ולברכה:

בשער ר"ה דף קכ"א בהתחלתו עתה אבאר לך כך העלייה בע"ב דיודי"ן [נ"ב] כי כל הזקיפות הם שיעלו כל הניצוצות להשם ויכירו כי הוא שם א' והוא היחוד האמתי שאנו מוסרים עליו נפשינו. וכמו שבק"ש מקבלים עלינו הד' מיתות באהבה כן כאן. ובזה מבטלין כח הקל"א שבגי' ס"מ הקלא אילן הטמא ויהיה ה' האחד ובכריעה מורידין הארה לניצוצות שיהיה להם כח לעלות בזקיפה, וראיתי בקנה שאחר הס"מ הולך ממונה ומזכירו בכל עת שהוא עבד ויש לו אדון עליו, ונראה שלכן ס"מ בגימ' יו"ד אל"ף. לומר ה' אחד ולא יכפור בו ויעשה עצמו אלו"ה:

באותו עמוד שורה כ"ד אחר תיבת ותכוין כי ע"י עליות הבינה [נ"ב] מבשרי אחזה אלו"ה כשאדם רוצה לעלות נשמתו צריך ליחד כל כוחו במחשבתו לה. באחד ואזן. והנה הבן מתיחד בי אבא ואז באבא יסד לה"י אז כונן שמים בתבונה:

בדף קכ. ע"ב בשער ר"ה בד"ה דע כי אלהינו וכו', בכ"מ שתמצא בתורה אותיות נ"ו בסוף התיבה כמו אלהינו ואבותינו וכו' לכן נ"ו בכ"מ הוא דין, [נ"ב] כי בכ"מ נ"ו הוא מצמצם הדבר כמו אלהי שלנו. אבות שלנו:

דף קכ"ז בד"ה בענין התקיעות בסוד רי"ו וכו' [נ"ב] כי הז"א הוא אתוון ונוק' ע"ב תיבין:

דף קכ"ח בד"ה שברים, מלאים הידועים ג"פ אדנ"י במילואו [כצ"ל]:

שם בד"ה תקיעה כי ג' תשר"ת ג"פ [ל"ו] הם ח"ק וכו' [כצ"ל]:

שם בד"ה תקיעה אחרונה. השבעה [ועשרים] אותיות וכו' [כצ"ל]:

בדף קל"ב ע"א בד"ה בסוד אחה"ע. גם מ"ל דמנצפ"ך נשחק ע"י צפך עליון וכו':

[נ"ב] וזה צירוף כצפיחת כת צפיח כי י"ח עם ב' אותיות הוא ך' וא"כ הוא צירוף צפך שכותת המן לדבש גימ' אשה וחזר לטעם דבש. וז"ש בתיקונים דף נ"ז ע"ב וע"א. וסבלין כמה מכתשין עד שיבואו זה לזה כי אז מנסרין הדינין וירח את ריח בגדיו ומברכו:

בספר מעין החכמה בשורה הראשונה אחר תיבת ברצונו הפשוט. [נ"ב] דקדק ברצון אבל לא בבעל הרצון ודבר זה נעלם מעמק המלך:

הגהות הרב המגיד הק' זצוק"ל מקאזניץ על ספר ויקהל משה מועתק ג"כ מכתב יד קדשו:

ויקהל משה פרקא שתיתאה ומיניה אתהוו נקודין ואתוין שארי בפרודא וסיים בחבורא לאין תכלית [נ"ב] עיין בפי' מסוה משה, ומה שכתב עד לאין תכלית, היינו שנתחברו אותיות לשמות ואח"כ כמו תיבות לפסוקים ופרשיות עד כללות התורה ביוד אחת הנקרא יוד קרית המוזכר בספר וכל התורה הוא שם אחד ונעשה קרום וכ"ז הצטרפות נעשה ע"י אור שבין מקיף למוקף כי פרגוד המקיף נק' בינה והמוקף גבורה ושבין מקיף למוקף יסוד כי יסוד תמיד בשר וכן כאן חיבור בין מקיף למוקף ולכן עשה פעולה לחבר אלו הנקודות ונעשו קרום ושם אחד והוא המלבו"ש שנעשה מבשלו"ם:

פרקא שיתסר משה ידע דפיקו דלבא ועזרא לא ידע. [נ"ב] ח"ו לומר כן על עזרא שראוי היה ליכתב התורה על ידו ויהא בטעות ועוד שהיה לו ללמוד ממשה רבינו אלא שיש רזין בזה ועיין בספר' כי אין כאן מקום להכל לפרש:

שם והוא דף ט"ז ע"א בפירוש על הגליון [נ"ב] כי כמו שהיין אי אפשר להיות בלי שמרים וזה כחמרא על דורדיא כי חפץ הש"י שיהא קיום הצדיקים ע"י הרשעים כיתרון האור מן החושך ואלו לא היו נכללין מתחלה הקליפות בתוכן לא היו יכולין לצאת לפועל לפעול פעולתן בצדיקים וג"כ לא היה שכר ועונש אבל כיון שתחלה נכללו בהן יכולין לפעול במה צד בצדיקים ואח"כ מכניע' ויחזרו להיות כבראשונה ולהבה תלהט רשעים והש"י יודע מה שיהי' בסוף בעולם:

פרקא שיבסר והוא דף הנ"ל ע"ב בפירוש והיו מוכרחים המלכים לצאת בחפזון [נ"ב] אל תשמע לו כי בבורא אי אפשר לומר שיצא דבר בלי כוונה וגם שכל אלו [ה]משלים נמצא בקדמונים הרי זה בא ללמד ונמצא למוד כי עיקר היה בבורא שברא הקליפה קודם לפרי מטעם שכתבתי בעמוד א' והיה עושה עצמו כאלו לא ראה כמו אחוריים שאין עיקר כוונה עליה אלא על מעשה הצדיקים אלא שבירור הצדיקים על ידי הקדמת הרשע שהטב' בכל עד מלך כסיל להיות זקן ועל ידו נתעטר היצר טוב הבא אחריו לכובשו וזה שכרן הטוב ולכן צדקו דברי התנא [ש]הקדים ליתן לרשעים שמאבדין העולם ועל ידיהם יתקן שכר לצדיקים זה בירור של דבר:

עולם התיקון פרקא קדמאה.

בפירוש, ואז שלח הא"ס מן האמצעות של מלבוש וכו'. [נ"ב] כי עיקר מלבוש הוא אור מוקף נמצא שבין אור מקיף למוקף נקרא אמצעות מלבוש כי זה הממוצע הוא חיותו לקבל מא"ס ויהי בסוף, ולכן בו סוד מתקלא כי הוא ממוצע מבלי סוף וסוף. התפשטות וכח מוגבל. ואותיות מתקל"א הוא א"ם תק"ל שאמא שקלת בשכל כמה יתפשט, וכמ"ש השוקל עדיף מכולם. ע"כ הגהות הרב המגיד הק' זצוק"ל מקאזניץ:

רמב"ם וידע האדם כי השכל הנאצל והדבוק עמנו, הוא המחבר בינינו לבין השם, וכמו שאנחנו השגנוהו באור ההוא כן באור ההוא בעצמו הוא משקיף עלינו ובגללו הוא עמנו תמיד ורואה ומשגיח בנו. כמ"ש אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו כו'. אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו. וע"פ הדעת תהיה האהבה. אם מעט מעט ואם הרבה הרבה. לפיכך צריך אדם ליחד עצמו להשכיל בחכמות המודיעים לו את קונו כפי כח שבו עכ"ל:

בס' אור החיים וצדיקים לבם ברשותם, שגם שמתאוה תאוה. יבחר השכל שהוא הנשמה להמנע מן החפץ, אבל הרשעים הם מסורים ביד יצרם, וכל אשר יבוא החפץ לא ימנעהו הרצון, כי פגמו הנשמה ונכנעה לפני הרוח שבלב, ולכן אמר אני ה' אלהיכם, שבהנשמה משרה ה' אור שכינתו ומצד זה יש כח באדם לנצח החפץ עכ"ל:

ס' ברית מנוחה, הגוף הוא חומר עכור ואינו מסכים בהתחייבות השכל, והחכמה נקרא קברות התאוה, כי מי שמדביק עצמו בחכמה בטלין ממנו התאות הגשמיות עכ"ל:

בשם אדומ"ו זצוק"ל ממאגליצא. העיקר שהאדם ישגיח תמיד על גודל רוממות נשמתו, ויבוש מאד איך האדם שיש לו נשמה קדושה כל כך יעסוק בדברים הנבזים, וזה יותר טוב לתקן נשמתו מהזכרת יום המיתה, כמ"ש בס' נועם אלימלך על דברי חז"ל בא אחד והחזיק בה, שמחזיקו ואומר לו איך שאדם חשוב כמוך יעשה שטותים כאלה, ומקשה והא אמרת ד"א של אדם קונה שע"י הזכרת יום המיתה ירא מלחטוא, ומשני כיון שנפל וחטא כ"כ, גלה דעתו דבנפילה ניחא ליה שאין חושש כלל לנפילתו, לכן צריך לרומם אותו שעי"ז יתבייש מלחטוא, כשאחז"ל שרבי שאל אם יש בן לאותו צדיק ואמרו לו כל זונה שנשכרת כו', וסמכו וקרא אותו רבי עד שקבל ע"ע שלא יעשה הרע עוד, עכ"ל:

עוד אמר מורי ז"ל ממאגליצא ע"פ מה רב טובך אשר צפנת, ליראיך, שהשכר מהמצות הם צפונים ומתכסים, רק פעלת שפעל הש"י שיראו בהתגלות החילוק וההפרש שיש להחוסים בך, נגד בני אדם, שכל העולם רואים הבהירות והקדושה שיש בהצדיקים, שאין רואים זה באנשים פשוטים:

עוד אמר ע"פ כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון, שהאדם ישתוקק לקיים כל המצות בשלימות ושישיגו התכלית למה שנברא, אף אם נשמתו קטן מהכיל עבדות גדולה, אך ע"י השתוקקת לעבדות גדולה תגדל גם נשמתו:

בשם אדומ"ו הק' אי"א זצוק"ל ממאגליניצא לפ' פרה איתא במדרש פ' חקת פ' י"ט ר"א בשם ר"ח אמר בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפ' פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, אמר לפניו רבון העולמים יהי רצון שיהא מחלצי, אמר לו חייך שהוא מחלציך וכו', והקשה הרב מה זה שרצה משרע"ה שיצא מחלציו הלא אין הלכה כר"א, ועוד הקשה על מחכז"ל שלא נתגלה טעם פרה, הלא ר"מ הדרשן אמר טעם, ותירץ הרב ז"ל, דהנה בגמרא בכורות (דף י"ט ע"ב) במשנה הלוקח בהמה מן העו"ג וכו' רי"א וכו' פרה וחמור בנות שלש וכו' עיי"ש בתוס' מפ' אין מעמידין (דף כ"ד) דפחותה מבת שלש אינה יולדת, והנה ידוע מאחז"ל שלא חטאו בעגל שלא היו ראוים לאותה מעשה רק להורות תשובה לרבים, והנה חז"ל אמרו שפרה במרה נצטוו, ולפ"ז לא חטאו שאין לומר טעם ר"מ הדרשן תבוא אמו ותקנח וק"ל, ולפי ר"מ הדרשן חטאו ותבוא אמו ותקנח, וס"ל שלא נצטוו במרה, והנה במס' פרה פ"א ר"א אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים וחכ"א עגלה בת שתים ופרה בת שלש, והנה אם ישראל חטאו בעגל וצריכים לפרה שתבוא אמו ותקנח צריכה הפרה להיות בת שלש כי בת שתים אינה יולדת ואינה נקראת אם לקנח, ולדברי ר' אליעזר שפרה בת שתים אינה יולדת ואינה נקראה אם לקנח כדברי ר"מ הדרשן. ולפ"ז ר' אליעזר ס"ל שלא חטאו ופרה במרה נצטוו והנה כששמע משרע"ה מהקב"ה שר' אליעזר אומר פרה בת שתים, הבין שס"ל שלא חטאו בעגל כלל ואינם צריכים לאם לקנח והיה ר"א מליץ יושר על ישראל, ובשביל זאת אמר משרע"ה יהי רצון שיצא מחלצי עכ"ל:

עוד אמר ז"ל דאיתא במדרש לך אני מגלה ולאחרים חוקה, והלך במחשבה אם נתגלה הטעם פ"א למשרע"ה למה אין אני יודע, ונפלה במחשבתי הפירוש, לך אני מגלה ולאחרים חוקה, אימתי אני מגלה לך, ולאחרים חוקה, היינו באופן שלא תגלה לאחרים, ויוכל להיות שבאם יתגלה לי הטעם פ"א אני אגלה לאחרים, וקבלתי עלי שלא אגלה לאחרים, ותיכף נתגלה לי טעם פרה דפח"ח. ע"כ ממורי הק' אי"א מוהר"ר חיים מאיר יחיאל זצוק"ל ממאגליניצא:

מאדומ"ו הק' אי"א מוהר"ר אלעזר זצוק"ל מ"מ דק"ק קאזניץ, פרשת וישלח, ע"פ וישלח יעקב מלאכים פי' רש"י מלאכים ממש, אמר בשם אביו זללה"ה שידוע שמהתורה ומצות שאדם עושה נבראים מלאכים ואותן המלאכים שלח יעקב, ואח"כ אמר ואני אומר שמהתורה ומצות שיש בהם ח"ו איזה פניה יש גם בהמלאכים ממש, ויעקב לא רצה באותן המלאכים ושלח אותם לעשו וזהו שפי' מלאכים ממש, ר"ל המלאכים שיש בהם ממש שלח אותם לעשו עכ"ל:

בפ' אמור על פסוק שור או כשב או עז כי יולד וכו', אמר מורי ז"ל שאע"פ שיש לאדם מעלות, שור, רה"ק הסתכלות, או עז, שהוא בעל תורה כי אין עז אלא תורה, או כשב, בעל מדרגה, כי יולד, בעל משפיע, אעפ"כ אינו ראוי עדיין להיות מנהיג הדור, רק צריך להיות שבעת ימים תחת אמו, ר"ל לתקן הז' מדות, ומיום השמיני והלאה, ר"ל כשיגיע למדת השמינית אזי, ירצה לקרבן אשה לה', ר"ל לקרב בני אדם לעבודת השם:

עוד אמר בפ' ואתחנן ע"פ ושמרתם ועשיתם אותם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, ועי' רש"י ועשיתם אותם כמשמעו, והתרגם יוב"ע פירש ותעבדון ית אורייתא, והקשה ז"ל הלא ידוע שגם בין העמים נמצאים שיודעים התורה, גם מה שפי' רש"י כמשמעו והתרגו' יונתן ותעבדון ית אורייתא, קשה האיך באפשרי לעשות תורה, ופירש מורי ז"ל כי ידוע שהאבות הקדושים היו יודעים כל התורה אע"פ שעדיין לא קבלו התורה, והוא מחמת שקדשו וטהרו רמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם שלא לעשות שום תנועה בלתי רצון הבורא ית"ש ומכל מעשיהם ודבריהם נעשה תורה וכן בכל דור ודור כל ישראל שהוא מתקן ומקדש ומטהר רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו נעשה תורה מכל מעשיו ודיבוריו ותנועותיו, אבל העו"ג אין זה ביכלתם:

פ' תבוא אמר ע"פ והיתה נבלתך למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד, ידוע מאחז"ל ע"פ אם נבלת בהתנשא, אם אדם מנבל א"ע על ד"ת מתנשא, וזהו הפירוש, והיתה נבלתך, ר"ל אם תתנבל א"ע על ד"ת, למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ, ר"ל תשפיע להעולמות העליונים והתחתונים, ואין מחריד, ר"ל שלא יהי' שום קטרוג ודפח"ח:

פ' יתרו אמר ע"פ פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב, ופירש התרגום יוב"ע ויפל מנהיג רב דבהון, ואמר מורי ז"ל שאם העולם תופסים דרך גבוה מכפי השייך להם אזי לוקחים ח"ו מהם הרב שלהם:

בפ' פרה אמר על פייט 'לטהר 'טמאים 'לטמא 'טהורים באומר קדוש, ואמר שר"ת הם ל"ט, ולמפרע טל, שבאם ח"ו איזה אדם עבר עבירה שמחויב מלקות, הצדיק יכול לבטל זאת ועושה מאותיות ל"ט ט"ל, ואיזה צדיק יכול לעשות כזאת, באומר קדוש, צדיק כזה שאומר שמעצמו אין יכול לעשות כלום רק בעזר הש"י שהוא קדוש:

תהלים (לב) אשרי אדם לא יחשוב ה' לו און, אמר בשם הבעש"ט שפירש אשרי לו לאדם שאם רגע אחת, לא יחשוב ה', היינו שהסיח דעתו מהדבקות בו ית"ש, יחשוב האדם לו לעצמו דבר זה און כדי לשוב ע"ז, והוא ז"ל אמר פי' ע"ז הפסוק כי ידוע מאחז"ל שאסור לת"ח להרהר ד"ת במבואות המטונפות והנה אם ח"ו קלקל מעשיו והולך בדבקו' הוא כמהרהר במבואו' המטונפו' כי הוא בעצם מבואות טינופת ר"ל וזהו און, וזהו פי' הפסוק, אשרי אדם לא יחשב ה' לו און, היינו אשרי לו לאדם שלא יחשב לו זה לאון מה שאינו מסיח דעת מדביקות, היינו שאינו בעצמו מבואות הטינופת ח"ו ודפח"ח [עיין בש"ע או"ח סי' תקע"א בבאה"ט]:

פ' צו כתיב ואת כל העדה הקהל אל פתח אוה"מ, ואח"כ כתיב ויעש משה כאשר צוה ה' אותו ותקהל העדה אל פתח אוה"מ, צ"ל שהול"ל ויקהל העדה, שלשון ותקהל משמעו שמעצמם נקהלו, ואמר מורי ז"ל שנראה פירושו כי כאשר צוה השי"ת למשרע"ה והקהל את העדה חשב בדעתו האיך לעשות זאת להקהל את כל העדה, וגמר בדעתו להיות יושב בחדרו ולעשות כל מה שצוה השי"ת לעשות וממילא ותקהל העדה והבן היטב. ע"כ ממורי הק' אי"א מוהר"ר אלעזר זללה"ה מ"מ דק"ק קאזניץ:

בשם אדומ"ו הק' אי"א מוהר"ר נתן דוד זצללה"ה משידלאווצי, איתא בגמ' כל המיצר לישראל נעשה ראש, אמר שנוכל לפרש מיצר מלשון בין המצרים שהוא גבול, פי' מי שיכול לעשות לישראל גבול שלא יוכל שום דבר רע להגיע להם, זה נעשה ראש:

עוד אמר ע"פ כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו, והקשה וכי מזרח ממערב רחוק כ"כ, הלא ברגע א' יכול להפוך א"ע מצד מזרח לצד מערב, ואמר שיש לפרש על דרך שאיתא ברמב"ם הלכות תשובה פ' ז', התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד, וע"ד זה יש לפרש הפסוק, כרחוק מזרח ממערב, כמו שקל לנטות המרחק מזרח ממערב, כי ברגע א' יוכל להפוך א"ע מצד מזרח לצד מערב כן יוכל האדם לעשות ע"י תשובה להיות הפשעים נרחקים ממנו כנ"ל:

עוד אמר ע"פ ואני תפלה, כי מדרך העולם מי שיש לו בקשה אל המלך צריך לבוא אל המלך לבקש ולפרש הבקשה לפניו, אבל מי שהוא עני מדוכא מצורע מלא פצעים והולך קרוע ובלוע זה אינו צריך לבקש ולפרש הבקשה, כי המלך מעצמו מבין בקשתו,, ודוד המע"ה מרוב ענותנותו אמר ואני תפלה שהחזיק עצמו כעני הנ"ל וד"ל:

פ"א שבת אדומ"ו משידלאווצי ז"ל אצל אדומ"ו הגאון ז"ל מסאנז כדרכו בקודש להיות שם כפעם בפעם וצוה אותו הרב מסאנץ שיאמר תורה, וחשב בדעתו הק' מה לעשות כי לא רצה לעבור על דברי הק' מסאנץ, וגם היה קשה לו לומר תורה על שלחן הרב הק', והיה מיישב א"ע בחכמתו ואמר על פסוק וישמע משה וייטב בעיניו מה זה הלשון וייטב, ופירושו כך כי בכל עת תמיד היה משרע"ה אומר ד"ת ואהרן השומע, אך בעת ההוא כתיב וידבר אהרן הן היום וכו', ע"כ כתיב וישמע משה, כי אז היה הוא השומע תורה, וייטב בעיניו, כי ראה כי טוב יותר לשמוע ד"ת מלומר בעצמו, ובדברי קדשו המחוכמים יצא ידי שניהם והבן ודפח"ח:

מאדומ"ר הק' אי"א הגאון מוהר"ר חיים זללה"ה מסאנז מה שאמר על פסוק לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו', וז"ל נלע"ד לפרש עפ"י ששמעתי ממו"ר מהור"ר יוסילי שאמר בעמיו לשון כבי' כמ"ש ארזים לא עממוהו מלשון כבי', ולכן נ"ל לפרש אם ח"ו האדם חטא איזה חטא יעשה תשובה ולא יתייאש לומר שכבר טימא נפשו ח"ו, אסור לומר כן, כי אפילו מרד כל ימיו ועשה תשובה באחרונה מוחלין לו ונקרא ידיד כמבואר ברמב"ם ז"ל הלכות תשובה, ולכן אל יאמר אדם שכבר טימא נפשו ח"ו ולא יועיל לו תשובה כי זה אינו כן כנ"ל, ורק בהנהגת עוה"ז יהיה לו לב נשבר, ואם רואה צדיקים מתנהגי' בענייני הנאות העולם ברחבה ובמותרות, אעפ"כ הוא צריך להרחיק א"פ ממותרות, ויאמר מה לי לדמות עצמי לצדיקים שלא פגמו, משא"כ אני, וזהו כוונת הפסוק לנפש לא יטמא בעמיו, גם שכמעט כבתה, אעפ"כ לא יטמא ויתייאש ח"ו מן תשובה כי הרושם של קדושה נשאר אצלו ויכול בקל לחזור לשורשו ולכן לא יטמא נפשו ח"ו, וזה מאמר חז"ל אל תהי רשע בפני עצמן, ורק תאמר אעפ"י שחטאתי ימחול לי הקב"ה ע"י התשובה ואהיה נקרא ידיד, כ"א לשארו היינו הגוף שנק' שארו כמ"ש בכלות שארך, בענייני הגוף מותר להחזיק עצמו לטמא שלא ליהנות ממותרי עוה"ז, לאביו ולאמו, היינו לצד חלק הגופניות שבו מצד אב ואם יטמא, וצריך לשמור. עצמו היטב שלא יחטא בחלק הגופני הניתן לו מאב ואם, ולאחותו מלשון מאחה הקרעים שהוא לשון דיבוק, היינו לדביקות הטבעי שבו, הבתולה שלא קבל עדיין עול תורה להיות נקרא כלה מאורסה, לבחי' זו מותר לטמאות עצמו ולעיין בעצמו כי אינו בגדר השלימות וכולו מלא פגמים וצריך תיקון, אבל לצורך גבוה לא יטמא וק"ל:

מפ' בחקתי מה שאמר ע"פ אם בחקתי תלכו וגו' ופירש"י שתהיו עמלים בתורה, ויש להסביר לענ"ד דלכאורה למה נקראו עסקי התורה בחקותי תלכו, וגם קשה למה קראו רש"י ז"ל עמל בתורה ולמה לא פירש אם תעסקו בתורה, ונלע"ד דהנה באמת מי שעושה המצוה והתורה באהבה לא נקרא עמל כלל ואדרבה הוא הוא המנוחה כמ"ש רש"י ז"ל בברכות דלכן נקרא מקום המקדש מנוחה ועיי"ש, וכן האמת דמחמת האהבה נחשב כל העמל כלא, ורק למנוחה יחשב כמ"ש גבי יעקב אבינו ע"ה ויהיו בעיניו כימים אחדים כו', ורק כשאינו עוסק בחורה באהבה הוא לעמל בעוניו, אך אעפ"כ הזהירנו חז"ל שיעסוק בתורה אפילו שלא לשמה וכמ"ש הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו דמאור שבה מחזירו למוטב והנה באמת לכאורה דבר זה תמיה דהא קיי"ל דאסור ללמוד תורה רק לב"ב, ואם אינם מקיימים המצות כמ"ש אותי עזבו, אם כן ח"ו אינם בגדר הברית ונקרא ערלי לב ומה מועיל תורתם, אך באמת התורה נקראת מאורסה לנו, ואעפ"י שחטא ישראל הוא, והתורה מחזרת אותו למוטב, וזה באמת שכרת עמנו השם בחורב בנתינת התורה שתורה תהיה לנו מאורסה לעולם, וא"כ י"ל דזהו כוונת רש"י ז"ל אם אפי' תהיו עמלים בתורה שלא מחמת האהבה, אעפ"כ זה נקרא הליכה בחק וברית, ועי"ז יגרום ונתתי גשמיכם היינו גשמיות התאוות יכבשו תחתיכם ולא ישמשו רק בעתם, ושכבתם, היינו אפילו בבחי' שכיבה שהוא ענין הורדה, אין מחריד, היינו בחי' האין הנעלם יחריד ויפיל עליכם יראה מלמעלה ואתערותא דלעילא בבחי' אי"ן, וישבתם לבטח, היינו שיהפוך אותיות ח"ט לט"ח כמבואר בזוה"ק וזה בטח וד"ל. ע"כ ממורי הק' אי"א הגאון מוהר"ר חיים זצלל"ה מסאנץ:

מאדומו"ר הק' אי"א מוהר"ר אלימלך זצלה"ה מק"ק

גראדזיסק יע"א.

בפרשת קרח זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש כו', כי צריך האדם לחבר המחשבה אל המדות שישים כל מחשבתו לכל מדה ומדה שיהיה כפי רצון הבורא יתברך ואזי גורם גם למעלה להאיר המחשבה עלאה בחי' ראשית המחשבה בבריאת העולם שהיה בשביל ישראל כמ"ש בראשית ברא אלהים בשביל ישראל שנקראו ראשית, שיתייחד ויתחבר על המדות שלמעלה שברא ה' אותם לאנהגא עלמין שיתנהגו הכל לטובת ישראל, וזהו זה יהיה לך, זה בגי' י"ב הוא ששה מדות בחי' מילוי ו"ו, יהיה, הוא מחשבה בחי' י"ה, כי לעתיד יהיה השם י"ה י"ה שיתעלו המדות בחי' ו"ה אל המחשבה בחי' י"ה ויהיה השם כולו י"הי"ה, ור"ל זה יהיה שיתחברו בחי' מדתו שלמעלה אל המחשבה עלאה כנ"ל, הוא לך, בך תלוי, אם אתה תחבר כל מחשבתך אל מדותיך כנ"ל, וזהו מקדש הקדשים מן האש, קדש הוא מחשבה, אש הוא יראה תחלת המדות שער לה' צדיקים יבואו בו, ור"ל כי בך תלוי מן המחשבה שבך ומן היראה שבך הוא מדות, אם תחבר המחשבה שבך אל מדותיך לשום כל מחשבתך להתבונן ביראת ה' לתקן כל מדותיך שלא תנהיג מדותיך רק לרצון ה', אז גם כל המדות שלמעלה יהיו מינהגים רק כפי מחשבה עלאה מחשבה הקדומה אשר הוא רק לטובת ישראל וכנ"ל והבן:

א"י זה יהיה לך. ע"פ דברינו בספרי הקדום פרש' לך לך בענין נסיון אברהם שאמר לו הקב"ה לך לך וגו', דהיינו שצוה אותו לך לך להנאתך ולטובתך בכונת הנאתך וטובתך וזאת הכונה גופא מה שמכוון להנאתו וטובתו יהיה כונתו לשמו יתב' בלבד, כמו למשל אם עושה אדם מזור ותחבושת לרפאות כאב ידו, וכי יעלה על לב האדם לומר שאין כונתו בשביל הגוף רק בשביל היד, כי ודאי היד בלא הגוף אינו כלום, ולא היה היד מרגיש כלל בהכאב, אך עתה שהוא חלק מחלקי הגוף ומחובר עמו מרגיש היד בהכאב ואינו דבר נפרד שתאמר כי היד מרגיש בהכאב ולא הגוף, כי באמת כאב היד הוא כאב הגוף, כן הדבר הזה כי כ"כ נזדכך גופו אשר בכ"מ שנתן עיניו וראה והביט לא היה רואה כלל שום דבר זולת השי"ת אשר מכה"כ, ולא היה שום דבר למסך ומבדיל בינו לבין אלהיו, וגם כל גופו וחושיו ומחשבותיו וכל צרכי גופו לא היה רואה בהם דבר נפרד מאלהותו ית', רק אלהות ממש חלק אלהי ממעל, לכן גם כונת הנאתו וטובתו היה כונתו לשמו יתברך בלבד, כי גם כונה זו אינו דבר נפרד מאתו ית', כי איהו וקב"ה חד כביכול, וכונת הנאתו וטובתו זה עצמו הוא כונת הנאת ונח"ר לשמו ית', וזאת הוא נסיון גדיל לבוא לבחי' זו הגבוה עיו"ש. וזהו זה יהיה לך, זה הוא מדות, יהיה הוא מחשבה כנ"ל. לך הוא הנאתך וטובתך כמו שפרש"י בפסוק לך לך, ור"ל שתעלה כל מדותיך אל בחי' מחשבה, ר"ל שיהא, במחשבה טהורה בלתי לה' לבדו עד שיזדעעו המדות שבך ולא יהיה בהם שום מסך מבדיל בינך לבין אלהיך, עד שתבוא למדרגת לך הנאתך וטובתך, היינו שגם אפילו כוונת הנאתך וטובתך יהיה ממש כונת בלתי לה' לבדו וכנ"ל והבן אכי"ר:

מאדומו"ר הק' אי"א מק"ק גראדזיסק זצוק"ל.

בתנא דבי אליהו פרק ל' מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך וגו', והלא היה לו לומר בכי ונהי וקינה לאסף ומה ת"ל מזמור לאסף, אלא אסף היה נביא ושמח בדבר, משלו משל למה"ד לבת עני שהלכה למלאות מים מן הבור ונפסק הדלי של חרס שלה ונפל לתוך הפור והיתה בת העני בוכה ומצוחת, ואח"כ באה בת המלך למלאות מים בדלי של זהב ונפסק הדלי של זהב שלה ונפל לתוך הבור היתה בת העני משמחת ומרקדת ואמרה מי שיעלה את הדלי של זהב של בת המלך הוא מעלה את הדלי של חרס שלי, כך אסף שמח בדבר כיון שראה בנבואה שיטבעו שערי ירושלים שנאמר טבעו בארץ שעריה וראה גם כן בנבואה שלעתיד יעלו השערים מן הארץ מיד אמר אסף מזמור, אמר מי שעתיד לבנות את ירושלים ולהעלות שעריה הוא יעלה את קרח אבי אבא חן הקרקע עיי"ש. לכאורה אסף שהיה צדיק ונביא איך היה שמח בחורבן המקדש ובטביעת שעריו בשביל טובת אבי אביו, וגם יש להעיר בדברי המשל שבאה בת המלך למלאות מים וכו', וכי הדרך שבת המלך תלך למלאות מים, הוה ליה למימר שבאה שפחת המלך למלאות מים, ונראה כי שמחת אסף היה כי ראה והבין גודל חסדי ה' ואהבתו ית' לכ"א מישראל שלא ידח ממנו נדח ח"ו, כי לכאורה למה יצא זאת מלפניו ית' להיות טבעו בארץ שעריה, כי הרבה ריוח והצלה לפניו יתברך בדרך כבוד שיהיו נגנזים במקומות הנסתרים כמו כמה וכמה דברים שהיו נגנזים, או באופנים אחרים אשר גלוי לפניו יתברך רק שהיה מחסדי ה' שיהיו נטבעים בארץ, ושיבואו לידי קרח כדאיתא באגדה, בכדי שכאשר יעלה את השערים יעלה גם קרח עמהם, ונמצא שזה היה שמחתו על טביעת שערים בשביל שתוכם רצוף אהב' וחסד גדול מהקב"ה, ועל זה משלו משל לבת עני וכו', והיתה משמחת ומרקדת וכו', כי גם שם הלא אפי' עני שבעניים אין דרכו לשמוח ולרקד על הצלת כלי פחות כל כך דלי של חרם, רק שהיתה שמחתה גדולה על רב חסד ואהבת בת המלך אליה, כי ראתה והבינה, כי הלא אין דרך בת המלך כלל שתלך בעצמה למלאות מים, רק שבוודאי הלכה בכוונה זו בדלי של זהב ועשתה בכוונה שתפסק הדלי של זהב בכדי שכאשר יעלו הדלי של זהב יעלו ג"כ הדלי של חרס, וזהו בוודאי שמחה גדולה, וכן הכא זה היה שמחת אסף מחמת גודל חסדי ה' ואהבתו כנ"ל והבן:

או יבואר בדרך זה, כי הבת עני ראתה והבינה חסד ואהבת הבת מלך אליה, אשר בכוונה מכוונת הלכה בעצמה למלאות ולהיות נפסק הדלי בכדי להסיר תלונות ב"א מעל בת העני אשר פשעה ולא היתה זהירה לבל להיות נפסק הדלי ולכן כאשר יראו ב"א כי גם הבת מלך אשר היא מלומדת וזהירה בכל דבר ודאי היה לה לעשות בזריזות ולא בעצלות לבל להיות נפסק הדלי של זהב וא"כ נראה לכל כי אחר כל הזהירות והזריזות מ"מ אפשר להיות מה שיהיה, מזה יש די התנצלות על בת העני, וזהו ג"כ כאן כי אסף ראה גודל חסדי ה' בטביעת שערים שהוא להסיר גודל התלונה מן קרח אשר פשע כ"כ עד שגרם עונש כ"כ מה שלא היה ולא יהיה היא הבליעה בארץ, לכן בכונה מכוונת עשה ה' ג"כ דוגמת בליעת קרח, להיות טבעו בארץ שעריה אשר הרבה רווח והצלה לפניו, בכדי להסיר התלונה כ"כ מקרח ואשר לכן מי שיעלה את שעריה יעלה ג"כ את קרח ולכן בגודל חסדי השם שמח אסף ואמר מזמור והבן. א"כ מאדמו"ר מוהרר"א זללה"ה מק"ק גראדזיסק.

סוף הספר

תוכן העניינים

אמרי צדיקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה